oriel ahamud
New member
יצאתי לפני כמה שנים מהארון כלפי אמא שלי
בחור דתי אנוכי (בן 24.5) גדלתי בבית דתי ואני עדיין גר עם ההורים. יצאתי בפני אמא שלי לפני כמה שנים טובות (גיל 21,20), ועד היום קשה לה עם הגילוי הזה. לגבי אבא, לא נראה לי שהוא עשה מזה סיפור גדול. מלבד כמה שיחות עם אמא על הזהות המינית בשנים האחרונות, לא עזר לה לקבל את זה. היא רצתה שאני אפנה לפסיכולוג בגר במיתר / עומר לגבי שינוי הנטייה שלי. לפני כמה חודשים שקרה הפיגוע שנאה בבית האגודה במוצאי שבת 1.8.2009 ירדתי למטה לשמוע על הפיגוע מהחדשות. ואימא התחילה לקלל או להשמיץ (לא זוכר מה אמרה) ואבא בכלל לא אמר שום דבר וגם לא ניסה לעודד אותי אבל הכי טוב שלא דיבר כמו אימא שלי. אני מרגיש שאני חיי בתוך בועה ואין לי אפשרות לדבר על הנושא הזה עם המשפחה שלי או המורחבת ואני גם לא יודע אם כדאי לפנות לתהל"ה. http://www.tehila.org.il/ לפני שנה וחצי עוד לפני שאח שלי התאום התחתן היא אמרה לי משפט כזה : "אני לא רוצה שאתה תקלקל את האירוסין של אחייך ונותר לי עוד שני אחים לחתן או חס וחלילה שידעו עלייך במשפחה או בשכונה. אתה תגרום לכתם במשפחה . המשפחה שלי וכולם יפגעו מזה וכו'..." אני גר בבאר שבע ובעיקר שם אין פתיחות (בכל איזור הדרום אין) כלפי הלהט"ב, וגר בשכונה דתית ולאחרונה החלטתי גם לא להתפלל ולהניח תפילין (אני רוצה להוריד את הכיפה) למרות שאני מסתובב עם כיפה על הראש זה לא אומר שאני דתי, אבל אני עדיין שומר שבת כי נמאס לי כבר מהדת הזאת! נמאס לי מהיחס של החברה הדתית והכללית כלפינו הלהט"ב. נמאס לשמור מצוות. נמאס לי לדעת שאם כתוב את האיסור בתורה אז למה הקב"ה ברא אותי ככה? למרות שאני מכיר הומואים דתיים ששומרים על הדת שלהם ומשלבים את הדת ונטייה ביחד, אבל אני לא רואה את עצמי שומר שבת וכו'... גם שאני גר עכשיו בבית ואני חוסך כסף לקניית דירה במרכז הארץ (כמה שקרוב יותר לסצנה הגייז התל אביבית וככה יותר למצוא בן זוג) אני יוצא לי המון פעמים לצאת לפגישות במרכז הארץ להומואים או לברים אבל כאן בדרום זה שונא, אין פתיחות אין קבלה אין הבנה. אני בטוח שיש עוד המון הומואים, לסביות, ביסקסואלים, טראנסגנדרים בדרום הארץ ובאילת גם. לגבי אמא שלי ההורים המשפחה : אני מבין שקשה להם ולמשפחה לקבל את הילד שלהם כמו שהוא, ואני מצדיע לכם ההורים שכותבים כאן שעזרתם אומץ לעזור לכם ולעזור לבן שלכם בחייו ובחייכם כי אין כמו אהבת הורים לילד שלהם . אני דוגל במשפט "ואהבת לרעך כמוך" צריך לאהוב כל יהודי באשר הוא לחבק אותו ולאהוב אותו כל הזמן לא משנה מה הוא לא משנה איך הוא נראה הוא תמיד ישאר בן אדם ועם רגשות. טוב סליחה על החפירה, חחחחח. ושבת שלום לכולם.
בחור דתי אנוכי (בן 24.5) גדלתי בבית דתי ואני עדיין גר עם ההורים. יצאתי בפני אמא שלי לפני כמה שנים טובות (גיל 21,20), ועד היום קשה לה עם הגילוי הזה. לגבי אבא, לא נראה לי שהוא עשה מזה סיפור גדול. מלבד כמה שיחות עם אמא על הזהות המינית בשנים האחרונות, לא עזר לה לקבל את זה. היא רצתה שאני אפנה לפסיכולוג בגר במיתר / עומר לגבי שינוי הנטייה שלי. לפני כמה חודשים שקרה הפיגוע שנאה בבית האגודה במוצאי שבת 1.8.2009 ירדתי למטה לשמוע על הפיגוע מהחדשות. ואימא התחילה לקלל או להשמיץ (לא זוכר מה אמרה) ואבא בכלל לא אמר שום דבר וגם לא ניסה לעודד אותי אבל הכי טוב שלא דיבר כמו אימא שלי. אני מרגיש שאני חיי בתוך בועה ואין לי אפשרות לדבר על הנושא הזה עם המשפחה שלי או המורחבת ואני גם לא יודע אם כדאי לפנות לתהל"ה. http://www.tehila.org.il/ לפני שנה וחצי עוד לפני שאח שלי התאום התחתן היא אמרה לי משפט כזה : "אני לא רוצה שאתה תקלקל את האירוסין של אחייך ונותר לי עוד שני אחים לחתן או חס וחלילה שידעו עלייך במשפחה או בשכונה. אתה תגרום לכתם במשפחה . המשפחה שלי וכולם יפגעו מזה וכו'..." אני גר בבאר שבע ובעיקר שם אין פתיחות (בכל איזור הדרום אין) כלפי הלהט"ב, וגר בשכונה דתית ולאחרונה החלטתי גם לא להתפלל ולהניח תפילין (אני רוצה להוריד את הכיפה) למרות שאני מסתובב עם כיפה על הראש זה לא אומר שאני דתי, אבל אני עדיין שומר שבת כי נמאס לי כבר מהדת הזאת! נמאס לי מהיחס של החברה הדתית והכללית כלפינו הלהט"ב. נמאס לשמור מצוות. נמאס לי לדעת שאם כתוב את האיסור בתורה אז למה הקב"ה ברא אותי ככה? למרות שאני מכיר הומואים דתיים ששומרים על הדת שלהם ומשלבים את הדת ונטייה ביחד, אבל אני לא רואה את עצמי שומר שבת וכו'... גם שאני גר עכשיו בבית ואני חוסך כסף לקניית דירה במרכז הארץ (כמה שקרוב יותר לסצנה הגייז התל אביבית וככה יותר למצוא בן זוג) אני יוצא לי המון פעמים לצאת לפגישות במרכז הארץ להומואים או לברים אבל כאן בדרום זה שונא, אין פתיחות אין קבלה אין הבנה. אני בטוח שיש עוד המון הומואים, לסביות, ביסקסואלים, טראנסגנדרים בדרום הארץ ובאילת גם. לגבי אמא שלי ההורים המשפחה : אני מבין שקשה להם ולמשפחה לקבל את הילד שלהם כמו שהוא, ואני מצדיע לכם ההורים שכותבים כאן שעזרתם אומץ לעזור לכם ולעזור לבן שלכם בחייו ובחייכם כי אין כמו אהבת הורים לילד שלהם . אני דוגל במשפט "ואהבת לרעך כמוך" צריך לאהוב כל יהודי באשר הוא לחבק אותו ולאהוב אותו כל הזמן לא משנה מה הוא לא משנה איך הוא נראה הוא תמיד ישאר בן אדם ועם רגשות. טוב סליחה על החפירה, חחחחח. ושבת שלום לכולם.
