ירוקה מקנאה אני מבואסת!

[אמא של מיכל]

ירוקה מקנאה../images/Emo105.gif אני מבואסת!

במוצאי שבת הוזמנו למסיבת בריתה קטנה וצנועה, חזרתי הביתה מאוד עצובה ובעיקר מבואסת, למה???? גם שאלו אותי שאלות מעצבנות על מיכל כמו "וואו כמה שהיא שמנה, מה אתם נותנים לה?" ומיכל, ממש ממש לא שמנה, בא לי לענות להם שיסתכלו בצלחת שלהם, זו לא חוכמה להגיד כאלו דברים על ילדה בת 7.5 חודשים! אבל בלעתי את

והמשכתי לטחון אוכל! היתה שם חברה שרזתה ונראית נפלא, כולה מרץ וחיוניות התישבתי לידה,ראיתי מה היא אוכלת והסתכלתי על הצלחת שלי ופשוט התביישתי! קמתי לקחת עוד והתביישתי. בקיצור, חזרתי עצובה, נעלבת, ומתוסכלת! שבוע טוב רבקה

 

[אביטל +]

רבקה ../images/Emo10.gif

אני מאוד מבינה ללבך בנושא מיכל יש אנשים כאלה ואין הרבה לעשות בעניין אפשר לענות להם כראוי להם ואפשר להתעלם בקשר לחברה - גם פה אני מבינה אותך אבל שתדעי שזה לא משהו בלתי מושג זו יכולה להיות גם את אז רבקה - היום התחיל יום חדש ושבוע חדש

תעזבי את הדברים הרעים מאוחר ותמשיכי הלאה ונסי להתקדם לאט לאט אל מטרתך

 

[vodka2]

חבל שלא ראית אותי כשהייתי בגיל של

מיכל!!!!!!!!!! הייתי שלד ועצמות ומה זה עזר לי? אחי לעומת זאת היה עגול וחמוד וצמח להיות שלד אז שידברו!!!!!!!!!!! אני אישית אוהבת לגרום לאנשים לדבר, ולגבי הארוחה של אתמול, חבל שהיית עסוקה בלהתבייש ולא פשוט נהנת ממה שהיה בצלחת, תאמיני לי החברה שלך קנאה בך גם אם לא גלתה לך את זה, את יודעת שאת בדרך כלל שומרת על עצמך מותר לפעמים להתפרע לא?

 

[Happy1]

תמיד למישהו יש מה להגיד...

ואנשים לא תמיד חושבים לפני שהם פותחים את הפה. לגבי מיכל, רוב התינוקות ורדרדים ועגלגלים, זהו טבעם, ואני חושבת שהסיבה שלקחת את זה קשה היא כי כל נושא ההשמנה קרוב מאוד אליך וזוהי נקודה כואבת. וברור שלא תרצי שכבר מגיל 7 חודשים הקטנטונת שלך תחשף לכל הנושא הזה. ולגבי הרגשתך...אני מכירה את נושא ההשוואה שלך עצמך מול האנשים הסובבים אותך. אני עושה את זה תמיד. אבל היום אני לא בתחרות מול אנשים אחרים אלא בתחרות עם עצמי. ברגע שהחלטתי שאני לא משווה יותר את עצמי לאחרים, הפנתי את כל האנרגיה אלי ולמחשבות איך אני מטפלת בעצמי ורק בעצמי. רגשות קנאה זה טבעי אבל יבוא יום אחד ותביני כי לא חשוב איך את עומדת מול אחרים אלא חשוב איך את עומדת בפני עצמך. וכשתחליטי שאת רוצה לעשות משהו בנושא (לא עוד דיאטה זמנית) ולשנות את אורח חייך, את תעשי זאת. כל עוד את לא מוכנה נפשית, לא יעזור כל הנסיונות להכניס את עצמך למשטר. החיים לא צריכים להיות משטר נוקשה. הם צריכים להיות מאוזנים. תחשבי, תחליטי שאת עושה משהו למען עצמך ותלכי על זה. ויתכן שזה יקח לך יותר זמן להגיע לשלמות נפשית שאת מוכנה לעשות שינוי בחיים. תני לעצמך את הזמן הדרוש. כל הדיאטות שבעולם לא יעזרו לך להוריד אם לא תהיי מוכנה נפשית למחויבות. אני כאן מאחוריך ! כשתחליטי, מבטיחה לתמוך עד כמה שאפשר...

 

[אילונה הבוכיה]

בושה ואשמה והשוואות...

רגש הבושה, שמניע אותנו לאכול, למרות שהוא קיים, אולי אפילו בגלל שהוא קיים כדי להסוות אותו. בדרך כלל מתלווה אליו גם קצת אשמה, על הבושה ובכלל, על מה שאנחנו אוכלים, ואיך אנחנו מרשים לעצמינו. ההשוואה היא מקור כל רע. מצד אחד בא לך להגיד לאותה אישה "תסתכלי בצלחת שלך.." ומצד שני את מסתכלת בצלחת שלה ומשווה את מה שאצלך למה ששלה. אז אולי כדאי לא להשוות, לא להסתכל בצלחות של אחרים, ובמקום להסתכל פנימה אל עצמך, ובצלחת של עצמך, ולראות מה יש שם, דברים שאת אוהבת, דברים שיגרמו לך ליהיות שבעה ולהרגיש טוב עם עצמך, או סתם דברים של פינוק, שגם הם לגטימיים וטובים בכמות מסוימת. אז בואי נמחוק את הבושה, ונשליך לים את האשמה, וניפטר מההשוואות והחיים יהיו יפים יותר, אבל הבעיה היא שזה לא כל כך קל. שלב ראשון מודעות, כבר יש לך, שלב שני היישום - לאכול מה שבא לך, בכמות שתשביע אותך, כולל פינוקים וחריגות בארועים חגיגיים, כשאי אפשר ולא צריך לעמוד מנגד ולראות את כולם אוכלים ולהזיל ריר. תהני, תתפנקי, אל תתביישי כי אין לך על מה, אל תאשימי את עצמך כי לא חטאת במאומה, אל תשווי את עצמך לאף אחד אחר, שהרי כל אחד מאיתנו שונה ומתמודד אחרת עם הדברים, ותמשיכי הלאה. וילדים - זה הבייבי שלנו, אבוי ומישהו יגיד עליהם מילה רעה, אני במקומך, לא הייתי שותקת וממשיכה לאכול, הייתי עונה. רבאק, מה קורה לעולם שלנו, זאת ילדה בת 7 וחצי חודשים, וכבר להגיד שהיא שמנה..? ואחר כך מתפלאים שיש הפרעות אכילה והשמנת יתר בעולם. לאן התדרדרנו...? סתם, רק רציתי לעזור, מקווה שזה בסדר.. אילונה.