אני אענה לך מזוית קצת אחרת.. (חפירה, מצטערת.)
לפני 6 שנים אני חטפתי את השוק של חיי כשעניתי לדפיקה בדלת ב23:00 בלילה ובפתח הדלת עמדה אחת החברות הכי טובות שלי וכל הפרצוף שלה חבול ומדמם.. (אפה היה שבור, מסתבר)
היא נכנסה אליי הביתה, טיפסה אליי למיטה וסיפרה לי איך בשנה וחצי האחרונות היא נמצאת במערכת יחסים עם גבר שמכה אותה.
(אני חשבתי שהוא פרינס צ'ארמינג עד אותו רגע, דרך אגב)
הבחורה הזאת היא בדיוק הבחורה שכולם, אבל כולם, היו אומרים עלייה- היא האחרונה שדבר כזה יקרה לה.
היא האישה הכי חזקה ודעתנית שהכרתי.
היא באה מבית רוסי עם חינוך רוסי מאד נוקשה. היא מעולם מעולם לא נכנעה ללחץ חברתי או למוסכמויות חברתיות.
היא עבדה מגיל מאד צעיר כי היא רצתה להיות עצמאית,
היא תמיד שמעה את המוזיקה הכי קיצונית והזויה שאף אחד לא שמע עליה,
היא הייתה מבריקה וחריפה, כל גבר שהיה מתחיל איתה היה מקבל מבט אימה ואיזה משפט ששותל אותו באדמה.
היא כמו לביאה.. מישהו עשה רע לאדם שהיא אוהבת? היא יוצאת למלחמה, תוקפת ומפרקת אותו לרסיסים..
אז איך?.. איך הבחורה הזאת יושבת מולי ואומרת לי שהיא מתלבשת רק בבגדים שהוא בוחר לה כי יש לה יותר מדי בגדים לא צנועים, שהיא מכרה את האוטו שלה כי הוא חושב שנשים שנוהגות זה לא סקסי, היא ניתקה את הקשר עם כל החברים הכי טובים שלי, אנשים שליוו אותה עשר שנים לפחות כי הוא לא מוכן שהיא תדבר עם גברים, שהיא התפטרה מהעבודה כי היא הלכה לעבוד בתור מזכירה אצלו בעסק.
והיא מספרת לי מתי הוא מרביץ לה ולמה, איפה הוא מרביץ ואיך הוא עושה את זה,
מספרת לי שישב בכלא כי כמעט הרג את החברה הקודמת שלו..
ובסוף כל זה אומרת לי "אני חייבת לחזור, כבר נהיה מאוחר"
וכשאני מנסה להגיד לה שצריך לצאת משם, להגיש תלונה, לעשות משהו,
היא אומרת לי "מה פתאום?! הוא עומד להציע לי נישואין, אני אוהבת אותו.."
באותו היום הבנתי שאנחנו בני אדם. אנחנו הרבה יותר מהטיפוס שאנשים חושבים שאנחנו, הרבה יותר מהקוביה שנסגרנו בתוכה.
יש לנו עבר, היסטוריה, מטען. יש לנו צלקות שמראות את עצמן רק שנים אחרי הפצע,
יש לנו תהליכים שקורים מבלי שנבין או נהיה מודעים אליהם,
יש לנו כוח להשפיע ולהיות מושפעים..
כל אחת יכולה להיות אישה מוכה.
כל אחת יכולה להיות חברה בכת.
הכל תלוי באילו קלפים קיבלת בחיים, והאם האדם שמולך יודע ללחוץ בדיוק על הכפתורים הנכונים.
אף אחד מאיתנו לא מפוכח מדי, נאור מדי, חכם מדי, מיושב מדי בשביל ליפול למלכודות האלה.
ויותר מזה- אתה אף פעם לא יודע באמת עד שלא תעמוד במצב כזה. אין לך שום דרך להסיק מראש איך תתנהג.
ועוד נ.ב קטן-
גם על בשרי גיליתי את זה כשתמיד לא הבנתי ואפילו, בעוונותיי, קצת שפטתי בחורות שלא צעקו או התנגדו כשהטרידו אותן מינית או ניסו לאנוס אותן.. לא הבנתי איך את פשוט נכנעת לגורל ושותקת מבלי לעשות כלום.
עד שיום אחד, בנסיעת מונית המסוייטת ביותר של חיי, כשכל הדברים שהייתי אמורה לעשות (לצרוח, להתקשר למישהו, לבקש שיוריד אותי, להגיד בפשטות "לא מתאים לי") ברחו לי מהראש ובמשך חצי שעה נתתי לאיזה זבל אחד להניח ידיו עליו במחשבה ש"עוד מעט זה יגמר"..
(וזה היה באמת עדין ולא תוקפני בכלל, אני מודה, הוא היה חרמן ושלח ידיים, לא היה פה נסיון תקיפה חלילה או משהו מסוג זה- אבל אני קפאתי.)
