GravyTrain
New member
ישבתי וחשבתי על כמה דברים
ואז עברתי לפינק פלויד... כמו תמיד שמעתי אותם - נדמה לי שזה היה אנימלס אבל אני לא בדיוק זוכר וחשבתי לעצמי מה זאת מוסיקה טובה. מאחר וברור לי ולכולם שהפינק פלויד היא תמצית ותכלית המוסיקה האיכותית הטובה אז חשבתי לעצמי מה גורמים לי הפינק פלויד וכך אדע: חשבתי על כמה שירים שלהם ובין השאר על אקוז - זה שיר מיוחד בשבילי, משום שתמיד הערכתי אותו מאוד ויותר מאוחר את כל האלבום - מדל, הכוונה. ונזכרתי וחשבתי על הסולו של גילמור אחרי הבית השני - סולו מדהים בשתי גיטרות שכל פעם ששמעתי אותו עבר בי מעין רעד. וזה היה הסימן הראשון למוסיקה טובה בשבילי, אותו רעד, אם הוא לא קיים בשירים - אז זה לא שיר שחודר עמוק ושיר שאינו חודר עמוק - הוא חסר. אבל אז חשבתי גם על אלבומים ישנים שלהם לעומת החדשים, וגיליתי שהעדפתי תמיד את החדשים אם כי לא בהכרח ואני אסביר: "צלחת מלאת בהפתעות" אני חושב שהוא אלבום מעולה שלהם לעומת ה"חתך האחרון" שהוא פחות וכל אלה שלאחריו אני לא מתיחס אלהם כקיימים בכלל, אך לעומת זאת, לפני האלבום "צלחת..." אני לא כל כך הצלחתי להתחבר וכשחשבתי לעצמי למה - גיליתי את הסאונד. וכאן עולות שתי שאלות: מה המקום של הסאונד במוסיקה טובה - כלומר אם נגיד נוריד את הסאונד הטוב של הדארק סייד - הוא עדיין היה נחשב לגאוני? זו הסיבה, דרך אגב, שזלזלתי ( עד היום ולעולם ועד ) בלד זפלין - הם פשוט שמו זין על הסאונד ואני שונא את זה... ושאלה שנייה - מה גרם לפינק פלויד לשנות בצורה דרסטית כל כך - לתקופה ולסגנון הקודם שלהם, קרי בארט - את הסאונד ולשפר אותו... לא ניתן להשוות בין הסאונד באלבומים שלהם עם בארט, לעומת אפילו אובסקורד ביי קלאודס... - הם שינו את זה בגלל שבארט הלך או בגלל שלשם שינוי הגי אליהם כסף?
ואז עברתי לפינק פלויד... כמו תמיד שמעתי אותם - נדמה לי שזה היה אנימלס אבל אני לא בדיוק זוכר וחשבתי לעצמי מה זאת מוסיקה טובה. מאחר וברור לי ולכולם שהפינק פלויד היא תמצית ותכלית המוסיקה האיכותית הטובה אז חשבתי לעצמי מה גורמים לי הפינק פלויד וכך אדע: חשבתי על כמה שירים שלהם ובין השאר על אקוז - זה שיר מיוחד בשבילי, משום שתמיד הערכתי אותו מאוד ויותר מאוחר את כל האלבום - מדל, הכוונה. ונזכרתי וחשבתי על הסולו של גילמור אחרי הבית השני - סולו מדהים בשתי גיטרות שכל פעם ששמעתי אותו עבר בי מעין רעד. וזה היה הסימן הראשון למוסיקה טובה בשבילי, אותו רעד, אם הוא לא קיים בשירים - אז זה לא שיר שחודר עמוק ושיר שאינו חודר עמוק - הוא חסר. אבל אז חשבתי גם על אלבומים ישנים שלהם לעומת החדשים, וגיליתי שהעדפתי תמיד את החדשים אם כי לא בהכרח ואני אסביר: "צלחת מלאת בהפתעות" אני חושב שהוא אלבום מעולה שלהם לעומת ה"חתך האחרון" שהוא פחות וכל אלה שלאחריו אני לא מתיחס אלהם כקיימים בכלל, אך לעומת זאת, לפני האלבום "צלחת..." אני לא כל כך הצלחתי להתחבר וכשחשבתי לעצמי למה - גיליתי את הסאונד. וכאן עולות שתי שאלות: מה המקום של הסאונד במוסיקה טובה - כלומר אם נגיד נוריד את הסאונד הטוב של הדארק סייד - הוא עדיין היה נחשב לגאוני? זו הסיבה, דרך אגב, שזלזלתי ( עד היום ולעולם ועד ) בלד זפלין - הם פשוט שמו זין על הסאונד ואני שונא את זה... ושאלה שנייה - מה גרם לפינק פלויד לשנות בצורה דרסטית כל כך - לתקופה ולסגנון הקודם שלהם, קרי בארט - את הסאונד ולשפר אותו... לא ניתן להשוות בין הסאונד באלבומים שלהם עם בארט, לעומת אפילו אובסקורד ביי קלאודס... - הם שינו את זה בגלל שבארט הלך או בגלל שלשם שינוי הגי אליהם כסף?
