דור הפרוזאק הוא ספר שקראתי בתקופה די רעה, והוא הכניס אותי לתקופה הרבה יותר רעה, אבל בסופו של דבר הבחורה שם די יוצאת מהדיכאון שלה(בעיקר בעזרת תרופות), למרות שאני *ממש לא ממליצה* על הספר הזה למישהו שנמצא בדיכאון.
שכתבה אליזבת' וורצל ואם כן מה יש לו להגיד עליו?
בנוסף יש גם את הספר "פעמון הזכוכית" של סילביה פלאת' שעוסק בדיכאון אך אני לא זוכרת עד כמה הסוף שם הוא טוב.
אבל מאוד מדכא - כל הספר הזה הוא טריגר אחד גדול. בעיקר שזה בעצם אוטוביוגרפיה וכולנו יודעים מה קרה בסוף, גם אם זה לא בספר...
בדור הפרוזק הבחורה גם לוקחת המון סמים (קוקאין וכו') כך שהיה לי קשה להזדהות איתה והיא גם טיפוס מעצבן ואנוכי ברמות.
ממליצה על נערה בהפרעה- לא בדיוק מדבר על דכאון קלאסי אלא על הפרעת אישיות גבולית ואשפוז- אבל הוא טוב ויש לו סוף אופטימי.
למרות שעניין הדיכאון יחסית שולי בו ונובע מבעיות שקורות לדמות הראשית.
הספר נקרא "פה גדול והמכוערת" של ג'ויס קרול אוטס. זה ספר שמכוון יותר לנוער, אבל הוא אני אישית מאוד אהבתי אותו.