האור שבחושך
New member
ישבתי היום באוטובוס וחשבתי
קודם כל היי... מה קורה? שנים שלא הייתי פה... מה לעשות בזמן אני לא יכולה להילחם במיוחד לא בדרכים בלתי אלימות. לא נורא... עוד שבועיים נגמר.. אז כמו שאמרתי ישבתי באוטובוס וחשבתי.. אנחנו חיים במדינה בה לא מפחיד לראות בן אדם עם רובה בידיים... להפך זה מעורר גאווה. מדינה בה לא מוזר לראות בנות בנות 18 עושות מטווחים. להפך זה נצחונו של הפמינזם. מדינה בה לא פוחדים ללכת עם ארנק ביד. פוחדים מלשבת ליד מישהו שלא "משלנו". מדינה בה כל העולם ואשתו מתלונן על כמה שהאלימות נוראית. אבל ממתי לצעוק קללות שמנות בפקק זה אלימות? מדינה בה אתה פוחד ללכת לעיר הבירה כי אנשים לא מוכנים לוותר עליה. מדינה בה אתה שומע את הפצצות בעזה ... כאילו הן מטר ממך... אבל לא נורא זה הפך לשיגרה. מדינה בה כולם אחים... כולם!! וכמו אחים נורמלים - הם פוגעים אחד בשני..משמיצים מקללים ושונאים. מדינה בה האמונה של האדם היא הדבר שעל פיו מעריכים אותו. או לא. מדינה בה אני יכולה לספר לכולם על חבר שלי שנהרג בשירותו הצבאי כשהייתי רק בת 15 והם... מרחמים .. מצטערים... אבל עוברים לשגרת היום. כי זה נורמלי. מי מאיתנו לא עבר את זה. מדינה בה ההמנון כבר לא רלוונטי. כי מדינה יש. חופש יש. אבל למי שמסביבנו אין וזה מעלה כעס שהוא מעיז לבקש. אבל יודעים מה? אני נשארת פה!! נשארת לתמיד ... מגדלת פה את הילדים שלי .. (מופנה בעיקר לכל מי שברוב מקוריותו ימליץ לי לעזוב... אחלה פתרון לצרות - לברוח)... אני נשארת פה כי איזה מקום טוב יותר לפתח ערכים של פציפיזם. ללמד את הילדים שלי למה לא טוב אלימות.. לתת להם ערכים. ללמד אותם שוויון מהו? שיראו את האנשים השונים מהם... יכירובכל מגבלותהם.. אך יעדיין יקבלו אותם. ויבינו שבסך הכל הם אנשים כמותם בידיוק. שרובם רוצים בדיוק שהם רוצים. חולמים חלומות כמו שהם חולמים. מזילים דמעה כשהם רואים חתול פצוע. נותנים מטבע לקבצן. וחשוב מכל אוהבים את העם שלהם ומוכנים לעשות הכל כדי שישאר מאוחד ... (אני לא מדברת על מי שמגזים בתגובותיו... ע"ע מחבלים) אז דוגרי... מי צריך שוויץ? מי צריך שלום? אני אלמד את הילדים שלי את כל זה ככה.. תוך כדי מלחמה. ואם הם ימותו בצבא תוך כדי למידת ערכים ... לא נורא.. וזהו... כל מיני מחשבות שעברו בי... מחכה לתגובות שלכם... יאללה ויכוח!!! סתם...
קודם כל היי... מה קורה? שנים שלא הייתי פה... מה לעשות בזמן אני לא יכולה להילחם במיוחד לא בדרכים בלתי אלימות. לא נורא... עוד שבועיים נגמר.. אז כמו שאמרתי ישבתי באוטובוס וחשבתי.. אנחנו חיים במדינה בה לא מפחיד לראות בן אדם עם רובה בידיים... להפך זה מעורר גאווה. מדינה בה לא מוזר לראות בנות בנות 18 עושות מטווחים. להפך זה נצחונו של הפמינזם. מדינה בה לא פוחדים ללכת עם ארנק ביד. פוחדים מלשבת ליד מישהו שלא "משלנו". מדינה בה כל העולם ואשתו מתלונן על כמה שהאלימות נוראית. אבל ממתי לצעוק קללות שמנות בפקק זה אלימות? מדינה בה אתה פוחד ללכת לעיר הבירה כי אנשים לא מוכנים לוותר עליה. מדינה בה אתה שומע את הפצצות בעזה ... כאילו הן מטר ממך... אבל לא נורא זה הפך לשיגרה. מדינה בה כולם אחים... כולם!! וכמו אחים נורמלים - הם פוגעים אחד בשני..משמיצים מקללים ושונאים. מדינה בה האמונה של האדם היא הדבר שעל פיו מעריכים אותו. או לא. מדינה בה אני יכולה לספר לכולם על חבר שלי שנהרג בשירותו הצבאי כשהייתי רק בת 15 והם... מרחמים .. מצטערים... אבל עוברים לשגרת היום. כי זה נורמלי. מי מאיתנו לא עבר את זה. מדינה בה ההמנון כבר לא רלוונטי. כי מדינה יש. חופש יש. אבל למי שמסביבנו אין וזה מעלה כעס שהוא מעיז לבקש. אבל יודעים מה? אני נשארת פה!! נשארת לתמיד ... מגדלת פה את הילדים שלי .. (מופנה בעיקר לכל מי שברוב מקוריותו ימליץ לי לעזוב... אחלה פתרון לצרות - לברוח)... אני נשארת פה כי איזה מקום טוב יותר לפתח ערכים של פציפיזם. ללמד את הילדים שלי למה לא טוב אלימות.. לתת להם ערכים. ללמד אותם שוויון מהו? שיראו את האנשים השונים מהם... יכירובכל מגבלותהם.. אך יעדיין יקבלו אותם. ויבינו שבסך הכל הם אנשים כמותם בידיוק. שרובם רוצים בדיוק שהם רוצים. חולמים חלומות כמו שהם חולמים. מזילים דמעה כשהם רואים חתול פצוע. נותנים מטבע לקבצן. וחשוב מכל אוהבים את העם שלהם ומוכנים לעשות הכל כדי שישאר מאוחד ... (אני לא מדברת על מי שמגזים בתגובותיו... ע"ע מחבלים) אז דוגרי... מי צריך שוויץ? מי צריך שלום? אני אלמד את הילדים שלי את כל זה ככה.. תוך כדי מלחמה. ואם הם ימותו בצבא תוך כדי למידת ערכים ... לא נורא.. וזהו... כל מיני מחשבות שעברו בי... מחכה לתגובות שלכם... יאללה ויכוח!!! סתם...