ישב זקן מכוער ומדוכדך מול הראי
ואמר אני חייב למצוא מה הטוב שבי ועמד וחייך מול עצמו ,
וכך התאמן על החיוך לעצמו מספר ימים , עד שלבסוף הוא זיהה איזה ניצנוץ של מחייך מבפנים , ואחרי דקה נעלם ואז אמר הזקן כשהייתי קטן הייתי שמח ולא מדוכדך היכן אותו נער צעיר שהייתי שמח ומחייך שכל העולם והחיים לפניו , וכך עמד מול הראי וחייך וחייך , ומידי פעם היה איזה ניצנוץ שנעלם אחרי דקה , וכך התאמן הזקן שנה שלימה ,
ויום אחד הוא מצא איזה זיק של נערותו שחייך אליו חזרה וכך חווה מקסם ליום שלם שהוציא את הדיכדוך ליום , ושוב חזר האפרורויות הזקנה והדיכדוך .
הוציא הזקן מקטרת וישב וחשב מידי פעם ניצנוץ ואחרי שנה של השקעה שמחה ליום שלם , אני צריך להבין את המנגנון איך כל פעם חוזר לראי הזקן המדוכדך הזה ,
וכך הגה וחשב בעוד עשן המטרת מסתלסל , וכך מידי כמה ימים היה יושב עם המקטרת , יום מנוחה היה יום המקטרת מהראי האכזר .
הוא ישב וחשב המנגנון הזה של הניצנוץ מחזיק דקה והנערות יום , אז מה מבפנים מאיר את הניצנוץ ואת הנערות הזו ?
הוא החליט שיש איזה אור פנימי שמאיר את הניצנוץ הנערות , והוא רק צריך לתת לזה לעבור דרך החיוך , וכך ברגע הניח את המקטרת ונשף את העשן ועיניו רשפו ,
הוא עלה על משהוא ומהר מהר הלך לראי לחייך ואז לא הופיע כלום לא ניצנוץ ולא נער.
הזקן הרגיש מועקה שכאילו בולעת את נפשו ולוחצת על כל גופו , כאילו הוא רגל שנרדמה שמנסה להתעורר , הוא ראה בדרך כול מיני נקודות שחורות ואיבד מעט שיווי משקל , ומהר מהר נחת על הכורסא מתנשף .
כיבה את האור וישב בחשיכה על הכורסא עוצם את עיניו , ואז הוא ראה שעפעפיו מאירים מבפנים , כאילו הוא רואה אור על עפעפיו הסגורים ,
הוא נכנס אם מוחו והוויתו פנימה במשעולי האור ההוא מהעפעפיים דרך האור לתוך גופו , ושם הוא נשם ונשף וניסה למצוא מאיפה מבפנים זה מאיר , ובהכל היה אור כזה ענברי עמום , וכך לאחר מספר ניסיונות חדל , ואז בעודו חוזר מן המכולת ראה את בן השכנים נער צעיר וחביב , והוא שם לב שהוא כאילו בעל גוון ענברי חזק העובר דרך עורו , והוא אמר אז זה העניין , ומיהר הביתה להתאמן ,
ושוב נבר הוא באור הענבר העמום שבתוכו ותהה האם כמו הנער וניצנוץ החיוך
הוא צריך למצוא איפה הענבר יותר מאיר חזק , ואז הוא שוטט בתוכו ומצא איזה ניצנוץ באיזור ליבו , בא ומופיע והזקן מאוד השתדל להתמקד ולאחר מספר ימי בוננות
הוא הצליח לייצב את מראה הניצנוץ , והוא החליט למשוך זאת ולחבר את זה לחיוך שלו , ולאחר מספר ניסיונות בעודו פותח עיניו מול הראי הוא חייך ולא רק בשיניו ,
פרצופו היה מחיוך בעל חדווה שובבה וללא אפרוריות הדיכדוך .
הזקן חשב בליבו לספר זאת לכל הזקנים שהוא מכיר , אבל הוא החליט שיחשבו שהוא משוגע תמהוני וכדאי שישמור את הדבר לעצמו .
ואז באחד ברגעי הבהירות בעודו מתבונן בניצנוץ באיזור ליבו , הוא ראה חוט של אור יורד לניצנוץ מקודקוד ראשו , והוא החליט להיכנס לחוט הזה ולמשוך עוד אור לאזור ניצנוץ ליבו , ואז לאחר מספר ניסיונות ליבו הפך לאור יציב ולא מנצנץ ,
ושוב לא היה מדוכדך והיה בעל חדווה ושמחה שובבה .
ולבסוף החליט למשוך עוד אור מקודקודו לליבו ולכל גופו ולהאיר מבפנים ,
וכאשר סיים את המלאכה הוא פתח את עיניו והפעם הוא היה קליל , ורץ מייד למראה
ושם עמד נער מחיוך ושובב , שלקח זמן לזקן לזהות שזה הוא .
וכשהוא הלך ברחוב שכניו לא היכרוהו , והוא אמר להם שהזקן נפטר ושהוא הנכד .
דוד
ואמר אני חייב למצוא מה הטוב שבי ועמד וחייך מול עצמו ,
וכך התאמן על החיוך לעצמו מספר ימים , עד שלבסוף הוא זיהה איזה ניצנוץ של מחייך מבפנים , ואחרי דקה נעלם ואז אמר הזקן כשהייתי קטן הייתי שמח ולא מדוכדך היכן אותו נער צעיר שהייתי שמח ומחייך שכל העולם והחיים לפניו , וכך עמד מול הראי וחייך וחייך , ומידי פעם היה איזה ניצנוץ שנעלם אחרי דקה , וכך התאמן הזקן שנה שלימה ,
ויום אחד הוא מצא איזה זיק של נערותו שחייך אליו חזרה וכך חווה מקסם ליום שלם שהוציא את הדיכדוך ליום , ושוב חזר האפרורויות הזקנה והדיכדוך .
הוציא הזקן מקטרת וישב וחשב מידי פעם ניצנוץ ואחרי שנה של השקעה שמחה ליום שלם , אני צריך להבין את המנגנון איך כל פעם חוזר לראי הזקן המדוכדך הזה ,
וכך הגה וחשב בעוד עשן המטרת מסתלסל , וכך מידי כמה ימים היה יושב עם המקטרת , יום מנוחה היה יום המקטרת מהראי האכזר .
הוא ישב וחשב המנגנון הזה של הניצנוץ מחזיק דקה והנערות יום , אז מה מבפנים מאיר את הניצנוץ ואת הנערות הזו ?
הוא החליט שיש איזה אור פנימי שמאיר את הניצנוץ הנערות , והוא רק צריך לתת לזה לעבור דרך החיוך , וכך ברגע הניח את המקטרת ונשף את העשן ועיניו רשפו ,
הוא עלה על משהוא ומהר מהר הלך לראי לחייך ואז לא הופיע כלום לא ניצנוץ ולא נער.
הזקן הרגיש מועקה שכאילו בולעת את נפשו ולוחצת על כל גופו , כאילו הוא רגל שנרדמה שמנסה להתעורר , הוא ראה בדרך כול מיני נקודות שחורות ואיבד מעט שיווי משקל , ומהר מהר נחת על הכורסא מתנשף .
כיבה את האור וישב בחשיכה על הכורסא עוצם את עיניו , ואז הוא ראה שעפעפיו מאירים מבפנים , כאילו הוא רואה אור על עפעפיו הסגורים ,
הוא נכנס אם מוחו והוויתו פנימה במשעולי האור ההוא מהעפעפיים דרך האור לתוך גופו , ושם הוא נשם ונשף וניסה למצוא מאיפה מבפנים זה מאיר , ובהכל היה אור כזה ענברי עמום , וכך לאחר מספר ניסיונות חדל , ואז בעודו חוזר מן המכולת ראה את בן השכנים נער צעיר וחביב , והוא שם לב שהוא כאילו בעל גוון ענברי חזק העובר דרך עורו , והוא אמר אז זה העניין , ומיהר הביתה להתאמן ,
ושוב נבר הוא באור הענבר העמום שבתוכו ותהה האם כמו הנער וניצנוץ החיוך
הוא צריך למצוא איפה הענבר יותר מאיר חזק , ואז הוא שוטט בתוכו ומצא איזה ניצנוץ באיזור ליבו , בא ומופיע והזקן מאוד השתדל להתמקד ולאחר מספר ימי בוננות
הוא הצליח לייצב את מראה הניצנוץ , והוא החליט למשוך זאת ולחבר את זה לחיוך שלו , ולאחר מספר ניסיונות בעודו פותח עיניו מול הראי הוא חייך ולא רק בשיניו ,
פרצופו היה מחיוך בעל חדווה שובבה וללא אפרוריות הדיכדוך .
הזקן חשב בליבו לספר זאת לכל הזקנים שהוא מכיר , אבל הוא החליט שיחשבו שהוא משוגע תמהוני וכדאי שישמור את הדבר לעצמו .
ואז באחד ברגעי הבהירות בעודו מתבונן בניצנוץ באיזור ליבו , הוא ראה חוט של אור יורד לניצנוץ מקודקוד ראשו , והוא החליט להיכנס לחוט הזה ולמשוך עוד אור לאזור ניצנוץ ליבו , ואז לאחר מספר ניסיונות ליבו הפך לאור יציב ולא מנצנץ ,
ושוב לא היה מדוכדך והיה בעל חדווה ושמחה שובבה .
ולבסוף החליט למשוך עוד אור מקודקודו לליבו ולכל גופו ולהאיר מבפנים ,
וכאשר סיים את המלאכה הוא פתח את עיניו והפעם הוא היה קליל , ורץ מייד למראה
ושם עמד נער מחיוך ושובב , שלקח זמן לזקן לזהות שזה הוא .
וכשהוא הלך ברחוב שכניו לא היכרוהו , והוא אמר להם שהזקן נפטר ושהוא הנכד .
דוד