יש בורא לעולם

[qwerim]

יש בורא לעולם

יש כאן איזו חוסר הבנה לפי עניות דעתי. לגבי הראיה שהבאתי כי יש סיבה ראשון שאין לה סיבה לפניה, ומכיוון שלא יכלה להוות עצמה, צריכה היתה בורא. שאלתם: נאמר זאת גם על הבורא את כל המערך שעשיתי. אי אפשר, מכיוון שהבורא הוא קדמון, ללא סיבה, ולא שיך לטעון עליו את הקדמה 2 מכיוון שהוא וזמנו וחלקיו שווים, דהיינו, הוא אחד, ואין אצלו פירוד וחלקים. כמו כן, לא רק שאין לו התחלה, גם אין לו סוף. לכן כל ההקדמות שאמרנו חלות רק על העולם וחלקיו. כמו כן, גם הזמן הוא נברא. אך מאידך, חייבים לומר שהוא קיים, שקיימת ישות כזו עם תכונות כאלה, כי אם לא, אזי העולם גם לא יכל להיווצר. לגבי העוצמות באינסוף. הטיעון שלהם מורכב ע"י זה שהם מגדירים את האינסוף ע"י מספרים, מ0 עד אינסוף וכו´, וזה נופל כיוון שמספר מגדיר שיעור מסוים, וחלה על זה הקדמה 2. אני אביא כאן שוב את המאמר, אולי בתוספת הדגשות נוספות: אנסה להציג כאן מופת כי יש בורא לעולם. אני מבקש, מכל מי שתהיה לו הערה על זה המופת, שלא ינסח אותה במשתנים ומונחים מתמטיים או פילוסופיים מכיוון שאין לי יד והבנה בזה, אלא יכתוב את הרעיון או הפירכא בצורה ברורה שגם לי תהיה מובנת, תודה. ההקדמות מהם יתברר שיש לעולם בורא שלשה הם: 1. ששום דבר לא עושה את עצמו 2. שא"א שיהו לעולם התחלות קדומות ללא מספר 3. שכל מחובר, מחודש. הקדמה 1 - כל עצם לא יימלט משתי מקרים: א. או שהיה לפני שעשה את עצמו ב. שלא היה לפני שעשה את עצמו. אם היה לפני שעשה את עצמו, הרי כבר היה ולא היה לו צורך לעשות ולהוות עצמו. ואם לא היה לפני שעשה עצמו, אזי הוא כאין וכאפס, וכיצד יוכל להוות עצמו. הקדמה 2 - שהרי כל מה שיש לו סוף, יש לו התחלה, כיוון שכל מה שאין לו התחלה אין לו סוף, משום שבדבר שאין לו התחלה לא שייך להגיע אל גבול מסויים (הרי אם נחשוב אחורנית בזמן, לא נשיג את הקדמות שהרי היא אינסופית, וא"כ איך ייתכן שיהיה ההפך והקדמות תגיע את נקודת סוף כלשהיא. {הרי כדי להגיע לאן שהוא צריך להגיע ממקום מוגדר כלשהוא, כמו מג´ לד´, אבל באין סוף אין א´ כדי להגיע לת´ (סיום)} לכן כל מה שיש לו סוף, בידוע שיש לו התחלה. ומכיוון שהעולם סופי בין בעצמו בין בחלקיו (ובעיקר לפי תיאוריית המפץ הגדול) בידוע שיש לו התחלה שאין התחלה לפניה. מופת שני לזאת ההקדמה (במידה שהראשון אינו מקובל עליך) כל מה שיש לו "חלק" (או "מספרים" שמגדירים חלקים) הוא לא אינסופי. (גדר החלק הוא שיעור נפרד משיעור, והשיעור הקטן סופר את הגדול) שהרי אם ניקח אינסוף, ונפריד ממנו חלק, אזי, יהיה הנשאר פחות ממה שהיה (ואם תאמר שלא נפחת, א"כ איך "לקחת" ממנו משהו לכתחילה) ואם נאמר שהנשאר עדיין אינסוף, ייצא שהאינסוף הראשון גדול מהאינסוף השני וזה לא ייתכן. ואם נאמר שהנשאר כבר אינו אינסוף, ייצא שאם תחזיר לו את החלק (המוגדר והסופי) שלקחת ממנו הוא יהיה סופי, וזה לא ייתכן שבתחילה היה אינסופי ועכשיו לא. והרי העולם מורכב מחלקים, ומכאן שלעולם היתה התחלה שאין התחלה לפניה. הקדמה 3 - כל מחובר ללא ספק מורכב מדברים יותר מאחד, והדברים אשר חובר אליהם הם קודמים לו הקדמה טבעית וזמנית. והרי הקדמון הוא זה שאין לו סיבה, ומה שאין לו סיבה אין לו התחלה (כדוגמת זה המחובר שיש לו) אינו קדמון, וכל מה שלא קדמון הוא מחודש, שהרי אין בין הקדמון לבין המחודש אמצעי שלא יהיה לא קדמון ולא מחודש. א"כ כל מחובר הוא אינו קדמון וע"כ הוא מחודש. כיצד יתברר מכן כי ישנו בורא לעולם? - העולם הוא מחובר בין חלקיו, ולפי המפץ הוא גם סופי) לכן הם מחודשים (הקדמה 3) וכיוון שנמנע שהדבר יהיה עושה את עצמו (הקדמה 1) צריך שיהיה מחדש לעולם. ומפני שהתברר (הקדמה 2) שחייב להיות סוף להתחלות, מן הדין שיהיה לעוללם התחלה שאין התחלה לפניה וראשון שאין לו ראשון לפניו, והוא אשר יצרו וחדשו מאין. [email protected]

 

[bogz]

להאמין באל זוהי בריחה

האמת היא שלא קראתי את כל מה שכתבת וגם את מה שקראתי לא כל כך הבנתי, יש לי שפעת ואני ממש לא מרוכז. בכל מקרה, לפי דעתי להאמין באל זוהי בריחה מהמציאות, כלומר, הרבה יותר פשוט להאמין שמשהו ברא הכל מאשר להאמין בבריאה לא מוכחת עד הסוף בפרופורציות שהאדם לא יכול לתפוס.

 

[חנה גונן]

לבויז-אמונה באל אינה....

נוגדת את המדע(לפי דעתי).מאחלת לך החלמה מהירה.שלך חנה גונן.

 

[אוגי שנטי]

בריחה מן המציאות?

המציאות לדעתי הינה תלוית אמונה, האמונה הינה הכלי אשר בעזרתו אתה מפרש ומסדר את המידע הנקלט בחושים. אם תאמין כי חושיך מטעים אותך אזי המדע קורס, שכן גם את הכיתוב על גבי "מכשירי המדידה המדוייקים" צריך לקרוא איכשהו. אנחנו עדיין נשענים על אמונה גם כאשר אנחנו "אמפיריים". השיח הדתי והשיח המדעי מנסים לעבד את אותם הנתונים הגולמיים, דהיינו אינפורמציה חושית, ולשלבם לכדי תיאוריה קוהרנטית אחת גדולה.

 

[bogz]

לא אמרתי

שלהאמוין במשהו זה לברוח אמרתי שלהאמין ביישות חסרת אישיות שדורשת שנבצע ריטואלים מטופשים (אם הנימוק היחיד של "אם לא תבצעו אותם אז...) זוהי בריחה מהאמת (האמת לדעתי) היותר מסובכת.

 

[אוגי שנטי]

טעמי מצוות

ישנם הסברים וטעמים לאותם ריטואלים "מטופשים" אבל הם כרוכים כצרור בקונטקסט מסויים, אם תרצה שפה מסויימת, המקבילה לשפה המדעית לתיאור קישורים סיבתיים. השפה עלולה לכלול שדים ושאר מזיקים, מלאכים, קמיעות ועוד, והיא תהיה שוות ערך לדעתי לדיון ביולוגי - פיזיקלי מדעי. את החיידקים ניתן לראות רק במיקרוסקופ, את השדים יכולים לראות מקובלים או משוגעים (ואולי הם משוגעים בגלל שהם רואים את השדים, או, כמו שפוקו טוען, אנו מגינים על עצמינו בכך שאנו קוראים להם משוגעים). בכל אופן כל אחת מן השפות אינה יכולה לסתור את רעותה, כי אף על פי ששתיהן מדברות על מחלה וטוענות כל אחת לגורם אחר למחלה, יכול להיות כי מה שנראה כשד למקובל יראה כחיידק למדען, כל אחד והמימד שלו. ושוב למדע חסרים כלכך הרבה נתונים לדעתי שאני כבר מעדיף את ההסבר הדמונולוגי שכן נראה לי שלמין האנושי יש כבר יותר ידע בנושא הזה מאשר בעולם החומר. וחוצמזה, הריטואלים לא נועדו כדי להמנע ממכת ברק אלא לאפשר התפתחות רוחנית, כלומר הרבה מן המצוות ה"לא ברורות" נובעות מן הקשר שבין הגוף לנפש, קשר שהמדע לא השכיל לפענח כהוא זה. ועל כן אולי יום בהיר אחד יגיע המדען המבריק ויבהיר לך ולכולנו איך אכילת שרצים גומרת לנו על יכולות אינטלקטואליות/קוגניטיביות, עד אז עלינו לקבל עלינו אמונה כלשהי, ובמקרה שלי ההסבר היהודי לעולם התופעות הינו ההסבר היחיד שהתקבל אינטואיטיבית, פשוט הרגשתי שהוא נכון, אך הוא מורכב ביותר ומשוטט בין מספר מימדים ועל כן הבחירה במדעי היא בשבילי הבריחה - הדרך הקלה. אגב יכולים להיות טעמי מצוות רפואיים, פסיכולוגיים, סוציולוגיים ועוד... נטייתי למיסטיקה הובילה אותי להסבר דמונולוגי של האצלת כוחות וכו´

 

[bogz]

יש הבדל

מצטער לבשר לך, אבל יש הבדל גדול מאוד בין שני המקרים. אני אקשיב יותר למדען שטוען שאכילת שרצים זה לא טוב, מסביר לי באיזו צורה אכילת שרצים זה לא דבר טוב ובנוסף עדיין משאיר לי את אפשרות הבחירה (כלומר, לא מכריח אותי להפסיק לאכול שרצים) מאשר לרב שיבוא, יגיד שאכילת שרצים זה חטא, בלי הסברים של למה, ולכאורה ייתן לי את אפשרות הבחירה אבל אם אבחר לא כראות עיניו הוא יסיט את הקהילה נגדי (עונש החרם המפורסם). למדע חסרים נתונים כי המדע עדיין חוקר, המדע עדיין מחפש תשובות להמון שאלות שהדת פשוט ענתה עליה בתשובה מתחמקת.

 

[אוגי שנטי]

איש באמונתו יחיה

אך גם מדע וגם דת הינן אמונות באותה המידה, ההבדל הוא בבחירה האינדווידואלית אך אין בידינו הזכות לפטור כ"בולשיט" אמונה אלטרנטיווית. בידיו של הרב נמצא הסבר הנסמך אמונה השונה משלך, יש בעולם הזה ישויות וכוחות שאין אתה יכול למדוד בכלים אמפיריים אך עם זאת משפיעים הם על מהלך חיינו. אתה לא מוכן לקב את הנחת היסוד של האמונה (קיום האל), ולכן כל הסבר אשר נסמך על הטענה הנ"ל כאקסיומה יפסל עוד בטרם תסחנהו לפרטיו. בשבילי לעומת זאת הרב יכול לספק הסבר הרבה יותר ממצה מאשר המדען. לדוגמא מדען יאמר לך כי התאהבות נגרמת כתוצאה מהפרשת חומר כימי במוח, אך ברגע שתשאל אותו למה החומר משתחרר דווקא בנוכחותו של אדם מסויים הוא עלול להאלם דום. או להתחיל לגמגם משהו לא ברור בדבר פרומונים, ואז שוב נשאלת השאלה למה הפרומונים של האדם הספציפי הזה מפעילים את "מנגנון ההתאהבות" אצל האדם השני וכו´. תקפותה של תשובה לשאלה ספציפית תלוי במידת קבלתך את הנחת היסוד עליה נסמכת הדוגמא הרלוונטית.