יקרות ואהובות.

[vali9]

יקרות ואהובות.

בואו נשתף את היקום בחוויות המעשירות והמרתקות ביותר שחוינו בעולם הטנטרה (-: אחת התובנות המעשירות שזכיתי לחוש בתרגול הייתה גילוי החושים . לפעמים הכל נראה לנו כל כך ברור וקיים ופתאום חשים משהו בדרך אחרת , זה מאלף ! למשל . זוכרת את הפעם הראשונה שאכלתי בדממה . בלי סכין בלי כף בלי מזלג. הרגשתי את המזון בין האצבעות ואת המרקם הנעים שלו , כל ירק וכל פרי הפך להיות משהו אחר ... הרחתי אותם כאילו בפעם הראשונה , הרי בסלט שאנחנו חותכים קטן קטן הירקות מאבדים את הריח המיוחד שלהם ואת המרקם ופתאום העגבנייה הפכה לרכה מריחה ממש סקסית...חח לעסתי ולעסתי כל דבר בנפרד והרגשתי יותר מחוברת לאדמה שממנה הגיעו הירקות. את שאר המזון אכלתי באיטיות מתענגת על כל ביס וביס ולמרות שהאוכל היה פשוט ומזין , הייתה תחושה של גילוי חדש . לא שוחחנו , רק הקשבנו לקולות הלעיסה . לתנועת השרירים בפנים , ללעיסת וטחינת המזון . הצבעים העזים עוררו בי תאבון רב! מעולם לא התייחסתי כך למזון , באופן אינטימי ונעים . חוויה נהדרת , טנטרית במהותה - כאן ועכשיו מרגע לרגע ((-: מוזמנים לשתף ! ואלי - כוהנת טנטרית .

 

[בן ואפרת]

../images/Emo20.gif אני יכולה להתחבר לתיאור הזה כל כך...

זו חוויה נהדרת, שאותה אנו יוצרים מידי פעם, כך ביום יום.

לפעמים לחתוך סלט הופכת להיות חוויה מעצימת חושים: ... לקחת את העגבניה, לחוש את קרירותה, את קליפתה החלקה... להתפעם מיופיו של צבעה האדום, לשטוף אותה במים להתבונן בטיפות הניגרות על קליפתה האדומה, כל טיפה זולגת את דרכה בדרך אחרת בין חמוקיה... לקחת סכין להתמקד לרגע במתכתיות שלו, בלהב החד המשונן... לחתוך את העגבניה לפרוסות, לאט לאט.... להריח את ריחה ולתת לרגע לריח לשטוף את כל הגוף, לתת לידים להנות מהריח, לתת לכפות הרגליים להנות מהתחושה מהחושים ... להביט שוב בפלחי העגבניה, בגרעינים שבליבה העטופים ברכותה... וזו רק העגבניה... ורק ההתחלה...חישבו על סלט שלם על כל טעמיו ומרכיביו... חגיגה נהדרת של החושים.

 

[0 אור 0]

תודה ואלי שאת מעוררת דיונים ומשתפת בהגיגים

היית מאד חסרה לנו קודם

ומה שדוקא התיאור שלך , החזיר אותי דוקא למקומות שבהם פתאום באמצע תרגול או מדיטציה או העברת רעיון , פתאום אני מרגישה בעוצמה רבה כמה הרקע שלי שונה. קרה לי בסוף שבוע אצל ורדה, כשאחת מההתנסויות היתה לאכול בידיים, ולאחרים זה היה נורא מיוחד - משהו דומה למה שכתבת פה ובגלל זה נזכרתי. אבל אני , ברברית שכתמותי, בכלל אוכלת המון בידיים (נכון שלא את האורז אלא דברי יותר מוצקים) ובשביל לתפוס אותי יושבת מסודר ליד השולחן צריך לחות לארוחת הערב של יום שישי

קרה לי במדיטציה בקורס שבה עברו על החיים, על צבירת דברים , רדיפה אחר כסף, אחר השגים, אחר קריירה - ואני אמנם אספנית ונהנתנית, אבל כל ההנחיה כל כך לא קלעה לחיים שלי שהלכתי לאיבוד. אף פעם לא רדפתי אחרי כלום, חוץ מהילדים ולפעמים אוטובוס. איכשהו הסתדרתי בעולם הזה בלי לרדוף אחרי החומריות, ופתאום עכשיו בגיל ההתבגרות, כולם מנסים לדחוף אותי לשם - תפתחי עסק, תפרסמי, תתקשרי ...

 

[vali9]

אור יקרה ואהובה ...

מתוקה שלי , אני מעלה כאן מה שעולה לי בלב ובסך הכל אנחנו חווים כל כך דומה את המציאות ואני תמיד מעדיפה לראות את הדמיון שביננו ולא את הנפרדות . נפלא שהיית אצל ורדה , היא הייתה נהדרת במסלול הדקה/דקיני - אהבתי אותה מאד ודרכה למדתי על עצמי . האם לא תמיד אנשים מנסים לדחוף אותנו לאן שהם חושבים שאנחנו צריכים להיות ??!

היופי בדרך הוא לראות את הנסיונות האלה לחייך אליהם אבל לבחור מה מתאים לנו ...בחיוך ובאהבה . חומר זו לא מילה גסה אהובה , הוא מאפשר לנו הגשמה והנאה וזה בסדר גמור , לא צריך להסתגף ולא צריך לעבור כמה מדורי גהינום כדי להתעורר ( למרות שזה בדרך כלל מאיץ רציני )ודווקא אני שתמיד גילחתי את הראש משיער כי הייתה זו אמירה שלי ליקום - " אני רוצה לגלות את הבודהה שבתוכי " וחשבתי שסיגוף הגוף וצניעות הם אבן דרך להגשמה והנה פתאום , קרה מהפך , אני מגדלת רעמת שיער מדהימה ונהנית מחיים טובים ואומרת - " אני בודהה " בחיוך יותר רחב וידיעה עמוקה שאין צורך להראות או להסתגף או להצטנע כי אני פשוט מי שאני ומותר לחיות טוב ובשפע עצום ! לגבי פרסום נסי להרגיש עם עצמך מה נכון לך , את יודעת יותר טוב מכל אחד אחר !!

תני אמון קטן ביקום שכל מה שתבחרי יהיה מדוייק

העצמת החושים בטנטרה הוא נושא נרחב מאד ויש לו השלכות רבות על הטכסים הטנטריים המתקדמים והשיא הוא בחניכה לחלימה והכנה למוות . כאשר אנחנו חווים את רגע הניתוק מהגוף הפיזי אז עולה בנו ההבנה עד כמה מוזר להיות ללא חושים... אין ריחות אין ראייה חזותית אין קול אין מגע אין חושים בכלל ... נמסים לתוך בועה אטומה של נוכחות אלוהים בתוכנו והעצמה השקטה מהדהדת בכל נימי הנשמה ואין גוף ... חוויה מדהימה ובשלב מסויים חברי לקבוצה וגם אני סירבנו לחזור ובועז נאלץ ל"שכנע" אותנו שעוד לא הגיע זמננו ...אז חזרנו...

מוזר להיות נוכח ללא חושים , חי ללא חושים - ללא גוף .....ללא מילים .... כאן נולדה התודה למי שאני , ליכולת לנשום , להריח , לגעת , להקשיב , לשמוע , לדבר , לצחוק ולבכות .......להיות אנושי . ואלי - כוהנת טנטרית .

 

[0 אור 0]

זה לא שיש לי משהו נגד כסף (והרבה) ../images/Emo130.gif

תמיד אמרתי שיותר טוב להיות צעיר, בריא ועשיר מאשר זקן, עני וחולה

העניין הוא, שאני רואה את הכסף במקום הנכון לו - כאמצעי להשיג דברים אחרים שחשובים לי. הכסף וענייני החומר חשובים כדי לספק לי אמצעים לעשות מה שטוב לי ודברים שאני נהנית מהם. לא כמשהו שצריך לצבור אותו, להתפאר בו, להתחרות עליו עם אחרים ("למי יש יותר גדול") קשה לי כשחסר לי, אבל זה לא סיבה לא לפרגן למי שיש. וכשיש לי , לא אלך לקנות מה שרוצה השכן או מה שיגרום לו לקנא, אלא מה שמתאים לי. העניין הוא שכל החיים, עד עכשיו, הצלחתי ליצור איזון בין הפילוסופיה הזאת שלי לבין העולם הסובב אותי. ופתאום ברגע של חשש לחומר, כל דורשי טובתי (באמת - לא באירוניה) מנסים לכוון אותי לכיוונים שלא מתאימים לדרך החיים שאני אוהבת ובחרתי בה מרצון, העניין הוא שזו לא רק נוחות והצמדות למוכר ולידוע. זה גם מה שמלמדות הפילוספיות שבהן אני מעמיקה ומנסה להתקדם, ולכן הדיסוננס גדול עוד יותר. ואלי, אם נדמה לך, שאני לא קוראת מה שאת כותבת, כי אני לא עונה ישירות לדברים שכתבת - זה לא כך. את כותבת דברים מעוררי מחשבה. אני קוראת , מסתובבת קצת עם הדברים, מעבדת שאלות שהעלית מול המחשבות הפנימיות שלי - ואז התשובה שיוצאת לא תמיד מתייחסת לשאלות ולנושאים שהעלית. אבל אני בהחלט מעריכה את מה שאת עושה כאן, ואת הנקודות למחשבה שאת מעוררת אצלי.

 

[vali9]

אור אהובה.

אני יותר ממעריכה את תגובותייך ללא קשר לזמן כתיבתן להיפך , "לשבת" על התגובה , לעכל אותה , להבחין מה היא גורמת לנו לחשוב או לעשות , לבחון את הדברים ולא להיות אוטומאטיים הרי זו טנטרה במייטבה ! לכן , אל נא תתנצלי על מה שלא צריך....

כסף כסף כסף - נושא שבוער לנו בידיים מפעם לפעם מרים ראש ומכה בנו בתובנות לגביו... את יודעת כמה שנים לקח לי לאהוב אותו

, האנרגייה שתמיד התלוותה אליו הייתה אנרגייה של פחד שחלילה יחסר ממנו ....עד שנגעתי בטנטרה וחיבקתי אותה ואת הכסף שהיא מלמדת לקבל כתמורה להערכתי את עצמי וככל שחשתי טובה יותר כך ומודעת לכישרון וליכולת , יכולתי להנות מהשפע וכסף הוא אמצעי לשפע כלכלי . תמיד חששתי ממחסור כילדה למרות שלא חסר לי מאום בבית , גדלתי בבית משופע בכל אך אבי שגידל אותי עבר את השואה במחסור ורעב והאנרגייה הזאת דבקה גם בי כילדה . לימים כשגדלתי וככל שהעמקתי במודעות , הבנתי שתמיד יהיה לי כל מה שאני צריכה . לא תמיד יהיה לי כל מה שאני רוצה ...חיוך

היקום רחב לב וגומל בשקיפות מוחלטת וככל שניתן יותר כך נקבל יותר ומעבר . אני מאמינה שככל שתתחברי יותר עמוק לנשמתך ותקבלי ללא תנאים את אור המופלאה כך ישתחרר לך הקונפליקט ותתאזני בין בחירות שלך ובחירות של אחרים הם משקפים לך בך משהו שאינך לגמרי מקבלת ....חיבוק אהובה , הכל מדוייק . אולי הלינק הזה יצעיד אותך עוד צעד קטן לאור ולחיבוק ענק למי שאת

תודה על נוכחותך בחיי ואלי - כוהנת טנטרית .

 

[מאיה642]

תודה לך ואלי

אני עושה זאת כמעט כול יום כשאני בבית זה תענוג חוויתי מדהים, יש לי מנטרות להגיד בזמן הזה שהמזון שנכנס לגופי בריא ושכול הויטמינים נשארים בגוף וכול הפסולת יוצאת מהגוף ממש נהנת מזה למדתי זאת בסדנאות של סוג'י מדהים לאכול כך.

 

[vali9]

מאיה יקרה מאד

נעים מאד הארוחות אצל סוג'יי הן משתה של ממש ! שמחה גדולה היא אלופה בבישול טבעי בריא ונוטף אהבה , אין כמוה בסיפוק יצר האכילה .... אם מוסיפים לזה הקדשה למזון והפיכת האכילה לטכס מעורר כפי שכתבה גם אפרת כאן - אז גם השמיים הם לא הגבול ! בחרתי להתמקד כאן במזון אך הטכס נכון לשמיעת צלילים וטונים ומוסיקה , למגע מסוגים שונים בעיניים מכוסות לטעמים שונים , להליכה , לנשימה לכל דבר.... למעשה כל חוויה חושית יכולה להפוך למשתה פורים

נמסטה. ואלי - כוהנת טנטרית .

 

[בן ואפרת]

../images/Emo20.gif הנה משהו מהיום...

לאחרונה אני (אפרת) מוצאת את הראש שלי ברעש גדול, המון דברים קורים, שיעורים ואתגרים נקרים בדרכי, והדפוסים הישנים מתעוררים, פתאום הרעש שיש לי בראש, גדול יותר מעשרה טרקטורים שנוסעים על משטחי פח.... היום, בעת התרגול היומי שלנו, הבנתי שכדי לנשום נכון, וכדי למצות את המיטב מהתרגול, שומא עלי להביא את השקט לראש, בחרתי להביא את הטבע אל תוכי, לחוש כל פיסת שמיים בראותי, כל צבע וגוון יצאו לחגיגה שמחה בתוך עיני, כולי הייתי שבח והודיה ליקום על יופיו, הצמחים הגדלים אצלינו בגינה, הברושים התוחמים אותה, קול צהלות הילדים בגן שלידנו, השמים הכחולים והעננים הלבנים המשייטים בם... כשסיימנו חשתי שהיקום בי ואני בו, נשמתי ותרגלתי בחיוניות, וסיימתי את התרגול, שמחה. חיבוק

ואהבה

ממני

 

[vali9]

אפרת אהובה שאוהבת טרקטורים...

חה חה ...יקרה ואהובה אצלך הטרקטור מופיע בדמיון ואצלי הוא מאחורי הבית אוסף תפוחי אדמה ואיזה רעששששש חשבתי לעצמי , אם כבר הוא כל כך מרעיש כנראה קורה שם משהו שדורש את תשומת ליבי ...יצאתי לשדות מאחורי הבית , התיישבתי על האדמה ונשאבתי לתהליך איסוף התפוחים , מכונה ענקית ששולחת זרועות מחבקות אדמה ומהצד השני קופצים תפוחים באלפים לתוך ארגזי ענק , איזה יופי ! כבר לא הפריע לי הרעש , האנפות הלבנות ריתקו אותי בהליכה המזוגזגת שלהן אחרי המאספת כדי לתפוס את השילשולים והתולעים ומאחורי הציפורים רצו שתי חתולים שניסו לתפוס את הציפורים ואחרי החתולים רדף הכלב של השכנים - חגיגת אביב ובעיקר הריח של האדמה ההפוכה , רטובה וחומה ומלאת שפע .... הרעש התחלף עם החגיגה והריחות היכו באפי השמיים היו כחולים כל כך שנשכבתי על האדמה ועצמתי עיניים ולרגע אחד הייתי אדמה והיא הייתה אני והתבלבל הגבול ונעלם והיה נעים חם ומכיל......

בדיוק כמו שכתבתם היום בפייסבוק - היקום מזמן לנו את ההזדמנויות לעשות בחירות .... מה שהיה רעש הפך בשנייה אחת של החלטה לחוויה מענגת ....... אוהבת אותך אפרת על היופי שאת מכילה ומשתפת

ואלי - כוהנת טנטרית .