ישראל נלחמת נגד אלהים - ערבים שוט
הבעיה של ישראל נובעת מזה שהיא מתרחקת מהאלהים מהבחינה הקשה ביותר: היא מואסת ברצון לקנות לעצמה צורה רוחנית מתוקנת. מדוע "ואהבת ךרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כלומר הכולל את כל המצוות והוא בעצם המדריגה האחרונה של תיקון? ומה הקשר בין עניין חברתי כזה לבין הדת היהודית? האפשרות האמיתית להגיע למצב שאדם חי לאור "ואהבת לרעך כמוך" היא רק לאחר שהאדם הופך להיות מואר רוחנית וזאת גם בשיא מדריגתו. בלי תיקון רוחני לא מסוגל האדם לדאוג באמת לזולתו וכל מה שעושה (גם נותן וגם לוקח) הכל בכדי למלא עצמו בהנאה וכלום לזולתו (או שמקבל רכוש לעצמו או שמקבל הרגשה טובה שהוא אדם סבבה או מקבל כבוד, כשנותן משהו - אבל בלי הפרס לא היה עושה כלום). הרוחניות היהודית מאפשרת לאדם לצאת מהתלות של לקבל פרס לכל מעשה שעושה. וחברה מתוקנת היא חברה רוחנית שבה כולם עוסקים ב"ואהבת לרעך כמוך", אבל לא על מנת לקבל פרס אלא כאמצעי להגיע לדביקות ברוחני, שהוא הרגשת החופש מהאיגו, שמנהל לאדם החיים רק לפי פרסים ועונשים (אי קבלתם). אלהים רוצה לברוא אנשים חופשיים הדומים במשהו לתכונות הרוחניות שלו. האנשים רוצים לדבוק בפרסים ולא מוכנים להשתחרר ולהיות באמת יצורים בני אנוש. כל עוד לא נלחם להגיע להיות מתוקנים ולהקים חברה מתוקנת - נאלץ להלחם נגד כולם ולספוג כל מיני מכות. ישראל צריכה להיות אור לגויים, אפילו לחיות כחרדי ולחיות אורח חיים חרדי לא מספיקים בכדי לתקן האדם. ולפעמים הם מקבעים האדם במצב שהוא מרגיש סבבה עם עצמו וחושב שהוא כבר בסדר. הלוואי ונגלה הדרך להקים תיקון לעצמנו ולהקים בישראל חברה מתוקנת. זו מלחמה שכל אחד חייב לעבור עם עצמו - וממנה לא נמלט, לא כפרטים ולא כעם.
הבעיה של ישראל נובעת מזה שהיא מתרחקת מהאלהים מהבחינה הקשה ביותר: היא מואסת ברצון לקנות לעצמה צורה רוחנית מתוקנת. מדוע "ואהבת ךרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כלומר הכולל את כל המצוות והוא בעצם המדריגה האחרונה של תיקון? ומה הקשר בין עניין חברתי כזה לבין הדת היהודית? האפשרות האמיתית להגיע למצב שאדם חי לאור "ואהבת לרעך כמוך" היא רק לאחר שהאדם הופך להיות מואר רוחנית וזאת גם בשיא מדריגתו. בלי תיקון רוחני לא מסוגל האדם לדאוג באמת לזולתו וכל מה שעושה (גם נותן וגם לוקח) הכל בכדי למלא עצמו בהנאה וכלום לזולתו (או שמקבל רכוש לעצמו או שמקבל הרגשה טובה שהוא אדם סבבה או מקבל כבוד, כשנותן משהו - אבל בלי הפרס לא היה עושה כלום). הרוחניות היהודית מאפשרת לאדם לצאת מהתלות של לקבל פרס לכל מעשה שעושה. וחברה מתוקנת היא חברה רוחנית שבה כולם עוסקים ב"ואהבת לרעך כמוך", אבל לא על מנת לקבל פרס אלא כאמצעי להגיע לדביקות ברוחני, שהוא הרגשת החופש מהאיגו, שמנהל לאדם החיים רק לפי פרסים ועונשים (אי קבלתם). אלהים רוצה לברוא אנשים חופשיים הדומים במשהו לתכונות הרוחניות שלו. האנשים רוצים לדבוק בפרסים ולא מוכנים להשתחרר ולהיות באמת יצורים בני אנוש. כל עוד לא נלחם להגיע להיות מתוקנים ולהקים חברה מתוקנת - נאלץ להלחם נגד כולם ולספוג כל מיני מכות. ישראל צריכה להיות אור לגויים, אפילו לחיות כחרדי ולחיות אורח חיים חרדי לא מספיקים בכדי לתקן האדם. ולפעמים הם מקבעים האדם במצב שהוא מרגיש סבבה עם עצמו וחושב שהוא כבר בסדר. הלוואי ונגלה הדרך להקים תיקון לעצמנו ולהקים בישראל חברה מתוקנת. זו מלחמה שכל אחד חייב לעבור עם עצמו - וממנה לא נמלט, לא כפרטים ולא כעם.