שובו של גוי ואבוי
Well-known member
ירדן – נווה מדבר http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaatnc נסיעה קצרה לעמאן יוצרת את הרושם שירדן היא מעין מדינה-לא-מדינה, ממלכה ללא חברה מגובשת, נווה מדבר שאליו סוחפות הרוחות זרים מכל עבר. סיכום ראשון מתוך שניים על הפתח תקווה של המזרח התיכון. חגי מטר בנסיעות לחו"ל בדרך כלל יש פן מלמד; הביקור בארץ אחרת מקנה ידיעות חדשות על החברה בה אתה מבקר, ומציע פרספקטיבה חדשה על המקום ממנו הגעת. החזרה לארץ מלווה לעתים קרובות במין שקט נפשי שמשלב את הרגיעה שהציעה החופשה עם התובנות החדשות על העולם. כך למשל חזרתי מרודוס וטילוס לפני מספר חודשים עם תפיסה רעננה של זהויות לאומיות ושל הסכסוך באזורנו, וכתבתי על זה כאן [לקישור] . הנסיעה לירדן, לעומת זאת, יוצרת את האפקט ההפוך. בסיכום יומיים בעמאן אני מרגיש שאני מבין הרבה פחות מקודם, וחוזר לארץ יותר טרוד ומבולבל משהייתי לפני הנסיעה. אולי היא הייתה קצרה מדי, אולי התנאים לא התאימו – ואולי זה בגלל שהמציאות הפוליטית-חברתית בירדן היא באמת משהו אחר מכל מה שאנחנו יודעים על זהויות לאומיות וקולקטיביות. אולי היא באמת שסועה ומבולבלת בעצמה, ולכן משאירה חותם כל כך לא החלטי על המבקר-המתבונן. כדי להסביר את זה בצורה מסודרת, אולי כדאי להתחיל בהיסטוריה של הממלכה ההאשמית שמעבר לנהר, לפני שנבחן את מצב החברה הירדנית כיום.