יפו את חייכם! :)

בונבון1

New member
יפו את חייכם! :)

שמתי לב לדבר מעניין... אנשים מרגישים יותר נעים בחברה כשהם מתלוננים. למשל תשוו את הפעמים ששמעתם "אוףףףף האוטובוס איחר בחצי שעה וכשהגיע היה חסר לי חצי שקל לכרטיסיה והבוס התעצבן שאחרתי וכל היום היה בקאנטים" לעומת "איזה יום נפלא היה לי... האוטובוס הגיע בדיוק בזמן והנהג חייך ואמר לי בוקר טוב חמוד והבוס החמיא לי שאני הבאתי פריחה לעסק"... אנשים מתלוננים הרבה יותר מ(איזו מילה מקבילה למתלוננים?)מספרים דברים טובים שקרו להם. כ"כ חבל. אני ממליץ לנסות דבר שנראה בלתי אפשרי: פשוט לא לדבר על דברים רעים! להוציא מהלכסיקון ביטויים כמו אוף, באסה, חרא, מעצבן אותי ש..., אני משתגע מ... ולהוסיף מילים טובות! גם מילים שנחשבות למליציות ולא גבריות (מתי שמעתם גבר משתמש במילים "נפלא, מקסים, יפהפה"). זה פשוט כייף! החיים נעשים יפים מתמיד... אנשים יחפצו לשהות במחיצתכם יותר ויותר. נעים איתכם. תמיד אוירה טובה ונעימה. לכו על זה ידידים וידידות... אשמח בפירגונכם...
 

ד א ר מ ה

New member
רעיון נפלא../images/Emo140.gif

את צודקת לחלוטין, לאנשים יותר קל להתלונן מאשר לפרגן לעצמם ולסביבתם (כמובן שגם אני באנשים האלה
) אבל בטוח שהרבה יותר כיף דווקא לספר איזה דברים טובים קרו לי היום (ותמיד קורים דברים טובים אנחנו פשוט נותנים להם פחות חשיבות מלדברים הפחות טובים) ולהסתכל תמיד על הצד המלאה של הכוס ולהבליט אותה, זה גם נעים יותר למספר וגם לשומע, סה"כ לשמוע דברים טובים של אחרים עוזר לך למצוא את הדברים הטובים בעצמך וההיפך. אני למשל שמה לב שכשאני במצב רוח טוב, אז אני הולכת ומחלקת חיוכים גם בבנק גם בדואר ובכל מקום שאליו אני מגיעה, ובאופן טבעי גם אנשים שבאותו רגע זעופים או עסוקים או ממהרים תמיד משיבים בחיוך חזרה ומיד ההרגשה באותו המקום עצמו הופכת להיות נעימה יותר. אז כמו שאמרתי אני בעד הרעיון שלך, ואני מתכוונת להתחיל לנסות אותו מהיום
יום של גלידה עם קצפת ודובדבן למעלה, לכולם דארמה
 

בונבון1

New member
מעניין ש...

מעניין שפנית אלי בלשון נקבה... לא מאמינים שגבר יכול לכתוב כזה דבר ולא להנמס... אז זהו שאני לא גבר, אני ילד בן 18... :)
 

גריני

New member
מעניין לָמה?

גם אני שואלת את עצמי, לעיתים קרובות, למה קל לאנשים לקטר ולספר על צרותיהם - הרבה יותר מאשר לספר על הדברים הטובים?? יש לכם רעיון?
 

בונבון1

New member
אולי...

אולי בגלל שבני אדם לא רגילים להעניק חום ולהביע אהבה אלא רק כאשר ה"נמען" במצוקה כלשהי. כך שהדרך הקלה ביותר לקבל חיבוק (מעשי/מילולי) היא על ידי "אני מסכן כי...". עוד אפשרות, כשמישהו מתלונן על חבירו נשמע לכאורה כאילו הוא עצמו מושלם בתחום זה (מה שבד"כ מתברר כהפוך, כמו שאמרו חכמינו ז"ל "כל הפוסל - במומו פוסל..."). חוצמזה, ואולי זהו הגורם הנפוץ ביותר, הדעה הרווחת היא שבנאדם אופטימי ושמח = בנאדם חלש וקיצ`י. וחבל שכך...
 

ד א ר מ ה

New member
קודם כל מתנצלת על הטעות../images/Emo140.gif

באמת דעה קדומה, וגם לא שמתי לב שכתבת בלשון זכר. ודבר שני, לדעתי חלק מהנטייה המרובה לקטר נובעת מאי רצון ליצור ציפיות, כלומר אם המצב כל הזמן בינוני, או סביר, כך אין אכזבות ואין ציפיות, לא מהאדם עצמו ולא מהמצב שבו הוא נתון, כלומר יותר קל להתמודד עם הדברים הקשים או המהמורות בדרך כשאתה בא ממקום של חוסר ציפיות כלפיי החיים ולכן גם לא מתאכזב ממה שקורה. אני מודעת שזה נשמע מאד פסימי אבל אני מאמינה שזה קיים בדרגות שונות אצל אנשים שונים, זה בעיקר מייצג את המשפט "כגודל הציפיות כך גודל האכזבות", מקווה שהצלחתי להעביר את מה שהתכוונתי. ערב נעים דארמה
 
למעלה