יציאת השילייה בתום הלידה - טבעי

[יוקטנה]

יציאת השילייה בתום הלידה - טבעי

אחרי שקיבלתי כאן תשובות מאוד מעניינות והרבה ידע בנוגע ל-GBS ושאיבה במקרה של מים מקוניאלים, אני שואלת על מהלך יציאת השילייה בצורה טבעית בלידה, וסיכונים. עדכון - אני כבר בשבוע 36, לפי השעה ניתן לראות שאני עדיין לא ישנה בלילות, ולאחרונה נפגשתי עם המיילדת. אז יחסית למיילדת ביתית היא די קונבנציונאלית לטעמי, מה שדווקא מאוד חיבב אותה על בעלי

כל אופן, היא אמרה שהיא נוהגת להמתין עד 30 דקות לשילייה, כאשר למעשה כבר לאחר 10 דקות היא נוהגת להתחיל לנסות להוציא את השילייה. עכשיו - זה אחד החלקים ה"אהובים" עלי בלידה (NOT!)... הסברתי לה איך אני מרגישה בנוגע להליך הזה, היא הסבירה לי את רגשותיה ומחשבותיה ("חבל על כל טיפת דם שאת מאבדת עד שהשילייה יוצאת לבד, כי תצטרכי כח אחרי הלידה... בנוסף סכנה של דימום... בדרך כלל צריך לעזור לשילייה לצאת..." וכו'). יש לי הרגשה שהבנו אחת את השנייה, ונותר רק לקוות שהשילייה שלי תתנהג יפה והנושא בכלל לא יעלה בלידה. בכל מקרה, אשמח לשמוע עוד על ההליך הזה של הוצאת השילייה (לאחר שכבר התחילה להיפרד): מה שאני יודעת הוא שהרחם מתכווץ לאחר יציאת התינוק, ולכן השילייה מתחילה להיפרד, בדרך כלל מהאמצע, כך שהדימום לוחץ על השילייה וגורם לה להיפרד עוד יותר וכן הלאה, עד שהיא נפלטת (לרוב בציר נוסף?) בשלב כלשהו. מדוע ובאיזה מקרים יש סכנה של דימום? מה הסכנות בהוצאה ידנית של השילייה במקום המתנה (אני זוכרת דיון בנושא בעקבות סיפור לידה ביתחולימי לאחרונה בפורום)? האם בלידות בית לא נהוג להמתין ליציאת השילייה בצורה טבעית? כמה זמן? האם מישהי תוכל לשתף בסיפור יציאת השילייה שלה בצורה טבעית (את של שרה אני מכירה כבר בע"פ

) - כולל זמנים, הרגשה שלה, לחץ של המיילדת אם היה? כרגיל, המון תודה!

 

[debby12]

קבלי סיפור שלי

לידת בית של גילגי - הלכתי לבדוק את סיכום הלידה. אז ככה: השיליה יצאה 19 דקות אחרי התינוקת (מוזר, בזכרון שלי זה היה ממש דקה שתיים אחרי). יחד איתה יצא דימום רציני מדי לדברי המיילדת יחד עם כמה קרישי דם. היא יצאה בעצמה - המיילדת לא נגעה לא משכה ולא ניג'סה - וכל הזמן הזה הנקתי את ביתי היונקת המצטיינת מרגע היוולדה. זה הדליק אצלה נורה אדומה לכך שהרחם מתקשה להתכווץ בגלל קרישי דם שחוסמים את פתח הניקוז שלו (תחשבי בהקבלה נגיד גולות גדולות ליד פתח הניקוז של אמבטיה שמפריע למים להתנקז). לאחר שביקשה וקיבלה את רשותי היא העבירה "ווויש" עם היד דרך צוואר הרחם כדי לשחרר את הקרישים החוסמים. זה כאב - אבל לקח בדיוק 3 שניות. יצאה עוד נגלה משמעותית לדבריה של גם יחד עם הקרישים. בשלב הזה היא לחצה עם היד על הרחם מבחוץ (לא כאב - זה היה לחץ רציף - לא עזבה והחזירה או משהו) - החזיקה שם את היד בערך 5 דקות וגם קיבלתי פיטוצין בתור בונוס. גילגי המשיכה לינוק בלי הפסקה לאורך כל האפיזודה (וגם במשך 8 שבועות אחר כך - אבל זה כבר סיפור אחר

) בסיכום הלידה כתוב שאובדן הדם המשוער אצלי היה 750 CC, והיא אמרה לי בעל פה שזה בערך כפול מבלידה ממוצעת רגילה. הרגשתי אחרי זה די סחרחורת - היה לי קשה לעמוד בלי תמיכה. אני מניחה שזה קשור לאובדן הדם (אני לא בחורה גדולה במיוחד - בלי להיות בהריון אני שוקלת בערך 55 ק"ג על גובה של 173 בערך ויש לי לחץ דם נמוך). לא הרגשתי לחץ מצד המיילדת. הרגשתי שרמת ההתערבות שלה היתה בסדר גמור והתאימה לי. כאמור - היא לא נגעה בשיליה בכלל - ההתערבות שלה היתה רק אחרי שהשיליה יצאה יחד עם קרישי דם מחשידים. היא שיתפה אותי בהתלבטות שלה - אמרה שלדעתה מתפתח דימום ועדיף מיד לטפל בזה. לא התווכחתי - יש לה נסיון של המון שנים וסמכתי עליה. מה גם - שכשהיא ביקשה את רשותי היא אמרה שהיא תמיד מעדיפה לא להתערב אבל זה חשוב. הרגשתי שההתערבות היתה מינימלית. אחרי 5 שעות הייתי במיטה שלי בבית. בשיחה יום אחרי הלידה היא סיפרה לי איך תמיד במקרה כזה היא מתלבטת כי מעדיפה כמה שפחות להתערב כדי לא להפריע לחווית הלידה של האישה. אבל שבמקרה הזה היא היתה בטוחה שצריך לעשות משהו. היא גם הסבירה שזה כמו כדור שלג. ברגע שהרחם מתקשה להתכווץ בגלל קרישי דם, הדימום ממשיך ואז עוד יותר קשה לו והוא מתעייף כי הנפח בפנים מהדם הולך ועולה. אבל זה כאמור מקרה ספציפי שבו קרישים חוסמים את היציאה.

 

[יוקטנה]

הסיפור שלך מאוד מחזק אותי

אני מרגישה שהדוף שלי ידע ללדת את השילייה, ושגם אם יהיה דימום יוצא דופן, הגוף שלי מספיק חזק לעמוד בו (טוב, אולי יעזור אם אצליח בכל זאת לישון פה ושם לפני הלידה...). אם את שרדת, אין לי ספק שאני אצליח - אני גם גבוהה אבל גם הרבה יותר גדולה (לצערי

), ותמיד היה לי המוגלובין גבוה מאוד יחסית לנשים. החשש מאובדן דם ממש לא קיים אצלי. עם זאת, אני מבינה את החשש של המיילדת - היא לא מחזיקה בידע שלי את הגוף שלי, ולכן היא חסרה את הביטחון שיש לי בגוף שלי. אני מקווה שאצליח להעביר לה את הביטחון הזה שלי בגוף שלי אם יעלה הצורך (גם במקרים אחרים פרט ליציאת השילייה, אם יהיו חלילה, ונקווה שלא יהיו).

 

[debby12]

הגישה שלך מצוינת לדעתי

<או לפחות קרובה מאוד לשלי

>. לא רק ש"שרדתי" - אלא שזה אפילו לא היה "קרוב". יתרה מזו, אם הבעיה היתה ממשיכה ברמה שהיתה מצריכה מנות דם הייתי מתפנה לבית חולים עם לחץ פיזי חיצוני על הרחם שעוצר את הדימום ולא היתה שום בעיה. כמו שאבא שלי נהג לומר לי בילדותי: "לא מתים כל כך מהר דבי". אגב, למיטב ידיעתי גם בבית חולים אין להם פתרון פלאים למצב. הם נותנים פיטוצין - כמו מיילדת בית. ההבדל הוא שהם יכולים לתת מנות דם ואם זה ממש לא מפסיק הם יכולים לכרות את הרחם שלך כדי להציל אותך (לא מאוד מלבב....אבל זה מה יש). נשמע לי לא פשוט העובדה שאת והמיילדת שבחרת אינכן "באותו ראש" בנושאים האלה. אני מנחשת (בלי להכיר אותה) שחלק מהלחץ שלה נובע מ"ציד המכשפות" של המימסד הרפואי שרק מחכה שיקרה משהו רע בלידת בית [במאמר מוסגר. סיפרה לי פעם ג'ודי סלום בהקשר ללידת שעליה משרד הבריאות העלה אותה לדין משמעתי את הסיפור הבא. כשהיולדת הגיעה לבית החולים עם התינוקת עם הבעיה, זה היה אגב יום אחרי הלידה, אז עלתה צהלה כללית מצד הצוות הרפואי שנתן זה לזה "צ'אף" ו"כיפאק" וכאלה תוך שהם עולצים "סוף סוף. עכשיו נדפוק את מיילדות הבית הפסיכיות האלה עד הסוף". וכל זה כשיש תינוקת עם בעיה רפואית משמעותית לפניהם. אכן הזמן לעלוץ

. והם אכן עמדו בדיברתם ועשו עם זה את המקסימום - אלא שלא היה שום תוכן משמעותי לתלונה]

 

[יוקטנה]

אמרתי ששרדת בצחוק - הציניות

לא עוברת טוב ברשת

הסיפור ממש מחליא. אין לי מילה יותר נחמדה לתאר את ההרגשה שהסיפור עשה לי

 

[שָׂרָה]

אני מאמינה שרוב הבעיות של השליה

נגרמות בגלל קשירת הטבור וניתוקו. כאשר השליה מתרוקנת מהדם כלפי התינוק, היא מפסיקה להיות עצם מפריע להתכווצות, ואפילו אם עובר כל כך הרבה זמן כמו במקרה שלי, לא צריכה להיות בעיה מיוחדת של דימום. כך שזה משרת את המטרה "חבל על כל טיפת דם שאת מאבדת עד שהשילייה יוצאת לבד, כי תצטרכי כח אחרי הלידה..." השאלה אם המיילדת תסכים לא לקשור את הטבור אפילו במשך שעות. אני חיכיתי 3 שעות עד שקשרתי וניתקתי את הטבור רק מסיבות שהתרדמה התחילה ליפול עלי ולא רציתי להרדם עם התינוק בעודי באמבטיה מלאה מים! בדיעבד החלטתי שאם זה יקרה לי שוב, אצא עם התינוק ואשאיר אותנו מחוברים כי ברגע החיתוך הטבור ראיתי שזרם עדיין קצת דם לא כמו בלידה של ציפי שהחבל היה כבר ריק לגמרי. אחרי הלידה באמת לא איבדתי הרבה דם, והיו לי רק כתמים כמו בסוף מחזור

 

[יוקטנה]

את מתכוונת לכך שיש מעבר של דם

גם כשנראה שחבל הטבור כבר לא פועם? והאם במקרה של מעבר יותר דם לתינוק אנחנו לא מעלים את הסיכון לצהבת ילודים? המיילדת דווקא שאלה אותי מתי אני מעוניינת לנתק את הטבור, וסיפרה על לידה שבה שכבו במיטה אחרי הלידה אמא, תינוק ושילייה שמחוברת אליו.

 

[שָׂרָה]

ההפך. יש פחות סיכון אם לא מנתקים

 

[בלינקה]

מחקר ישכנע אותה?

אם כן, את יכולה לשלוח אותה לקרוא את זה: The Lancet 1998; 351:693-699 Active versus expectant management of third stage of labour: the Hinchingbrooke randomised controlled trial באתר של הלנסט (כתב עת רפואי נחשב ביותר) אפשר לקרוא את התקציר אחרי הרשמה חינם (בשביל הטקסט המלא צריך לשלם). מסקנות המחקר הזה הן שניהול אקטיבי של השלב השלישי (מתן אוקסיטוצין בלבד, היינו בלי חיתוך מהיר של חבל הטבור ובלי משיכת חבל הטבור) מסייע להפחית את הסיכון לדימום אימהי לאחר הלידה, בלי קשר למיומנות המיילדת ובלי קשר לתנוחה בה היתה היולדת. עוד מוסיפים המחברים שאומרים שעל אף זאת, יש לקחת בחשבון גם את יחס היולדת והמטפלים לחשש מפני אסדן דם לעומת הרצון לנקוט בגישה בלתי מתערבת. בקיצור, המחקר אומר שלמשיכת חבל הטבור אין שום קשר לכמות הדימום. אם למשהו יש קשר, זה למתן אוקסיטוצין (פיטוצין), וגם זה לא הכרחי אם היולדת לא מעוניינת. ומהמקום האישי שלי - את בטוחה שאת רוצה אותה דווקא בלידה?

 

[יוקטנה]

תודה על ההפניה ויותר מכך על התקציר!

אני הבנתי שהיא התכוונה ללקיחת הצעד האחרון בניתוק בלבד - כאשר השילייה כבר ממש "מוכנה לצאת" (גם אם אני ואת לא נסכים איתה על ההגדרה, ונגדיר "מוכנה לצאת" כאשר יוצאת בעצמה...).

 

[bluehorizon]

הנה המאמר בגירסתו המלאה

לכל המעוניינות

 

[bluehorizon]

-0-

ניהול אקטיבי כלל פיטוצין+ניתוק חבל הטבור+הוצאת השיליה במשיכה מבוקרת של חבל הטבור+לחיצת היולדת. ניהול שמרני כלל לא להזריק פיטוצין, לא לחתוך את החבל הטבור עד שהדופק שם פסק, והוצאת השיליה תוך מקסימום שעה, ע"י לחיצת היולדת. בהרבה מהמקרים לא נעשה ניהול שמרני במלואו, בגלל חשש של המיילדת מפני דימום או סיבוך אחר. המסקנה שלהם היתה שניהול אקטיבי מוריד את השכיחות של דימום לאחר הלידה, במחיר של בחילות והקאות בשכיחות מוגברת לאחר הלידה (בניהול אקטיבי). והמשמעות - להביא את הכל לידיעת היולדת ולתת לה להחליט.

 

[צימעס]

נשמע לי שהגישה שלה התערבותית יחסית

(לפחות בנושא השיליה) האם זה מתאים לך? האם את מוכנה למצב בו מילדת בית שלך עושה משהו שלא מוצא חן בעיניך כל כך? האם היא לא תהיה מוכנה להתגמש? אלה הרי טיפות דם וכח שלך, לא שלה! אני לא זוכרת זמנים. אני זוכרת שלא היה לחץ, כן רציתי להיניק את הקטנה כדי שהשיליה תצא, והיא לא רצתה (היתה קודם צריכה לעשות טון קקי), והגדול גם לא היה מעונין ביניקה בשלב זה. לוידעת כמה זמן חיכינו (בעלי אומר שלא הרבה), והיא יצאה. כאילו היתה לה ברירה.

 

[יוקטנה]

שאלתי את עצמי את השאלות האלה

ובהרגשה שלי היא דווקא כן מתאימה לי, גם אם מהבחינה הזו לא. תראי, עד שאהיה בשלה ללידה ללא מיילדת, תמיד תהיה בלידה מיילדת שהיא לא לגמרי אני עצמי, ולכן שונה ממני במקום כזה או אחר. עם זאת, אני מאוד מאוד מאוד מקווה שזה לא יהפוך ל"עניין" בלידה הצפויה, כי זה בהחלט יבאס.

 

[אם פי 3]

נשמע מאד מלחיץ

אצלי - כשהשיליה התעכבה קלות (לא יודעת בדיוק כמה, לא ממש הרבה), המיילדת נתנה לי לשתות תה אנג'ליקה (מררר) שכנראה אמור לעזור. לא היה לחץ באוויר. אחרי כחצי שעה, השיליה יצאה. הכל היה תקין. בבית, יש קצת לחץ משיליה שלא יוצאת, כי לא רוצים להגיע למצב חירום, כשמסתבר שהיא נעוצה, ולכן אחרי כחצי שעה מתחילים לחשוב על מעבר לבי"ח. 10 ד' זה "ביתחולימי", וממש מעט זמן. הדימום יכול להפתיע, הוצאה ידנית של השיליה זה מאד

בעיקר בבית (זה פשוט מסוכן. אם מוכרחים להתערב, זה צריך להיות בבי"ח).

 

[אם פי 3]

אה, ולגבי חבל הטבור

הוא נותק בשלב שבו רציתי לצאת מהים, לפני יציאת השיליה, הרבה אחרי שהפסיק לפעום. מנחשת שמשהו כמו רבע שעה-עשרים דקות מהלידה.

 

[יוקטנה]

מהים?! ../images/Emo2.gif איפה סיפור הלידה הזה?

אני חייבת לקרוא את הדבר הזה! אשמח לקישור!

 

[אשכר ש]

../images/Emo6.gif היא שכחה את ה- מ'...

צטערת לאכזב אותך...

 

[יוקטנה]

../images/Emo6.gif ע-נ-ק!

 

[אם פי 3]

../images/Emo6.gif (אכן, ברחה לי מ'...)