יצאתי מדעתי.תכף אשוב... ../images/Emo3.gif
קודם כל סליחה עם כל האנשים שלא התייחסתי אליהם (טובי, סליחה סליחה סליחה!). אני עושה בתקופה האחרונה חשבון נפש ואני קצת מנותקת מהעולם... המסקנה שהגעתי אליה היא שאולי עשיתי את השינוי והיציאה בשאלה יותר מידי מהר ולכן אני כ"כ לא שלמה ,מהורהרת ומסוייטת. אני אמנם לא מאמינה כבר בהרבה דברים, אבל אני גם לא ממש בצד החילוני. אני על הגדר מכל הבחינות וזה די משגע אותי ואת סביבתי. אי לכך ובהתאם לזאת החלטתי ללכת לחפש דרך. אני הולכת עכשיו למדרשה אי שם באזור ירושלים, כדי לנסות למצוא תשובות. וגם אם לא אמצא שם שום תשובה, אדע שלפחות ניסיתי ולא יהיה לי כל הזמן נקיפות מצפון של "אולי אני טועה ובעצם הדרך שלי מובילה אותי לאבדון???". חזרתי הביתה, אני כבר לא גרה עם החבר שלי. ואני רוצה להגיד לכם שאני מרגישה הקלה. אין לי מושג למה , אבל בסופו של דבר אני שמחה לחזור הביתה. ההורים שלי למדו כמה שיעורים בנושא פתיחות וכבר לא מחטטים לי בנשמה וקל לי יותר לחיות כאן. זה לא שפתאום חזרתי בתשובה ואני חוזרת למה שהייתי פעם, אני משנה את הגישה הקיצוניתץ ואתל חוסר המחשבה שאפיין את יציאתי הפרועה בשאלה. יש לציין שמי שגרם לי לחושב על כך הוא אתם. כן כן אתם. כשנפגשנו , וכל אחד סיפר עד כמה הוא חיפש תשובות והלך לקרוא ספרי פילוסופיה וחקר וגילה , חשבתי לעצמי עד כמה אני בעצם פזיזה ולא שקולה . ואולי כדי שאתחיל את כל התהליך מחדש ועם יותר שכל. בסה"כ, אם עושים מעשים קיצוניים ולא שקולים, משלמים עליהם מחיר כבד. עצם זה שלא רציתי שאנשים דתיים שאני מכירה יפגשו אותי, מראה שלא הייתי שלמה מספיק עם עצמי. ברגע שמישהו אחד שאני מכירה רואה אותי לבושה עם מכנסיים, זה סוף השם הטוב שלי בחברה שלי. אני עדיין לא מוכנה "לשרוף" את השם שלי על משהו שאני עדיין לא סגורה עליו . אשמח לשמוע את דעתכם ושוב סליחה מכם. מיכל
קודם כל סליחה עם כל האנשים שלא התייחסתי אליהם (טובי, סליחה סליחה סליחה!). אני עושה בתקופה האחרונה חשבון נפש ואני קצת מנותקת מהעולם... המסקנה שהגעתי אליה היא שאולי עשיתי את השינוי והיציאה בשאלה יותר מידי מהר ולכן אני כ"כ לא שלמה ,מהורהרת ומסוייטת. אני אמנם לא מאמינה כבר בהרבה דברים, אבל אני גם לא ממש בצד החילוני. אני על הגדר מכל הבחינות וזה די משגע אותי ואת סביבתי. אי לכך ובהתאם לזאת החלטתי ללכת לחפש דרך. אני הולכת עכשיו למדרשה אי שם באזור ירושלים, כדי לנסות למצוא תשובות. וגם אם לא אמצא שם שום תשובה, אדע שלפחות ניסיתי ולא יהיה לי כל הזמן נקיפות מצפון של "אולי אני טועה ובעצם הדרך שלי מובילה אותי לאבדון???". חזרתי הביתה, אני כבר לא גרה עם החבר שלי. ואני רוצה להגיד לכם שאני מרגישה הקלה. אין לי מושג למה , אבל בסופו של דבר אני שמחה לחזור הביתה. ההורים שלי למדו כמה שיעורים בנושא פתיחות וכבר לא מחטטים לי בנשמה וקל לי יותר לחיות כאן. זה לא שפתאום חזרתי בתשובה ואני חוזרת למה שהייתי פעם, אני משנה את הגישה הקיצוניתץ ואתל חוסר המחשבה שאפיין את יציאתי הפרועה בשאלה. יש לציין שמי שגרם לי לחושב על כך הוא אתם. כן כן אתם. כשנפגשנו , וכל אחד סיפר עד כמה הוא חיפש תשובות והלך לקרוא ספרי פילוסופיה וחקר וגילה , חשבתי לעצמי עד כמה אני בעצם פזיזה ולא שקולה . ואולי כדי שאתחיל את כל התהליך מחדש ועם יותר שכל. בסה"כ, אם עושים מעשים קיצוניים ולא שקולים, משלמים עליהם מחיר כבד. עצם זה שלא רציתי שאנשים דתיים שאני מכירה יפגשו אותי, מראה שלא הייתי שלמה מספיק עם עצמי. ברגע שמישהו אחד שאני מכירה רואה אותי לבושה עם מכנסיים, זה סוף השם הטוב שלי בחברה שלי. אני עדיין לא מוכנה "לשרוף" את השם שלי על משהו שאני עדיין לא סגורה עליו . אשמח לשמוע את דעתכם ושוב סליחה מכם. מיכל
