יקירתי
ב"ה לילדה הכי טהורה בעולם שלי... זה מדהים אותי, את עדיין ילדה, וזה כ"כ מקסים בעיני. אני אוהבת אותך כ"כ ותמיד כשאני אומרת לך את זה יש שתי תגובות אפשריות. או שאת קופצת עלי ומחבקת אותי או שאת צוחקת במבוכה אומרת לי כמה את אוהבת חזרה. כל כך הרבה עברנו ביחד. לישון מיטה ליד מיטה במשך שנה במדרשה. לקום ביחדג, ללמוד ביחד, לאכול ביחד, לצאת ביחד, לצחוק שעות ולרקוד בחדר ואז להתמוטט לישון..ביחד. את ידעת את הסודות, את הבעיות, הכאבים והשמחות. תמיד נדהמת עלי ועל א´ שאנחנו מדברים שעות. הוא מהמוצב בלבנון או כשהוא חוזר הביתה או כשהוא מצליח להגיע לישיבה שלו ומתקשר אלי מאושר כי הוא שמע היום שיעור של הרב שלו. ידעת שהוא אחד החברים הכי טובים שלי בעולם, איש סוד, ידיד נפש. שכשאני מרגישה שאני נופלת הוא שם להרים אותי ואף פעם לא ראית בזה תחרות, כיבדת את הקשר מאוד. ואז הגיע יום שישי אחד, יום אחרי השיחרור שלו ואני סיפרתי לך בפרץ של צחוק כמה הוא מאושר. ביום ראשון הוא חוזר לישיבה, חברה שלנו התארסה ואנחנו שמחים, אז הולכים לבקר אותה עם כל החבר´ה בערב שבת. כן, אני אפגש איתו אחרי התפילה. ואז קיבלת טלפון נוסף, במוצא"ש, אחד כזה עצוב, המום, מלא בבכי ומילים שבורות ולא מובנות. לקח לך 10 דק´ עד שהצלחת להבין ממני שנגמר. הכל נגמר. הוא לא הגיע לתפילה, וגם לא לשמחה. הוא כל כך רצה להגיע לישיבה ועכשיו הגיע לישיבה של מעלה. הוא שכח להגיד לי שהוא הולך לים לפני שבת, שכח להגיד לי שהוא לא יחזור יותר מהים אף פעם. לך לקח להבין את זה בטלפון עשר דק´, לי לקח להבין את זה יותר משנה. חזרתי למדרשה אחרי שאבא שלו ביקש ממני ומכולם לחזור לחיים, כי אנחנו כן נשארנו בחיים. הרבנים עזרו לי מאוד, החברות תמכו. אבל את היית שם בלילות , ליד המיטה שלי כשהתעוררתי בבכי וצרחות וז שקט, ואז שוב בכי. את ליווית אותי בשלושים, במהלך השנה ובאזכרה. את היית שם תמיד. לפני החתונה שלך התרגשנו נורא, תכננו, עשינו ושרנו המון. זכית בבחור מדהים וידעת את זה ואני ליוויתי אותך בהכל. בעלך צחק ואמר שאנחנו יותר אחיות מאשר האחיות האיתיות שלך ושתינו הנהנו בהסכמה ודרך זה ניסינו להבהיר לו משהו.. בעלך לא מדבר עם חברות שלך. בעלך רק אומר שלום, מה נשמע ? ואותי הוא פשוט הזמין ליום ההולדת של אבא שלו ויושב ומדבר איתי ואיתך שעות. כמה אנחנו מעריכות את זה שהוא מבין , שהוא לא רוצה להפריד ולו במעט את הקשר שלנו. הוא יודע והוא מבין ובאופן כללי , הוא באמת מדהים. עכשיו בעלך צוחק עלי כי הוא רואה אותי מתרגשת. עכשיו אני והוא דואגים לך בטירוף. שתאכלי מספיק ותנוחי כמו שצריך. כשיש לך בחילות שנינו שם. תביני, שנינו מאוהבים בך בצורה שונה כמובן. אבל מאוהבים בך. התמימות שבך מדהימה אותי. את לוקחת הכל כ"כ בפשטות, הכל באמונה תמימה שלפעמים אני ממש מקנאה קנאת סופרים בה. הילד הזה שגדל בתוכך הוא הדבר הכי יפה שיהיה אי פעם. אני יודעת. פשוט יודעת. אז יקירתי, אהובתי, כל זה נכתב כי אני פשוט רוצה להגיד תודה. תודה עצומה. על זה שאת איתי ואני איתך. על זה שאנחנו יודעות שתמיד ניתן הכל אחת לשניה. אני אוהבת אותך כ"כ ואני לא מצליחה להפסיק לכתוב לך את זה. ביקשת שאני אכתוב לך דבר תורה לשבת הקרובה. סוף אלול, לפני ראש השנה. בראש השנה שזה הוא הרי יום הדין, הזמנתם אותי להיות איתכם. ידעת שהבית שלי לא כשר, ידעת , השנה זה נופל על שבת, אז בכלל... את יודעת מה ? אין אדם בעולם שאני ארגיש יותר בטוחה להיות לידו ביום הדין. אנחנו נחייך אחת לשניה ונפרוש כל אחת לתפילתה. נשב ביחד לאכול ונתחיל לשמוח. זה יהיה מושלם. בזכותך. ואני מבטיחה לכתוב לך דבר תורה יפה, עד כמה שאוכל. אוהבת עד השמים ובחזרה, תמר.
ב"ה לילדה הכי טהורה בעולם שלי... זה מדהים אותי, את עדיין ילדה, וזה כ"כ מקסים בעיני. אני אוהבת אותך כ"כ ותמיד כשאני אומרת לך את זה יש שתי תגובות אפשריות. או שאת קופצת עלי ומחבקת אותי או שאת צוחקת במבוכה אומרת לי כמה את אוהבת חזרה. כל כך הרבה עברנו ביחד. לישון מיטה ליד מיטה במשך שנה במדרשה. לקום ביחדג, ללמוד ביחד, לאכול ביחד, לצאת ביחד, לצחוק שעות ולרקוד בחדר ואז להתמוטט לישון..ביחד. את ידעת את הסודות, את הבעיות, הכאבים והשמחות. תמיד נדהמת עלי ועל א´ שאנחנו מדברים שעות. הוא מהמוצב בלבנון או כשהוא חוזר הביתה או כשהוא מצליח להגיע לישיבה שלו ומתקשר אלי מאושר כי הוא שמע היום שיעור של הרב שלו. ידעת שהוא אחד החברים הכי טובים שלי בעולם, איש סוד, ידיד נפש. שכשאני מרגישה שאני נופלת הוא שם להרים אותי ואף פעם לא ראית בזה תחרות, כיבדת את הקשר מאוד. ואז הגיע יום שישי אחד, יום אחרי השיחרור שלו ואני סיפרתי לך בפרץ של צחוק כמה הוא מאושר. ביום ראשון הוא חוזר לישיבה, חברה שלנו התארסה ואנחנו שמחים, אז הולכים לבקר אותה עם כל החבר´ה בערב שבת. כן, אני אפגש איתו אחרי התפילה. ואז קיבלת טלפון נוסף, במוצא"ש, אחד כזה עצוב, המום, מלא בבכי ומילים שבורות ולא מובנות. לקח לך 10 דק´ עד שהצלחת להבין ממני שנגמר. הכל נגמר. הוא לא הגיע לתפילה, וגם לא לשמחה. הוא כל כך רצה להגיע לישיבה ועכשיו הגיע לישיבה של מעלה. הוא שכח להגיד לי שהוא הולך לים לפני שבת, שכח להגיד לי שהוא לא יחזור יותר מהים אף פעם. לך לקח להבין את זה בטלפון עשר דק´, לי לקח להבין את זה יותר משנה. חזרתי למדרשה אחרי שאבא שלו ביקש ממני ומכולם לחזור לחיים, כי אנחנו כן נשארנו בחיים. הרבנים עזרו לי מאוד, החברות תמכו. אבל את היית שם בלילות , ליד המיטה שלי כשהתעוררתי בבכי וצרחות וז שקט, ואז שוב בכי. את ליווית אותי בשלושים, במהלך השנה ובאזכרה. את היית שם תמיד. לפני החתונה שלך התרגשנו נורא, תכננו, עשינו ושרנו המון. זכית בבחור מדהים וידעת את זה ואני ליוויתי אותך בהכל. בעלך צחק ואמר שאנחנו יותר אחיות מאשר האחיות האיתיות שלך ושתינו הנהנו בהסכמה ודרך זה ניסינו להבהיר לו משהו.. בעלך לא מדבר עם חברות שלך. בעלך רק אומר שלום, מה נשמע ? ואותי הוא פשוט הזמין ליום ההולדת של אבא שלו ויושב ומדבר איתי ואיתך שעות. כמה אנחנו מעריכות את זה שהוא מבין , שהוא לא רוצה להפריד ולו במעט את הקשר שלנו. הוא יודע והוא מבין ובאופן כללי , הוא באמת מדהים. עכשיו בעלך צוחק עלי כי הוא רואה אותי מתרגשת. עכשיו אני והוא דואגים לך בטירוף. שתאכלי מספיק ותנוחי כמו שצריך. כשיש לך בחילות שנינו שם. תביני, שנינו מאוהבים בך בצורה שונה כמובן. אבל מאוהבים בך. התמימות שבך מדהימה אותי. את לוקחת הכל כ"כ בפשטות, הכל באמונה תמימה שלפעמים אני ממש מקנאה קנאת סופרים בה. הילד הזה שגדל בתוכך הוא הדבר הכי יפה שיהיה אי פעם. אני יודעת. פשוט יודעת. אז יקירתי, אהובתי, כל זה נכתב כי אני פשוט רוצה להגיד תודה. תודה עצומה. על זה שאת איתי ואני איתך. על זה שאנחנו יודעות שתמיד ניתן הכל אחת לשניה. אני אוהבת אותך כ"כ ואני לא מצליחה להפסיק לכתוב לך את זה. ביקשת שאני אכתוב לך דבר תורה לשבת הקרובה. סוף אלול, לפני ראש השנה. בראש השנה שזה הוא הרי יום הדין, הזמנתם אותי להיות איתכם. ידעת שהבית שלי לא כשר, ידעת , השנה זה נופל על שבת, אז בכלל... את יודעת מה ? אין אדם בעולם שאני ארגיש יותר בטוחה להיות לידו ביום הדין. אנחנו נחייך אחת לשניה ונפרוש כל אחת לתפילתה. נשב ביחד לאכול ונתחיל לשמוח. זה יהיה מושלם. בזכותך. ואני מבטיחה לכתוב לך דבר תורה יפה, עד כמה שאוכל. אוהבת עד השמים ובחזרה, תמר.