ירושלים
- פותח הנושא e zi
- פורסם בתאריך
אף אחד לא תוהה
הפיקסלים לא מעניינים.
התמונה מעניינת.
הראשונה - מצולמת מרחוק כמו פפראצי. רק שהארוע מאוד בנאלי, אז אין משהו להתעכב עליו. דווקא "ההפרעה" מכניסה משהו לתמונה (תרתי משמע) אבל זה לא הופך אותה לטובה.
השניה - מעניינת בגלל שנראה שיש שם איזה סיפור לא ברור עם הנערה/ בחורה שעל הרצפה. זה מעורר סקרנות אבל משאיר את הצופה ללא תשובות.
בשתי התמונות יש עיבוד כבד שאני לא בטוח שבאמת תורם להן.
הפיקסלים לא מעניינים.
התמונה מעניינת.
הראשונה - מצולמת מרחוק כמו פפראצי. רק שהארוע מאוד בנאלי, אז אין משהו להתעכב עליו. דווקא "ההפרעה" מכניסה משהו לתמונה (תרתי משמע) אבל זה לא הופך אותה לטובה.
השניה - מעניינת בגלל שנראה שיש שם איזה סיפור לא ברור עם הנערה/ בחורה שעל הרצפה. זה מעורר סקרנות אבל משאיר את הצופה ללא תשובות.
בשתי התמונות יש עיבוד כבד שאני לא בטוח שבאמת תורם להן.
פעם, קיבלתי כאן הערה, שאני "קורפ מאוד" את התמונות
אני לא מצלם ארועים. אני מצלם מצבים.
בתמונה הראשונה: מצב של זוג חרדים משוחחים + 2 נערים מתנחלים מדברים, ונער ערבי מפטרל מולם על אופניים. אי-אפשר לדעת שהוא ערבי, לולא הרמז שבכותרת.
בתמונה השנייה: נערה דתייה, עוברת אורח, מצלמת משפחה חרדית, לפי בקשתם.
המשותף ל-2 התמונות (לכן העליתי אותן יחד, היא ההסתכלות של צד א' על צד ב', בעת, שאנחנו צופים עליה "מבחוץ" כצד ג'.
יש בזה משהו / אין בזה משהו - זה לא כל כך משנה לי.
---
לגבי העיבוד - בחרתי Film Noir 1 ב- Silver Efex Pro ומיתנתי אותו מאוד. את תמונה 1 השארתי יור מגורענת כי מבחינתי מתקיים מתח בתמונה בין הנער הצופה לקבוצה הנצפית. את התמונה השנייה, השארתי רכה-יותר כי יש חשיבות לפנים של 3 המצולמים, פעמיים: ע"י הנערה, ועל ידי. קרופים של הפנים:
אני לא מצלם ארועים. אני מצלם מצבים.
בתמונה הראשונה: מצב של זוג חרדים משוחחים + 2 נערים מתנחלים מדברים, ונער ערבי מפטרל מולם על אופניים. אי-אפשר לדעת שהוא ערבי, לולא הרמז שבכותרת.
בתמונה השנייה: נערה דתייה, עוברת אורח, מצלמת משפחה חרדית, לפי בקשתם.
המשותף ל-2 התמונות (לכן העליתי אותן יחד, היא ההסתכלות של צד א' על צד ב', בעת, שאנחנו צופים עליה "מבחוץ" כצד ג'.
יש בזה משהו / אין בזה משהו - זה לא כל כך משנה לי.
---
לגבי העיבוד - בחרתי Film Noir 1 ב- Silver Efex Pro ומיתנתי אותו מאוד. את תמונה 1 השארתי יור מגורענת כי מבחינתי מתקיים מתח בתמונה בין הנער הצופה לקבוצה הנצפית. את התמונה השנייה, השארתי רכה-יותר כי יש חשיבות לפנים של 3 המצולמים, פעמיים: ע"י הנערה, ועל ידי. קרופים של הפנים:
התייחסות
ההסבר שלך ממחיש שמה שאתה ראית זה לא מה שניתן להבין מהתמונות.
בראשונה רואים שני ילדים דתיים מדברים.
רואים מישהו על אופניים.
אין פה שום מתח כי אין קשר בין שני הדברים ואי אפשר לדעת שהוא ערבי.
בתמונה השניה אי אפשר לדעת שהבחורה מצלמת את הזוג.
זה נראה יותר כאילו היא מקבצת נדבות...
אז מה שאתה ראית זה לא מה שהצופה רואה כי האינפורמציה שציינת אפילו לא מרומזת בתמונה.
אגב, בתמונה השניה טוב שאנחנו לא רואים שהיא מצלמת כי זה היה משאיר אותנו עם תמונה בנאלית. דווקא בגלל שלא רואים את המצלמה אפשר לנסות לנחש מה הסיפור האמיתי.
ההסבר שלך ממחיש שמה שאתה ראית זה לא מה שניתן להבין מהתמונות.
בראשונה רואים שני ילדים דתיים מדברים.
רואים מישהו על אופניים.
אין פה שום מתח כי אין קשר בין שני הדברים ואי אפשר לדעת שהוא ערבי.
בתמונה השניה אי אפשר לדעת שהבחורה מצלמת את הזוג.
זה נראה יותר כאילו היא מקבצת נדבות...
אז מה שאתה ראית זה לא מה שהצופה רואה כי האינפורמציה שציינת אפילו לא מרומזת בתמונה.
אגב, בתמונה השניה טוב שאנחנו לא רואים שהיא מצלמת כי זה היה משאיר אותנו עם תמונה בנאלית. דווקא בגלל שלא רואים את המצלמה אפשר לנסות לנחש מה הסיפור האמיתי.
אתה מפספס 12 מתוך 13 דרכים לראות ייצוג ויזואלי:
תומס מק'אֶוִוילִי, פרסם מאמר, שנקרא " שלוש-עשרה דרכים להתבונן בשַחרור". לפני שמתייחסים, ליצירת אמנות חזותית, בעיני, שווה לעיין במאמר זה. המאמר נפתח כך:
"כל מה שאנו עשויים לומר על יצירת אמנות, למעט תיאור נייטרלי של תכונות אסתטיות, למעשה מייחס לה תוכן (אפילו שיפוטים ערכיים, בכך שהם משקפים את הדבר שמבקרים אלתוסריים קוראים לו "אידיאולוגיה חזותית", מייחסים תוכן במשתמע). אם תיאור נייטרלי אינו קיים במציאות, הרי שכל טענה המושמעת ביחס ליצירת אמנות כוללת ייחוס של תוכן בין אם מכירים בכך ובין אם לאו. ישנן דרכים רבות לעשות סדר בדברים הללו; דרך אחת מתבססת על המודל הגיאוגרפי - אילו סוגי תוכן נובעים ממיקום כזה או אחר ביצירת האמנות?"
דרך מספר 2 נקראת: "תוכן הנובע מתוספות מילוליות שמספק לנו האמן". אחסוך לקוראים, דרך מספר 2, בעיברית:
"הערתו המפורסמת של דושאן לפיה הדבר החשוב ביותר בציור הוא כותרתו, מצביעה על נקודת תורפה בתיאוריה "האופטית הצרופה" של האמנות. אמנים מנפיקים לעתים מזומנות תוספות מילוליות בניסיון לשלוט בפרשנות של יצירותיהם. אפילו האופטי שבמבקרים אינו יכול שלא להיות מושפע מאותן תוספות. כאשר הכותרת "קרב ווטרלו" מתייחסת לציור של סוסים, כלי נשק ולוחמים, למשל, היא מחדירה אליו תוכן מסוים שאינו נובע ממאפיינים אופטיים כי אם ממילים. אמנות מופשטת ורדוּקציוניסטית, לא פחות מן האמנות הייצוגית, היתה תלויה מאז ומתמיד בתוכן שהגיע בדרך זו. לדוגמה, יהיה זה פחות או יותר בלתי אפשרי (כפי שהעיר פעם הרולד רוזנברג) להבדיל בין המינימלי לבין הנשגב ללא תוספות מילוליות כגון הכותרות הקבּליות של בארנט ניומן, הראיונות בכתב עם פרנק סְטֶלה ודונלד ג'אד וכך הלאה. המסות שכתב רוברט סמית'סון השפיעו על פרשנות עבודותיו, וכך גם במקרה של איב קליין והמאמרים שחיבר. אפשר להתחקות על עקבותיה של תכונה זו בעצם עד ראשית דרכה של האמנות: היא נמצאת בכך שפִידִיאַס זיהה פסל מסוים של עירום גברי כזאוס ולא, נניח, פוסיידון או אפולו; היא נמצאת בטקסטים המלווים את ציורי הקברים המצריים; והיא נמצאת בשירי הביאור ששר השאמאן לפני הציורים שלו. היא חשובה כיום כפי שהיתה מאז ומעולם."
עושה רושם, שאתה (ועוד לא מעטים) כלוא בגבולות דרך מספר 1: "תוכן הנובע מן ההיבט ביצירה שאנו מבינים אותו כייצוגי", שגם היא בעייתי מאוד, ע"פ המאמר.
---
כאמור, תומאס מק'אווילי מתאר 13 דרכים (המאמר באנגלית: כאן).
תומס מק'אֶוִוילִי, פרסם מאמר, שנקרא " שלוש-עשרה דרכים להתבונן בשַחרור". לפני שמתייחסים, ליצירת אמנות חזותית, בעיני, שווה לעיין במאמר זה. המאמר נפתח כך:
"כל מה שאנו עשויים לומר על יצירת אמנות, למעט תיאור נייטרלי של תכונות אסתטיות, למעשה מייחס לה תוכן (אפילו שיפוטים ערכיים, בכך שהם משקפים את הדבר שמבקרים אלתוסריים קוראים לו "אידיאולוגיה חזותית", מייחסים תוכן במשתמע). אם תיאור נייטרלי אינו קיים במציאות, הרי שכל טענה המושמעת ביחס ליצירת אמנות כוללת ייחוס של תוכן בין אם מכירים בכך ובין אם לאו. ישנן דרכים רבות לעשות סדר בדברים הללו; דרך אחת מתבססת על המודל הגיאוגרפי - אילו סוגי תוכן נובעים ממיקום כזה או אחר ביצירת האמנות?"
דרך מספר 2 נקראת: "תוכן הנובע מתוספות מילוליות שמספק לנו האמן". אחסוך לקוראים, דרך מספר 2, בעיברית:
"הערתו המפורסמת של דושאן לפיה הדבר החשוב ביותר בציור הוא כותרתו, מצביעה על נקודת תורפה בתיאוריה "האופטית הצרופה" של האמנות. אמנים מנפיקים לעתים מזומנות תוספות מילוליות בניסיון לשלוט בפרשנות של יצירותיהם. אפילו האופטי שבמבקרים אינו יכול שלא להיות מושפע מאותן תוספות. כאשר הכותרת "קרב ווטרלו" מתייחסת לציור של סוסים, כלי נשק ולוחמים, למשל, היא מחדירה אליו תוכן מסוים שאינו נובע ממאפיינים אופטיים כי אם ממילים. אמנות מופשטת ורדוּקציוניסטית, לא פחות מן האמנות הייצוגית, היתה תלויה מאז ומתמיד בתוכן שהגיע בדרך זו. לדוגמה, יהיה זה פחות או יותר בלתי אפשרי (כפי שהעיר פעם הרולד רוזנברג) להבדיל בין המינימלי לבין הנשגב ללא תוספות מילוליות כגון הכותרות הקבּליות של בארנט ניומן, הראיונות בכתב עם פרנק סְטֶלה ודונלד ג'אד וכך הלאה. המסות שכתב רוברט סמית'סון השפיעו על פרשנות עבודותיו, וכך גם במקרה של איב קליין והמאמרים שחיבר. אפשר להתחקות על עקבותיה של תכונה זו בעצם עד ראשית דרכה של האמנות: היא נמצאת בכך שפִידִיאַס זיהה פסל מסוים של עירום גברי כזאוס ולא, נניח, פוסיידון או אפולו; היא נמצאת בטקסטים המלווים את ציורי הקברים המצריים; והיא נמצאת בשירי הביאור ששר השאמאן לפני הציורים שלו. היא חשובה כיום כפי שהיתה מאז ומעולם."
עושה רושם, שאתה (ועוד לא מעטים) כלוא בגבולות דרך מספר 1: "תוכן הנובע מן ההיבט ביצירה שאנו מבינים אותו כייצוגי", שגם היא בעייתי מאוד, ע"פ המאמר.
---
כאמור, תומאס מק'אווילי מתאר 13 דרכים (המאמר באנגלית: כאן).
אנחנו דנים בתמונה, לא בי
אז בא נתמקד בתמונה ובניתוח שלה:
אני מסכים שתוספת של כותרת מילולית לתמונה יכולה להכניס את הצופה לקונטקסט מסוים, וכך לכוון אותו לעולם אסוציאציות שהצלם התכוון אליו ולתת ערך לתמונה.
גם אני משתמש בכותרת לעיתים כדי לתת כיוון או קונטקסט. אתה מוזמן לעקוב אחרי תמונות שלי ולראות בעצמך.
אז אני לא כלוא רק במספר 1 ואני חי בסדר עם מספר 2.
אבל הכותרת שלך לא עושה את זה. היא מנסה להסביר לי את מה שכלל לא רואים בתמונה. לטעמי זה מלאכותי וקשה מאוד להבנה.
אני רואה שני ילדים, אתה כותב "שני לאומים". הילד על האופניים הוא ספק הפרעה בתמונה, ספק כלי ליצירת פרספקטיבה.
לא הצלחתי לקשר את שני הילדים לרוכב האופניים ומכאן להסיק שהוא הלאום השני. חיפשתי משהו נוסף בתמונה שיסביר לי את הלאום הנוסף ולא מצאתי, ויש לי הרגשה שאני לא היחיד.
אני מניח שמכיוון שאתה צילמת את התמונה וראית את הדברים במו עיניך זה נראה לך ברור, אבל לצופה שלא היה שם זה ממש לא ברור.
ומדוע ?
העובדה שהשתמשת בעומק שדה רדוד והפכת את הילדים המשוחחים לנושא היחיד בתמונה מונעת את ההקשר לילד המאוד מטושטש על האופניים.
מעבר לכך, אין בילד על האופניים כל סממן שהוא מלאום אחר. אולי בגלל הטשטוש, ואולי בגלל שאין סממן כזה. אי אפשר לדעת.
כדי ליצור קשר בין אובייקטים הם חייבים להיות מספיק ברורים בתמונה (לא דווקא חדים). המתח צריך לנבוע ממה שרואים או ממשהו מרומז. כאן זה לא קורה לטעמי.
אז בא נתמקד בתמונה ובניתוח שלה:
אני מסכים שתוספת של כותרת מילולית לתמונה יכולה להכניס את הצופה לקונטקסט מסוים, וכך לכוון אותו לעולם אסוציאציות שהצלם התכוון אליו ולתת ערך לתמונה.
גם אני משתמש בכותרת לעיתים כדי לתת כיוון או קונטקסט. אתה מוזמן לעקוב אחרי תמונות שלי ולראות בעצמך.
אז אני לא כלוא רק במספר 1 ואני חי בסדר עם מספר 2.
אבל הכותרת שלך לא עושה את זה. היא מנסה להסביר לי את מה שכלל לא רואים בתמונה. לטעמי זה מלאכותי וקשה מאוד להבנה.
אני רואה שני ילדים, אתה כותב "שני לאומים". הילד על האופניים הוא ספק הפרעה בתמונה, ספק כלי ליצירת פרספקטיבה.
לא הצלחתי לקשר את שני הילדים לרוכב האופניים ומכאן להסיק שהוא הלאום השני. חיפשתי משהו נוסף בתמונה שיסביר לי את הלאום הנוסף ולא מצאתי, ויש לי הרגשה שאני לא היחיד.
אני מניח שמכיוון שאתה צילמת את התמונה וראית את הדברים במו עיניך זה נראה לך ברור, אבל לצופה שלא היה שם זה ממש לא ברור.
ומדוע ?
העובדה שהשתמשת בעומק שדה רדוד והפכת את הילדים המשוחחים לנושא היחיד בתמונה מונעת את ההקשר לילד המאוד מטושטש על האופניים.
מעבר לכך, אין בילד על האופניים כל סממן שהוא מלאום אחר. אולי בגלל הטשטוש, ואולי בגלל שאין סממן כזה. אי אפשר לדעת.
כדי ליצור קשר בין אובייקטים הם חייבים להיות מספיק ברורים בתמונה (לא דווקא חדים). המתח צריך לנבוע ממה שרואים או ממשהו מרומז. כאן זה לא קורה לטעמי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.