ביוון העתיקה. כשיהודים בימי קדם שילמו מיסים הם אמרו שזה ירד לטמיון כי לא ראו את הכסף חזרה בצורת השקעה בארץ. למיטב ידיעתי, עד היום לקופה ביוון קוראים טימיון
יודעת איפה למדתי את זה? צכל המקומות מכתבי הלח"י. בזמנו כשהייתי רכה בשנים כתבתי עליהם עבודה וחרשתי את עלוני המחתרת שלהם. בין השאר היה להם מדור לשון שבועי.
עיתון החזית ט"ו תש"ה: שווא וחינם מה רב הבילבול בשימוש שתי המלים האלו! אין אדם יודע מתי להגיד: "עבודת שווא", וצ\מתי "עבודת חינם". ומערבבים את הפרשיות. על כן יש לברר: כשאדם מקבל על עצמו תפקיד ואין עולה בידו למלא אותו, הרי זה נקרא: לשווא. ואילו כשאדם עושה איזו עבודה ואינו בא על שכרו, הרי זה נקרא: חינם. והדוגמה ממשיכה בעמוד וחצי של דוגמאות, החל בקוויזלינגים באירופה, המשך בהתנגדות הפולנית לנאצים וכלה בפעולות הלח"י ובעיקר הסגרתם לידי הבריטים
את כתבי הלח"י קניתי לפני כ-16 שנה ומאז לא ממש עיינתי בהם והנה עתה, בעיון חוזר יש לי, לא נעים, דג'ה וו (איך אומרים בעברית?): שנאה, פילוג, מחבלים מתפוצצים (יהודים), לוחמי חירות, חוטפים ומוציאים להורג חיילים בריטים, רצח יהודים באשמת משת"פיות. עדיף לקרוא את דן פגיס
בעיקר היה תענוג אדיר לתפוס את מורתי ללשון בשגיאות. אבל היתה לי מורה, אשה רבת מעללים, בעלת חוש הומור מיוחד במינו,אני חושב שיתכן שיש כאן אנשים שמכירים אותה או את שמה - סימה חרוב [לשעבר אוסטר], שפעם ככה מצאתי שגיאה בדבריה, והפניתי תשומת לבה, היא צחקקה ואמרה לי: יקירי אני "אוף" קתדרה. אחחח, איזו מורה הלוואי על כולם.