ישמור האל את כולכם

זואי 30

New member
ישמור האל את כולכם

במקרה הגעתי לפורום הזה ואני קוראת אותו על סף דמעות כבר קרוב לשעה. הורי נפרדו לפני קרוב לעשרים שנים בהיותי בת 10. לקח להם יותר מחמש שנים של סיוט להתגרש רשמית. לאורך כל הזמן הזה (מלחמות ומריבות קשות ביותר - רובן על גב הילדות) החזקתי מעמד והעמדתי פנים שהכל פחות או יותר בסדר (חשבתי שזה תפקידי) ואז - בערך בגיל 17 שקעתי רשמית בדכאון שנמשך שנים ארוכות (הוי שקד בת, אני כל כך מכירה את הרצון לפגוע בעצמך בכל דרך אפשרית, את הרצון למות) ולמעשה רק עכשיו (שנה שנתיים אחרונות) אני יוצאת ממנו. אני שומעת את הכאב של כולכם והכל כל כך מוכר ואני רק רוצה לומר לכולכם - גנבו מכם, שדדו מכם את מה שמגיע לכם כילדים וזה שבר לכם את הלב. אבל! יש דרך החוצה. עזרו לעצמכם, לכו לטיפול (מאד לא הייתי ממליצה לעשות את זה עם ההורים בחדר). חשוב גם לזכור שלא כל מטפל הוא טוב וודאי שלא כל מטפל מתאים לכל אחד אבל חשוב לחפש ולמצוא משהו מתאים. אני אשמח לעזור בהמלצות או ב´קווי יסוד´ למציאת טיפול. אני ממש במקרה הצלחתי לשרוד את זה. אל תעשו את זה לבד. באהבה גולה (באמת, למרות שאני לא מכירה אתכם)
 

rotem1212

New member
באהבה גדולה לך ../images/Emo24.gif

זואי יקרה אני שמח ובטוח כי גם אחרים שמחים על כך שיצאת מהמשבר וחבל שבכלל נקלעת אליו,ומאוד מעריך את פתיחותך ונתינתך לאחרים חשוב לי לדעת מה היה גורם המשבר הילדות שלך שנגנבה בגלל מריבות ההורים ? העמדת הפנים? או מלחמת ההורים וגירושיהם? או אולי הכל יחד חיבוק ענק
 

ש ק ד ב ת

New member
את מקסימה

זאי אכן אני כמוך ,ואני מרגישה הרבה הזדהות בהודעה שכתבת, *אם להורייך לקח חמש שנים להתגרש בהתהליכים ממושכים,אז ןהרי לקח שבע שנים *אם את העמדת שהכל בסיידר,אז אני בהתחלה הכחשתי את ה"סיפור חיים שלי" ,כיום אני לא מכחישה אותו,משלימה איתו אך לא מתגאה בו *לפי מה שהבנתי מדברייך את היית או שעדיין מטופלת אצל פסיכולוג,אז אני כיום מטופלת אצל פסיכולוגית כבר שנה וחצי(אחרי שעברתי שלושה פסיכולוגים),אויש זה סיוט כל פעם מחדש לספר את הסיפור חיים שלך,ולהיפתח אליהם.. הכי נוראי זה שביום שישי הלכתי עם אמא לפסיכולוגית אחרת,כדי לעשות שיחות ביני לבין אמא ,בלי קשר לפסיכולוגית שמטפלת בי.אני שוקלת להפסיק את זה,אני פשוט לא מרגישה שם בנוח. זואי-אני לא יודעת איך להגיד את זה,אם אני שמחה או עצובה או שניהם ביחד,אבל זה מקל,זה מקל התחושה שיש מישהו שהיה במצב הזה,מישהו שחווה את התחושות ,מישהו שמתחבר לזה,מישהו שאני כותבת שהלב כואב ומבין בדיוק למה אני מתכוונת,מישהו שהוא מושא הערצה עקב היכולת לצאת מכל המצב הזה. דמעה היא כאבן יקרה, כשבוכים היא פשוט מופיעה, לא תמיד יש מי שינגב אותה, לפעמים היא מופיעה מתוך כאב, לפעמים מתוך שמחה, אבל תמיד צריך שמשהו יהיה איתך ויוכל לנגב אותה. זה קשה להיות לבד ברגעים קשים וזה קשה לא לחלוק עם אף אחד את הרגעים השמחים. קשה להיות לבד בלי אוזן קשבת ובלי כתף לתמיכה. קשה לרצות אהבה שאף פעם אינה מגיעה... קשה לחפש את המשמעות בחיים שלא יודעים לאן הם בדיוק מובילים. מחפשת את התקווה שנמצאת בתוכי אך היא לא מופיעה. אני פשוט אבודה
למה הכל צריך להיות כל כך טוב אבל עדין כל כך קשה, למה אני לא יכולה לא לחשוב על זה שזה רק היום ומחר יום חדש ויכול להיות יותר גרוע???? למה אני לא יכולה לחיות את היום ופשוט לשים את העבר מאחורי.. א נ י פ ש ו ט ל א מ ו צ א ת א ת ה ת ק ו ו ה רוצה רק חיבוק אוהב... חבל על הדמעות הן כל כך יקרות אז למה אני כל הזמן מבזבזת אותם בלי שום סיבה... מרגישה כאילו נעלמת המורות והחברות כל כך טובות אליי למורות יש כל כך הרבה תקווה בי אבל אני פשוט לא מאמינה בעצמי... לא מאמינה שאני יכולה להמשיך הלאה.... תודה לכולכם אתם באמת עוזרים לי תקבלו
חזק ותומך ואומר המון המון תודה-ממני שקד
 
למעלה