יצירה
כחלק מתהליך לימודי שאני עוברת בביה"ס למחול בו אני לומדת אנחנו עוסקים בפעם הראשונה ביצירת עבודה משלנו באופן עצמאי לחלוטין (ובפעם השלישית ישירות ביצירה בכלל). ליצור יצירה משלי, ולקחת עליה אחריות מלאה מחייב אותי להתמודדות עם עצמי באופן שמעט מצבים אחרים מחייבים. (כל עוד אני לא חיה כך כל שנייה...). אחת השאלות המהותיות בתהליך כזה, שלא ניתן להתחמק ממנה, ואליה כל הזמן חוזרים, היא: מה אני רוצה? משם היצירה מתחילה לקבל כיוון מוגדר. תמיד השאלה הזאת, וכמעט תמיד (עד עכשיו), אותה תשובה. התשובה שלי (לרוב), לשאלה הזאת היא- מה נכון? מה נכון לרצות? מה אני אמורה לרצות? ומכיון שלכל אחד יש "נכון" שונה אני לעולם נשארת עם כל האופציות פתוחות מצד אחד, ועם אף בחירה חד משמעית ושלמה מצד שני. הפעם הייתי חייבת לענות תשובה אחת (שיכולה להשתנות כל הזמן, ועדיין חייבת להתקיים). ורק אני יכולתי לתת אותה לעצמי בסופו של דבר. לאחר נסיונות רבים, חוזרים ונשנים של מענה שמתאים את עצמו ל"פידבק" כזה או אחר, של המורה ושל חברות לכיתה. יצירת עבודה חדשה ושלמה מדיי שבוע, ומדיי שבוע השלכתה לפח וחזרה לנקודת הפתיחה, כמעט שכחתי מה בכלל אני מנסה לעשות. אני רוצה לספר לכם שלנסות לענות לכל אחד את התשובה שהוא רוצה לשמוע זה בלתי אפשרי, וגם משאיר אותך בסוף בלי אף תשובה משל עצמך. הדרך היחידה, היחידה! היא לחזור שוב ושוב ושוב אל עצמך. זה נשמע לכם אולי מובן מאליו, אבל נסו את זה: שאלו את עצמכם מה הדרך הקבועה שלכם כשאתם נשאלים "מה אתם רוצים?" תוכלו לבדוק את זה בקלות- פשוט לשאול את עצמכם את זה ולראות מה קורה. מוזמנים לענות על כך בע"פ לעצמכם, או בכתב. אה, ובסוף... תמיד יש את הצעד של להרפות ממה שהייתי רוצה ולעשות את מה שיש לי ב100% (יצא ילד בלונדיני- זה מה יש. מה לא תאהב אותו?). ****************************************************************************************************************************** מעניין לראות שפעמים רבות כל מה שיהיה חסר ליצירה מסויימת שמתבטאת בגוף, כדי להיות בהירה, זה התשובה לשאלות "מה קורה למבט?" ו"מה קורה לנשימה?" אני מרגישה שיש משהו בשתי הפעילויות הפיזיות האלה שהוא תמצית מצב ההויה שלנו ולכן גם מפתחות לשינוי מצב ההויה ברגע נתון. אפשר לחשוב על השאלות האלה, לא רק בהקשר של מחול, וגם באופן מטאפורי (אם אתם מבינים למה אני מתכוונת). אישית אני עדיין מתקשה לבחור אותן ולשלוט בהן גם בתוך "עבודת מחול". ****************************************************************************************************************************** כמה דברים שלמדתי לגביי איך ליצור (אולי תרצו לאמץ): - כשאת בוחרת במשהו "במקרה" תניחי שהיתה לך סיבה לבחור בזה. תשמרי את זה ותחקרי את זה. אל תזלזלי ברעיונות שלך. את עלולה לפספס ככה מלא הזדמנויות. גם אם את לא מבינה למה עשית משהו.תשתמשי בזה ואז תשאלי- למה בחרת בזה? איזה ערך יש לך שם? אח"כ אפשר לזרוק, או לשים בצד, אבל אז זה כבר נתן לך את מה שהיית צריכה לקבל, זה כבר בתוך היצירה. - כשאת בוחרת לעשות משהו אל תהפכי את זה למגבלה, להתקבעות. תעשי את זה כאפשרות אחת שבחרת. בברכת יצירה מופלאה לכולם. עופרי
כחלק מתהליך לימודי שאני עוברת בביה"ס למחול בו אני לומדת אנחנו עוסקים בפעם הראשונה ביצירת עבודה משלנו באופן עצמאי לחלוטין (ובפעם השלישית ישירות ביצירה בכלל). ליצור יצירה משלי, ולקחת עליה אחריות מלאה מחייב אותי להתמודדות עם עצמי באופן שמעט מצבים אחרים מחייבים. (כל עוד אני לא חיה כך כל שנייה...). אחת השאלות המהותיות בתהליך כזה, שלא ניתן להתחמק ממנה, ואליה כל הזמן חוזרים, היא: מה אני רוצה? משם היצירה מתחילה לקבל כיוון מוגדר. תמיד השאלה הזאת, וכמעט תמיד (עד עכשיו), אותה תשובה. התשובה שלי (לרוב), לשאלה הזאת היא- מה נכון? מה נכון לרצות? מה אני אמורה לרצות? ומכיון שלכל אחד יש "נכון" שונה אני לעולם נשארת עם כל האופציות פתוחות מצד אחד, ועם אף בחירה חד משמעית ושלמה מצד שני. הפעם הייתי חייבת לענות תשובה אחת (שיכולה להשתנות כל הזמן, ועדיין חייבת להתקיים). ורק אני יכולתי לתת אותה לעצמי בסופו של דבר. לאחר נסיונות רבים, חוזרים ונשנים של מענה שמתאים את עצמו ל"פידבק" כזה או אחר, של המורה ושל חברות לכיתה. יצירת עבודה חדשה ושלמה מדיי שבוע, ומדיי שבוע השלכתה לפח וחזרה לנקודת הפתיחה, כמעט שכחתי מה בכלל אני מנסה לעשות. אני רוצה לספר לכם שלנסות לענות לכל אחד את התשובה שהוא רוצה לשמוע זה בלתי אפשרי, וגם משאיר אותך בסוף בלי אף תשובה משל עצמך. הדרך היחידה, היחידה! היא לחזור שוב ושוב ושוב אל עצמך. זה נשמע לכם אולי מובן מאליו, אבל נסו את זה: שאלו את עצמכם מה הדרך הקבועה שלכם כשאתם נשאלים "מה אתם רוצים?" תוכלו לבדוק את זה בקלות- פשוט לשאול את עצמכם את זה ולראות מה קורה. מוזמנים לענות על כך בע"פ לעצמכם, או בכתב. אה, ובסוף... תמיד יש את הצעד של להרפות ממה שהייתי רוצה ולעשות את מה שיש לי ב100% (יצא ילד בלונדיני- זה מה יש. מה לא תאהב אותו?). ****************************************************************************************************************************** מעניין לראות שפעמים רבות כל מה שיהיה חסר ליצירה מסויימת שמתבטאת בגוף, כדי להיות בהירה, זה התשובה לשאלות "מה קורה למבט?" ו"מה קורה לנשימה?" אני מרגישה שיש משהו בשתי הפעילויות הפיזיות האלה שהוא תמצית מצב ההויה שלנו ולכן גם מפתחות לשינוי מצב ההויה ברגע נתון. אפשר לחשוב על השאלות האלה, לא רק בהקשר של מחול, וגם באופן מטאפורי (אם אתם מבינים למה אני מתכוונת). אישית אני עדיין מתקשה לבחור אותן ולשלוט בהן גם בתוך "עבודת מחול". ****************************************************************************************************************************** כמה דברים שלמדתי לגביי איך ליצור (אולי תרצו לאמץ): - כשאת בוחרת במשהו "במקרה" תניחי שהיתה לך סיבה לבחור בזה. תשמרי את זה ותחקרי את זה. אל תזלזלי ברעיונות שלך. את עלולה לפספס ככה מלא הזדמנויות. גם אם את לא מבינה למה עשית משהו.תשתמשי בזה ואז תשאלי- למה בחרת בזה? איזה ערך יש לך שם? אח"כ אפשר לזרוק, או לשים בצד, אבל אז זה כבר נתן לך את מה שהיית צריכה לקבל, זה כבר בתוך היצירה. - כשאת בוחרת לעשות משהו אל תהפכי את זה למגבלה, להתקבעות. תעשי את זה כאפשרות אחת שבחרת. בברכת יצירה מופלאה לכולם. עופרי
