ישלי אליכם שאלה מארץ השאלות../images/Emo70.gif
נשבעת לכם שיקשה עליכם להתמודד איתה כי אני חושבת על זה כבר זמן רב. השאלה מופנית בעיקר לנשים בינינו שנשואות בשנית ובבית איתן מתגוררים ילדיהן מנישואים קודמים, ילדים מנישואים שניים ובעל שני. כמובן שגם כל מי שלא עומד בקריטריונים האלה, רצוי וראוי שיתמודד עם הנושא כי זה קרוב לכולנו. לעתים, אני מעסיקה את עצמי בשאלה, מה יקרה אם חלילה אעבור מן העולם בשל תאונת דרכים, מחלה ממארת או שאר מרעין בישין, טפו טפו טפו.... זה לא עומד כרגע על הפרק.... (ושוב טפו טפו טפו.) אבל תאורתית עם זה היה קורה, לא הייתי רוצה שבתי תעבור לגור עם האקס גם בגלל שהוא נטול כישורי אבהות לחלוטין, ואפילו יכול להזיק וגם בגלל שלא הייתי רוצה שתיפרד מבני הקטן, אחיה, שהוא הבן המשותף לי ולבעלי. כיוון שכולכם יודעים כאן שהיא ובעלי מצוים בעימותים מתמידים ולא קלים, גם אין לי ספק שבעלי לא היה משאיר אותה איתו ומעניק לה בשמחה את אביה במתנה למשך המשך חייה. גם על פי חוק, לדעתי, האפוטרופוס שלה הוא אביה ולכן היא מחויבת לעבור אליו אבל זה איום ונורא בעיניי להפריד אח מאחותו בעיקר לנוכח האהבה האינסופית שיש ביניהם והקשר הכול כך עז וחזק ביניהם. תצחקו ממני, אבל חשבתי על זה המון ואני לא יוצאת ראש מזה. האם יכול להיות מצב שאכתוב בצוואה שלי שרק הוריי או אחיי ואחותי יכולים לגדל אותה, האם זה יכול "לתפוס"? וגם אם כן, מה יהיה על האח הקטן והמתוק שיישאר עם בעלי כמובן, ואחותו תלך לגור במקום אחר. אוי, איזה תסבוכת. כשהתחתנו, עשינו צוואות בגלל הילדים של כל אחד מאיתנו מנישואינו הקודמים ובגלל הילד המשותף והרכוש המשותף, אבל על זה לא חשבתי, למרות שלא נראה לי שזה בכלל היה תופס. בכל מקרה, לאבא שלה, אם היא תעבור, אני אמות...(למרות שממילא אהיה כבר בר-מינן...) אבל המחשבה על כך מצמררת אותי כי הוא יכול להרוס את חייה. ממש כך. הוא לחלוטין לא מחובר לעולם הזה מבחינה מוסרית, רגשית, אבהית וכו' וכו'. נו, נראה אתכם מתמודדים עם הפלונטר? ושוב, נסו לא להתייחס לזה כקייס אישי, אלא לדון בזה כנושא כללי. כך נוח לי יותר. בבקשה....
נשבעת לכם שיקשה עליכם להתמודד איתה כי אני חושבת על זה כבר זמן רב. השאלה מופנית בעיקר לנשים בינינו שנשואות בשנית ובבית איתן מתגוררים ילדיהן מנישואים קודמים, ילדים מנישואים שניים ובעל שני. כמובן שגם כל מי שלא עומד בקריטריונים האלה, רצוי וראוי שיתמודד עם הנושא כי זה קרוב לכולנו. לעתים, אני מעסיקה את עצמי בשאלה, מה יקרה אם חלילה אעבור מן העולם בשל תאונת דרכים, מחלה ממארת או שאר מרעין בישין, טפו טפו טפו.... זה לא עומד כרגע על הפרק.... (ושוב טפו טפו טפו.) אבל תאורתית עם זה היה קורה, לא הייתי רוצה שבתי תעבור לגור עם האקס גם בגלל שהוא נטול כישורי אבהות לחלוטין, ואפילו יכול להזיק וגם בגלל שלא הייתי רוצה שתיפרד מבני הקטן, אחיה, שהוא הבן המשותף לי ולבעלי. כיוון שכולכם יודעים כאן שהיא ובעלי מצוים בעימותים מתמידים ולא קלים, גם אין לי ספק שבעלי לא היה משאיר אותה איתו ומעניק לה בשמחה את אביה במתנה למשך המשך חייה. גם על פי חוק, לדעתי, האפוטרופוס שלה הוא אביה ולכן היא מחויבת לעבור אליו אבל זה איום ונורא בעיניי להפריד אח מאחותו בעיקר לנוכח האהבה האינסופית שיש ביניהם והקשר הכול כך עז וחזק ביניהם. תצחקו ממני, אבל חשבתי על זה המון ואני לא יוצאת ראש מזה. האם יכול להיות מצב שאכתוב בצוואה שלי שרק הוריי או אחיי ואחותי יכולים לגדל אותה, האם זה יכול "לתפוס"? וגם אם כן, מה יהיה על האח הקטן והמתוק שיישאר עם בעלי כמובן, ואחותו תלך לגור במקום אחר. אוי, איזה תסבוכת. כשהתחתנו, עשינו צוואות בגלל הילדים של כל אחד מאיתנו מנישואינו הקודמים ובגלל הילד המשותף והרכוש המשותף, אבל על זה לא חשבתי, למרות שלא נראה לי שזה בכלל היה תופס. בכל מקרה, לאבא שלה, אם היא תעבור, אני אמות...(למרות שממילא אהיה כבר בר-מינן...) אבל המחשבה על כך מצמררת אותי כי הוא יכול להרוס את חייה. ממש כך. הוא לחלוטין לא מחובר לעולם הזה מבחינה מוסרית, רגשית, אבהית וכו' וכו'. נו, נראה אתכם מתמודדים עם הפלונטר? ושוב, נסו לא להתייחס לזה כקייס אישי, אלא לדון בזה כנושא כללי. כך נוח לי יותר. בבקשה....
