יריית פתיחה

[nairod]

יריית פתיחה

דף מידע.מאמר פותח...זה מתחיל. הרעיון של כלל ישראל בכפרנו היה תלוי כל הזמן ביכולת השיפוט של כל פרט בכפר אדומים, שיבחין בין זכות הבעת דעה חפשית פשוטה,לבין חרחור מלחמות דתיים/חילונים (כתופעה המוכרת לנו מרוב המרחב הציבורי במדינת ישראל). אותו קו דק המאפשר את הקיום הייחודי של מקומנו ,שעד היום, בעזרת ניסי ניסים ורגישות ותבונה , הצלחנו לשמור ולא לעבור... אפשר לאפיין את המאבקים המדוברים (צודקים או מוטעים) בשלל ביטויים כגון "כפייה דתית", "חילונים/דתיים", "מחללי שבת", "דרוס כל דוס" ועוד פנינים מהז'רגון המוכר לעייפה. על הדגל של הכפר חרות המושג "כלל ישראל".חרותים עוד כמה דברים שאת רובם שכחנו, אבל המושג הזה בכל זאת היווה איזה דגם של קיום לא כ"כ מקובל בציבור הישראלי. אצלינו לא "חילונים" מול "דתיים" שני מחנות עויינים, אלא "כלל ישראל". כולנו בני אותו עם, אותה מורשת, אותה אחווה. היום נפל דבר: נורתה יריית הפתיחה למלחמות הידועות מהעתונות והתקשורת. הכל באיצטלה של דיון עניייני בסוגיות שברומו של עולמנו...ה"דאגה" לחינוך ילדינו... מריח עובש...כתוב במעט מאד אהבה, מעט מאד נכונות לבנייה...כל זה בלשןו המעטה...צחצחו חרבות.

 

[רן ברץ]

אני חושש שמי שמחפש מלחמות זו את

והמחפש מלחמה גם ימצא. למען הגילוי הנאות, אינני יודע מי את. לעומת המאמר שלי, התגובה שלך ממש משולחת רסן. מטענה על כפייה דתית בדרישה להתפלל ממיעוט חילוני גם כאשר הוא לא חפץ בכך ועל מניעה מחילונים מלהיות מחנכים בביה"ס (כתוצאה ממקריות היסטורית), שני דברים שיש בהם מן ההגזמה גם לדעת לא מעט דתיים שדיברתי איתם בכפר, הגעת ל"דרוס כל דוס", "חרחור מלחמות", "צחצוחי חרבות" וכיו"ב. זה לא כ"כ אינטליגנטי, לא מקדם את הדיון ולא מפגין שום פתיחות, אחווה ואהבה, למרות שאת מנסה להתבשם בססמאות הללו, אלא את ההיפך, קיצוניות, חוסר נכונות להתמודד, וחוסר יכולת לדון באופן רציני בסוגיה, שלא לדבר על להתפשר. שמא את נהנית מהתחזקות ביה"ס? שמא שלדעתך אחדות ישראל מושגת בזה שיקיימו את המודל שאת מעוניינת בו, בלי דיון, בחינה ומוכנות לפשרה? אם משהו מנוגד לרוח הכפר, לפחות כפי שאני מבין אותה, הרי זו תגובתך המנסה לא רק לא לשמוע אלא גם לא לתת להשמיע. ואני כותב את הדברים באהבה, וברצון טוב, כדי לבנות ולשגשג יחד מתוך קרבה ומלאות. ולנקודה יותר כללית, לטובת המעוניינים בדיון. מקובל בכפר אדומים להתכחש להבדל הקיים בין דתיים וחילוניים, בטענה שכולם קצת דתיים וכולם קצת חילוניים. יש לי מספר טענות נגד הטשטוש: (1) אם קשה לי כחילוני או כדתי עם תופעה מסוימת, לא יעזור להגיד לי שאני גם קצת דתי או קצת חילוני. כנראה שאני מספיק דתי או חילוני כדי שהדבר יפריע לי. (2) זכותו של כל אחד להגדיר את עצמו. יש דתיים שלא רוצים להיקרא דתיים, יש חילונים שלא רוצים להיקרא חילונים. אבל יש גם כאלה שיודעים מה הם וזכותם להיקרא על פי הגדרתם העצמית. (3) אם מדובר בעניין סמנטי, ובמקום דתי מעדיפים "שומר מצוות" ובמקום חילוני "חופשי" או "לא שומר מצוות" וכד', אין לי בעיה להחליף מונח פשוט ומקובל במונח מסורבל, אבל גם אינני רואה את התועלת בכך. זה סתם נונסנס פוסט-מודרני פוליטקל-קורקטי. (4) פה ושם יש בטענה הזו זיוף. יש האומרים "אין כזה דבר חילוני או דתי", אבל מצד שני שמחים שהגננות מצהירות שהן שומרות מצוות ושדתיותה של כל מחנכת נבדקת. במילים אחרות, יש מכחישים של ההבדל בין דתיים לחילונים שברגעים החשובים להם יודעים יפה מאוד להבהיר אותו לעצמם ולאחרים. ושוב אחשוב על העולם ההפוך. אם בית הספר היה חילוני, והדתיים היו דורשים שיתאפשר לילדיהם להתפלל בו לפני הלימודים, האם הייתה מספקת אותם התשובה: אבל אין בכלל כזה דבר דתיים וחילונים (ומי שמדבר במונחים של דתי וחילוני הוא מחרחר מלחמה)? לכן אני חושב שהדיון צריך להיות ענייני, ולא לעסוק בשאלה הלא רלוונטית האם יש בכלל דבר כזה דתי או חילוני.

 

[אמא חמוטל]

לא מבינה מה את רוצה

הדעה שהועלתה היתה לגיטימית לגמרי בעיני. זכותך לא להסכים, ורצוי לתת נימוקים כדי שהדיון ילך לאנשהו, אבל אני לא מבינה איפה קראת את כל הכעס, חירחור המלחמה וכו'. אני מנסה להבין מה הטענה שלך: שהגדרות של דתיים-חילונים זה לא רלוונטי? כולם כלל ישראל? אולי זה נכון לחלק מהאנשים, שנוח להם להיות באמצע ולא מוגדרים, וזה נכון גם בשביל השורה התחתונה - שעם כל המחלוקות בין אנשים שונים - אנחנו מוכנים להתחשבות הדדית כדי לחיות ביחד. אבל יש גם אנשים שזהותם ברורה להם, והם לשיטתם לגמרי דתיים או לגמרי חילונים. ועם ההגדרה מביאים איתם אג'נדה כזאת או אחרת. אז שכל אחד יביע את דעתו, יגיד מה חשוב לו, יגדיר את הקוים האדומים שלו, ואז נצא למשא ומתן ונראה לאיזה עמק שווה נגיע. ככה עושים דיון, ומנהלים מחלוקת. לעצם הדיון על בית הספר -אין לי דעה מוצקה בעניין דתיות היתר של בית הספר ביישוב מעורב. אני במקרה הזה מהמעורבבים - אני חילונית (או שמא מסורתית), ונוח לי שהילדים שלי מקבלים בסיס יהודי דתי בכיתות הנמוכות. בעיני זו התרבות שלהם, זה מה ששמר את עם ישראל לאורך שנים, אז שיכירו תפילה, שיכירו ברכות, שיכירו חומש ופרשת שבוע, שירגישו בבית בתוך בית הכנסת. מה יבחרו ליישם אח"כ בחייהם? עניין שלהם. מה שכן, אני שמה לב שבחודשים האחרונים נשמע כמה פעמים קול חילוני שמחפש קשר לקהילה ומשדר אי נוחות מהתחושה שהיישוב הוא בעצם יישוב דתי שמאפשר מגורי חילונים. אי הנוחות הזאת קופצת אצלי למשל כשאני רואה פרסום של בית הכנסת שמגדיר את עצמו כ"בית כנסת ומרכז קהילתי", או כשפרסמו את כנס החירום ושאלתי על מה מדובר, אמרו לי שהרב גבי ידבר על זה בדרשה ביום שישי, ואז אנשים ידעו על מה מדובר. יש פה בעייתיות מסויימת. וראוי לדבר עליה.

 

[ITA26]

שככה יהיה לי טוב לא הבנתי

קראתי את מה שכתבת ואחרי שסיננתי את ההתלהמות והבנתי מה המסר הכללי, חזרתי לקרוא את הדף הפותח. להגיד שאני לא שותפה להתחושותייך יהיה האנדרסטייטמנט של השנה. למיטב הבנתי,הסיבה שכפר אדומים עדיין מצליח לשמור על חיים המשותפים באווירה טובה היא דווקא היכולת להדברות כנה והבאת דעה גלויה, גם אם מדובר בפרה קדושה כזו או אחרת. בעייני הבעת הדעה כשלעצמה והנסיון לשפר העולה ממנה, מעידים על אהבה לכפר ולרעיון העומד מאחוריו. בית הספר הוא הלב של הכפר והסמל המוצלח ביותר שלנו להצלחת הדרך, לכן, דווקא בכל הנוגע לבית הספר יש מקום לדיון ולחשיבה מתחדשת ויצירתית, כדי שכולם, ותיקים וחדשים, חלוניים ודתיים, ימשיכו להיות חלק ממנו. המאמר בדף הפותח היה בדיוק זה, הזמנה לחשיבה מחודשת ויצירתית והפגנה מבורכת של איכפתיות. לצערי להודעה שלך יש את האפקט ההפוך...

 

[רצינית10]

יש דיון ענייני

שלא לטעות,היו ויש שיחות בנושא-יש פשרות ויש חוסר ברירה,לעיתים... ביה"ס של כולם. לא פשוט להתמודד יום-יום עם שאלות ילדים, לא תמיד יש תשובות. מקבלים מסר מסוים בבית-הספר ומסר אחר בבית. עד היום איכשהו התנהלו הדברים על אש קטנה. הישוב גדל,מספר התלמידים ש"אינם שומרי מצחחת" קטן יחסית,הסיבות ידועות. מדוע לא לדון בצורה פתוחה ובונה? ההתיחסות אינה נכונה. לא רצוי להתלהם ולהתלהב,הרי אנו כלל ישראל?

 

[אמא חמוטל]

הסיבות ידועות? מהן?

 

[אמא חמוטל]

אחרי שקראתי את התגובה של אבי אריאלי בדף מידע

אני מתחילה להרגיש שיש כאן איזהשהו פיקשוש. לפי הניסוח התוקפני, גם אבי קרא את המאמר של רן כהכרזת מלחמה. אני קוראת שוב את המאמר ואני לא מבינה למה. אדם חילוני בכפר מבטא את דעותיו ותחושותיו. יש כאן הזמנה לדיון. למה התגובות הן של סתימת פה וניסיון לסגור את הדיון עוד לפני שהתחיל? (כאן בפורום - "אין בכלל דבר כזה דתי וחילוני, כולם כלל ישראל, סוף דיון", ואצל אבי - "אתה לא יודע על מה אתה מדבר, הבעיה שלך היא חיצונית ולא מהותית, הילדים שיוצאים מביה"ס נהדרים, פעם היה פה מורה ערבי, אם תמצא חילוני אחד ראוי בוודאי יעסיקו אותו, סוף דיון") מה הפחד הגדול לדבר על זה? לי זה רק עושה אנטי ומחדד תחושות לא טובות כחילונית בכפר. וזה לא צריך להיות ככה. (התגובה של אמירה, אגב, היתה ענינית לחלוטין בנושא הזרמים השונים ולמה ההצעה הקונקרטית שרן העלה - לעבור לזרם ה"משלב" - לא רלוונטית.) נראה לי דיון חשוב ומהותי, אשמח מאוד אם עוד קוראים יצטרפו, ויפרטו את דעתם/תחושתם/מחשבותיהם בכל כיוון שהוא.

 

[רן ברץ]

התגובות למאמרי

שלום חמוטל, אני דווקא התאכזבתי מתגובתה של אמירה, שכן אין בה שום טענה מהותית בנוגע לאופן שבו מתקיים השילוב בבית הספר. מה שהיא אומרת הוא טכני: החוק לא ממומש, ויש הרבה חוקים לא ממומשים במדינת ישראל. נו טוב, בכ"ז חוק הוא חוק, ואם צריך אפשר ללכת לבג"ץ. אם צריך, כי לא ברור לי מה חסר כיום. קשה לי להאמין שמשרד החינוך לא יעביר תקציבים שהוא ממילא מעביר כממלכתי דתי. גם לא ברור לי למה אמירה ניסתה להגדיר את בית הספר כמשלב ולא כממלכתי דתי. כנראה שהיא בעצמה מצאה הבדלים, יתרונות וחסרונות שגרמו לה לנסות להצטרף לזרם החדש. הייתי מאוד שמח לדעת מהם. אולי היא בכלל מסכימה איתי במאה אחוז? אולי כמנהלת היא חשה שהזרם הממלכתי-דתי באמת מגביל את אפשרות השילוב באופן מהותי? מתגובתה אי אפשר לדעת. בכל אופן, שינוי שכזה דורש לדעתי לכל הפחות דיון ציבורי (כפי שאני מנסה לעורר) והצבעת אסיפה. חשוב לי להדגיש: זה לא עניין של הגדרה. טענתי היא שבית הספר נראה יותר ויותר כמסגרת דתית סובלנית לחילונים, ולא כמסגרת משותפת המעוצבת יחד מתוך שוויון וקבלה מלאה של האחר. הדברים עוד צריכים הרחבה, עובדות, נתונים והשוואות, אבל לטענתי הבסיסית הזו לא קיבלתי התייחסות מספקת. אגב, אני גם לא חושב שיהיה נכון לחזור לססטוס-קוו-אנטה, למרות שהמסגרת כפי שהיא נשמעת מפי הותיקים טובה יותר מאשר היום, מפני שהכפר מאוד השתנה ובית הספר של היום כבר לא מורכב משכבות של חמישה-עשרה תלמידים בהן כולם שכנים ומכירים את כולם. נדרש לעשות כאן חושבים מחדש. לעניין התגובות הלא סימפטיות, ברור שהנושא רגיש. כמי שמדבר עליו כבר כמה זמן במדרכות, צפיתי זאת. אולי תתפלאי, אבל שמעתי לא מעט אנשים הגרים בכפר, חברים טובים ונחמדים שאני אוהב, מצהירים שהם לא ישלחו ילד לבית ספר שיש בו מחנכות חילוניות. אומרים, ולא מבינים מה משתמע מכך. בכל אופן, זה לא מקרה אריאלי, אבל הוא לדעתי התרגז גם כי לא הבין את המאמר וגם כי הוא חושב על בית הספר שהיה ולא על זה שהווה ומצוי במגמה הפוכה לחזונו. נראה לי שאחרי שיירגע אולי אוכל אפילו להגיע איתו לעמק השווה (אני אומר זאת מבלי להכיר אותו, אלא בהסתמך על דבריו בניפוי האי-הבנה וההתרגשות). ניסיתי להתקשר אליו כשקיבלתי את העלון אבל לא הייתה תשובה. לתגובות אנונימיות תרשי לי לא להתייחס. להשתמע, רן

 

[דן סטרומזה]

בית הספר כפר אדומים זריקת הרגעה.

רן שכני היקר, כידוע לך אנו משפחה חילונית. כשהגענו לכפר לפני 7 שנים .לילדים היו חששות להשתלב בסוג זה של ביה"ס. אני יכול להעיד על ספיר וסער שהיה להם עונג צרוף ללמוד בבית הספר בכפר. לא היתה להם שום תחושה, הרגשה, או עובדה רציונאלית להגיש שונים ו/או סוג של כפייה כזו או אחרת. תכניו של ביה"ס הנם סובלנות וקבלה של איש את רעהו. ניתן דגש מיוחד כנגד נתינת אפלייה מתקנת לאוכלוסייה דתית. רמתו הפדגוגית של ביה"ס הנה גבוהה מהממוצע הארצי והדגש של חברות ואהבה לזולת בולטת. אני יכול להבין את החששות הטמונים בך טרם שליחתו לראשונה של בכורך לביה"ס. אני יכול להעיד על ילדי (ספיר וסער) שהם נהנו מאוד במסגרת ביה"ס. רמתו הגבוהה של ביה"ס נתן להם יתרונות בתיכון. א. הם התקבלו די בקלות לבויאר בירושלים- למרות הביקוש הרב בכיתה ט' , היות ונפתחת רק כיתה אחת. ב. בזכות הסטרט הטוב של ביה"ס בכפר הם תלמידים מצטיינים בבויאר. ג. בשנה הבאה שאגם תלך לכיתה א' בכפר , אהיה רגוע מתמיד. ד. לידיעתך המטרייה עובדת מצויין אף בצופים. דן סטרומזה.

 

[רן ברץ]

זו לא הנקודה

דן היקר, אני משוכנע לחלוטין שכל מה שאמרת נכון. אך אתה מפספס לגמרי את המטרה. פשוט לא רלוונטי שילדיך נהנו או שהרמה גבוהה מהארצי, שכן לא טענתי שהילדים לא נהנים או שהרמה נמוכה. גם ילדיי יהנו ויצליחו, אין לי שום ספק. אבל בדרך הם גם יקבלו כמובן מאליו חובת תפילה בת שלוש שנים (שלפי גיל ילדיך אולי לא הכרת), ומסגרת שלא בטוח שהיא מספקת של שיעורים מקבילים לשיעורי הדת, וצוות מחנכים וסגל בכיר שהוא על טהרת שומרי מצוות, ואחוז חילונים זניח בכל כיתה, וכיו"ב. אני מציע שתקרא שוב את המאמר שלי, מבלי לנסות לנחש מה הסיבות הפסיכולוגיות שאולי היו גורמות לך לכתוב אותו, אלא פשוט להתייחס אליו באופן ענייני. העניין הוא מהות השיתוף והשוויון בין דתיים וחילונים וכיצד היא צריכה להתבטא בבית הספר מבחינה מוסדית ותוכנית. מוטל עלינו לבחון את העניין לא כמי ששולחים באופן פסיבי את ילדינו לבית ספר בתקווה שיהנו וישכילו ויתקבלו אח"כ לבתי ספר טובים, אלא גם כמי שיש להם אחריות אקטיבית על אופיו ומהותו של בית הספר, שלא לומר שליחות ייחודית בהקמת מרקם ציוני חדש של דתיים וחילוניים. בברכה, רן

 

[arw9]

מסכים עם רן

בתור אחד מהצד הדתי בישוב בואו נודה באמת האם כפר אדומים כבר ממזמן לא נהפך מישוב דתי/חילוני לישוב דתי שגרים בו גם חילונים האם בתור ישוב שחרט על דגלו את החיים המשותפים של חילונים ודתים בלי לנסות לשנות אחד את השני אלא פשוט להראות שאפשר ביחד לא הולך ונהיה ישוב שפחות חילונים באים לגור בו הרי לא במקרה לפחות 3-4 מאמרים פותחים בעלון נכתבו מתוך מצוקה של הצד החילוני בישוב - האם אין צדק לחלוטין בתחושות שלהם הניסיון לתקוף את התחושות האלה ולא לבדוק אותם לעומק רק מראה שאולי באמת יתרחקנו אחד מהשני ומהחזון שלפיו הכפר הוקם דווקא בשנתו ה - 30 של הבית ספר שווה בלי פחד לבדוק את עצמנו ואת החינוך לשיתוף שאנו נותנים לילדנו האם אנחנו עושים מספיק ובמה אפשר לשפר ולסיום אפשר אפילו להתחיל עם התקנון שקובע בדבר הפשוט של קליטה לישוב לפי החישוב של 50-50 אחוז של חילונים ודתים שמתקבלים לישוב אריק וייס

 

[אמא חמוטל]

מעניין אותי

1. מישהו מכיר את המספרים נכון להיום? גם בכלל בכפר, גם בבית הספר (שמושפע גם מאלון ונופי פרת). 2. מה אומרת אמנת בית ספר? הרי השקיעו מאמץ ומחשבה רבים מאוד בניסוח של העקרונות, כדאי בתוך הדיון הזה לרענן את ההיכרות עם האמנה. 3. תגובות מאנשים - איך הם חווים את השילוב, הן בביה"ס והן בכפר. רצוי עם דוגמאות. (רצוי עוד יותר בלי התלהמות.) מה שאני קוראת בין השורות זה שהחילונים בכפר מחפשים החיבור שלהם לקהילה. היום יום עובד סבבה, ואנחנו לא קופצים אחד על הגרון של השני ברצחנות בדרך למכולת, שזה יפה. אבל אנחנו לא ממש מתעסקים בזה, אין קבוצות דיון ולימוד בנושא וכו'. והרעיון הכי טוב שלנו עד היום לאיזון חילוני מול בית כנסת, זה להשקיע בבריכה. וזה, אהם, ממש לא זה. מי שכן מתעסק בנושא באינטנסיביות זה המכינה והמדרשה (שם אגב יש רוב חילוני). אולי אם המכינה היא ה"מו"פ", אפשר לקבל מהם רעיונות ליישום ב"חקלאות" שלנו. אחד הדברים שהבנתי שמקפידים עליהם שם, זה שהצוות יהיה מאוזן - גם דתיים וגם חילונים. בטוח יש מה ללמוד עוד. דבר שני (אני לוקחת כיוון שמישהו אמר לי בשבת, למרות שאולי אני מרחיבה אותו לא בדיוק לאן שהוא התכוון): בית הכנסת הוא חזק, ואין מוסד שיכול להתחרות בו. מי שנפגש כל שבת בבית כנסת בהכרח יגבש תת קהילה יותר חזקה ממי שלא. זה המפגש הקהילתי האולטימטיבי. אולי במקום לנסות להמציא את הגלגל צריך למצוא דרך להרחיב את בית כנסת כך שיכיל לא רק דתיים. אולי למשל תפילת יום שישי, תתחיל בקבלת שבת קהילתית בחוץ מול הוואדי, ואח"כ מי שמתפלל נכנס, ומי שלא נשאר לפטפט, וכולם נפגשים בסוף התפילה. (מה יהיה התוכן של קבלת שבת כזאת, איך עושים שתהיה מזמינה לכולם ותהפוך להיות מוקד קהילתי קבוע, צריך לפתח ולראות, רעיונות ופידבקים יתקבלו בברכה.)

 

[רצינית10]

מחזקת את דבריך!

כל מילה בסלע! לא פעם בשיחות שבילים מעלים אלה "שאינם שומרי מצוות" את הנושא: באי בית-הכנסת הם נותני הטון בכפר,נפגשים יום-יום ואף יותר,דנים בנושאים השונים,ולא רק ענייני בית-הכנסת,לעיתים "סוגרים עניינים". למי שאינו שם-לא פעם חש שהוא/היא מחוץ לתמונה. התכנסות של החילוניים נוסתה פעם בעבר,לא היה המשך. הקהילתיות,כך ממפגשים אקראיים, נפגמת במשהו. אם לסכם את הרעיון-יש צורך במסגרת לאו דווקא של "שומרי מצוות". הנושא במהותו מחלחל גם אל הילדים. חומר למחשבה...

 

[g i t t i t]

חוויית השילוב

כבר כמה זמן שאני מנסה לעורר את עניין הדתיים חילונים בביה"ס, היות ותחושת ה'על יד' ולא ה'חלק' מתחזקת. הפעם האחרונה שהעליתי את הנושא היתה באסיפת הורים בית סיפרית. אתמול קיבלנו הזמנות לתערוכת קציר. תערוכת קציר הפכה למסורת בביה"ס, בה הילדים מציגים את עבודותיהם והתהליכים החינוכיים והלימודיים שהם עברו במהלך השנה. מומלץ ביותר! התערוכה פתוחה לקהל הרחב היום, ערב חג, מחר ובאיסרו חג. שמחנו מאוד שהמשפחה המתארחת אצלנו היום, תוכל לראות את עבודות הילדים ולהתגאות בביה"ס. שעות הפתיחה היום, 12:00-14:00, אינן מאפשרות למשפחתינו, החילונית, להנות מהתערוכה. הם יגיעו לקראת אחר הצהריים ויעזבו עם תום הארוחה, הם לא יחזרו בימים הקרובים... כדאי היה לפתוח את התערוכה בשעות אחה"צ. ידוע לי שיש צורך במבוגר אחראי / מורה / דמות חינוכית שהיו מוכנים לעשות זאת בערב חג - אני בטוחה שאפשר היה למצוא מישהו כזה. לצערי קיבלתי את ההזמנה אתמול, כך שהיה מאוחר לבקש לשנות את שעות הפתיחה שיתאימו גם לאורחים המגיעים אחר הצהריים ואינם נשארים לחג. חג שמח ותערוכת קציר מוצלחת, גתית

 

[אמא חמוטל]

הסעיפים הרלוונטיים בתקנון:

136. בית הספר וגן הילדים יהיו שייכים לזרם הממלכתי דתי תוך מגמה מיוחדת לענות על צרכי הילדים מבתים חילוניים. בתור שכזה יחולו בו השינויים הבאים: המנהל והמורים של ביה"ס שיומלצו ע"י הפיקוח הממלכתי דתי ייבחרו על פי פתיחותם לצרכי ילדים חילוניים. הביצוע יוטל על טעדת חינוך שתיבחר באישור ההורים. 137. תוכנית הלימודים תכלול 125% כאשר 100% כמו ממ"ד, ו25% תכנית נוספת של לימודים כלליים (לא לימודי יהדות), כל ילד יחוייב ב110% מתוך התוכנית המוצעת. ב15% מתוך התוכנית הנוספת יהיה המנהל רשאי להעסיק מורים חילונים, שיעור דינים ושיעורי תושב"ע יהיו שיעורי בחירה לתלמידים חילונים. 138. ההורים יהיו מעורבים הקביעת תוכנית הלימודים של ביה"ס. 139. א. התלמידים החילונים יחויבו ללבוש כיפה רק בעת שמברכים ובלימודי קודש. ב. במידה שהתלמידים החילונים והדתיים יאכלו יחד יחויבו כל התלמידים בברכה. ג. התפילה תתקיים לפני הלימודים כך שהתלמידים החילונים יוכלו לבחור אם להשתתף או לא. 140. א. אורח החיים במעון לפעוטות יהיה דתי. כל הגננות במעון לילדים החל מגיל שלוש והמטפלת האחראית לילדים מגיל שנתיים עד שלוש תהיינה דתיות. המטפלות האחרות יכולות להיות גם שאינן שומרות מצוות, וזאת מתוך מגמה לענות גם על צרכיהם של ילדים ממשפחות שאינן שומרות מצוות, ברוח הנאמר בתקנון לגני חינוך חובה. ב. הנהלת המעון תהיה מורכבת מצוות הנהלה מעורב שיורכב מאדם שומר מצוות ואדם שאינו שומר מצוות כאשר לראשון תהיה זכות הכרעה בעניינים הקשורים באורח החיים הדתי במעון. 141. כל בעיה אשר תתעורר בעתיד ואינה כלולה בסעיפים 136-140 יהיה הפתרון כנהוג בממ"ד. בעיפים 136-140 מהווים מקשה אחת ואין אפשרות לשנות סעיף אחד בלבד. (התקנון המלא מופיע כאן: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Taglines/Default.aspx?ForumId=1718) והשאלה - האם מה שמדובר בו זה מה שמתקיים בפועל, ואם יש רצון לשנות, איך הייתם מנסחים את השינוי לצורך הצבעה באסיפה. אגב, מעניין שבשום מקום בתקנון לא מוזכר הצורך באיזון מספרי ביישוב בין דתיים וחילונים.

 

[arw9]

איזון מספרי ביישוב בין דתיים וחילונים

לפי מיטב ידיעתי על זה מושתת כל הדו קיום בישוב שלנו והישובים סביבנו אלון ונופי פרת כך שאני מקווה שאיפה שהוא זה נמצא בתקנון כי אחרת זה בעייתי לדעתי באחריות וועדת קליטה לשמור על הבלאנס וזה צריך לחול גם על השוכרים אריק

 

[asktapuz]

שמירה על האיזון

איך מעגנים בתקנון, עריקה של משפחה מצד לצד? ומה עם משפחה מעורבת, האישה ללא כיפה הבעל עם, או אישה עם מטפחת והאיש ללא? ומה עם הילדים, יש משפחות עם יותר ילדים..(אולי לקבוע בתקנון מספר ילדים מקסימלי)

 

[arw9]

צודק אבל....

......בלי איזון בין התושבים זה אחלה ישוב אבל לא ישוב מעורב כי תמיד בכל מקום ובכל נושא הרוב קובע את הטון גם בבית הספר וגם בקהילה איך מעבירים את זה לתקנון ישוב - לא פשוט לפי מה שידוע לי באלון ובנופי פרט מתמודדים אם זה בשלב הקליטה שווה אולי ללמוד מהם

 

[אמא חמוטל]

2 אגבים

אגב 1 - מעניין אותי לראות את המספרים, גם סה"כ חברים+שוכרים, וגם בנפרד חברים ושוכרים. אולי הקליטה דוקא מאוזנת, וצריך להתמקד בנושא השוכרים (שיש איתו עוד בעיות חוץ מנושא האיזון)? אגב 2 - אנשים תופסים אותי על הדרך לדבר, ואני שומעת גם קולות של דתיים שאומרים שגם הם מתפשרים. אשמח אם מי שמרגיש ככה יפרט מה עובר לו בראש כדי להרחיב את הדיון.