יצחק רבין - האם הוא "דמות חינוכית"?

[נאוה פרנס, נטורופתית]

יצחק רבין - האם הוא "דמות חינוכית"?

יום הזיכרון ליצחק רבין חל בשבוע הבא. לפני מותו, היו מי הלכו אחריו, והיו מי שהתנגדו לו נמרצות. משהו קרה לדמותו לאחר מותו - מין פולחן ושבח כללי בכל שורות האוכלוסיה. הרבה בתי ספר, רחובות ומבנים צבוריים נקראו על שמו, וסטיקרים שקשורים למותו עודם מתנוססים על מכוניות. בכל שנה מתקיים יום זיכרון שכולל טקסים, תכניות רדיו וטלביזיה, ובמערכת החינוך מקדישים הרבה זמן ואנרגיה סביב יום זה, כולל טקסים, שעורים ופרוייקטים מיוחדים. בחינוך הביתי יש לכל משפחה את החופש לעשות כרצונה, על פי תפישתה ואמונותיה. בחינוך החלופי - מה קורה? ספרו לנו!! האם רבין היה דמות חיובית? האם הוא בעיניכם דמות חינוכית? מה אתם חושבים על האיש? האם הוא דוגמא ומופת? האם הרצח שינה במשהו את דעתכם עליו? האם אתם מציינים את היום הזה בביתכם? ובכללי, כיצד (אם בכלל...) אתם חושפים את ילדיכם לפוליטיקה הישראלית? עד כמה הם מושפעים מדעותיכם? עד כמה, וכיצד אתם מלמדים אותם לגבש דעה משלהם? ובראייה רחבה יותר, עד כמה אתם מקנים לילדיכם מושגים באזרחות, ואיך כמובן

 

[doritsrbr]

בנוגע ליצחק רבין ויום הזכרון

עלי להכין פעילות לקבוצת ילדים בכיתה ט-י, הם לומדים וחיים בפנימייה, הציונות היא לא בראש מענייניהם ובאופן כללי, הם מעדיפים בד"כ לישון, על פני כל פעילות אחרת.. מה עושים?....... תודה.. דור.

 

[sarit32a]

אני המומה מצורת ההצגה של הדברים.

ראש ממשלה נרצח בישראל! ראש ממשלה נרצח בישראל! את מבינה את המשמעות של המילים? לפי דבריך אני לא בטוחה כלל. האם לא קרה כאן דבר איום ונורא? אין זה קשור כלל לדמותו ולדרכו. אזרח לקח את החוק לידים והחליט לשנות הליך מדיני ורצח ראש ממשלה. אני חושבת שזה לב הענין ולא דרכו של ראש הממשלה. אזרח החליט ועשה מעשה שמשבש את דמותנו כמדינה דמוקרטיתית. כן בהתחלה היה פולחן,(על איזה הרוג /נרצח אין בהתחלה פולחן) אך ברבות הימים הדברים לא שנרגעו אלא אף נשתכחו מלב רבים. בני נוער רבים אינם יודעים מי היה רבין ומה עלה בגורלו. (ולא אני אומרת זאת אלא המציאות שהובאה לתקשורת השבוע בראיון בני נוער מכל הקשת הפוליטית ומכל גווני האוכלוסיה) איך שלא נסובב את זה ההסטוריה היא אחת. ורבין עשה רבות למען המדינה ולהקמתה וזה לא קשור לדעותיו אילו עובדות שאי אפשר לחלוק עליהם אלמלא הוא ושכמותו לא היתה לנו מדינה. שמעת פעם על פלוני שנהג/נרצח בפיגוע ולא היללו ופיארו את שמו ודמותו. הרי אין אומרים דברי עלבון וכעס על המת. אחת כמה וכמה שהאיש היה ראש ממשלה נבחר במדינה ישראל. אוף אני כל כך כועסת.(עליך ועל הצורה בה הצגת את הדברים) מכיוון שאת לא היחידה, היום היום הספציפי הזה כל כך שומרים על אריק שרון שמא יבוא איש ויעשה מעשה. דברי מבולבלים כי אני מאוד נסערת. חושבת שרוח דברי העוברה. כחלק מזה מביעה את מחאתי הפרטיתי ולא עונה לשאלתך (ולרוב כן עונה)( על איך אנו כמשפחה מתיחסים לפולטיקה ולארוע הכואב המדובר.) שאלת מספר שאלות לגבי החינוך הביתי וכו...אחלה לשאול שאלות ולעלות נושא. מדבריך לא קל שלא להבחין באי הסכמתך ליום ההתיחדות עם יצחק רבין, ואני פשוט המומה מכך. (לא אעביר את מחשבותי למישור האישי) אגב את יודעת מי היה גדליהו? ולמה צמים את מותו? כועסת מאוד והבעת דעות כמו זו בדרך "עקיפה" תביא עלינו כעם אסון.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

יום הזיכרון ליצחק רבין אינו ומעולם

לא היה בעל תוכן שנוגע ולו בקצת לדברייך. גם אני הזדעזעתי מרצח רבין. אבל כשאחותי אימצה משפט של מישהו ממקורביו ואמרה: "אני מרגישה כמת לי אבא" בעוד אבינו חי וקיים - היה אז, ולשמחתי עודו היום, הזדעזעתי מאוד. עצרת למלחמה באלימות אינה מושכת אנשים. אם הזעזוע היה הרצח - אנשים היו מביעים את מחאתם, אנשים היו קוראים: די לאלימות!!! אבל זה לא מה שקורה. בשטח, יש פולחן אישיות סביב האיש, מצד אחד, וכל העם זועק למלחמת אחים סביב הפינוי. חבל לי שהכעסתי אותך כל כך, אבל... רבין היה שנוי במחלוקת לפני הרצח, והרצח, (מזעזע ככל שיהיה) הפך אותו לקדוש. אני מוכנה להעלות לדיון את נושא האלימות בארצנו, במערכת החינוך, בצבא, ברחוב, בכבישים וכדומה, אני מוכנה בדיון הזה לדבר על רצח רבין כשיא בלתי נתפס. למרות שדעותיי עברו בדרך הצגת הדברים, אני מבקשת להפריד בין דיון על רבין האיש, לבין דיון בהרצחו כביטוי לאלימות שמשתלטת על חיינו. לגבי גדליה, אדרבא!! שיצומו את רצח רבין, ויפסיקו את הפולחן שאישתו ז"ל עבדה קשה כדי לטפחו. כאדם וכפוליטיקאי - היו גדולים ממנו.

 

[echis]

פספוס ../images/Emo4.gif

רבים מתכני יום הזכרון ליצחק רבין עוסקים בדמותו של האיש, בפועלו ובמורשתו. אני רואה בכך פספוס הלקח העיקרי מהרצח. בהסטוריה העתיקה והחדשה של עם ישראל היו מנהיגים רבים וגדולים. מנהיגים שיש ללמוד את פעלם ולהנציח את זכרם. לאף אחד מהם לא נקבע יום זכרון ממלכתי. ידוע שהרוצח המתועב תכנן לרצוח גם את שמעון פרס. לו לא היה מוותר על תוכניתו זו ברגע האחרון וחס וחלילה וחס וחלילה וחס היה רוצח את שמעון פרס היה ודאי יום הזכרון עוסק גם בדמותו של פרס. היו מהללים את מאמצי השלום, את ימיו במשרד הבטחון, את עמידתו לצד בן גוריון וכו'. אין ספק ששמעון פרס הוא דמות חשובה אשר תרמה רבות לעם ישראל ולמדינת ישראל. ובכן, אם פרס הוא איש שיש ללמוד ממנו כל כך הרבה איך זה שאין יום לכבודו, למרות שלשמחתנו הרבה לא נרצח? יצחק רבין איננו נושא יום הזכרון. הנושא הוא הרצח. ואם תרצו, בציניות, הנושא הוא יגאל עמיר. ביום זה יש לעסוק, לדעתי, באופי השיח בעם, בבהתמודדות עם קונפליקטים ובשנאה. רבים ממגיני דמותו של רבין וממבקרי ההסתה מתבטאים בלהט כנגד פלגים אחרים (חרדים, למשל). אחרים לא הפנימו את הלקחים וממשיכים לזלזל בלגיטימיות של ממשלה נבחרת. אני חושב שביום הזה כל אחד צריך להסתכל על עצמו היטב ולבדוק את יחסו כלפי פלגים אחרים בעם. יום הזכרון לרצח רבין צריך להיות יום של אחדות וסובלנות, יום של הידברות מבלי להתעלם מפערים. שיהיה לכולנו יום זיכרון פורה.

 

[דרקונית מזל]

רבין ויום הזיכרון

לדעתי יש כאן שני נושאים שונים לגמרי. רבין האיש- שתרם רבות למדינת ישראל ושלדעתי האישית היה פוליטיקאי אמיץ לב שהיה נכון למעשים גדולים וחשובים.זה צד אחד של המטבע, ובצד הזה, עם כל הערכתי לרבין אני יכולה להבין את הקושי של מי ש(בניגוד אליי) התנגדו לדמותו בחייו ונותרו במבוכה לגבי פאור שמו עם הרצחו. זה צד אחד. הצד השני, שהוא, בעיניי, החשוב יותר מבחינה חינוכית, הוא עצם הרצח הפוליטי, העובדה המחרידה שיגאל עמיר עיצב, במו ידיו המגואלות בדם את המציאות שבה כולנו חיים היום וזאת ע"י מעשה של אלימות קיצונית ומבלי שאיש נתן לו זכות וסמכות לכך. יגאל עמיר רצח לא רק את רבין האיש אלא אלא דרכו המדינית והערכית, וזו הסכנה הגדולה. הסכנה שבעל האקדח יהיה בעל הדיעה, מפחידה אותי יותר מכל דיעה שהיא ועליה, על האיסור המוסרי והחוקי המוחלט והטאבו שבלקיחת החוק לידיים, על כך צריך, לדעתי, ללמד בהקשר החינוכי. אני מסכימה שחייו של רבין- שאני כלל לא מפחיתה מערכה של תרומתו למדינה,צריכים להיות פחות רלבנטיים במערכת החינוך אך אי אפשר להתעלם ממורשתו הפוליטית מפני שזה הרי היה רצח פוליטי, ולא תאונת דרכים או משהו מסוג זה... וכאן אני הולכת אולי להרגיז את כולכם- נראה לי שמה שראינו כאן הצביע על סכנה גדולה של החינוך הביתי. ברור שבכל בית יש דיעות ועמדות מקובלות ושכל ילד גדל על ברכי המסורת, הערכים והעמדות המקובלים במשפחתו. אבל ילדים שאינם יוצאים למערכת חיצונית לבית נחשפים לפחות דיעות שונות משל הוריהם ואני מאמינה שכדי לגבש השקפת עולם סובלנית ולדעת לקבל את האחר חשוב וחיוני להיחשף גם למי ששונה ממך, אפילו אם דיעותיו מאוד מרגיזות ומקוממות, ולהישאר בחיים.

 

[מאמר מעניין]

מאמר מעניין על רבין ב"מעריב"

מאמר מעניין על רבין ב"מעריב"

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

רבין היה איש צבא ומדינאי חשוב

בתולדות המדינה. רבין האיש, היה אישיות שנויה במחלוקת. הוא היה ידוע כשתיין, היה הקטע עם החשבון של אישתו בחו"ל, משפחתו וחבריו, נהגו ופיקודיו מספרים על אדם רך ועדין ואוהב. לאחר הרצחו, דמותו הפכה פתאום לאגדה. לדעתי, בגין היה דמות הרבה יותר מרשימה, והיה קונצנזוס על כך, גם בין מתנגדיו. איש לא חלק על זה שהוא איש גדול. כשאני שומעת שמישהו קורא לרבין "אבי האומה" - סליחה!! קשה לי להכיל את זה. אני לא חושבת שמטורף רוצח כמו יגאל אמיר, מזכה את רבין בתואר הזה. זועזעתי מהרצחו לא פחות מאחרים, ואני חושבת שיש לעסוק בחומרת המעשה, לא פחות משיש לעסוק בשואה. יום הזיכרון לרצח רבין צריך לעסוק בנו, בחברה, ולא בפולחן אישיותו. לאה רבין והשמאל בנו את ההולוגרמה, ותפקידנו האזרחים היא להחזיר את הדמות לגודלה הממשי. דרקונית, את לא מרגיזה אותי, אבל מחדדת דעה רווחת. יהונתן בחינוך ביתי ודעתי נשמעה כאן חזק. אתמול בערב הלכתי לעצרת הזיכרון בישוב כי יהונתן רצה. הוא רצה לפגוש חברים, ואני התניתי את ההליכה בשני דברים: 1. הוא יהיה נוכח ויקשיב לפחות לחלק מהעצרת. 2. הוא יכבד את המעמד ואת זיכרו של האיש. ישבנו והקשבנו לעצרת (הוא ישב והקשיב לרובה, וחיווה דעתו על הדברים ועל הצגתם), בתום הטכס, הוזמנו לבקר בחדר שעוצב לזיכרו של רבין. עמדנו יחד בתור, התבוננו בתמונות, הקראתי ליהונתן את תולדותיו שנרשמו על הקיר. השמטתי את שמות הוריו, תאריך נישואיו, ותאריכי לידת ילדיו. העברתי את המסר האזרחי: לוחם ומפקד בפלמ"ח, רמטכל, ראש ממשלה, וגם את פרס הנובל לשלום, ועוד אירועים שהיו שם. ביציאה מהחדר היה נייר ענק עליו נרשמו דברים לרבין ולזיכרו. רוב הכותבים היו ילדים. שאלתי את יהונתן אם הוא רוצה לכתוב. הוא ביקש שאכתוב בשבילו את מה שיאמר לי. נעניתי. נחנקתי עם המילים אבל הן נרשמו: "רבין, אנחנו מתגעגעים אליך..." ועוד כאלו דברים ראבק!! יהונתן היה בן חודשיים בערך כשרבין נרצח. איפה הפרופורציה? אבל... כחלק מהחינוך לחשיבה עצמאית ולחופש דעות, הייתי לידו ותמכתי בדרכו - למרות דעותי (שאינן סוד אפילו לגביו). ילדי החינוך הביתי פוגשים כל מיני אנשים, ושומעים דעות שונות והתבטאויות שונות לגבי העולם ובכלל. אצלנו הוא גם נחשף לדבר המשוקץ הזה שנקרא טלביזיה

אגב, הילדים של אחותי, שבהחלט הולכים למערכת, הרבה יותר מוגבלים בחופש לדעות משלהם, והם נחשפים להרבה דברים. אני חושבת שזה עניין של הבית...