ישנו כלל באבולוציה
שנקרא "the perservation of conserved genes" - ישנם גנים שמקודדים חלבונים מסוימים שהם מהותיים באופן קריטי לחלוטין הם אלה שיעבור בהם השינוי הכי קטן והכי הדרגתי. משום שכל שינוי יותר ממזערי יפגע ולו במעט בתפקוד חלבון זה, מה שיגרום מיידית למותו של הפרט (או במונחים אבולוציוניים : יוריד באופן דרסטי את הפיטנס שלו) דוגמה מפורסמת אחת לזה זה הציטוכרום C, נשא האלקטרונים בשרשרת ההעברת האלקטרונים בתא (תהליך שקשור בנשימה תאית) שהשתנה מאוד בהדרגה מאז האבולוציה של השמרים עד לאבולוציה שלנו - ההבדל בין הגן של הציטוכרום C בינינו לשימפנזות הוא אפס (יש לנו *בדיוק* את אותו הרצף. ההסתברות שדבר כזה יקרה היא אפסית, אגב. זו אחת הראיות החזקות לקרבה המשפחתית בינינו) - מצד שני, בינינו לבין השמרים יש הבדל של יותר מ50 חומצות אמינו. *אבל* (זו נקודה מעניינת) - זה עדיין אותו חלבון עם אותו התפקוד (ועד כמה שידוע לי, עם אותו פוטנציאל חמצון-חיזור כפי שזה רלוונטי לשרשרת העברת האלקטרונים) "האם לא צפוי שמחלות גנטיות שמשפיעות על הנשימה תהיינה נפוצות (במובן של הופעה ספונטנית) כי הן מעידות על גן מעורב לא יציב. הקבוצה לא תפסיד הרבה מכמה פגרים, אבל שינוי מעלה את הסיכוי להסתגלות או שיפור/הסתגלות בתכונה המהותית: נשימה. (או במונחי דוקינס- הגן לא יפסיד מידי פעם שכפול, אבל ירוויח הרבה מידי פעם. כמו ביטוח)." קשה לי להגיד שמחלות גנטיות שמשפיעות על נשימה (או לצורך העניין, כל פונקציה קריטית לחיים, שזה הכלל שאני מניח שהתכוונת אליו) יהיו נפוצות עקב כך. הגנטיקה של מערכות מורכבות (אצל כל היצורים, אפילו אלה שנחקרו באופן מעמיק) היא מאוד מסובכת וקשה להגיד לכאן או לכאן. יש המון גנים שעברו דופליקציה המונית (אני מדבר באיזור עשרות ומאות עותקים) - וכאשר גן אחד נדפק (והופך לפסאודו-גן או לגן מוטטיבי) - אז פשוט משתמשים בגן אחר. בקיצור, קשה להגיד שמחלות גנטיות יהיו נפוצות יותר רק בגלל הקונספט של "הגיוון במערכות קריטיות לגוף" אם אני לא טועה, אתה מנסה להגיד שבגלל שאלה הן מערכות קריטיות, אז יש לחץ ברירתי לגיוון גדול בהם, כי אז יש מצב למערכות קריטיות טובות בהרבה יותר. אבל מדובר כאן בחרב-פיפיות. גיוון פרוע מדי יכול להוביל גם להכחדה מהירה, או לפיטנס נמוך לאחוז גבוה יותר מפרטי המין. שימורו של הציטוכרום C לאורך מאות מיליוני שנים (השמרים מאוד רחוקים מאיתנו, כאמור) מהווה ראיה לכך שגנים חשובים ככל הנראה לא מאפשרים וריאציה גדולה במיוחד. אמנם קל-וחומר כאשר מדברים על חלבון אחד לעומת מערכת שלמה - אבל הקונספט זהה - הדברים שהם קריטיים, שלהם מוטציה ולו הקטנה ביותר סביר להניח שתגרום לנזק - כנראה לא יוכלו לאפשר וריאציה גדולה מדי - ויש לחץ ברירתי *נגד* גיווניות במערכות אלה. האם ירדתי לסוף דעתך?
, שהתכונה "נטייה לעבור אבולוציה" גם נבחנת במבחן האבולוציה.