התניית העברת שכירות במציאת שוכרים חלופיים
1. חוק שכירות הוגנת אינו חוק בפני עצמו, שכן הוא שולב ב
חוק השכירות והשאילה במסגרת תיקון לחוק האחרון.
2.
החוק המתקן פורסם ב-19 ביולי 2017, אך נקבע בו, בסעיף 16, שתחילתו שישים יום מיום פרסומו, משמע: הוא חל רק על חוזים שנחתמו החל מ- 18 בספטמבר 2017 ואילך. נובע מכאן, שלפני שהארכתם את החוזה (שנחתם כדבריך ביוני 2017), החוק המתקן לא חל עליו, אבל ההארכה, לדעתי, כמוה ככריתת חוזה חדש, ועל כן החל ממועד ההארכה בפועל (לאו דווקא ממועד החתימה), החוק המתקן כן חל. מכל מקום, בהקשר לשאלתך, החוק המתקן אינו מעלה ואינו מוריד.
3. אם החוזה מתנה את הסתלקותכם ממנו לפני תום התקופה במציאת שוכרים חלופיים, התנאי מחייב.
4. סעיף 25יג לחוק אינו מקנה לכם זכות להסתלק מהחוזה לפני סיומו בהודעה בלבד. מה שקובע הסעיף הוא, שאין לכלול בחוזה תנאי, המאפשר למשכיר בלבד לבטל את החוזה שלא בשל הפרתו. אך תנאי שמאפשר לשני הצדדים, או לשוכר בלבד, לבטל את החוזה בלא הפרה, מותר, ואם נקבע תנאי כזה, על המשכיר להודיע לשוכר על הביטול לפחות תשעים יום מראש, ואם השוכר הוא זה שהחליט לבטל, עליו להודיע על כך למשכיר לפחות שישים יום מראש.
5. משמעות "קיומה של זכות לביטול החוזה ותנאי הביטול", שבפרט 4 לתוספת השנייה לחוק, אינה שהחוזה חייב לכלול זכות ביטול ללא הפרה, אלא שאם הוסכם על זכות כזו, היא צריכה להיכלל בחוזה, בהתאם לסעיף 25ג לחוק. זה מובן מאליו על-פי השכל הישר, אך אם בכל זאת נותר למישהו ספק, אפשר להסיק זאת מכך, שפרט 4 לתוספת כולל גם "קיומה של ברירה להארכת התקופה". היעלה על הדעת שכל חוזה שכירות חייב לכלול ברירה להארכת תקופת השכירות, משמע: שלא ניתן להשכיר דירה לתקופה קצובה, ולאותה תקופה בלבד?
6. הסעיף בחוזה, המאפשר להעביר את השכירות, לא רק שאינו סותר את החוק, אלא תואם את מה שנאמר במפורש בסעיף 22 לחוק, הן בניסוחו הנוכחי והן ב
ניסוחו המקורי (שלפני התיקון).
