יציאה מבית ההורים אינה בהכרח...

  • פותח הנושא mipo
  • פורסם בתאריך

mipo

New member
יציאה מבית ההורים אינה בהכרח...

...יציאה לעצמאות. לפחות לא במקרה שלי... את בית הורי עזבתי לפני שש שנים מיד בסיום התואר שלי (במהלך הלימודים לא יכולתי לעבוד ביותר מאשר חצי משרה, וכל הכסף על על חומרי ושכר הלימוד) כשהגעתי למצב בו יכולתי לפרנס את עצמי בצורה מלאה, אבל... עברתי לגור עם מי היה אז בן זוגי, בדירה שניתנה לו על ידי משפחתו, כך שלא יצא לי לשלם שכר דירה ממש, אלא רק חשבונות בצורה חלקית. בפועל מה שקרה היה שעברתי מחממה אחת לשניה- מבית ההורים לבית בו בן הזוג דואג לכל הדברים "המסובכים" כמו ניהול משק הבית מבחינה כספית, ואפילו דברים בהם היה עלי לגלות קצת יותר עצמאות, כמו התנהלות מול הבנק- הוא לקח על עצמו כמי שמבין יותר ממני... טוב, תמיד היתי אדם קצת מרחף שההתעסקות בכסף היא ממנו והלאה, ופשוט היה לי נוח לתת לדברים לקרות בדרך שלו. לפני שנה היחסים ביננו נגמרו, ואז, רק אז, הרגשתי לראשונה שבאמת יצאתי מן הבית. בתוך שלושה חודשים מצאתי דירה, לקחתי משכנתה, וקניתי אותה מתנה לעצמי לכבוד יום הולדת שלושים. המתנה הכי נפלאה בעולם. רק כשהתחלתי לחיות לגמרי לבד הרגשתי עצמאות. תודה על תשומת הלב, וסליחה על ההודעה הארוכה... זה נראה כי כולם כאן הם שוכרי דירות, אבל אולי תמצאו גם את ההודעה שלי קשורה לנושא הפורום.
 
בטח שהיא קשורה

מספר פעמים עלה כאן בעבר העניין הזה של מעבר מבית ההורים הישר למגורים משותפים עם בן זוג. הדיעה האישית שלי (ולא רק שלי, משתתפים אחרים כאן הביעו בעבר דיעות דומות.) היא שאז באמת "מפסידים" חלק מהעניין, כי הדאגה והאחריות מועברת מההורים לבן הזוג - לפחות בחלקה. המתנה שלך נשמעת באמת נהדרת, בעיני זה צעד מאוד גדול להחליט להתחייב ולקנות דירה משל עצמך. ואכן, על אף שרובנו כרגע שוכרים דירות, אני חושבת שעצם הבעלות, בסופו של דבר, לא משנה את השורה התחתונה: בעיני להיות עצמאי בקשר לבחירות שלך זה דבר מרגש. זה לא משנה במי הן היו תלויות קודם לכן, כל עוד יש את העניין והמודעות לפיתוח איכות חיים כחלק מהמגורים העצמאיים. ברוכה הבאה
, את מומנת להשאר עמנו
תרצי כוס
? היכן את מתגוררת כיום? את מוזמנת (אם כי אף פעם לא חייבת) לספר עוד על עצמך.
 

mipo

New member
המשך... ותודה על הקפה...

מה שקרה לי היה בעצם "ריפוי בהלם". יום אחד גרתי בדירה נחמדה פלוס חבר בת"א, ולמחרת מצאתי את עצמי פחות או יותר ברחוב, בלי שום רכוש חוץ מבגדים ואוסף דיסקים- ואני לא מגזימה כאן- אף רהיט, אפילו לא מזרון, אף מכשיר חשמלי, אפילו לא קומקום. כלום. ומה שהיה הכי גרוע, הוא שהיה לי אפס נסיון בהתארגנות... אבל בתור בנאדם מאוד טוטאלי, לקחתי את המשימה של "לצאת לחיים עצמאים" בתור פרוייקט, ובתוך מה שנראה לי זמן שיא (לא היתה לי ברירה, ישנתי כמה חודשים אצל חברים וזה התחיל לגבול בהתעלקות) קניתי דירה, שיפצתי אותה, ריהטתי אותה מא' עד ת', רכשתי מכשירי חשמל ואיבדתי רישמית את תדמית ה"קלולס" שלי... כמה פרטים, סתם ככה: כל חיי היתי תל-אביבית, אבל קניתי דירה דווקא במערב ראשל"צ... זה אזור בעיקר של סטודנטים מהמכללה למנהל (שוכרים) וזוגות צעירים (קונים). שקט, ירוק וחדש. ובשבילי, שינוי אוירה.
 

altshift

New member
היי מיפו- אני מזדהה ../images/Emo13.gif

סתם רציתי שתדעי
גם אני עד לא מזמן גרתי עם חבר בדירה שהייתה שלו ואחרי פרידה גם אני מצאתי את עצמי - אמנם לא ברחוב- אבל פתאום ניצבת מול החיים האמיתיים,פתאום קולטת שהדבר הזה שכולם עושים-לשכור דירה עם שותף או שניים- נשמע כלכך פשוט אבל בעצם אין לי מושג מה זה למרות שאני כבר כמה שנים לא גרה עם ההורים.זה בהחלט היה לי גם טיפול בשוק ובהלם... בלי הרבה חפצים וגם בלי יותר מידי אנשים "ליפול עליהם" הסתדרתי בסוף (אחרי באמת הרבה "הרפתקאות") . בקיצור אני משערת שאת חשה תחושת סיפוק כמוני ושההתמודדות הזאת עם הקושי של לצאת -לבד- לחיים עצמאיים הוא פשוט חיוני ומבגר והיה שווה לעבור את זה! בהצלחה בהמשך
 

JustMeNow

New member
מדליק!

אני בהחלט מבינה את ההרגשה לפני יותר מחצי שנה אני והחבר גרנו יחד ויום אחד מצאתי את עצמי אורזת ועוברת דירה לגמרי לבד ומגלה שכל רכושי עלי אדמות זה בגדים, מחשב וכלב. אפילו קומקום לא היה לי! עכשיו אני מתפארת בתכולת דירה הכוללת סלון קומפלט, פינת אוכל, מיטה, שולחן מחשב וכלי מטבח. תחושת העצמאות? PRICELESS!
 
למעלה