ירושלים, אנחנו והם

ירושלים, אנחנו והם

שוב הכריז ערפאת על כך שהוא לא מוכן לוותר על ירושלים ועל המקומות הקדושים, ושללא ירושלים כבירת המדינה הפלשתינאית לא ייחתם שום הסכם. עד כה, גם אנחנו לא מוכנים לוותר על ירושלים, ולמעשה זהו הדבר האחרון שעליו עוד לא וויתר ברק וזהו סלע המחלוקת. אבל מה? ערפאת לא מוכן לוותר כי הוא לא וויתר עד עכשיו, אז למה שכאן הוא יוותר? הוא לא מוכן לוותר כי הוא רק מקבל, אנחנו לעומת זאת לא מוותרים כי כבר וויתרנו על הכל וכי נתנו את הכל. ערפאת לא מוכן לוותר על מקום שמעולם לא היה פלשתינאי, ומעולם לא היה בו שלטון פלשתינאי, אנחנו לא מוכנים לוותר על מקום שבנינו אותו, שלטנו בו ושהיה בירת ממלכתנו מאות שנים. ערפאת לא מוכן לוותר על המקומות הקדושים לדתו, כשזהו רק המקום השלישי בקדושתו לאיסלאם, אנחנו לא מוכנים לוותר על המקום הקדוש ביותר ליהדות, קודש הקודשים שלנו. ערפאת לא מוכן לוותר על המקומות הקדושים, שאליהם הוא מפנה את התחת שלו בעודו מתפלל לכיוון מכה, ואילו אנחנו לא מוכנים לוותר על המקום שאליו מכוונות כל תפילותינו, ושבכל מקום בעולם בו אנו מתפללים, אנו פונים לכיוונו, שאליו לא מופנים רק פנינו, אלא גם קול תפילתנו ותחנונינו. ולזה אנשים קוראים שלום, לזה אנשים קוראים ``וויתורים כואבים``, זהו השלום, שלום האמת, המזרח התיכון החדש, באמת שלום של ``אמיצים``.
 
למעלה