אני באמת חושב ככה.
אבל לא הכי נוח לי לעלות את זה. רוסיה נפלה מפני שטיפוסים סטייל אוהבי מאיר אריאל היו שם יותר מדי. בניגוד להארץ שכאן הם מועדון מצומצם ולא אופנטי. הרי מה שהרג את רוסיה שלאחר ברית המועצות זה הבוז הפומבי לשטחיות, שנטפסה שם ועודנה נתפסת כאחת הסמלים הבולטים של תרבות המערב. בשנות התשעים, הקשות, הבוז לחשיבה שיטחית חדר לכל מקום בחברה הרוסית. שהתחליה לחפש את עצמה. כאן בארץ זיהו מייד את הפוטנציאל ההרסני של מעין דבר שכזה, וכבר מאמצע שנות התשעים שינו את כיוון ההתמקדות של הציבור מבחינה תרבותית. תשימו לב להבדל העצום בין ישראל שעד אמצע שנות התשעים לישרל שמאותו רגע ואילך, מבחית רמת תוכניות האירוח, רמת העיתונאות, מוזיקה, סאטירה, הכל. את נקודת הפתיחה של כל זה אני רואה בפתיחת קריירת הסולו של שרית חדד. אני זוכר איך מייד היא הפכה לסמל תרבות ישראלי. זה הרגע שבו ראיתי איך רומא נופלת. היום אני חש שאני לגמרי אורח כאן. אין לי שום קשר לישראל הזאת. כאן קיימת מגמה להפוך את כולם למטומטמים. אבל אני נלחם בזה בדרך שלי.