אינתי עמרי
New member
יפה שלי
יפה שלי, אני פשוט חייב להגיד לך פה ועכשיו, שאני אוהב אותך. תמיד פחדתי שאם אני אגיד לך הרבה שאני אוהב אותך, בסוף, זה אולי יאבד מערכו. אני מצטער על כל שניה של אמרתי לך שאני אוהב אותך. יפה שלי, אני עוד שניה מגיע לצומת מאד חשובה בחיים שלי. מה קורה שם בעולם שמעבר למדי זית. הכל לא ברור כזה, לא יודע מה קורה, או מה יקרה. ת'אמת, אני, אותו קצין שלא מביע רגשות, אני מת מפחד. לגיטימי נראה לי. בכל מקרה, עברתי תקופה מאד לא קלה. איכשהוא החיים שלי עד עכשיו הגיעו למסה קריטית. המחשבה שאני יוכל להמשיך לחיות בלי להחליט החלטות מיוחדות, או פשוט הכי נוח שמחליטים בשבילי. יותר ויותר הפכתי אותך לאמא מאשר לשותפה. את ראית אותי כיהלום לא מלוטש. אמרת עם הזמן, הוא יבין, ילמד. אבל אני אכזבתי אותך פעם אחרי פעם. אותם חיים של חוסר החלטות או של פינוקים, של תעשו לי, או לא להתאמץ התאימו לצבא כמו יד לכפפה. ככה זה שאתה מגיע לארוחת בוקר מוכנה, או מקבל רכב לסוף שבוע. דברים באים בקלות. אתה מסתגל. רוצה להשאר. להדחיק. לא לבחור בדרך הקלה של להתמודד עם הקשיים. לפעמים אני מצטער שהיתה לי ילדות רגועה. לא התקרבתי לסמים, או למסיבות טבע. הייתי אולי יותר מדי צמוד למחשב. הייתי בעולם מוזר כזה. העובדה שהיה לי חודש בין הבית ספר לצבא לא עזרה. המוטיבציה שלי להצליח בצבא, אותו דבר, השכיחה אותי מבעיותיי האחרות. עד שפגשתי אותך. אני מצטער שנפלתי עלייך. מצטער שנכנסתי להתקפי קנאה מטורפים. מצטער ששיקרתי כי פחדתי להתמודד עם האמת. מצטער שלקחתי אהבה, הרסתי אותה, כדי לא להתמודד עם עצמי. אני כל כך מצטער יפה שלי. אני חושב שהבנתי. אבל הפעם בצורה כנה. אני לא צריך להשתנות, אני יכול רק לאהוב את עצמי טיפה יותר. אני ראוי לך. אני רוצה אותך. אני רוצה הכל מחדש. רוצה...רוצה... כמו ילד קטן שלא אכפת לו שהוא הפיל והרס את הצעצוע שלו. עשיתי אותך צעצוע. אני מצטער. אני יוצא עכשיו לדרך ארוכה וחדשה. הכל חדש ומלא הפתעות. אני יודע שהאסימון נפל מאוחר מדי. אבל בסופו של דבר אני גבר שאוהב אותך. גבר שמבין. גבר שרוצה אותך ורוצה להיות שותף אמיתי לך. הלוואי ותמצאי לי מקום בלבך השבור. הלוואי והסולם שלי יעבור את חומת החוסר אמון שלך. אני רוצה. אבל מבין שזה יהיה בלתי אפשרי עבורך. אני בטוח שיוצאים מזה. לא רוצה לצאת מזה. מסתכל אחורה ולא מצליח לעצור את הבלאגן. את בנתיים פרשת כנפיים ועפת לך הלאה. הכל מהיר. מרוץ זז. רץ. אי אפשר לעצור. במערבולת עצומה עם עצמי. מחפש אותך בחושך, לא מוצא. לחץ. לבד. יפה שלי. אני אוהב אותך, אני יאהב אותך עוד ועוד. האהבה תנצח הלב מקווה. הטעויות וההכרה בהן בראש מחזירות אותי קרקע. שלך לנצח, עמרי.
יפה שלי, אני פשוט חייב להגיד לך פה ועכשיו, שאני אוהב אותך. תמיד פחדתי שאם אני אגיד לך הרבה שאני אוהב אותך, בסוף, זה אולי יאבד מערכו. אני מצטער על כל שניה של אמרתי לך שאני אוהב אותך. יפה שלי, אני עוד שניה מגיע לצומת מאד חשובה בחיים שלי. מה קורה שם בעולם שמעבר למדי זית. הכל לא ברור כזה, לא יודע מה קורה, או מה יקרה. ת'אמת, אני, אותו קצין שלא מביע רגשות, אני מת מפחד. לגיטימי נראה לי. בכל מקרה, עברתי תקופה מאד לא קלה. איכשהוא החיים שלי עד עכשיו הגיעו למסה קריטית. המחשבה שאני יוכל להמשיך לחיות בלי להחליט החלטות מיוחדות, או פשוט הכי נוח שמחליטים בשבילי. יותר ויותר הפכתי אותך לאמא מאשר לשותפה. את ראית אותי כיהלום לא מלוטש. אמרת עם הזמן, הוא יבין, ילמד. אבל אני אכזבתי אותך פעם אחרי פעם. אותם חיים של חוסר החלטות או של פינוקים, של תעשו לי, או לא להתאמץ התאימו לצבא כמו יד לכפפה. ככה זה שאתה מגיע לארוחת בוקר מוכנה, או מקבל רכב לסוף שבוע. דברים באים בקלות. אתה מסתגל. רוצה להשאר. להדחיק. לא לבחור בדרך הקלה של להתמודד עם הקשיים. לפעמים אני מצטער שהיתה לי ילדות רגועה. לא התקרבתי לסמים, או למסיבות טבע. הייתי אולי יותר מדי צמוד למחשב. הייתי בעולם מוזר כזה. העובדה שהיה לי חודש בין הבית ספר לצבא לא עזרה. המוטיבציה שלי להצליח בצבא, אותו דבר, השכיחה אותי מבעיותיי האחרות. עד שפגשתי אותך. אני מצטער שנפלתי עלייך. מצטער שנכנסתי להתקפי קנאה מטורפים. מצטער ששיקרתי כי פחדתי להתמודד עם האמת. מצטער שלקחתי אהבה, הרסתי אותה, כדי לא להתמודד עם עצמי. אני כל כך מצטער יפה שלי. אני חושב שהבנתי. אבל הפעם בצורה כנה. אני לא צריך להשתנות, אני יכול רק לאהוב את עצמי טיפה יותר. אני ראוי לך. אני רוצה אותך. אני רוצה הכל מחדש. רוצה...רוצה... כמו ילד קטן שלא אכפת לו שהוא הפיל והרס את הצעצוע שלו. עשיתי אותך צעצוע. אני מצטער. אני יוצא עכשיו לדרך ארוכה וחדשה. הכל חדש ומלא הפתעות. אני יודע שהאסימון נפל מאוחר מדי. אבל בסופו של דבר אני גבר שאוהב אותך. גבר שמבין. גבר שרוצה אותך ורוצה להיות שותף אמיתי לך. הלוואי ותמצאי לי מקום בלבך השבור. הלוואי והסולם שלי יעבור את חומת החוסר אמון שלך. אני רוצה. אבל מבין שזה יהיה בלתי אפשרי עבורך. אני בטוח שיוצאים מזה. לא רוצה לצאת מזה. מסתכל אחורה ולא מצליח לעצור את הבלאגן. את בנתיים פרשת כנפיים ועפת לך הלאה. הכל מהיר. מרוץ זז. רץ. אי אפשר לעצור. במערבולת עצומה עם עצמי. מחפש אותך בחושך, לא מוצא. לחץ. לבד. יפה שלי. אני אוהב אותך, אני יאהב אותך עוד ועוד. האהבה תנצח הלב מקווה. הטעויות וההכרה בהן בראש מחזירות אותי קרקע. שלך לנצח, עמרי.