ישיבה של מורשת הרמב"ם

[סביבון עד]

ישיבה של מורשת הרמב"ם

מתוך שו"ת באתר מורשת. טרי טרי.
לק"י
לכבוד הרה"ג רצון ערוסי

אני מתפלא לגלות שאין שום ישיבה בארץ ששמה לה למטרה להמשיך את מורשת רבינו הרמב"ם בענייני הלכה והשקפה,כלומר ישיבה שהיא לא ציונית ולא חרדית אלא ממשיכת דרכם של רבינו ושל מורשת אבותינו.
ישיבה זו יכולה להוות פתרון דרך לכל מי שמצא את דרך רבינו כדרך האמת . עדתנו אמורה להוביל דרך זו למען פתחון צוהר לכל ישראל.
אשמח לדעת האם עלה רעיון זה אי פעם?ואם כן, האם הוא עתיד להתקיים?
בכבוד רב ותודה מראש


התשובה:
מאת: הרב רצון ערוסי

הרעיון הוא מקורי וחשוב, אבל הוא קשה לביצוע. אשמח לפגוש איש או קבוצת בני אדם, שהם חדורי רעיון זה, ובעלי יכולת ביצוע כדי ללבן היטב רעיון זה, הלכה למעשה.

 

[רועי החושב]

שמא לגוזלי הנשר הגדול יש כנפיים גדולות

שעלולות למלט אותם מכלוב הזהב ואין זה רצוי אצל בעלי הכלוב.
וממילא חוות נשרים ראוי לה שתהיה בטבע החופשי. מה מונע ממך להקים אחת?

 

[סביבון עד]

מה אתה כל כך מתאמץ להשמע פיוטי

דבר פשוט, אין ראש להבין את שירתך המעושה בשעה כזו. מי אני שאקים ישיבה שכזו ?

 

[רועי החושב]

אה, טוב, סליחה שהפרעתי את מנוחתו

שוב לך לשיטוטיך בארץ שום דבר. אולי תמצא שם איזה סופרמרקט שמוכרים בו ישיבות שמלמדות את הרמב"ם והולכות בדרך השכל. הרי ברור שיש המון כאלו פה, באלפים ממש!

 

[סביבון עד]

אבל איך אדם כמוני יכול להקים ישיבה ?

אני לא יודע אפילו את בסיסי ההלכה בעוונותיי.

 

[רועי החושב]

ישיבה- שיושבים ולומדים

קרא לזה "קבוצת לימוד" אם תרצה. זה לא כאילו שאלוהים הסמיך את הישיבות. זו המצאה אנושית. אתה רוצה ללמוד את הרמב"ם בקבוצה? אני לא מבין מה עוצר אותך מלארגן כזה דבר. יש אינטרנט ויש המון הערכה למשנת הרמב"ם הן בקרב דתיים והן בקרב חילונים. אתה לא נדרש ללמד אלא להיות כתלמיד מהמניין שלומד מהספר, לומד מחבריו, ומלמד לחבריו. לא כל ישיבה צריכה "רב" או בכלל סמכות. כדי לארגן קבוצת לימוד צריך רק מעט כוח אירגוני למקום, ספרים, אנשים מתאימים וכ"ו. אתה יכול לבקש הנחיה כללית לנושאים עיקריים ברמב"ם מאנשים שכבר לימדו אותו וללמוד על פיה, לפחות בשלב ראשוני, או פשוט ללמוד פרק פרק. כמדומני שאצל הרמב"ם יש הקדמות חשובות שנותנות אמת מידה לגבי המשך הלימוד, בהתאם ליכולת של הקורא לקלוט ולהפנים את אמות המידה האלו, כך שאם יתמזל מזלך ללמוד עם תלמידים איכותיים- תוכל ללמוד מהם את קני המידה הנכונים להתייחס לטקסט. כמו כן כדאי שתקראו טקסטים רציניים על משנת הרמב"ם- גם זאת כדי לקבל אמת מידה לדבריו. לדעתי כדאי לך להתייעץ עם אנשים מתחום האקדמיה שבקיאים בו ופחות להיעזר במאמינים (שיכולים לשבש את אמת המידה עם תפיסות לא רציונליות שחוטאות לרוח דבריו של הרמב"ם, על אף הכוונות הטובות שלהם). הרמב"ם היה אמנם מאמין גדול, אבל הטקסטים שלו חייבים להיות מובנים על דרך התבונה, כלומר בטהרה ממיני הלכי רוח אמוציונליים וכוחות מדמים למיניהם...

 

[סביבון עד]

יהדות נובעת מקביעות של אנשים

קביעות שלא נגזרות מהגיון. זה לא שלקחו את התנ"ך והכניסו את הנתונים שלו לתוך נוסחה מסוימת וקיבלו תוצאה. דבר שני, עיקרון חשוב מאוד ביהדות זה להיות נאמן לכל מה שהיה לפניך. החומר הוא עצום ורב. עובדה היא שחוקרי האקדמיה מגיעים למסקנות מוטעות לא אחת. עכשיו אינני אומר שהם חיים באויר, או שמטיפשותם הם עשו כן, אלא - שאין זו יהדות ! להיות יהודי משמע להעניק פרשנות יהודית. פרשנות שתמשיך ותתאים וכיו"ב. אם אתה קורא סיפור תנכ"י למשל שאברהם עקד את בנו וביקש לשלוח בו יד. אתה יכול לתת לזה פרשנות שהוא פסיכופת (וזו פרשנות נפוצה למדי). אבל בתור יהודי אתה מוכרח לבחור בפרשנות אחרת, גם היא פחות אינטואיטיבית סבירה וכו'. כפי של' אומר התנ"ך אינו טקסט היסטורי, פוליטי, מוסרי, או מה שלא יהיה. מטרתו של התנ"ך היא לדרוש ממנו אמונה וכך עלינו לפרשו. ניתוח אקדמי אינו רלוונטי ליהדות כלל !

לשבת וללמוד את הרמב"ם זה דבר יפה מאוד, אבל זו לא רמה של ישיבה רצינית. מניסיוני בפורומים כל אחד אומר את דעתו ובד"כ יש מניעים לא עניינים (כלומר אני תמיד צודק ואנשים אינם סובלים את עליונותי ומקנאים), ולכן בישיבה צריך להיות רב שיפסוק. ונאמר על רב כזה " אמר רבי יוחנן: מהו שכתוב "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא"? אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו."

 

[רועי החושב]

.............................................

אמרו חז"ל "עשה לך רב". לא אמרו מצא רב, לא אמרו היעשה לרב. אלא עשה לך רב- משמע, הרב הוא הקרנה, השלכה של יסודות קודמים של שיפוט ודעה קדומה שמצויים בך.
הרב, שאתה עושהו, הוא מתקדם ממך בגיבוש הדעות הקדומות.
יש תועלת רבה בגיבושן של דעות קדומות- כי כשהן מגובשות אפשר לשפוט אותן לחיוב או לשלילה באופן לוגי או ערכי, והן לא מסתתרות להן בחצאי דעות או ברבעי דעות.
אין הרב אמור להנהיגך, אלא לגבש את דעתך עד לרמה שבה כוח הביקורת שלך יוכל להתמודד עימה באופן מפוכח.
אם אתה רוצה ללמוד רמב"ם- הרי שהרמב"ם הוא כבר הרב שעשית לעצמך. הוא אפשרות של נתיב דעות מבחינתך. למה אתה צריך עוד אחד עליו? לך וחקור את דעותיו.
ויכוחים לא מוכרחים להסתיים בפסיקה מוסכמת, ובכלל- זה שיש פוסק רשמי בין המתווכחים- לא אומר דבר, גם אם קיבלו את סמכותו באופן רשמי. אין "סמכות רוחנית" ולא יכולה להיות סמכות רוחנית.
מהבחינה האמונית- זכור כי אתה רוצה ללמוד רמב"ם ולימוד תורה היא מצווה השקולה כנגד כל המצוות כולן. לא סביר שתמצא תנאים נוחים ללימוד רמב"ם ואני מעריך את הסיכוי שלך למצוא רב לרוחך כשואף לאפס, לאור העובדה שאתה מכיר בלא מעט דעות ליבוביצ'יאניות.. כמו כן- לא סביר שאלו שיתעניינו, כמוך ברמב"ם תהא דעתם נוחה מהרב שתבחר.
לכן אני סבור שעליך לקבל את המציאות המעשית של הדברים וללמוד בחברותא ובלי "רב" מלבד הרמב"ם ז"ל, שאף על פי שלא תוכל להציג לו שאלות- תוכל לשאול את עצמך מה היה עונה, ולהביא ראיות מדבריו.
לגבי האקדמיה- המחקר האקדמי הוא נייטראלי מבחינה אמונית, ואין שום סיבה שלא להיעזר בו בלימוד הרמב"ם. הרי רצונך ללמוד! אז למד! האינטרפטציה האמונית שאתה תעשה למידע הזה תהיה תלויה בך. הלימוד עצמו הוא בעל ערך אמוני אם אתה בעל אמונה.

 

[סביבון עד]

עשה לך רב

אמור למיטב זכרוני מפירוש הרמב"ם לפרקי אבות, על ענייני הלכה. כללים מעשיים. צריך פשוט ללמוד את הכללים הללו. הדעות הל' אינן בעייתיות מבחינה הלכתית. ל' כונה ע"י בנו של הרב קוק ככופר שומר מצוות (בניגוד לאביו שדווקא קיבל את ל' בסבר פנים יפות בסוכתו). כלומר גם אותו שוטה מכיר בכך (כמו כולם) של' מקיים מצווה קלה כחמורה. הבעיתיות עם ל' נמצאת בדעותיו ובפרט התנגדותו לקבלה (אבל שוב גם לרק קוק מתנגדים ואפילו עוד יותר מאשר לל' בציבורים רחבים מאוד). אז דעותיי הל' אינן מהוות מכשול ודווקא ללימוד הרמב"ם יש אפשרות ריאלית. למשל הרב רצון ערוסי (שיש לי בעיה הלכתית אני פונה אליו במייל). השאלה אם אפשר לראות ברמב"ם כרב ישיר היא שאלה מאוד טובה. הצרה היא שיש מחלוקות הלכתיות שאין דרך פשוטה להכריע בהם. כאשר אתה עושה לך רב אתה מכריע (אפילו אם זו הכרעה שרירותית). אין לי בעיה להעזר במחקר אקדמי בתור כלי. אבל הפרשנות שלהם אינה רלוונטית. רק עובדות. עובדות לבדן אינן מיסדות הלכה! הלכה היא מה שנקבע כהלכה. זהו פרדוקס לוגי אך לא פרדוקס דתי.
חבל שאין לי כוח לצטט את הרמב"ם ישירות מפרקי אבות אבל הוא אמר שאפילו אם הרב אינו ראוי - עדין צריך רב. והוא ציטט את הגמרא אפילו זקן מן השוק כדי להסתלק מן הספק. אז לא מדובר פה במישהו שאומר לך מה לחשוב אלא רק מספר לך את הכללים.
עכ"פ כרגע אני לומד ישירות מהרמב"ם, אבל שוב - האם אתה באמת סבור שזו רמה של ישיבה ?? אתה יודע איזה לימוד מעמיק קיים בישיבות הגבוהות ? אתה מדבר על לימוד בעלמא של הרמב"ם וזה בכלל לא נושא השיחה המקורי (אם כי נושא מענין בפני עצמו).

 

[רועי החושב]

--------------------------------------------

זה ממסכת אבות- "יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות"
הכלים האקדמיים וגוף הידע האקדמי יקנו לך אמנם עובדות, אלא שהן עובדות לגבי הטקסטים שביהדות!
הרי אתה יודע שיש ישיבות שהידרדרו כ"כ, למרות אמונה עזה ככל שתהיה, עד שלא לומדים בהן רמב"ם, גדול הפוסקים. זו דוגמא מצויינת לכך שיש להשתמש בכלים האקדמיים דווקא אם אתה מאמין. אני חושב שאם למדת ליבוביץ' הרי שכל לימודיך היו לשוא אם אינך מסוגל להשתמש בפירות המדע כדי להשיג ידיעות שכאלו על היהדות בלי לחוש שידיעות כאלו מסכנות את אמונתך. האקדמיה היא כמו נורת חשמל- אין לה משמעות ערכית אבל כדאי לך להדליקה אם ברצונך לדעת.
חוקרי הרמב"ם שבאקדמיה יכולים לשרטט לך מפה מצויינת לגבי הצורה של דבריו, וכפי שאמר ליבוביץ- "אין התוכן אלא מה שגלום בצורה".
אני לא אומר שעליך להפוך את החקר האקדמי לעיקר- אבל אין שום סיבה שלא להשתמש בכלים הללו.
לגבי מהי רמתה של ישיבה כזו ומה רמתן של ישיבות אחרות- גם הן התחילו מהיכנשהו. ובנוסף לכך אני לא בטוח אם יש לך את הכלים לקבוע מהי ישיבה בעלת רמה גבוהה. אם יש לך את הכלים לקבוע זאת- מדוע שלא תנסה להביא אותם כקריטריון ביקורתי ללימוד בקבוצה כזו?
לגבי נחיצותו של פוסק- שנינו מסכימים שהרמב"ם פוסק ראוי, אלא שלטענתך לא ברור מי יפסוק לגבי סוגיות ספציפיות שלא מופיעות אצלו. אבל מלכתחילה אתה רוצה ללמוד רמב"ם ולא דברים ספציפים שלא מופיעים אצל הרמב"ם כך שאינני רואה בעיה.

 

[רועי החושב]

אעיז ואומר שתרבות שיחה מייתרת צורך בפוסק

אסביר-
אני סבור שברוב הויכוחים- שני הצדדים צודקים.
יתר על כן- שני הצדדים הגיוניים.
אלא מה- הם מרוכזים בדברים שונים. הם מדברים על נושאים שונים!
במסכת אבות ישנה רשימה של דברים שבחכם שהיפוכם בגולם. זו רשימה שאינה אלא דרישות, קריטריונים, של תרבות שיחה. שים לב לדרישה הרביעית:
"שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם: חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת; וחילופיהן בגולם."
שואל כהלכה ומשיב כעניין- זה מייתר את הצורך בפוסק חיצוני. אילו כל הויכוחים היו ממוקדים כך לא היו חילוקי דעות לגבי אמיתות (ואולי גם לא לגבי ערכים! למרות כל ההבחנות החשובות הנהוגות מאצל ל' בין ערכים לאמיתות וקביעתו הנחרצת לגבי אי הרציונליות של הערכים והאינדיפרנטיות שלהם ביחס לאמיתות. אני סבור שברמת תודעה מסויימת יש השפעה הדדית בין ערכים ואמיתות וברמה גסה, בה מצויים רוב האנשים רוב הזמן- אין שום קשר בין העולמות- הערכי והעובדתי אלא רק קשרים לכאורה- פסאודו מדעיים או מיסטיים.).

 

[רועי החושב]

*אעז

 

[סביבון עד]

אתה צודק

רק בדיוק ההיפך. בדרך כלל, מניסיוני, שני הצדדים טועים ! מעט מאוד אנשים יכולים להוציא משפט נכון מפיהם, אם בכלל. שני הצדדים צודקים וזה רק ענין של תקשורת ? לך תלמד NLP חתיכת נקבה. האמת המרה היא, וזה מניסיוני, שרוב האנשים נוטים (או מטים עצמם) להיות פחדנים רשלנים ואדיוטים (ועוד).
ושוב, הדת אינה עוסקת בהסקת מסקנות כפי שאתה מתאר. אדם יכול להיות לוגיקן מצוין ולעולם לא יגיע למה דווקא שני פרים ואיל אחד ולא שני לאמות ו8 גמלים. זה ענין שרירותי ויש צורך בפוסק. אעיר שכמובן להגיון יש מקום בשיח הדתי למשל לצורך הסקת מסקנות משיח קודם (דבר מאוד נפוץ), אבל הפסיקה נדרשת במקום שבו יש 2 מסקנות לגיטימיות ויש כאלו המון ! אל תערבב שיח דיסקורסיבי עם שיח שעוסק בפרקטיקה יהודית, שעוסקת ב"כאילו התעסקת בו יתברך".

 

[סביבון עד]

אין מדובר בויכוחים תיאורטיים

אלא ויכוחים הלכתיים ששוברם בצידם: מצוות מעשיות ! ואשר על כן ישנה חובה להכריע. אינך יכול לקבוע מצווה בערך. אתה צריך לתת הוראה מדויקת. האם שני פרים או שלושה פרים.
דעתך על המחקר האקדמי שהוא ניטרלי מבחינה אמונית היא במקרה הטוב תמימות. ביקורת המקרא למשל חייבת את פריחתה לאנשים שהיו חפצים במותה של היהדות (אנטישמים ונוצרים ועוד). האקדמיה היא עולם מלא אינטרסים ותככים ומזימות. אין זו סיבה שלא להעזר בכך, אבל צריך לדעת מתי להזהר, ואם יש מקורות אחרים לידע - מוטב להשתמש בהם ולא להזדקק לחסדי וולהאוזן וחבריו. אולי בכל מקרה עדיף שלא להעזר בזאת, אלא לשם חידוד ואתגר. ואולי גם זה לא.
ועוד תיקון, בסופו של דבר הרצון הדתי חפץ בלימוד הלכה ולאו דווקא דרך אדם אחד.
דבר אחרון - הלימוד הוא כמובן בעל ערך אמוני. אבל צריך להשתדל בכנות ללמוד הכי טוב שיכולים. בסופו של דבר אני עדין לא בטוח מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. אבל מניסיון אני נתקל במצבים שפשוט יש ספק שאי אפשר לפתור אותו. למשל מחלוקות בתוך הרמב"ם עצמו (ולא דברים שהרמב"ם היה לקוני לגביהם או לא נגע בהם כלל). אתה חושב שאצל הרמב"ם הכל תמיד ברור ? אביא לך התכתבות שהתכתבתי עם הרב רצון ערוסי שמכסה 2 נושאים מדיוננו זה:
כבוד הרב, שלום וברכה, 1) האם שמיכה שאינה עשויה מצמר ומשמשת בעיקר ביום בצורה רגילה (כלומר משיתים אותה עלינו כאשר אנו שוכבים או יושבים) - מחויבת בציצית ? 2) האם ``עשה לך רב`` הוא חיוב הלכתי לפי אדוננו הרמב``ם ? ואם כן כיצד זה מתבצע בימינו ? בהערכה רבה ובתודה רבה, תומר

פרטי התשובה:

ציצית בשמיכת יום ועשה לך רב

1. אין אופן זה של שימוש נחשב ללבוש, ולא לכסות, ולא לעיטוף, רק התכסות. ולכן, אין חייבים להטיל בשמיכה כזו חוטי ציצית. 2. ודאי. כי אחרת איך אדם ימצא ידיו ורגליו בענייני הלכה ומנהג, שמלבד שהם רבים, ויש והם גם מורכבים, ויש שהם שנויים במחלוקת ובחילופי מנהגים. ולכן ''שיטת עשה לך רב'' מסלקת את האדם מן הספיקות.
----- עד כאן
עכשיו אם אני הייתי קורא את הרמב"ם לבד, לא כל כך הייתי מבין את משמעות המילה כסות. לכאורה שמיכה שמתכסים בה היא גם כסות. לצערי לא קיבלתי תשובה ברורה לגבי מקום בו הרמב"ם אמר בפירוש שצריך לעשות לך רב. הלא הרמב"ם אומר בהקדמה לסיפרו משנה תורה שצריך את התנ"ך ואת משנה תורה ותו לא ע"מ לדעת הלכה. אז לא ברור לי אם הדעה שהובאה כאן היא דעת הרמב"ם או שזו מסקנה של הרב ערוסי מהמציאות של ימינו (כך עולה לכאורה לפי הניסוח כאן). זו הבעיה בהתכתבות באינטרנט - קשה להשוות זאת לשיחה חיה וזורמת.

 

[רועי החושב]

זו דוגמא מצויינת

לכך שאין לבטוח בסמכות באופן עיוור. הספק עדיף על פני הטעות.
הרי "התכסות" זה שם פועל ואילו "כסות" זה שם עצם. ההשוואה ביניהם כאילו שניהם שמות עצם, שלא על סמך ידע לשוני ברור, אלא על סמך קונוטציה אישית במעטה "דתי" היא פסולה.
רבך טועה בנימוקו לפסיקה (אינני טוען עקרונית כנגד הפסיקה עצמה אלא כנגד הטעמים שמוצגים לה), ואני לא טוען זאת על סמך עקרונות דתיים או הילכתיים כלשהם אלא כי ברור לי ש"כסות" היא שם עצם ואילו "התכסות" היא שם פועל ולכן בסמיכה מתכסים, וזו התכסות, ואילו השמיכה עצמה היא כסות.
אילו היית מפעיל את מוחך במקום לסמוך על מישהו אחר- אולי היית מגיע לפסיקה ואולי לא, אך ברור שבמקרה הזה- טעמי פסיקתו של בעל הסמכות רק הוסיפו טעות בדעותיך, ושוב אומר- הספק טוב מהטעות! התרחק מהספק, אך היזהר מהטעות פי כמה וכמה!

 

[רועי החושב]

*שמיכה

 

[סביבון עד]

זו דוגמה מצוינת

לטימטומך ושטחיותך. מי טען שזה שם פועל ? אתה בכלל קראת את ההלכה המקורית ?
"א כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה--היא כסות שיש לה ארבע כנפיים, או יתר על ארבע; ותהיה מידתה, כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך לבדו בשוק, ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עימו; ותהיה הכסות של צמר או של פשתים, בלבד." (הלכות ציצית פ"ג).

מי השווה חתיכת אדיוט ? אתה ממש מפגר. תאמין לי שהידע הלשוני של הרב רצון ערוסי הוא לעילא ועילא. אם אתה חושב שרמת הדיון היא כזו אז באמת אין לי כוח לענות לך. תמשיך לחשוב שאתה נאור וכל הדתיים דפוקים ובורים ולא יודעים לשון. אם היית יודע קצת איזה דיקדוקים לשוניים קיימים אצל רש"י למשל ובכלל אם היית עוצר לרגע וחושב מה מקור השפה העברית, או פותח תנ"ך ומסתכל על העברית שם - היית מבין. היהירות הזו לא תביא אותך רחוק. שחצן.

 

[רועי החושב]

אז לך ולמד אצל רבך העילג

מה אתה רוצה ממני?
גם לשון ההלכה שהבאת אינה סותרת את דברי- אין בה הגדרה של כסות באופן כללי אלא של "כסות שחיב אדם לעשות בה ציצית מהתורה".
כסות היא שם עצם, והתכסות היא שם פועל. שמיכה היא כסות בהגדרה ורבך טועה.
אבל אני מכלה את זמני עליך. לך והערץ רבנים ועזוב אותי בשקט.