אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
יש טעם לפרסם את השאר?
- פותח הנושא פגסוס3
- פורסם בתאריך
פרק ראשון חלק 1
פתיחה הזמן אינו נשאר במקום אחד הוא תמיד בתנועה משתנה ללא הרף לעולם לא חוזר על עצמו מה שהיה בעבר נשאר מאחור ומה שעכשיו בהווה הולך אחריו העתיד מתקרב ללא לאות אך לעולם לא יגיע כי הזמן אינו נשאר במקום אחד הוא נע ומתפרס ללא הרף מה שהיה נעלם ומה שיבוא יחלוף גם דברים משתנים ללא תכלית על פני הזמן המתרחב וגם אם יחזרו הם כבר לעולם לא יהיו אותו הדבר פרק ראשון דברים משתנים בעולם, הזמן לא עומד במקום, חשב בליבו הפרש הבודד בהתקרבו אל העיירה הקטנה, הייתה זו עיירה כמו רבות אחרות בהן חלף במהלך דרכו הארוכה. "הסיור הגדול", אליו יצא מלפני שנים רבות, התקרב למקום בו הוא רצה להסתובב על עקבותיו ולחזור לביתו, לארץ מולדתו. שנים מספר, סייר בעולם מתוקף החובה המוטלת על כל המתבגרים בקרב בני עמו. מעולם לא יצא מישהו מבני עמו לתקופה כל-כך ארוכה, מעולם לא הרחיק מישהו מבני עמו רחוק כל-כך ממולדתו, "הסיור הגדול" קראו לזה זקני העם וכך גם זה נקרא בכתובים, כל אחד מבני עמו, המגיע לגיל ההתבגרות, יוצא לסיור בארצות השכנות, כדי ללמוד את טיבו של העולם וכדי להבין ממקור ראשון למה בני עמו מתנהגים כלפי שאר גזעי העולם כשם שהם נוהגים מזה אלפי שנים. הוא ראה זאת ועתה הבין היטב. ולמעשה לא מצא סיבה להתנגד, בדלנותם של בני עמי הינה עדיין במקומה, חשב לעצמו, אין הם יכולים להבין את מה שאנו מבינים ואוהבים, את צורת החיים שלנו, את תפיסת העולם שלנו. עסוקים הם כולם בדבריהם הקטנים והקטנוניים ולעולם אינם תוהים לאן נעלמה התקופה המפוארת. רבות הן הארצות בהן ביקר במהלך ארבע השנים האחרונות, אך משהו ניקר בו בליבו, דעתי על הברואים בחלק זה של העולם אינה שלמה, חשב. עתה, רכב הוא בחורשה דלילה כחמש פרסאות לפני העיירה, מזה זמן מה היה דרוך כולו על סוסו, הרגיש כי עיניים ננעצות בגבו, מישהו או משהו, עוקבים אחריו מזה זמן מה ולמרות כל ניסיונותיו לחמוק ולשוב אל החשאיות של מסעו, לא הצליח לחמוק מהעיניים הבולשות אחריו. או שיש תאום במעקב אחרי או שיש כאן גורם הטוב כמוני ביכולת ההתחמקות והמעקב, חשב לעצמו. השמש הגיעה לשיא מסלולה בשמיים הכחולים, הנקיים מענן משהתקרב אל העיירה החלה לחלחל לתוכו החשש, כי אינו יכול להניח את אלה העוקבים אחריו לנפשם, עליו להתנער ממעקב זה. הפרש עצר את סוס הנאמן בצילו של אחד העצים האחרונים בחורשה הדלילה, היה זה עץ גדול מידה, רחב גזע המטיל צל נרחב על האדמה. את סוסו שיחרר ונראה כי הסוס הבין את רצונו והלך להסתתר מאחורי אחד השיחים הגדולים שנמצאו בסמוך לעץ. הוא עצמו טיפס על העץ והסתתר היטב בין ענפיו עמוסי העלים, זמן לא רב לאחר מכן הופיעו שלושה יצורים שהתגנבו בזריזות בינות לשיחים ועצים הפזורים בשולי הדרך המוליכה אל העיירה, היצורים עצרו בסמוך לעץ בו הסתתר, הם לא לבשו שריון, אלה, מעטה של בד ירקרק שכיסה את כל גופם ואת פניהם ורק חריץ קטן לעיניהם מנע כיסוי כולל של גופם. קולות רחש קל של שיחה קצרה הגיעו לאוזניו, הם יודעים את שמו!, מי הם ומה הם רוצים, חשב. משום מה לא ניראה לו כי מסבירי פנים הם ומעוניינים לברר על שלומו, ידו נשלחה לאזור מותניו וחרש שלף את חרבו הקצרה שהייתה קשורה היטב לירכו ומסוות בין קפלי בגדיו. שלושת היצורים התקרבו אל העץ, אחד מהם נשען על גזעו והשניים האחרים עמדו מולו, ניראה היה לו כאילו הם שרויים בויכוח על המשך דרכם. מקס, סוס הנאמן, הסווה את עקבותיו היטב ולא היה להם כל מושג כי הוא, קין, ניצב מעליהם. בזינוק חד קפץ לעבר השניים שעמדו אל מול גזעו של העץ והפילם מכובד משקלו, הראשון ספג מכה חזקה מניצב חרבו התעלף בו במקום והשני ספג בעודו שרוי על הקרקע בעיטה עזה בעורפו והתגלגל מחוסר הכרה גם הוא, היצור השלישי התגבר על ההפתעה מהופעתו של קין ושלף חרב קצרה ומעוגלת מקפלי גלימתו, בסדרת חבטות מהירה של חרבו שיחרר קין מהיצור את חרבו שננעצה באדמה, כמה מטרים ממיקומם. "מי אתה ומה רצונכם ממני?", שאל קין בזעם. "מי אני זה אינו חשוב, אתה יכול להרוג אותי כי מידע לא תוציא ממני, קין" סינן היצור. "אורק!!", גוון של הפתעה על מקולו של קין, "מה, מה לעזאזל אתם עושים בחבל ארץ זה". "שליחות הוטלה עלינו ועל אחרים גם כן, עלינו להביא אותך לממלכתנו. אדוננו יש לו דבר עניין עימך", אמר האורק. "רואה אני כי אדונך ממשיך להיות שופע ברעיונות גרועים", סינן קין, "אין לנו ולו דבר לעניין בו אחד את השני או לדון בו, הספיקו לי דיי והותר הפגישות עם נציגי ממלכת האופל עוד מהתקופה בה שהיתי בממלכתי. מה זומם אדונך?". "אין לי מושג ואין לי עניין לדעת, בממלכת האופל אתה ממלא הוראות מבלי לשאול, או שאתה ממלא בור קבורה, במקרה הטוב", השיב האורק ובסיימו לומר דברים אלא פלט צווחה רמה, וזינק לעבר חרבו. קין הניח לו להגיע אליה ללא כל התנגדות, מידע נוסף לא יוציא ממנו, חשב לעצמו, "הורד את נשקך, אם מעוניין אתה לשמור את ראשך במקומו", אמר לאורק. האורק גיחך וזינק לעברו כאשר חרבו המעוקלת מונפת מעל ראשו, בתנועה מהירה, כנץ הצולל לטרפו, הסתובב קין לצידו הימני של האורק התוקף -המשך-
פתיחה הזמן אינו נשאר במקום אחד הוא תמיד בתנועה משתנה ללא הרף לעולם לא חוזר על עצמו מה שהיה בעבר נשאר מאחור ומה שעכשיו בהווה הולך אחריו העתיד מתקרב ללא לאות אך לעולם לא יגיע כי הזמן אינו נשאר במקום אחד הוא נע ומתפרס ללא הרף מה שהיה נעלם ומה שיבוא יחלוף גם דברים משתנים ללא תכלית על פני הזמן המתרחב וגם אם יחזרו הם כבר לעולם לא יהיו אותו הדבר פרק ראשון דברים משתנים בעולם, הזמן לא עומד במקום, חשב בליבו הפרש הבודד בהתקרבו אל העיירה הקטנה, הייתה זו עיירה כמו רבות אחרות בהן חלף במהלך דרכו הארוכה. "הסיור הגדול", אליו יצא מלפני שנים רבות, התקרב למקום בו הוא רצה להסתובב על עקבותיו ולחזור לביתו, לארץ מולדתו. שנים מספר, סייר בעולם מתוקף החובה המוטלת על כל המתבגרים בקרב בני עמו. מעולם לא יצא מישהו מבני עמו לתקופה כל-כך ארוכה, מעולם לא הרחיק מישהו מבני עמו רחוק כל-כך ממולדתו, "הסיור הגדול" קראו לזה זקני העם וכך גם זה נקרא בכתובים, כל אחד מבני עמו, המגיע לגיל ההתבגרות, יוצא לסיור בארצות השכנות, כדי ללמוד את טיבו של העולם וכדי להבין ממקור ראשון למה בני עמו מתנהגים כלפי שאר גזעי העולם כשם שהם נוהגים מזה אלפי שנים. הוא ראה זאת ועתה הבין היטב. ולמעשה לא מצא סיבה להתנגד, בדלנותם של בני עמי הינה עדיין במקומה, חשב לעצמו, אין הם יכולים להבין את מה שאנו מבינים ואוהבים, את צורת החיים שלנו, את תפיסת העולם שלנו. עסוקים הם כולם בדבריהם הקטנים והקטנוניים ולעולם אינם תוהים לאן נעלמה התקופה המפוארת. רבות הן הארצות בהן ביקר במהלך ארבע השנים האחרונות, אך משהו ניקר בו בליבו, דעתי על הברואים בחלק זה של העולם אינה שלמה, חשב. עתה, רכב הוא בחורשה דלילה כחמש פרסאות לפני העיירה, מזה זמן מה היה דרוך כולו על סוסו, הרגיש כי עיניים ננעצות בגבו, מישהו או משהו, עוקבים אחריו מזה זמן מה ולמרות כל ניסיונותיו לחמוק ולשוב אל החשאיות של מסעו, לא הצליח לחמוק מהעיניים הבולשות אחריו. או שיש תאום במעקב אחרי או שיש כאן גורם הטוב כמוני ביכולת ההתחמקות והמעקב, חשב לעצמו. השמש הגיעה לשיא מסלולה בשמיים הכחולים, הנקיים מענן משהתקרב אל העיירה החלה לחלחל לתוכו החשש, כי אינו יכול להניח את אלה העוקבים אחריו לנפשם, עליו להתנער ממעקב זה. הפרש עצר את סוס הנאמן בצילו של אחד העצים האחרונים בחורשה הדלילה, היה זה עץ גדול מידה, רחב גזע המטיל צל נרחב על האדמה. את סוסו שיחרר ונראה כי הסוס הבין את רצונו והלך להסתתר מאחורי אחד השיחים הגדולים שנמצאו בסמוך לעץ. הוא עצמו טיפס על העץ והסתתר היטב בין ענפיו עמוסי העלים, זמן לא רב לאחר מכן הופיעו שלושה יצורים שהתגנבו בזריזות בינות לשיחים ועצים הפזורים בשולי הדרך המוליכה אל העיירה, היצורים עצרו בסמוך לעץ בו הסתתר, הם לא לבשו שריון, אלה, מעטה של בד ירקרק שכיסה את כל גופם ואת פניהם ורק חריץ קטן לעיניהם מנע כיסוי כולל של גופם. קולות רחש קל של שיחה קצרה הגיעו לאוזניו, הם יודעים את שמו!, מי הם ומה הם רוצים, חשב. משום מה לא ניראה לו כי מסבירי פנים הם ומעוניינים לברר על שלומו, ידו נשלחה לאזור מותניו וחרש שלף את חרבו הקצרה שהייתה קשורה היטב לירכו ומסוות בין קפלי בגדיו. שלושת היצורים התקרבו אל העץ, אחד מהם נשען על גזעו והשניים האחרים עמדו מולו, ניראה היה לו כאילו הם שרויים בויכוח על המשך דרכם. מקס, סוס הנאמן, הסווה את עקבותיו היטב ולא היה להם כל מושג כי הוא, קין, ניצב מעליהם. בזינוק חד קפץ לעבר השניים שעמדו אל מול גזעו של העץ והפילם מכובד משקלו, הראשון ספג מכה חזקה מניצב חרבו התעלף בו במקום והשני ספג בעודו שרוי על הקרקע בעיטה עזה בעורפו והתגלגל מחוסר הכרה גם הוא, היצור השלישי התגבר על ההפתעה מהופעתו של קין ושלף חרב קצרה ומעוגלת מקפלי גלימתו, בסדרת חבטות מהירה של חרבו שיחרר קין מהיצור את חרבו שננעצה באדמה, כמה מטרים ממיקומם. "מי אתה ומה רצונכם ממני?", שאל קין בזעם. "מי אני זה אינו חשוב, אתה יכול להרוג אותי כי מידע לא תוציא ממני, קין" סינן היצור. "אורק!!", גוון של הפתעה על מקולו של קין, "מה, מה לעזאזל אתם עושים בחבל ארץ זה". "שליחות הוטלה עלינו ועל אחרים גם כן, עלינו להביא אותך לממלכתנו. אדוננו יש לו דבר עניין עימך", אמר האורק. "רואה אני כי אדונך ממשיך להיות שופע ברעיונות גרועים", סינן קין, "אין לנו ולו דבר לעניין בו אחד את השני או לדון בו, הספיקו לי דיי והותר הפגישות עם נציגי ממלכת האופל עוד מהתקופה בה שהיתי בממלכתי. מה זומם אדונך?". "אין לי מושג ואין לי עניין לדעת, בממלכת האופל אתה ממלא הוראות מבלי לשאול, או שאתה ממלא בור קבורה, במקרה הטוב", השיב האורק ובסיימו לומר דברים אלא פלט צווחה רמה, וזינק לעבר חרבו. קין הניח לו להגיע אליה ללא כל התנגדות, מידע נוסף לא יוציא ממנו, חשב לעצמו, "הורד את נשקך, אם מעוניין אתה לשמור את ראשך במקומו", אמר לאורק. האורק גיחך וזינק לעברו כאשר חרבו המעוקלת מונפת מעל ראשו, בתנועה מהירה, כנץ הצולל לטרפו, הסתובב קין לצידו הימני של האורק התוקף -המשך-
פרק ראשון - חלק 2
ובתנועה מהירה וחדה ערף את ראשו, גופת האורק צנחה לרגלי קין ואילו ראשו התגלגל מעוצמת המכה כמה מטרים מהם, קין לא המתין ובזריזות עורר את שני האורקים הנותרים מעלפונם, "לכו לדרככם, ללא פגע", אמר בעודם קמים מתנדנדים על רגליהם, "אין אנו יכולים לחזור בלעדיך, אדון רם", ענה אחד מהם, "שר האופל חפץ במפגש עימך ואם לא אנחנו אחרים יביאו אותך", שני האורקים צעדו שני צעדים אחור ושלפו במהירות את חרבותיהם המעוקלות, "הכנע, אדון רם, אמר השני, "אין אנו רוצים להביא אותך פצוע אליו, אבל, נביא גם נביא אותך כך, אם יהיה הצורך", ובאומרו זאת חיוך נפרס על פניו שחשף שורת שיניים צהובות ומצחינות. אוווף, מה יש לאורקים כנגד פעולת פשוטה כצחצוח השיניים, תהה בליבו קין, אך את שאלה זו לא הספיק לענות לעצמו, שני האורקים הסתערו לעברו במהירות, ניראה כי היו מיומנים באמנות הלחימה, קין, חמק בזריזות רבה מאבחות חרבם, עתה, התמקם קין כך ששני האורקים הזועמים היו מצדדיו, השניים הסתערו לעברו שוב בניסיון לדוקרו, קין חמק גם מתנועה זו בקלות, אך האורקים האומללים לא הספיקו להתאים את עצמם לתנועתו המהירה ונפלו שדודים כל אחד מנשקו של חברו. קין התבונן בגופותיהם של האורקים, ובכן אני מבוקש, חייך לעצמו. קין פלט שריקה וסוסו מקס הופיע מהמקום בו הסתתר. "אין זמן להתעכב, ידידי מקס", אמר קין, "עלינו להגיע אל מקום המפגש במהרה, יש לי את התחושה כי גם ידידנו נתקלו באי אילו הופעות נודדות כשלושת אלא, במהלך דרכם לפונדק". אין מקום לשינוי בתפיסה של בני עמו?, חשב לעצמו קין, אם לפני המפגש עם האורקים חשב כי ההחלטה של בני עמו להתבדל משאר יושבי העולם הינה נכונה, הרי עתה ידע כי בסופו של דבר גם בני עמו יאלצו להתערב בקורה את העולם. נכון, רוב היצורים אותם פגשתי במהלך מסעי אינם שווים את הטרחה בשינוי עמדות עמי, אך ישנם גם אחרים, לפגוש שוב את הגמד ובן המישורים ולו לפעם נוספת אחת שווה את הטרחה וכנראה גם את הבלגאן שלהגיע לנקודת המפגש, מהווים הם אי של שפיות באוקיינוס של חוסר שפיות, שככול הנראה נהייה סוער מרגע לרגע. לעת ערב, בהגיעו לקרבת פאתי העיירה, הבחין שהייתה זו עיירת המחוז של השפלה בה שהה מזה מספר ימים, כפרים היו פזורים סביב העיירה במרחקים משתנים ממנה, עד לשלושים פרסאות ממנה השתייכו הכפרים למחוז, שעיירה זו היא בירתו. קין העפיל לגבעה ירוקה, המשקיפה אל העיירה. בתי העיירה, רובם בעלי קומה אחת, אך, היו כמה בעלי שתי קומות, במה שנראה לקין, כפונדקים עם חדרים להתארח בהם. הבתים נבנו משילוב של סלעים ובוץ שיובש היטב והפך את שברי האבנים למקשה אחת ישרה ומסותתת, רוב הקירות החיצוניים של המבנים נצבעו בכל צבעי הקשת, כל בית בצבע או גוון שונה מהבתים השכנים לו, ובעלי הבתים שמרו על חזותם המטופחת, דבר פשוט זה של משחק של צבעים נתן לעיירה מראה מלבב ומעודד בהתקרבו אליה, עשן הסתלסל מארובות הבתים וריחות של בישולים אפפו אותה, העיירה לא הייתה מפוארת, הדרכים בתוכה לא היו אלה בוץ ועפר שנכבשו היטב וסביר להניח כי עם בו הגשם יהפכו לבוציות, אך העיירה הקרינה חמימות וניקיון יחסי לעיירות אחרות אליהן הגיע במהלך מסעו, פה ושם נשתלו גינות קטנות, והאזור המסחרי בה היה מפותח דיו כדי למשוך אליו סוחרים ממרחקים. מאוחר יותר למד כי, נציג שולי מטעם המלך ישב בה דרך קבע, ומחנה של הצבא היה ממוקם לא רחוק ממנה כדי לספק הגנה מיידית מפני כל צרה שלא תבוא. לפחות אלפיים וחמש מאות נפש התגוררו בעיירה והיא נחשבה לגדולה באופן יחסי לעיירות ממלכת בני המישורים שרוב התושבים בממלכה העדיפו להתגורר בכפרים חקלאיים קטנים. במרחק לא רב מהבתים החיצוניים של העיירה, נבנתה חומת עץ, לא מכשול רציני לצבא מסודר, אבל, מספיקה בכדי להרתיע חבורות שודדים או כנופיות. חיילים מהמחנה הסמוך ניצבו בעמדות שונות שנפערו בחומה, הם בהחלט יהוו מטרד מסוים לגורם עוין שיגיע למקום, החיילים כאן מקצועיים ומסודרים, חשב קין לעצמו בחלופו על פניהם לאורך החומה. קין, עודד את סוסו הנאה, לעבר השער שנפער בחומת העץ, ובהגיעו אליו נעצר בידי קצין המשמר. "מה מעשיך בלנודה?,זר", שאל הקצין. "אמור אני לפגוש כאן ידידים" ענה קין, "בפונדק האור החיוור", הוסיף. "מעולם לא ראיתי שכמותך כאן", הקשה הקצין בעוד מבטו נעצר על חרבו של קין. "זה מפני שמימיי לא הייתי כאן", ענה קין מיידית. הקצין הביט בו שוב ואמר "רשאי אתה לעבור, אך היזהר לך, אין אנו סבלניים לזרים המסתבכים בצרות בימים אלה, הישמר מצרות ושמור על חרבך בנדנה. ייטב לכולנו כך", הוסיף כמעריך את האדם הניצב מולו. "יקל עלי להימנע מצרות, אם תאמר לי את הדרך לפונדק, גם אני וגם סוסי עייפים ממסע הדרך", אמר קין. "המשך בדרך ובכיכר הגדולה פנה ימינה, לאחר כמאה מטרים תוכל כבר להריח את תבשיליו של מאלוק, ניחוח השום יוליך אותך בבטחה אליו". "הבא בתור!" הרעים קולו של הקצין וסיים את השיחה הקצרה. קין המשיך לתוך העיירה, היא הייתה הומה באותו היום, יום שוק היום ומבחר של קרונות ססגוניים הנמשכים בחלקם בידי סוסי עבודה שמנים וחלקן בידי שוורים, חנו להם באזור הכיכר. הקרונות החונים נפתחו לדוכנים המכילים מכל שפע הארץ, ירקות ופירות, מיני בדים ולבוש ססגוני, בהתאם לצו האופנה האחרון של בני המישורים. קין פנה בה כפי שהודרך, מתעלם מקריאות הסוחרים המזמינות אותו לבוא ולראות את מרכולתם. מייד עלה באפו ניחוח נעים של שום המתבל אי אילו מאכלים, בדיוק כפי שאמר הקצין. בפעם הראשונה מאז עזב את ביתו, לפני למעלה מארבע שנים, עלה באפו ריח המזכיר את מאכלי עמו ובטנו הבהירה לו זאת בצורה חד משמעית. בהתקרבו לפונדק הבחין במראהו, בניגוד לבתי העיירה הפונדק, בנוי כולו מעץ מלא ששויף עד ברק. הכניסה אליו הבחין, הינה ממרפסת המלאה עד לגודשה, בצמחי תבלין שונים, חלונות הפונדק היו פתוחים לרווחה ומהם עלה ריח מזמין ומעורר תיאבון של מזון וקול המולה עליז, של קהל אורחים הנהנה משהייה במקום. המבנה כולו היה גדול משאר הבתים עליהם חלף מאז נכנס לעיירה, ולפי החלונות בקומה השנייה, בהם בצבצו פרחים שונים השתולים באדניות ובוילונות לכיסוי אור השמש בבוקרו של היום, הבין כי ניתן ללון במקום, אם קיים בידך הממון. בהגיעו אל הפונדק הבחין, בנער צעיר היושב על גרם מדרגות קצר המוליך אל המרפסת, מגזעם של בני המישורים הוא, שזוף מאורה של השמש, ובעל תווי פנים נאות, עם עצירתו של מקס, קפץ הנער ממקומו, "ערב טוב לך, אדון" אמר הנער בשפה המדוברת, "טיפול נאות לסוסך אתן, האורווה עומדת לרשותך במידה ושוהה אתה כאן ללילה". "וכמה תרצה תמורת שרותך?" שאל קין בנעימות. "מטבע אחת מכסף תספיק לכך שאביא את ציודך לחדרך והסוס יקבל ארוחה נאה". "קח שלושה מטבעות", אמר קין,"ותן לסוס זה את המיטב שאתה יכול לתת לו מבחינת מזון, באוכף תמצא מברשת שבה תוכל להברישו, אני חייב לו זאת". הנער קפץ משמחה, "אתן גם אתן" אמר בחפץ לב והוסיף "לא משק החציר יקבל את מזונו, כי אם שיבולת שועל משובחת ובמידה וירשה לי גם ארחץ אותו קלות, מים חמימים ירעננו אותו לא פחות מכל הברשה". "תודה" אמר קין ומסר לנער את המושכות, "מה שימך?". "לנגון", ענה. "קח לך מטבע אחת עכשיו, השנייה תהייה שלך אם הגעת ציודי לחדר, והשלישית בבוקר לפי החלטתו של הסוס, מקובל?" שאל קין. "מקובל מאוד, אדון" ענה הנער בחיוך. "לך עימו", פנה קין למקס. לנגון ומקס החלו לצעוד אל מאחורי הפונדק. -המשך-
ובתנועה מהירה וחדה ערף את ראשו, גופת האורק צנחה לרגלי קין ואילו ראשו התגלגל מעוצמת המכה כמה מטרים מהם, קין לא המתין ובזריזות עורר את שני האורקים הנותרים מעלפונם, "לכו לדרככם, ללא פגע", אמר בעודם קמים מתנדנדים על רגליהם, "אין אנו יכולים לחזור בלעדיך, אדון רם", ענה אחד מהם, "שר האופל חפץ במפגש עימך ואם לא אנחנו אחרים יביאו אותך", שני האורקים צעדו שני צעדים אחור ושלפו במהירות את חרבותיהם המעוקלות, "הכנע, אדון רם, אמר השני, "אין אנו רוצים להביא אותך פצוע אליו, אבל, נביא גם נביא אותך כך, אם יהיה הצורך", ובאומרו זאת חיוך נפרס על פניו שחשף שורת שיניים צהובות ומצחינות. אוווף, מה יש לאורקים כנגד פעולת פשוטה כצחצוח השיניים, תהה בליבו קין, אך את שאלה זו לא הספיק לענות לעצמו, שני האורקים הסתערו לעברו במהירות, ניראה כי היו מיומנים באמנות הלחימה, קין, חמק בזריזות רבה מאבחות חרבם, עתה, התמקם קין כך ששני האורקים הזועמים היו מצדדיו, השניים הסתערו לעברו שוב בניסיון לדוקרו, קין חמק גם מתנועה זו בקלות, אך האורקים האומללים לא הספיקו להתאים את עצמם לתנועתו המהירה ונפלו שדודים כל אחד מנשקו של חברו. קין התבונן בגופותיהם של האורקים, ובכן אני מבוקש, חייך לעצמו. קין פלט שריקה וסוסו מקס הופיע מהמקום בו הסתתר. "אין זמן להתעכב, ידידי מקס", אמר קין, "עלינו להגיע אל מקום המפגש במהרה, יש לי את התחושה כי גם ידידנו נתקלו באי אילו הופעות נודדות כשלושת אלא, במהלך דרכם לפונדק". אין מקום לשינוי בתפיסה של בני עמו?, חשב לעצמו קין, אם לפני המפגש עם האורקים חשב כי ההחלטה של בני עמו להתבדל משאר יושבי העולם הינה נכונה, הרי עתה ידע כי בסופו של דבר גם בני עמו יאלצו להתערב בקורה את העולם. נכון, רוב היצורים אותם פגשתי במהלך מסעי אינם שווים את הטרחה בשינוי עמדות עמי, אך ישנם גם אחרים, לפגוש שוב את הגמד ובן המישורים ולו לפעם נוספת אחת שווה את הטרחה וכנראה גם את הבלגאן שלהגיע לנקודת המפגש, מהווים הם אי של שפיות באוקיינוס של חוסר שפיות, שככול הנראה נהייה סוער מרגע לרגע. לעת ערב, בהגיעו לקרבת פאתי העיירה, הבחין שהייתה זו עיירת המחוז של השפלה בה שהה מזה מספר ימים, כפרים היו פזורים סביב העיירה במרחקים משתנים ממנה, עד לשלושים פרסאות ממנה השתייכו הכפרים למחוז, שעיירה זו היא בירתו. קין העפיל לגבעה ירוקה, המשקיפה אל העיירה. בתי העיירה, רובם בעלי קומה אחת, אך, היו כמה בעלי שתי קומות, במה שנראה לקין, כפונדקים עם חדרים להתארח בהם. הבתים נבנו משילוב של סלעים ובוץ שיובש היטב והפך את שברי האבנים למקשה אחת ישרה ומסותתת, רוב הקירות החיצוניים של המבנים נצבעו בכל צבעי הקשת, כל בית בצבע או גוון שונה מהבתים השכנים לו, ובעלי הבתים שמרו על חזותם המטופחת, דבר פשוט זה של משחק של צבעים נתן לעיירה מראה מלבב ומעודד בהתקרבו אליה, עשן הסתלסל מארובות הבתים וריחות של בישולים אפפו אותה, העיירה לא הייתה מפוארת, הדרכים בתוכה לא היו אלה בוץ ועפר שנכבשו היטב וסביר להניח כי עם בו הגשם יהפכו לבוציות, אך העיירה הקרינה חמימות וניקיון יחסי לעיירות אחרות אליהן הגיע במהלך מסעו, פה ושם נשתלו גינות קטנות, והאזור המסחרי בה היה מפותח דיו כדי למשוך אליו סוחרים ממרחקים. מאוחר יותר למד כי, נציג שולי מטעם המלך ישב בה דרך קבע, ומחנה של הצבא היה ממוקם לא רחוק ממנה כדי לספק הגנה מיידית מפני כל צרה שלא תבוא. לפחות אלפיים וחמש מאות נפש התגוררו בעיירה והיא נחשבה לגדולה באופן יחסי לעיירות ממלכת בני המישורים שרוב התושבים בממלכה העדיפו להתגורר בכפרים חקלאיים קטנים. במרחק לא רב מהבתים החיצוניים של העיירה, נבנתה חומת עץ, לא מכשול רציני לצבא מסודר, אבל, מספיקה בכדי להרתיע חבורות שודדים או כנופיות. חיילים מהמחנה הסמוך ניצבו בעמדות שונות שנפערו בחומה, הם בהחלט יהוו מטרד מסוים לגורם עוין שיגיע למקום, החיילים כאן מקצועיים ומסודרים, חשב קין לעצמו בחלופו על פניהם לאורך החומה. קין, עודד את סוסו הנאה, לעבר השער שנפער בחומת העץ, ובהגיעו אליו נעצר בידי קצין המשמר. "מה מעשיך בלנודה?,זר", שאל הקצין. "אמור אני לפגוש כאן ידידים" ענה קין, "בפונדק האור החיוור", הוסיף. "מעולם לא ראיתי שכמותך כאן", הקשה הקצין בעוד מבטו נעצר על חרבו של קין. "זה מפני שמימיי לא הייתי כאן", ענה קין מיידית. הקצין הביט בו שוב ואמר "רשאי אתה לעבור, אך היזהר לך, אין אנו סבלניים לזרים המסתבכים בצרות בימים אלה, הישמר מצרות ושמור על חרבך בנדנה. ייטב לכולנו כך", הוסיף כמעריך את האדם הניצב מולו. "יקל עלי להימנע מצרות, אם תאמר לי את הדרך לפונדק, גם אני וגם סוסי עייפים ממסע הדרך", אמר קין. "המשך בדרך ובכיכר הגדולה פנה ימינה, לאחר כמאה מטרים תוכל כבר להריח את תבשיליו של מאלוק, ניחוח השום יוליך אותך בבטחה אליו". "הבא בתור!" הרעים קולו של הקצין וסיים את השיחה הקצרה. קין המשיך לתוך העיירה, היא הייתה הומה באותו היום, יום שוק היום ומבחר של קרונות ססגוניים הנמשכים בחלקם בידי סוסי עבודה שמנים וחלקן בידי שוורים, חנו להם באזור הכיכר. הקרונות החונים נפתחו לדוכנים המכילים מכל שפע הארץ, ירקות ופירות, מיני בדים ולבוש ססגוני, בהתאם לצו האופנה האחרון של בני המישורים. קין פנה בה כפי שהודרך, מתעלם מקריאות הסוחרים המזמינות אותו לבוא ולראות את מרכולתם. מייד עלה באפו ניחוח נעים של שום המתבל אי אילו מאכלים, בדיוק כפי שאמר הקצין. בפעם הראשונה מאז עזב את ביתו, לפני למעלה מארבע שנים, עלה באפו ריח המזכיר את מאכלי עמו ובטנו הבהירה לו זאת בצורה חד משמעית. בהתקרבו לפונדק הבחין במראהו, בניגוד לבתי העיירה הפונדק, בנוי כולו מעץ מלא ששויף עד ברק. הכניסה אליו הבחין, הינה ממרפסת המלאה עד לגודשה, בצמחי תבלין שונים, חלונות הפונדק היו פתוחים לרווחה ומהם עלה ריח מזמין ומעורר תיאבון של מזון וקול המולה עליז, של קהל אורחים הנהנה משהייה במקום. המבנה כולו היה גדול משאר הבתים עליהם חלף מאז נכנס לעיירה, ולפי החלונות בקומה השנייה, בהם בצבצו פרחים שונים השתולים באדניות ובוילונות לכיסוי אור השמש בבוקרו של היום, הבין כי ניתן ללון במקום, אם קיים בידך הממון. בהגיעו אל הפונדק הבחין, בנער צעיר היושב על גרם מדרגות קצר המוליך אל המרפסת, מגזעם של בני המישורים הוא, שזוף מאורה של השמש, ובעל תווי פנים נאות, עם עצירתו של מקס, קפץ הנער ממקומו, "ערב טוב לך, אדון" אמר הנער בשפה המדוברת, "טיפול נאות לסוסך אתן, האורווה עומדת לרשותך במידה ושוהה אתה כאן ללילה". "וכמה תרצה תמורת שרותך?" שאל קין בנעימות. "מטבע אחת מכסף תספיק לכך שאביא את ציודך לחדרך והסוס יקבל ארוחה נאה". "קח שלושה מטבעות", אמר קין,"ותן לסוס זה את המיטב שאתה יכול לתת לו מבחינת מזון, באוכף תמצא מברשת שבה תוכל להברישו, אני חייב לו זאת". הנער קפץ משמחה, "אתן גם אתן" אמר בחפץ לב והוסיף "לא משק החציר יקבל את מזונו, כי אם שיבולת שועל משובחת ובמידה וירשה לי גם ארחץ אותו קלות, מים חמימים ירעננו אותו לא פחות מכל הברשה". "תודה" אמר קין ומסר לנער את המושכות, "מה שימך?". "לנגון", ענה. "קח לך מטבע אחת עכשיו, השנייה תהייה שלך אם הגעת ציודי לחדר, והשלישית בבוקר לפי החלטתו של הסוס, מקובל?" שאל קין. "מקובל מאוד, אדון" ענה הנער בחיוך. "לך עימו", פנה קין למקס. לנגון ומקס החלו לצעוד אל מאחורי הפונדק. -המשך-
פרק ראשון חלק 3
קין התבונן לכיוונם רגע נוסף, לאחר שנעלמו מעבר לפינת הבית כאילו מקשיב למשהו. חיוך החל לבצבץ על פניו ובצעד יחיד עלה את שלושת המדרגות ונבלע בתוך הפונדק. מראהו הפנימי של הפונדק, היה שונה מאחרים, להם הורגל קין במסעו הארוך. מחשבה הושקעה וברור נראה שבעליו הינו אנין טעם. שולחנות מגולפים מעץ מלא מצופים בלכה, לשמירה עליהם מפני שריטות הסועדים היושבים בהם, בגוון חום כהה, במרכז הפונדק ניצב דלפק שבו הגיש מי שנראה כבעלים, את מזונותיו למלצריות שטרחו ועברו בקלילות בינות לשולחנות העמוסים בסועדים. האיש שמנמן אך, עדיין נראה מוצק וחזק, שחום כמו כל בני עמו משבטי המישורים, עשן מקטרות ריחני היתמר מחלק מהשולחנות, דבר שנתן למקום מראה ערפילי, נרות דלקו בגומות במרכז השולחנות והשרו אוירה של פרטיות בכל שולחן ושולחן, רחש הסועדים וקול הצחוק העידו על אוירה ידידותית ושמחת המפגש של האורחים, רובם סיימו את יום עבודתם והייתה זו להם הזדמנות להפטר מתלאות היום ולשמוח על כך שהגיעו לשעות הפנאי שלהם אחרי יום עבודה קשה. קין בחן את הנמצאים בתוכו, נעצר כמעט על תווי הפנים של כל אחד מהם, רובם לא הבחינו בו בהיכנסו, כיוון שנחבא הוא בין הצללים, אך זוג עיניים אחד קלט את היכנסו והאיש העומד מאחורי הדלפק בחן אותו ביסודיות, אך היה זה מתוך סקרנות בלבד ולאחר זמן קצר, חזר הוא לענייניו. קין הגיע לדלפק ושם פגש שוב במבטו של העומד בתוכו. "שלום לך זר, אני הוא מאלוק הבעלים של האור החיוור, מה אוכל לעשות למענך?", אמר האיש "בחדר ללילה, חפץ אני" אמר קין, והושיט לו כמה מטבעות כסף. "זה יותר ממה שצריך, זר, בעודף תוכל לרכוש גם ארוחה חמה וצידה נכבדה לכמה ימים", "אכן זאת כוונתי, השאר את הכסף בידך, בעד שרותך" אמר קין והוסיף "אמור לי, האם הגיעו לכאן בן מישורים המלווה בגמד טוב מזג?". "הגיעו גם הגיעו וכמדומני אחד מהם כבר הבחין בך, אני חושב שהוא מאותת לך, או שאינו מרוצה מהבירה שלו, כי תוך כדי כך הוא שופך אותה", באומרו זאת חייך מאלוק, "מחבב אני את דארזן", הוסיף. קין הסתובב מהדלפק והבחין באחת מפינות החדר בדארזן הגמד ובקימולי בן שבט המישורים המאותתים לו נמרצות. קין הצטרף אליהם, "ידידיי היקרים", אמר, "הגעתם לפני בסופו של דבר", היושבים קמו מכורסאותיהם, היו אלה קימולי בן מישורים גבוה, מוצק וחינני הנמצא בשנות העשרים לחייו, שיערו שחור וגוון עורו חום, הוא לבש אריג פשוט, בעל צווארון רחב, כתפו האחת חשופה והשנייה מכוסה, סביב מותניו נקשרה חגורה ועליה תלויה חרבו המעוקלת ורחבת הלהב. לידו ניצב כדי מחצית מגובהו של בן המישורים הגמד, דארזן, זקן עבות השתלשל מפניו, בהן החלו לבצבץ קמטים. חגור בשריונו הכבד, דמוי הקשקשים, אומנותם של הגמדים בכל הקשור ליצירת כלי שריון והגנה הייתה ידועה בכל העמים, למעשה בכל הקשור ליצירת כלי קרב רק חרבותיהם וקשתותיהם של בני הלילית עלו באיכותם על יצירותיהם של הגמדים, לרגליו היו מגפיים המורכבים משילוב של ברזל ועור, גופו חסון וידיו עמוסות שרירים מפותחים, כיאה לגזע הגמדים. "קין!", אמר קימולי, "אתה מאחר..." הוסיף וחיוך רחב נמתח על פניו. "אינני מאחר לעולם, כי אינני קובע לעצמי מועד הגעה. אתם הם אלא המתעקשים לקבוע לוחות זמנים לכל דבר, אני אישית אין לי כל עניין לעמוד בלוחות זמנים, כי באופן בסיסי אני מעדיף לשבת מאשר לעמוד" ובאומרו זאת התיישב קין בחבטה עמומה, קין חייך, "עייפתי, כוס המשקה שהובטחה לי מימים ימימה, לא יכולה להיות בזמן טוב יותר, מאשר עתה". קימולי אותת למלצרית צעירה וחיננית כי תביא לקין את מבוקשו. "חשבנו שקרה לך דבר מה,", אמר דארזן. "אתה דואג?", צחק קין, "תמהני מה יהיה השלב בא, עוד רגע תרצה גם חיבוק, אינני יודע מה קורה לגמדים בימים אלה, הם נהיים רגשניים להחריד, חלשים, מתרככים, רכרו...", אמר קין והפנה את דבריו לקימולי, ושניהם יחדיו התבוננו בדארזן, ופרצו בצחוק מתגלגל. דארזן, שפניו התחילו להעלות גוון של אודם קל, החל מלמל מתחת לזקנו. "אכן אינני יודע מה קרה לדארזן, אני גם לא יודע לשפוט, האם זאת תסמונת של כל הגמדים או רק של הקשיש שמסתובב עימי" אמר קימולי בצחוק. "תיכף אבדוק אם הראש שלך חזק מספיק כדי לעמוד בהתנפצות של כוס בירה או שרק לשונך הינה החזקה בו, אם לא היה חבל לי על הבירה המעולה" רגז דארזן. אין כמו גמד מרוגז." אמר קין, "כמה טוב לפגוש בכם ידידי, פינה קטנה של שפיות בעולם שהולך ונהייה לא שפוי מרגע לרגע". את הכרותם עשו השלושה בקרחת יער קטנה, לפני למעלה משלוש וחצי שנים. קין, נדד ביער מזה כמה ימים והאמת, גם אם סירב נחרצות להודות בכך, הוא איבד את דרכו והמים אזלו מכליו. במהלך נדודיו ביער, הוא שמע קולות של מים זורמים, אך הוא לא הצליח לאתר את מקורם. באחד הלילות הוא שמע קולות של פיצוח עץ באש וקולות של שיחה המלאה בצחוק, הוא התקרב בדממה ובינות לשיחים הבחין בשתי דמויות, אחת גבוהה והשנייה קצרה היושבות סביב המדורה, הם היו בשלב זה או אחר של בישול הארוחה שלהם, וקין, שמזון לא בא אל פיו מזה יום וחצי, בטנו קרקרה, הוא בחן בראשו כמה אפשרויות, האחת, לתקוף אותם בזמן בו הם שקועים בארוחה, השנייה להמתין שיירדמו ואז לאסוף את שאריות מזונם והשלישית לנסות ולהתיידד איתם. קין שהיה בשלבים הראשונים של מסעו לא ידע אם עליו לנסות וליצור קשר אם מי מבני הגזעים השונים בעולם או שמה עליו לנהל את כל מסעו ללא כל תקשורת עם היצורים השונים. לבסוף, מקס סוס הנאמן, החליט כי קצה נפשו בהמתנה ובכלל תהליך קבלת ההחלטות הינו ארוך למדי לטעמו, יצא מהסבך והתקדם לאורה של המדורה, ריח הגזר בתבשיל כנראה עשה את שלו על מקס, קין יצא בעקבותיו ולחש, "מקס!, חזור לכאן", אבל הסוס שכל נוזל לא בא אל פיו במהלך היממה האחרונה כבר הגיע אל המקום בו היו קשורים סוס ופוני ושם גם היו כלי עם מים ומזון קל בשבילם, השניים קיבלו אתו בסבר פנים יפות וכיבדו אותו ממזונם, קין עמד ולטש עניים במקס. דארזן וקימולי שקלטו את תנודתו של הסוס, עוד לפני שהספיק לצאת מהסבך,היו כבר על רגליהם וידיהם ליטפו את כלי נישקם, קין שמר מרחק ועמד בקצה אורה של המדורה, "ובכן ניראה כי סוסך, יודע יותר ממך על קשירת קשרים חברתיים", אמר קימולי, "לא הבחנו בהתגנבותך מאחורינו, כמה זמן אתה צופה בנו?", "לא יותר משעה", ענה קין, "דרכי ביער התארכה מעבר לצפוי וקיים לי מחסור במים, חשבתי אולי תוכלו להדריך אותי לעבר מקור מים, כי שמעתי את צלילים של פלג מים במשך מחצית היממה האחרונה, אך לא הצלחתי לאתר את מקורם". "ואת זה חשבת לעשות על ידי התגנבות מאחורינו?", שאל דארזן ועיניו בחנו את קין היטב. "היה עלי לוודא כי הנכם ידידותיים ולא איזה יצורים השייכים לתרבויות שאינן מעוניינות בחברה השונה מהם", השיב קין בדיפלומטיות. אם תניח את נשקך בצד, תוכל להצטרף אלינו, יש כאן מספיק מזון ומשקה, גם בשבילך", אמר קימולי בפנים ידידותיות. "תודה בעבור ההזמנה, אך האם גם אתם, כמחווה של רצון טוב, תניחו את נשקכם?", שאל קין. דארזן רטן מתחת לזקנו, "ולמה לנו לבטוח בך?, זר". "אם אתם לא בוטחים בי, אנו יכולים לנהל כבר עכשיו דו קרב, אבל דבר זה לא יועיל לאף אחד מאיתנו" אמר קין. קימולי ודרזן בחנו את קין ביסודיות, הופעתו בהחלט לא הייתה דבר לו הם ציפו. התגנב הוא אליהם והם לא הבחינו בו, מכיוון שסמכו על היכולת שלהם לשמור על עצמם ועל הסובבים אותם, הבינו כי במידה וקין היה מעוניין לפגוע בהם לא היה הוא מהסס לעשות זאת, חרבו האדירה, המונפת בשתי ידיים, המונחת על ירכו היוותה הוכחה לכך, ממבט נוסף על סוסו הבחינו באצילותה ויוקרתה של הבהמה, למרות כי גזעו של הסוס לא היה ידוע להם. קין החליט להפסיק את הבחינה הדדית, "לא אבקש ממכם דבר, למעט הדרכה אל הדרך הראשית ביער ואולי אם תחפצו בכך גם את הדרך למקור המים הקרוב", כאן הקשיח קין את פניו והוסיף" אני בעצמי איני בטוח כי רוצה אני לשבת עמכם, לאורך כל מסעי שמרתי על התבודדות מקרב כל הגזעים, ידידות אינה אחד מהתנאים להצלחתו של המסע אותו אני עובר, אבל, הישרדות כן". -המשך-
קין התבונן לכיוונם רגע נוסף, לאחר שנעלמו מעבר לפינת הבית כאילו מקשיב למשהו. חיוך החל לבצבץ על פניו ובצעד יחיד עלה את שלושת המדרגות ונבלע בתוך הפונדק. מראהו הפנימי של הפונדק, היה שונה מאחרים, להם הורגל קין במסעו הארוך. מחשבה הושקעה וברור נראה שבעליו הינו אנין טעם. שולחנות מגולפים מעץ מלא מצופים בלכה, לשמירה עליהם מפני שריטות הסועדים היושבים בהם, בגוון חום כהה, במרכז הפונדק ניצב דלפק שבו הגיש מי שנראה כבעלים, את מזונותיו למלצריות שטרחו ועברו בקלילות בינות לשולחנות העמוסים בסועדים. האיש שמנמן אך, עדיין נראה מוצק וחזק, שחום כמו כל בני עמו משבטי המישורים, עשן מקטרות ריחני היתמר מחלק מהשולחנות, דבר שנתן למקום מראה ערפילי, נרות דלקו בגומות במרכז השולחנות והשרו אוירה של פרטיות בכל שולחן ושולחן, רחש הסועדים וקול הצחוק העידו על אוירה ידידותית ושמחת המפגש של האורחים, רובם סיימו את יום עבודתם והייתה זו להם הזדמנות להפטר מתלאות היום ולשמוח על כך שהגיעו לשעות הפנאי שלהם אחרי יום עבודה קשה. קין בחן את הנמצאים בתוכו, נעצר כמעט על תווי הפנים של כל אחד מהם, רובם לא הבחינו בו בהיכנסו, כיוון שנחבא הוא בין הצללים, אך זוג עיניים אחד קלט את היכנסו והאיש העומד מאחורי הדלפק בחן אותו ביסודיות, אך היה זה מתוך סקרנות בלבד ולאחר זמן קצר, חזר הוא לענייניו. קין הגיע לדלפק ושם פגש שוב במבטו של העומד בתוכו. "שלום לך זר, אני הוא מאלוק הבעלים של האור החיוור, מה אוכל לעשות למענך?", אמר האיש "בחדר ללילה, חפץ אני" אמר קין, והושיט לו כמה מטבעות כסף. "זה יותר ממה שצריך, זר, בעודף תוכל לרכוש גם ארוחה חמה וצידה נכבדה לכמה ימים", "אכן זאת כוונתי, השאר את הכסף בידך, בעד שרותך" אמר קין והוסיף "אמור לי, האם הגיעו לכאן בן מישורים המלווה בגמד טוב מזג?". "הגיעו גם הגיעו וכמדומני אחד מהם כבר הבחין בך, אני חושב שהוא מאותת לך, או שאינו מרוצה מהבירה שלו, כי תוך כדי כך הוא שופך אותה", באומרו זאת חייך מאלוק, "מחבב אני את דארזן", הוסיף. קין הסתובב מהדלפק והבחין באחת מפינות החדר בדארזן הגמד ובקימולי בן שבט המישורים המאותתים לו נמרצות. קין הצטרף אליהם, "ידידיי היקרים", אמר, "הגעתם לפני בסופו של דבר", היושבים קמו מכורסאותיהם, היו אלה קימולי בן מישורים גבוה, מוצק וחינני הנמצא בשנות העשרים לחייו, שיערו שחור וגוון עורו חום, הוא לבש אריג פשוט, בעל צווארון רחב, כתפו האחת חשופה והשנייה מכוסה, סביב מותניו נקשרה חגורה ועליה תלויה חרבו המעוקלת ורחבת הלהב. לידו ניצב כדי מחצית מגובהו של בן המישורים הגמד, דארזן, זקן עבות השתלשל מפניו, בהן החלו לבצבץ קמטים. חגור בשריונו הכבד, דמוי הקשקשים, אומנותם של הגמדים בכל הקשור ליצירת כלי שריון והגנה הייתה ידועה בכל העמים, למעשה בכל הקשור ליצירת כלי קרב רק חרבותיהם וקשתותיהם של בני הלילית עלו באיכותם על יצירותיהם של הגמדים, לרגליו היו מגפיים המורכבים משילוב של ברזל ועור, גופו חסון וידיו עמוסות שרירים מפותחים, כיאה לגזע הגמדים. "קין!", אמר קימולי, "אתה מאחר..." הוסיף וחיוך רחב נמתח על פניו. "אינני מאחר לעולם, כי אינני קובע לעצמי מועד הגעה. אתם הם אלא המתעקשים לקבוע לוחות זמנים לכל דבר, אני אישית אין לי כל עניין לעמוד בלוחות זמנים, כי באופן בסיסי אני מעדיף לשבת מאשר לעמוד" ובאומרו זאת התיישב קין בחבטה עמומה, קין חייך, "עייפתי, כוס המשקה שהובטחה לי מימים ימימה, לא יכולה להיות בזמן טוב יותר, מאשר עתה". קימולי אותת למלצרית צעירה וחיננית כי תביא לקין את מבוקשו. "חשבנו שקרה לך דבר מה,", אמר דארזן. "אתה דואג?", צחק קין, "תמהני מה יהיה השלב בא, עוד רגע תרצה גם חיבוק, אינני יודע מה קורה לגמדים בימים אלה, הם נהיים רגשניים להחריד, חלשים, מתרככים, רכרו...", אמר קין והפנה את דבריו לקימולי, ושניהם יחדיו התבוננו בדארזן, ופרצו בצחוק מתגלגל. דארזן, שפניו התחילו להעלות גוון של אודם קל, החל מלמל מתחת לזקנו. "אכן אינני יודע מה קרה לדארזן, אני גם לא יודע לשפוט, האם זאת תסמונת של כל הגמדים או רק של הקשיש שמסתובב עימי" אמר קימולי בצחוק. "תיכף אבדוק אם הראש שלך חזק מספיק כדי לעמוד בהתנפצות של כוס בירה או שרק לשונך הינה החזקה בו, אם לא היה חבל לי על הבירה המעולה" רגז דארזן. אין כמו גמד מרוגז." אמר קין, "כמה טוב לפגוש בכם ידידי, פינה קטנה של שפיות בעולם שהולך ונהייה לא שפוי מרגע לרגע". את הכרותם עשו השלושה בקרחת יער קטנה, לפני למעלה משלוש וחצי שנים. קין, נדד ביער מזה כמה ימים והאמת, גם אם סירב נחרצות להודות בכך, הוא איבד את דרכו והמים אזלו מכליו. במהלך נדודיו ביער, הוא שמע קולות של מים זורמים, אך הוא לא הצליח לאתר את מקורם. באחד הלילות הוא שמע קולות של פיצוח עץ באש וקולות של שיחה המלאה בצחוק, הוא התקרב בדממה ובינות לשיחים הבחין בשתי דמויות, אחת גבוהה והשנייה קצרה היושבות סביב המדורה, הם היו בשלב זה או אחר של בישול הארוחה שלהם, וקין, שמזון לא בא אל פיו מזה יום וחצי, בטנו קרקרה, הוא בחן בראשו כמה אפשרויות, האחת, לתקוף אותם בזמן בו הם שקועים בארוחה, השנייה להמתין שיירדמו ואז לאסוף את שאריות מזונם והשלישית לנסות ולהתיידד איתם. קין שהיה בשלבים הראשונים של מסעו לא ידע אם עליו לנסות וליצור קשר אם מי מבני הגזעים השונים בעולם או שמה עליו לנהל את כל מסעו ללא כל תקשורת עם היצורים השונים. לבסוף, מקס סוס הנאמן, החליט כי קצה נפשו בהמתנה ובכלל תהליך קבלת ההחלטות הינו ארוך למדי לטעמו, יצא מהסבך והתקדם לאורה של המדורה, ריח הגזר בתבשיל כנראה עשה את שלו על מקס, קין יצא בעקבותיו ולחש, "מקס!, חזור לכאן", אבל הסוס שכל נוזל לא בא אל פיו במהלך היממה האחרונה כבר הגיע אל המקום בו היו קשורים סוס ופוני ושם גם היו כלי עם מים ומזון קל בשבילם, השניים קיבלו אתו בסבר פנים יפות וכיבדו אותו ממזונם, קין עמד ולטש עניים במקס. דארזן וקימולי שקלטו את תנודתו של הסוס, עוד לפני שהספיק לצאת מהסבך,היו כבר על רגליהם וידיהם ליטפו את כלי נישקם, קין שמר מרחק ועמד בקצה אורה של המדורה, "ובכן ניראה כי סוסך, יודע יותר ממך על קשירת קשרים חברתיים", אמר קימולי, "לא הבחנו בהתגנבותך מאחורינו, כמה זמן אתה צופה בנו?", "לא יותר משעה", ענה קין, "דרכי ביער התארכה מעבר לצפוי וקיים לי מחסור במים, חשבתי אולי תוכלו להדריך אותי לעבר מקור מים, כי שמעתי את צלילים של פלג מים במשך מחצית היממה האחרונה, אך לא הצלחתי לאתר את מקורם". "ואת זה חשבת לעשות על ידי התגנבות מאחורינו?", שאל דארזן ועיניו בחנו את קין היטב. "היה עלי לוודא כי הנכם ידידותיים ולא איזה יצורים השייכים לתרבויות שאינן מעוניינות בחברה השונה מהם", השיב קין בדיפלומטיות. אם תניח את נשקך בצד, תוכל להצטרף אלינו, יש כאן מספיק מזון ומשקה, גם בשבילך", אמר קימולי בפנים ידידותיות. "תודה בעבור ההזמנה, אך האם גם אתם, כמחווה של רצון טוב, תניחו את נשקכם?", שאל קין. דארזן רטן מתחת לזקנו, "ולמה לנו לבטוח בך?, זר". "אם אתם לא בוטחים בי, אנו יכולים לנהל כבר עכשיו דו קרב, אבל דבר זה לא יועיל לאף אחד מאיתנו" אמר קין. קימולי ודרזן בחנו את קין ביסודיות, הופעתו בהחלט לא הייתה דבר לו הם ציפו. התגנב הוא אליהם והם לא הבחינו בו, מכיוון שסמכו על היכולת שלהם לשמור על עצמם ועל הסובבים אותם, הבינו כי במידה וקין היה מעוניין לפגוע בהם לא היה הוא מהסס לעשות זאת, חרבו האדירה, המונפת בשתי ידיים, המונחת על ירכו היוותה הוכחה לכך, ממבט נוסף על סוסו הבחינו באצילותה ויוקרתה של הבהמה, למרות כי גזעו של הסוס לא היה ידוע להם. קין החליט להפסיק את הבחינה הדדית, "לא אבקש ממכם דבר, למעט הדרכה אל הדרך הראשית ביער ואולי אם תחפצו בכך גם את הדרך למקור המים הקרוב", כאן הקשיח קין את פניו והוסיף" אני בעצמי איני בטוח כי רוצה אני לשבת עמכם, לאורך כל מסעי שמרתי על התבודדות מקרב כל הגזעים, ידידות אינה אחד מהתנאים להצלחתו של המסע אותו אני עובר, אבל, הישרדות כן". -המשך-
פרק ראשון חלק 4
דארזן שעמד מהרגע בו הופיע מקס, עמידה איתנה, רגליו כאילו נטעו בקרקע וידיו ליטפו את ניצב קרדומו, החל לרכך את יציבתו ופניו נתכרכמו, "אם רעב אתה או צמא תוכל להשביע ולהרוות את עצמך איתנו, יש לנו מספיק לכולם", אמר, "אבל אינך בן המקום ואינך מהסביבה הזו בכלל, אמור לי, בבקשה, מי אתה ומה אתה מחפש כאן". "שמי קין, ומקום מצאי הוא הרחק לכיוון צפון מזרח, מצידה השני של ממלכת האופל". עברת בממלכת האופל בדרכך לכאן?", התפלא קימולי. "לא," ענה קין, "עקפתי אותה, אין לי כל עניין לחדור לממלכת האופל, בשלב הזה של מסעי". "אל דאגה", אמר קימולי כמבין עניין, "ממלכת האופל חרבה מזה למעלה מאלפיים שנה, אין יוצא ואין בא ממנה". "אם כך דרך איפה עברת בדרכך לארצות אלה?", הקשה דארזן "דרך הארצות הבלתי מיושבות ומשם לממלכת הגמדים וממלכת האמזונות", אמר קין, "לאחר משא ומתן קצר אפשרו לי הגמדים לחצות את ארצם שמתחת לקרקע", ובאומרו זאת שלף מאחד מכיסיו מגילה מגולגלת, דראזן וקימולי התבוננו בכתוב בה, "זה כתוב בכתב המשותף לגמדים ולבני הלילית, מתקופה בה עדיין סחרו בניהם" התפלא דארזן, " מזה שנים הרבה לא ראיתי כתב זה". "וחתום הוא בידי שני המלכים של עמים אלה" הוסיף קימולי, "אכן איש רב חשיבות אתה, אם גאריון מלך עליון לכל שרי הגמדים וסאולסרוטס, מלך מלכי בני הלילית חתומים על קלף זה". אכן מכתב זה היה אולי הרב עוצמה ביותר שזר יכול לקבל מקרב שני הגזעים החשדניים והבדלניים האלה. "אינני יודע כמה חשיבות יש לי, אך העובדה היא כי מלכים אלא נתנו לי את הרשות לחצות את ממלכותיהם ואף ציידו אותי היטב, מעידה כי אין פני להרע למי מיושבי ארצות אלא." "מה מקום מוצאך?", התעניין דארזן. "עמכם הסליחה, אך בשלב זה לא אוכל להרחיב על מקום מוצאי, לכשיגיע השלב בו אתם אמורים לדעת זאת, אמסור לכם כל פרט שתבקשו על אודותיי, אך לעת עתה הסתפקו במה שמרשה אני לעצמי לספר לכם". "זר מסתורי אתה, אך לא נראה כמזיק ברובו וחתימת המלכים אותה אתה נושא עימך, מהווה בהחלט חותמת מרגיעה, לגבי אודותיך". אמר דארזן, "הצטרף אלינו", הציע דארזן בידידות. קימולי ודארזן נרגעו, והחל מאותו ערב נרקמה ידידות נפלאה בן השלושה, המפגש הזה התארך והשלושה שהו יחדיו במשך למעלה משנתיים, הרפתקאות רבות עברו יחדיו וכתוצאה מהן ידידותם נהפכה לחזקה מכל חומר שבראו האלים. אך זה סיפור שיסופר בפעם אחרת. באחריתו של דבר נפרדו דרכיהם והבטחה נשאו השלושה, להיפגש בערב הזה בפונדק האור החיוור. "אני בטוח כי תצליח בכישרון רב למצוא את דרכך לפונדק האור החיוור אשר נימצא בלנודה", אמר קימולי, "זאת אחת מהעיירות הנאות ביותר שהקמנו כאן בארץ בני המישורים ושמו של פונדק האור החיוור, שמו יצא והגיע לממלכות הגמדים, נכון דארזן?", "אכן", ענה דארזן, "אפילו עכשיו כשאני חושב על משקה מחייה, אינני יכול לחשוב על דבר טוב יותר מבירה קרירה אצל מאלוק. "שנה מיום זה, ניפגש שוב", אמר קין, "אחכה לכם שם, אל תעיזו לאחר!", חייך. דממה נפלה על בני החבורה הנסובים סביב השולחן בפונדק האור החיוור. קין לגם מהבירה הקרירה שהוגשה שאליו וחייך, "נזכרתי במפגשנו" אמר, "חייבים אנו הרבה יותר ממה שאנו מוכנים להודות למקס, בלעדי יוזמתו הברוכה להשגת מים לשתיה, סביר להניח שעדיין הייתי יושב ומתבונן בכם בלא הפרעה". "כן ומת מצמא תוך כדי כך", הפטיר דארזן, "אם כבר מוזכרת שתייה, מישהו מתכונן לטפל במצב המעליב הזה של הכוס הריקה שלי ושל קימולי?". "בודאי, דארזן, אתה מזמין", צחק קימולי. "אני לא יודע מה איתכם, אבל, אני רעב" אמר קין, "מה מגישים כאן?". את האוכל הטוב ביותר במרחק של מאה פרסאות, לא תמצא מזון משובח יותר, חוץ מאשר במסבאות אשר בבירה עצמה!". דארזן סימן בידו ומלצרית חיננית התקרבה אליהם, הייתה זו בתו של מאלוק, הבעלים, "רצונכם?", שאלה. קימולי הסתכל לכיוון ההפוך ממנה וסומק קל עלה על לחייו. "את מיטב השיכר שיש לך להציע ומנה הגונה של עוף ותפוחי אדמה מתובלים", אמר דארזן, "אהה, כן וגם מטלית שניתן להוריד בה את הצבע האדום מפניו של ידידנו", צחק דארזן. קימולי הכיר את הנערה כבר שנים רבות, את תקופת הנעורים שלהם העבירו יחדיו. קימולי שהה אצל קרוביו בעיירה, והכיר את הנערה שהתגוררה בשכנות אליו, הידידות פרחה בניהם, אבל, לא הפכה מעולם לאהבה, שניהם מעולם לא הצהירו על כי הם נמשכים אחד לשני מעבר לקשר אפלטוני, הנערה, אקני שמה, ידעה כי מאוהבת היא בקימולי, אך איך להביע זאת הרי זאת תורת האהבה כולה. בעיה ידועה בקרב המינים האנושיים. קין ודארזן נהנו לראות את השניים מתפתלים, בניסיון להכחיש דבר אשר היה ברור מהרגע בו נפגשו. אקני, המלצרית פנתה לדלפק להביא את הזמנתם והאווירה נרגעה, שתיקה אפפה את השלושה וכל אחד מהם החל שוקע במחשבות. קין שבר את השתיקה, "דברים משתנים ידידי, העולם החל צועד בכיוון מסוים וככל שאני מעמיק בשוטטותי ברחבי הארץ, אני מגלה כי רבים הם המצטרפים לשינוי הכיוון הזה ואין זה לרוחי". דארזן וקימולי זעו באי נחת במושביהם, "אבוי, אכן מה שחששתי ממנו קרה", אמר דארזן, "היתה לי התקווה, עם הופעתך והכיוון אליו נטתה השיחה כי לא ראית את אשר ראינו אנו, במהלך השנה החולפת". "מה ראיתם?", שאל קין. "זה התחיל מעט אחרי שנפרדו דרכנו", אמר קימולי, "הגענו לכמה עיירות השייכות לממלכת לאויס מצפון לנו, שמענו שם על סיורי אורקים הפושטים ממלכת האופל, לא בכדי לכבוש, אלא למטרה שאינה ידועה לנו, בכל מקרה, נראה כאילו הם בודקים את השטח, אבל, אינני יודע לשם מה. מעולם לא ראיתי או שמעתי על אורקים היוצאים אל מחוץ לממלכת האופל, שלא על מנת לפשוט על כפרי הסביבה". דארזן התערב והוסיף, "במהלך דרכנו בלאויס, פגשנו קבוצת גמדים על כל מטלטוליהן, ניראה היה כי עזבו בחופזה, בתחילה סרבו לדבר על הסיבה בנוכחותו של קימולי, אך לאחר מכן התרצו וסיפרו כי עזבו את עסקיהם והם עושים דרכם חזרה לממלכת הגמדים, שמעו הם שמועה המספרת על סכנה המרחפת על הבית העתיק אשר בהרים האדומים". " מהם נודע לנו כי רבים הם הגמדים העושים דרכם חזרה לממלכותיהם שבהרים או בגבעות, לטענתם עקב רצונם לחזור לחברת גמדים, אך כפי שאמר דארזן, נראה לי כי הסיבה לכך הינה שונה בתחליט", אמר קימולי. "מעניין", אמר קין ופנה לדארזן, "ומה אומרת הרגשתך על הדבר?". "אינני יודע, אך הדבר מדאיג אותי", מלמל דארזן וידו החלה מגרדת נמרצות את זקנו, "רוצה אני להגיע לממלכתי שבהרים האדומים, בכדי לראות ולשמוע כי הכול על מקומו, האווירה בעולם השתנתה, מזה כמה חודשים מקננת בעצמותיי תחושה של סכנה". "רוחות מלחמה" מלמל קין והעביר את ידו על פניו בלאות. "שר האופל זומם משהו, בזה אני בטוח, נתקלתי בחבורה קטנה של אורקים בדרכי לכאן. זאת היא סיבת העיכוב שלי, מהם למדתי, גם אם לא אמרו זאת במפורש, כי שר האופל מחפש בני ברית, לדבריהם כל סיבת הימצאותם כאן הינה בכדי למצוא אותי ולהביא אותי, כנציג עמי, לפגישה עם שר האופל. זכור אני היחיד מבני עמי המסתובב בחלקים אלה של היבשת. וכבוד שר האופל זומם משהו לגבי חבל ארץ זה בזאת אני בטוח!". "ועל מה הוא הולך לדבר איתך?, שאל קימולי. " זאת אינני יודע, קימולי", אמר קין, "אך העובדות מדברות בעד עצמן, אורקים ברחבי הארץ מחפשים אחרי, אני אינני יודע למה. ממלכת האופל הולכת ומשתקמת מהריסות המלחמה האחרונה. חושב אני כי אולי הגיע הזמן לעשות את דרכי חזרה לביתי, מטרת מסעי מלהתחילה הייתה לאסוף ידיעות על הקורה בחלק זה של העולם, חלק אליו לא מגיעים בני עמי ואינם מנהלים עימו כל קשר, אך גם רוצה אני לחזור בשלום לביתי". קין השתתק לרגע ולגם מכוסו, חוכך בדעתו, "כמוני כמוך ידידי דארזן, חוזר אני לביתי. דארזן, לכבוד יחשב לי ללוותך, לממלכה אשר בהרים האדומים". "ומשם תמשיך לממלכתך?", שאל קימולי. "קודם כל שנגיע לשם", אמר קין, "קודם כל שנגיע". "אם כך", אמר דארזן, " נצא מחר עם בוקר". "שנינו כמו בימים הטובים", אמר קין וחיוך עלה על שפתיו למראה פניו הנעלבות של קימולי. "שניכם?", אמר קימולי המופתע, "שניכם!, ומה איתי?". "איננו יכולים לצרף אותך אלינו למסע זה", אמר דרזן והצניע את חיוכו, תשובתו של קימולי הייתה ידועה לו מראש. -המשך-
דארזן שעמד מהרגע בו הופיע מקס, עמידה איתנה, רגליו כאילו נטעו בקרקע וידיו ליטפו את ניצב קרדומו, החל לרכך את יציבתו ופניו נתכרכמו, "אם רעב אתה או צמא תוכל להשביע ולהרוות את עצמך איתנו, יש לנו מספיק לכולם", אמר, "אבל אינך בן המקום ואינך מהסביבה הזו בכלל, אמור לי, בבקשה, מי אתה ומה אתה מחפש כאן". "שמי קין, ומקום מצאי הוא הרחק לכיוון צפון מזרח, מצידה השני של ממלכת האופל". עברת בממלכת האופל בדרכך לכאן?", התפלא קימולי. "לא," ענה קין, "עקפתי אותה, אין לי כל עניין לחדור לממלכת האופל, בשלב הזה של מסעי". "אל דאגה", אמר קימולי כמבין עניין, "ממלכת האופל חרבה מזה למעלה מאלפיים שנה, אין יוצא ואין בא ממנה". "אם כך דרך איפה עברת בדרכך לארצות אלה?", הקשה דארזן "דרך הארצות הבלתי מיושבות ומשם לממלכת הגמדים וממלכת האמזונות", אמר קין, "לאחר משא ומתן קצר אפשרו לי הגמדים לחצות את ארצם שמתחת לקרקע", ובאומרו זאת שלף מאחד מכיסיו מגילה מגולגלת, דראזן וקימולי התבוננו בכתוב בה, "זה כתוב בכתב המשותף לגמדים ולבני הלילית, מתקופה בה עדיין סחרו בניהם" התפלא דארזן, " מזה שנים הרבה לא ראיתי כתב זה". "וחתום הוא בידי שני המלכים של עמים אלה" הוסיף קימולי, "אכן איש רב חשיבות אתה, אם גאריון מלך עליון לכל שרי הגמדים וסאולסרוטס, מלך מלכי בני הלילית חתומים על קלף זה". אכן מכתב זה היה אולי הרב עוצמה ביותר שזר יכול לקבל מקרב שני הגזעים החשדניים והבדלניים האלה. "אינני יודע כמה חשיבות יש לי, אך העובדה היא כי מלכים אלא נתנו לי את הרשות לחצות את ממלכותיהם ואף ציידו אותי היטב, מעידה כי אין פני להרע למי מיושבי ארצות אלא." "מה מקום מוצאך?", התעניין דארזן. "עמכם הסליחה, אך בשלב זה לא אוכל להרחיב על מקום מוצאי, לכשיגיע השלב בו אתם אמורים לדעת זאת, אמסור לכם כל פרט שתבקשו על אודותיי, אך לעת עתה הסתפקו במה שמרשה אני לעצמי לספר לכם". "זר מסתורי אתה, אך לא נראה כמזיק ברובו וחתימת המלכים אותה אתה נושא עימך, מהווה בהחלט חותמת מרגיעה, לגבי אודותיך". אמר דארזן, "הצטרף אלינו", הציע דארזן בידידות. קימולי ודארזן נרגעו, והחל מאותו ערב נרקמה ידידות נפלאה בן השלושה, המפגש הזה התארך והשלושה שהו יחדיו במשך למעלה משנתיים, הרפתקאות רבות עברו יחדיו וכתוצאה מהן ידידותם נהפכה לחזקה מכל חומר שבראו האלים. אך זה סיפור שיסופר בפעם אחרת. באחריתו של דבר נפרדו דרכיהם והבטחה נשאו השלושה, להיפגש בערב הזה בפונדק האור החיוור. "אני בטוח כי תצליח בכישרון רב למצוא את דרכך לפונדק האור החיוור אשר נימצא בלנודה", אמר קימולי, "זאת אחת מהעיירות הנאות ביותר שהקמנו כאן בארץ בני המישורים ושמו של פונדק האור החיוור, שמו יצא והגיע לממלכות הגמדים, נכון דארזן?", "אכן", ענה דארזן, "אפילו עכשיו כשאני חושב על משקה מחייה, אינני יכול לחשוב על דבר טוב יותר מבירה קרירה אצל מאלוק. "שנה מיום זה, ניפגש שוב", אמר קין, "אחכה לכם שם, אל תעיזו לאחר!", חייך. דממה נפלה על בני החבורה הנסובים סביב השולחן בפונדק האור החיוור. קין לגם מהבירה הקרירה שהוגשה שאליו וחייך, "נזכרתי במפגשנו" אמר, "חייבים אנו הרבה יותר ממה שאנו מוכנים להודות למקס, בלעדי יוזמתו הברוכה להשגת מים לשתיה, סביר להניח שעדיין הייתי יושב ומתבונן בכם בלא הפרעה". "כן ומת מצמא תוך כדי כך", הפטיר דארזן, "אם כבר מוזכרת שתייה, מישהו מתכונן לטפל במצב המעליב הזה של הכוס הריקה שלי ושל קימולי?". "בודאי, דארזן, אתה מזמין", צחק קימולי. "אני לא יודע מה איתכם, אבל, אני רעב" אמר קין, "מה מגישים כאן?". את האוכל הטוב ביותר במרחק של מאה פרסאות, לא תמצא מזון משובח יותר, חוץ מאשר במסבאות אשר בבירה עצמה!". דארזן סימן בידו ומלצרית חיננית התקרבה אליהם, הייתה זו בתו של מאלוק, הבעלים, "רצונכם?", שאלה. קימולי הסתכל לכיוון ההפוך ממנה וסומק קל עלה על לחייו. "את מיטב השיכר שיש לך להציע ומנה הגונה של עוף ותפוחי אדמה מתובלים", אמר דארזן, "אהה, כן וגם מטלית שניתן להוריד בה את הצבע האדום מפניו של ידידנו", צחק דארזן. קימולי הכיר את הנערה כבר שנים רבות, את תקופת הנעורים שלהם העבירו יחדיו. קימולי שהה אצל קרוביו בעיירה, והכיר את הנערה שהתגוררה בשכנות אליו, הידידות פרחה בניהם, אבל, לא הפכה מעולם לאהבה, שניהם מעולם לא הצהירו על כי הם נמשכים אחד לשני מעבר לקשר אפלטוני, הנערה, אקני שמה, ידעה כי מאוהבת היא בקימולי, אך איך להביע זאת הרי זאת תורת האהבה כולה. בעיה ידועה בקרב המינים האנושיים. קין ודארזן נהנו לראות את השניים מתפתלים, בניסיון להכחיש דבר אשר היה ברור מהרגע בו נפגשו. אקני, המלצרית פנתה לדלפק להביא את הזמנתם והאווירה נרגעה, שתיקה אפפה את השלושה וכל אחד מהם החל שוקע במחשבות. קין שבר את השתיקה, "דברים משתנים ידידי, העולם החל צועד בכיוון מסוים וככל שאני מעמיק בשוטטותי ברחבי הארץ, אני מגלה כי רבים הם המצטרפים לשינוי הכיוון הזה ואין זה לרוחי". דארזן וקימולי זעו באי נחת במושביהם, "אבוי, אכן מה שחששתי ממנו קרה", אמר דארזן, "היתה לי התקווה, עם הופעתך והכיוון אליו נטתה השיחה כי לא ראית את אשר ראינו אנו, במהלך השנה החולפת". "מה ראיתם?", שאל קין. "זה התחיל מעט אחרי שנפרדו דרכנו", אמר קימולי, "הגענו לכמה עיירות השייכות לממלכת לאויס מצפון לנו, שמענו שם על סיורי אורקים הפושטים ממלכת האופל, לא בכדי לכבוש, אלא למטרה שאינה ידועה לנו, בכל מקרה, נראה כאילו הם בודקים את השטח, אבל, אינני יודע לשם מה. מעולם לא ראיתי או שמעתי על אורקים היוצאים אל מחוץ לממלכת האופל, שלא על מנת לפשוט על כפרי הסביבה". דארזן התערב והוסיף, "במהלך דרכנו בלאויס, פגשנו קבוצת גמדים על כל מטלטוליהן, ניראה היה כי עזבו בחופזה, בתחילה סרבו לדבר על הסיבה בנוכחותו של קימולי, אך לאחר מכן התרצו וסיפרו כי עזבו את עסקיהם והם עושים דרכם חזרה לממלכת הגמדים, שמעו הם שמועה המספרת על סכנה המרחפת על הבית העתיק אשר בהרים האדומים". " מהם נודע לנו כי רבים הם הגמדים העושים דרכם חזרה לממלכותיהם שבהרים או בגבעות, לטענתם עקב רצונם לחזור לחברת גמדים, אך כפי שאמר דארזן, נראה לי כי הסיבה לכך הינה שונה בתחליט", אמר קימולי. "מעניין", אמר קין ופנה לדארזן, "ומה אומרת הרגשתך על הדבר?". "אינני יודע, אך הדבר מדאיג אותי", מלמל דארזן וידו החלה מגרדת נמרצות את זקנו, "רוצה אני להגיע לממלכתי שבהרים האדומים, בכדי לראות ולשמוע כי הכול על מקומו, האווירה בעולם השתנתה, מזה כמה חודשים מקננת בעצמותיי תחושה של סכנה". "רוחות מלחמה" מלמל קין והעביר את ידו על פניו בלאות. "שר האופל זומם משהו, בזה אני בטוח, נתקלתי בחבורה קטנה של אורקים בדרכי לכאן. זאת היא סיבת העיכוב שלי, מהם למדתי, גם אם לא אמרו זאת במפורש, כי שר האופל מחפש בני ברית, לדבריהם כל סיבת הימצאותם כאן הינה בכדי למצוא אותי ולהביא אותי, כנציג עמי, לפגישה עם שר האופל. זכור אני היחיד מבני עמי המסתובב בחלקים אלה של היבשת. וכבוד שר האופל זומם משהו לגבי חבל ארץ זה בזאת אני בטוח!". "ועל מה הוא הולך לדבר איתך?, שאל קימולי. " זאת אינני יודע, קימולי", אמר קין, "אך העובדות מדברות בעד עצמן, אורקים ברחבי הארץ מחפשים אחרי, אני אינני יודע למה. ממלכת האופל הולכת ומשתקמת מהריסות המלחמה האחרונה. חושב אני כי אולי הגיע הזמן לעשות את דרכי חזרה לביתי, מטרת מסעי מלהתחילה הייתה לאסוף ידיעות על הקורה בחלק זה של העולם, חלק אליו לא מגיעים בני עמי ואינם מנהלים עימו כל קשר, אך גם רוצה אני לחזור בשלום לביתי". קין השתתק לרגע ולגם מכוסו, חוכך בדעתו, "כמוני כמוך ידידי דארזן, חוזר אני לביתי. דארזן, לכבוד יחשב לי ללוותך, לממלכה אשר בהרים האדומים". "ומשם תמשיך לממלכתך?", שאל קימולי. "קודם כל שנגיע לשם", אמר קין, "קודם כל שנגיע". "אם כך", אמר דארזן, " נצא מחר עם בוקר". "שנינו כמו בימים הטובים", אמר קין וחיוך עלה על שפתיו למראה פניו הנעלבות של קימולי. "שניכם?", אמר קימולי המופתע, "שניכם!, ומה איתי?". "איננו יכולים לצרף אותך אלינו למסע זה", אמר דרזן והצניע את חיוכו, תשובתו של קימולי הייתה ידועה לו מראש. -המשך-
פרק ראשון חלק 5
קימולי הזדעף ואת ספלו שהייה בשלושת רבעי הדרך לפיו הטיח בכוח על השולחן, הכוס העיפה את תכולתה על השולחן ולרצפה מתחתיו, "במשך למעלה משנתיים הלכתי עימכם ברחבי היבשת", אמר בכעס, "הרפתקאות רבות עברנו יחדיו, הרפתקאות שחישלו אותנו ועיצבו את הידידות בנינו לדבר שלא ניתן לשוברו, פעמים מספר העמדנו את חיינו בסכנה למען אחרים. עתה לא משנה מה רודף אותך, לא משנה מה כוחו ולא משנה מה עוצמתו, אני עימכם גם אם אאלץ לעקוב אחריכם. אינני מכיר אותך כפחדן או כרואה שחורות ואם אומר אתה כי נתון אתה בסכנה, אין לך ולו סיכוי קלוש לשכנע אותי להניח לכם לחזור בדד לחוף מבטחים, אני איתכם!". דארזן רכן לעבר קין כאילו אומר לו משהו, קין, חיכך בגרונו ואמר בכל צרוד כמעה "רצונך הוא כבודך ידידי קימולי, רציתי כי היוזמה תבוא ממך, אני לא יכול להעלות על הדעת חברים טובים יותר למסעי מאשר אתם שניכם", ובאומרו זאת הרכין את ראשו בקידה של כבוד. דארזן החל צוחק בקול. וקימולי כמו נעלב החל לדבר שוב, "אינני מבין למה צריך להיות הטקס הזה בכל פעם שאנו מתכוננים לצאת לאיזה מסע או שליחות, בכל פעם ניראה כי אתם מנסים להתנער ממני, נכון, אינני עתיק בעולם כמו שניכם, אבל, מביא אני רוח חדשה וצעירה, דבר ששניכם קשישי היקרים שכחתם ממזמן". "אני צעיר ברוחי", אמר דארזן תוך כדי צחוק ונראה היה כאילו נחנק הוא מרוב צחוק. "טוב, בסדר, קימולי", אמר קין, "דרך אגב, במידה והייתה אומר כי אין ברצונך לצאת עימנו למסע, היינו חוטפים אותך ואונסים אותך לבוא עימנו. את נקודת ההשקפה הרעננה שלך על הקורה בעולם, כמו גם את עצתו החכמה של דארזן לא הייתי מחליף בעד שום הון בעולם". "כולי תקווה", הוסיף קין והשתהה לרגע בדבריו, כדי לתת עומק נוסף לדבריו, "כולי תקווה כי לעולם לא נאלץ להיפרד ידידי. ועכשיו הבא נרים ספל משקה כדי שנוכל באופן הרשמי להתחיל את מסענו". לשלושה הייה מנהג מוזר, ערב לפני יציאתם למסע או שליחות כל שהיא, היו הם מתכנסים בפונדק או סביב המדורה, אם לא היה פונדק נאות בסביבה ושותים לשוכרה, ללא הגזמה, כמובן, כי לא רצו את השפעת האלכוהול עליהם למחרת כדי לא ליצור עיכוב, אך בערב שלפני היציאה, תמיד היו חוגגים את עצם היותם חיים ופעילים. קימולי הנהן ומשך את תשומת ליבה של אחת המלצריות, במבט המלווה בחיוך. המלצרית החלה פוסעת לעברם אך אקני עצרה אותה במהלך דרכה אל השולחן ולמרות כי לא שמעו את תוכן השיחה הקצרה בניהן, ידעו כי אקני תפסה את מקומה ושלחה את המלצרית לטיפול בשולחנות אחרים בדרכה אליהם העמיסה מגש גדול והביאה להם את הזמנתם, שהזמינו זה מכבר. "הזמנתכם, מכובדים", אמרה עם הגיעה לשולחן. שפע של דברי מזון מילא את השולחן, היו שם תפוחי אדמה מתובלים בשום ולימון, צלי בקר פרוס לפרוסות דקות, לחם שיצא מהתנור, מצופה כולו בשמן בוטנים ושום, מתבלים שונים וסלט ממיטב ירקות הארץ החתוך דקיקות. קין לקח את קנקן הבירה השחורה והמתובלת והחל למלא את הספלים. הוא מזג לארבעה ספלים. קין פנה לפתע לאקני, "שבי עימנו", הציע באדיבות, "הצטרפי להרמת משקה", חייך. אקני הסמיקה קלות, דארזן שיחרר בעיטה קלה לעבר רגלו של קימולי וסימן לו בעיניו לעברה של אקני. "אייה!", פלט קימולי וקין החל לצחוק שוב, "כן כן הצטרפי אלינו, לפני שהגמד הרשע הזה ישבור לי איזה עצם החיונית לגופי", אמר קימולי והחל מצטרף לצחוקם של קין ודארזן, אקני חייכה בביישנות והתיישבה ליד קימולי. "לחיי מסע מוצלח", אמר קין והארבעה השיקו ספלים. לאחר לגימה נאה מהבירה, מחתה אקני את הקצף משפתה העליונה ואמרה, "מסע?, לאן פניכם מועדות?", ובאומרה זאת פנה מבטה לעברו של קימולי. "מחר, אנו יוצאים לכיוון ממלכת גמדי ההרים, יקירה", אמר קין כלאחר יד ופנה למלאכה החשובה באמת והיא חיסול המזון שעל השולחן, דארזן וקימולי הקדימו אותו והוא נאלץ להמתין לתורו. "לא אכביד עליכם", לחשה לפתע אקני לקין, "יודעת אני את אומנות הלחימה ובאומנות הבישול אין אתם יכולים להתחרות עימי, גם במלאכת הציד והריפוי יכולה אני לעזור. דרכנו קשה היא, יקירה", השיב לה קין, "לא יהיה שמח ממני לראות אותך מצטרפת למסענו, למעט קימולי כמובן", את המשפט האחרון לחש לעברה ברכינה לעברה, כדי שרק היא תשמע אותו וסומק עז עלה על לחייה, "הדרכים מסוכנות הם בימים אלא ואין אנו יכולים להבטיח את שלומך בהם, לא הייתי רוצה לחזור לכאן ולתת הסברים לאביך, מאלוק". "לא יהיה בכך צורך, אבי יודע כי רוצה אני להצטרף למסעכם וזאת הייתה ההנחה שלי כאשר הופעתם כאן שלושתכם. דארזן וקימולי הופיעו כאן לפתע אתמול אחר הצהריים, מדבריהם, למרות שלא הופנו אלי, למדתי כי דארזן מתעתד לנסות ולהגיע אל ממלכתו אשר בהרים, קימולי ניסה לשכנעו שלא יקבל החלטה לפני שאתה מופיע כאן. ארגנתי את חפצי ולא אהווה עליכם מעמסה, אני מבטיחה". "זה לא יהווה רעיון רע בכלל", אמר לפתע קימולי וארשת תדהמה התפשטה על פניה של אקני, "יכולה היא להיות לנו לשרות רב, חוץ ממך אין אחד מאיתנו המבין דיו באומנות הריפוי". כאן עצר קימולי מדברו כי הבחין בפני כל הנוכחים סביב השולחן, קין הצניע את חיוכו ובמרפקו רמז לאקני לעשות גם כן. "אם כך", אמר דארזן, "וכמו שאני רואה לא קיימת לאף אחד מאיתנו בעיה עם זה", מבטו התמקד על קימולי, "ברוכה הבאה אקני",אמר בלבביות והרים את כוסו בשנית, "אל תסתרכו מאחור", קרץ לעברה ולעברו של קימולי. הפנים של אקני וקימולי האדימו קלות ושניהם הפנו את מבטם מהשולחן. "טוב דארזן", אמר קין, לאחר שנרגע מצחוקו, " הפסק להביך אותם". החבורה המשיכה באכילה ואקני קמה מהשולחן כעבור רגע ופנתה לכיוון הדלפק לאביה, מאלוק, היא שבה עימו וידיו של מאלוק היו עמוסות בצרורות של מזון ומשקה. "לוקחים אתם ממני את ביתי", אמר מאלוק עם הגיעו לשולחן, "שימרו עליה יקרה היא לי מכל ואימא לא תסלח לי לעולם אם לא תחזור בשלום. אקני, רוצי לאימך והפרדי ממנה כיאות. אתה!", אמר ופנה לקימולי", גש עימה ושכנע את האם המודאגת כי תשמור על שלום הבת שלה", קימולי ואקני יצאו יחדיו מאזור השולחנות והעפילו לקומה השנייה, "דארזן", שב מאלוק לדבר והתיישב בינו לבין קין, "מכיר אני אותך כתוצאה מביקורייך כאן ובעיקר מסיפוריו של קימולי סומך אני עליך ובוטח בך כי תשמור על שלומם של שני הילדים האלה, צעירים הם ועלולים להיות פזיזים", מאלוק פנה לקין, " אותך אינני מכיר וקימולי או דארזן לא ידעו לספר עליך דבר מלבד השהות שלכם יחדיו בשנים האחרונות, מקווה אני כי עומד אתה ברמת הציפיות שפיתחו דבריהם אצלי". "אם לא למעלה מזה", התערב דארזן, " אם לא למעלה מזה". "אדוני הנכבד", אמר קין לפתע, "אעשה כל דבר שניתן כדי לשמור על שלום "הילדים" כהגדרתך, למרות כי אינני חושב על אחד מהם כי הוא ילד, לא הייתי מציע לאקני להצטרף למסע אם לא הייתי חושב כי יכולה היא להועיל לנו ואם לא הייתי חושב כי המסע הזה יכול לתרום גם לה, עומדים אנו בפני מסע שקשייו לא ישוערו בשלב זה, זה לא הולך להיות מסע קל, אבל אדוני, הרשה לי להבטיח לך, לא ארשה שיאונה כל רע לאחד משניהם, כל עוד זה תלוי בי, את חיי אקריב ברצון, לפני שארשה למי מהם להפגע". מאלוק הקשיב לדבריו ונראה לפני פניו כי הייה מרוצה מהם, "בואו נרים ספל של בירה למסע מוצלח, תהייה שליחותכם אשר תהייה". השלושה השיקו ספלים ומאלוק נטל את רשות הדיבור, "גם אתה קין ניראה לי כצעיר אתה ופזיז, שמור גם על עצמך". לפעמים דברים או אנשים אינם כפי שהם נראים", ענה קין ומחה את שפתיו מקצף הבירה. השלושה המשיכו לשבת ולשתות. לאחר זמן קצר בשבו קימולי ואקני מהקומה העליונה. "מלאכה רבה עוד לפני", אמרה אקני, " עליך להכין סוסים וציידה לדרך". "נצא השקם בבוקר", אמר קין, "ללא כל עיקובים". אקני פנתה מהם ונכנסה לחדר צדדי הממוקם מאחורי הדלפק. "השקם בבוקר?", אמר דארזן, "זאת במידה כמובן ותתעורר". "כמובן", צחק קין. -המשך-
קימולי הזדעף ואת ספלו שהייה בשלושת רבעי הדרך לפיו הטיח בכוח על השולחן, הכוס העיפה את תכולתה על השולחן ולרצפה מתחתיו, "במשך למעלה משנתיים הלכתי עימכם ברחבי היבשת", אמר בכעס, "הרפתקאות רבות עברנו יחדיו, הרפתקאות שחישלו אותנו ועיצבו את הידידות בנינו לדבר שלא ניתן לשוברו, פעמים מספר העמדנו את חיינו בסכנה למען אחרים. עתה לא משנה מה רודף אותך, לא משנה מה כוחו ולא משנה מה עוצמתו, אני עימכם גם אם אאלץ לעקוב אחריכם. אינני מכיר אותך כפחדן או כרואה שחורות ואם אומר אתה כי נתון אתה בסכנה, אין לך ולו סיכוי קלוש לשכנע אותי להניח לכם לחזור בדד לחוף מבטחים, אני איתכם!". דארזן רכן לעבר קין כאילו אומר לו משהו, קין, חיכך בגרונו ואמר בכל צרוד כמעה "רצונך הוא כבודך ידידי קימולי, רציתי כי היוזמה תבוא ממך, אני לא יכול להעלות על הדעת חברים טובים יותר למסעי מאשר אתם שניכם", ובאומרו זאת הרכין את ראשו בקידה של כבוד. דארזן החל צוחק בקול. וקימולי כמו נעלב החל לדבר שוב, "אינני מבין למה צריך להיות הטקס הזה בכל פעם שאנו מתכוננים לצאת לאיזה מסע או שליחות, בכל פעם ניראה כי אתם מנסים להתנער ממני, נכון, אינני עתיק בעולם כמו שניכם, אבל, מביא אני רוח חדשה וצעירה, דבר ששניכם קשישי היקרים שכחתם ממזמן". "אני צעיר ברוחי", אמר דארזן תוך כדי צחוק ונראה היה כאילו נחנק הוא מרוב צחוק. "טוב, בסדר, קימולי", אמר קין, "דרך אגב, במידה והייתה אומר כי אין ברצונך לצאת עימנו למסע, היינו חוטפים אותך ואונסים אותך לבוא עימנו. את נקודת ההשקפה הרעננה שלך על הקורה בעולם, כמו גם את עצתו החכמה של דארזן לא הייתי מחליף בעד שום הון בעולם". "כולי תקווה", הוסיף קין והשתהה לרגע בדבריו, כדי לתת עומק נוסף לדבריו, "כולי תקווה כי לעולם לא נאלץ להיפרד ידידי. ועכשיו הבא נרים ספל משקה כדי שנוכל באופן הרשמי להתחיל את מסענו". לשלושה הייה מנהג מוזר, ערב לפני יציאתם למסע או שליחות כל שהיא, היו הם מתכנסים בפונדק או סביב המדורה, אם לא היה פונדק נאות בסביבה ושותים לשוכרה, ללא הגזמה, כמובן, כי לא רצו את השפעת האלכוהול עליהם למחרת כדי לא ליצור עיכוב, אך בערב שלפני היציאה, תמיד היו חוגגים את עצם היותם חיים ופעילים. קימולי הנהן ומשך את תשומת ליבה של אחת המלצריות, במבט המלווה בחיוך. המלצרית החלה פוסעת לעברם אך אקני עצרה אותה במהלך דרכה אל השולחן ולמרות כי לא שמעו את תוכן השיחה הקצרה בניהן, ידעו כי אקני תפסה את מקומה ושלחה את המלצרית לטיפול בשולחנות אחרים בדרכה אליהם העמיסה מגש גדול והביאה להם את הזמנתם, שהזמינו זה מכבר. "הזמנתכם, מכובדים", אמרה עם הגיעה לשולחן. שפע של דברי מזון מילא את השולחן, היו שם תפוחי אדמה מתובלים בשום ולימון, צלי בקר פרוס לפרוסות דקות, לחם שיצא מהתנור, מצופה כולו בשמן בוטנים ושום, מתבלים שונים וסלט ממיטב ירקות הארץ החתוך דקיקות. קין לקח את קנקן הבירה השחורה והמתובלת והחל למלא את הספלים. הוא מזג לארבעה ספלים. קין פנה לפתע לאקני, "שבי עימנו", הציע באדיבות, "הצטרפי להרמת משקה", חייך. אקני הסמיקה קלות, דארזן שיחרר בעיטה קלה לעבר רגלו של קימולי וסימן לו בעיניו לעברה של אקני. "אייה!", פלט קימולי וקין החל לצחוק שוב, "כן כן הצטרפי אלינו, לפני שהגמד הרשע הזה ישבור לי איזה עצם החיונית לגופי", אמר קימולי והחל מצטרף לצחוקם של קין ודארזן, אקני חייכה בביישנות והתיישבה ליד קימולי. "לחיי מסע מוצלח", אמר קין והארבעה השיקו ספלים. לאחר לגימה נאה מהבירה, מחתה אקני את הקצף משפתה העליונה ואמרה, "מסע?, לאן פניכם מועדות?", ובאומרה זאת פנה מבטה לעברו של קימולי. "מחר, אנו יוצאים לכיוון ממלכת גמדי ההרים, יקירה", אמר קין כלאחר יד ופנה למלאכה החשובה באמת והיא חיסול המזון שעל השולחן, דארזן וקימולי הקדימו אותו והוא נאלץ להמתין לתורו. "לא אכביד עליכם", לחשה לפתע אקני לקין, "יודעת אני את אומנות הלחימה ובאומנות הבישול אין אתם יכולים להתחרות עימי, גם במלאכת הציד והריפוי יכולה אני לעזור. דרכנו קשה היא, יקירה", השיב לה קין, "לא יהיה שמח ממני לראות אותך מצטרפת למסענו, למעט קימולי כמובן", את המשפט האחרון לחש לעברה ברכינה לעברה, כדי שרק היא תשמע אותו וסומק עז עלה על לחייה, "הדרכים מסוכנות הם בימים אלא ואין אנו יכולים להבטיח את שלומך בהם, לא הייתי רוצה לחזור לכאן ולתת הסברים לאביך, מאלוק". "לא יהיה בכך צורך, אבי יודע כי רוצה אני להצטרף למסעכם וזאת הייתה ההנחה שלי כאשר הופעתם כאן שלושתכם. דארזן וקימולי הופיעו כאן לפתע אתמול אחר הצהריים, מדבריהם, למרות שלא הופנו אלי, למדתי כי דארזן מתעתד לנסות ולהגיע אל ממלכתו אשר בהרים, קימולי ניסה לשכנעו שלא יקבל החלטה לפני שאתה מופיע כאן. ארגנתי את חפצי ולא אהווה עליכם מעמסה, אני מבטיחה". "זה לא יהווה רעיון רע בכלל", אמר לפתע קימולי וארשת תדהמה התפשטה על פניה של אקני, "יכולה היא להיות לנו לשרות רב, חוץ ממך אין אחד מאיתנו המבין דיו באומנות הריפוי". כאן עצר קימולי מדברו כי הבחין בפני כל הנוכחים סביב השולחן, קין הצניע את חיוכו ובמרפקו רמז לאקני לעשות גם כן. "אם כך", אמר דארזן, "וכמו שאני רואה לא קיימת לאף אחד מאיתנו בעיה עם זה", מבטו התמקד על קימולי, "ברוכה הבאה אקני",אמר בלבביות והרים את כוסו בשנית, "אל תסתרכו מאחור", קרץ לעברה ולעברו של קימולי. הפנים של אקני וקימולי האדימו קלות ושניהם הפנו את מבטם מהשולחן. "טוב דארזן", אמר קין, לאחר שנרגע מצחוקו, " הפסק להביך אותם". החבורה המשיכה באכילה ואקני קמה מהשולחן כעבור רגע ופנתה לכיוון הדלפק לאביה, מאלוק, היא שבה עימו וידיו של מאלוק היו עמוסות בצרורות של מזון ומשקה. "לוקחים אתם ממני את ביתי", אמר מאלוק עם הגיעו לשולחן, "שימרו עליה יקרה היא לי מכל ואימא לא תסלח לי לעולם אם לא תחזור בשלום. אקני, רוצי לאימך והפרדי ממנה כיאות. אתה!", אמר ופנה לקימולי", גש עימה ושכנע את האם המודאגת כי תשמור על שלום הבת שלה", קימולי ואקני יצאו יחדיו מאזור השולחנות והעפילו לקומה השנייה, "דארזן", שב מאלוק לדבר והתיישב בינו לבין קין, "מכיר אני אותך כתוצאה מביקורייך כאן ובעיקר מסיפוריו של קימולי סומך אני עליך ובוטח בך כי תשמור על שלומם של שני הילדים האלה, צעירים הם ועלולים להיות פזיזים", מאלוק פנה לקין, " אותך אינני מכיר וקימולי או דארזן לא ידעו לספר עליך דבר מלבד השהות שלכם יחדיו בשנים האחרונות, מקווה אני כי עומד אתה ברמת הציפיות שפיתחו דבריהם אצלי". "אם לא למעלה מזה", התערב דארזן, " אם לא למעלה מזה". "אדוני הנכבד", אמר קין לפתע, "אעשה כל דבר שניתן כדי לשמור על שלום "הילדים" כהגדרתך, למרות כי אינני חושב על אחד מהם כי הוא ילד, לא הייתי מציע לאקני להצטרף למסע אם לא הייתי חושב כי יכולה היא להועיל לנו ואם לא הייתי חושב כי המסע הזה יכול לתרום גם לה, עומדים אנו בפני מסע שקשייו לא ישוערו בשלב זה, זה לא הולך להיות מסע קל, אבל אדוני, הרשה לי להבטיח לך, לא ארשה שיאונה כל רע לאחד משניהם, כל עוד זה תלוי בי, את חיי אקריב ברצון, לפני שארשה למי מהם להפגע". מאלוק הקשיב לדבריו ונראה לפני פניו כי הייה מרוצה מהם, "בואו נרים ספל של בירה למסע מוצלח, תהייה שליחותכם אשר תהייה". השלושה השיקו ספלים ומאלוק נטל את רשות הדיבור, "גם אתה קין ניראה לי כצעיר אתה ופזיז, שמור גם על עצמך". לפעמים דברים או אנשים אינם כפי שהם נראים", ענה קין ומחה את שפתיו מקצף הבירה. השלושה המשיכו לשבת ולשתות. לאחר זמן קצר בשבו קימולי ואקני מהקומה העליונה. "מלאכה רבה עוד לפני", אמרה אקני, " עליך להכין סוסים וציידה לדרך". "נצא השקם בבוקר", אמר קין, "ללא כל עיקובים". אקני פנתה מהם ונכנסה לחדר צדדי הממוקם מאחורי הדלפק. "השקם בבוקר?", אמר דארזן, "זאת במידה כמובן ותתעורר". "כמובן", צחק קין. -המשך-
פרק ראשון חלק 6
"סלחו לי מכובדי, העבודה קוראת לי וכך בודאי גם ביתי, חדריכם מוכנים לקראתכם, קימולי יודע אתה את מיקומם ולכן אם אינכם נזקקים לשרותי", אמר מאלוק. הוא קם מכיסאו, "הייה נעים להכיר". אמר מאלוק וחזר לעיסוקיו מאחורי הדלפק. השלושה נשארו לשבת עוד זמן לא רב לאחר מכן ואז פנו ועלו לקומה השנייה לחדריהם, לכל אחד מהם הקצה מאלוק חדר, היו אלה מיטב החדרים שהיו לפונדק האור החיוור להציע, מיטות רכות ונוחות כד מים, קערת רחצה, סבון ומגבת חיכו להם שם. לא לקח זמן רב והשלושה נרדמו, אקני לא התעכבה הרבה אחריהם ופנתה אל יצועה. שנת לילה ערבה עברה על כולם. עם אור ראשון התעוררה אקני, לשעה קלה ארגנה את אחרוני החפצים שרצתה לקחת עימה למסע, ולאחר מכן העירה את קימולי, דארזן וקין. קימולי ודארזן יצאו ממשכבם שטפו את השינה מעניהם וירדו לקומת הקרקע, הם התיישבו סביב השולחן בו סעדו בליל אמש, אקני הגישה להם ארוחת בוקר עשירה הכוללת ביצים מטוגנות, תפוחי אדמה מבושלים, לחם טרי, מבחר נאה של גבינות, חמאה, ריבה, שפע של ירקות ופירות וקנקן של קפה מהביל. "היכן קין?", תהתה אקני, "הערתי אותו". דארזן פרץ בצחוק ופירורים התפזרו על זקנו מהלחם הפריך. "הערת אותו?", שאל. "כן", ענתה, "כמו את כולכם". קימולי פרץ בצחוק, "לא יאומן איך הוא נרדם בחזרה,שונא הוא לקום בבוקר, בטח קילל אותך תוך כדי זה שעוררת אותו". שעת שחרית חלפה ועברה והבוקר החל, השלושה סיימו את הארוחה והחלו לאכוף את שני הסוסים של קימולי ואקני, מתנתו של מאלוק ואת הסוסון עליו רכב דארזן. דארזן סרב לרכב על סוס בטענה כי אלה מנסים לרוצחו נפש או לפחות להטיל בו מום, כמו כן טען הוא כי קיימת אצלו במשפחה אלרגיה חמורה בכל הקשור לסוסים, אלרגיה זו לא השפיעה עליו בשעה שחלפו לידו אלא רק כאשר רכב עליהם, אלרגיה מוזרה לכל הדעות, לאחר שסיימו להעמיס את הסוסים והפוני בצרורות הצידה והביגוד חזרו לתוך הפונדק הייתה זו כבר שעת אמצע הבוקר. הם התיישבו לסבב נוסף של קפה, לפתע נשמע קול רעש מהקומה העליונה, אקני ומאלוק נדרכו, בשעה הזו של היום הפונדק היה אמור להיות ריק לחלוטין, דארזן וקימולי הצניעו קול צחוק, לפתע מהקומה העליונה ירד קין, שערו הארוך קלוע בצמה מאחורי עורפו, מראה פניו היה כשל אדם מעונה. "לעזאזל אנשים", אמר קין בקול צרוד, "לא יכולתם לעשות קצת יותר רעש?, יש עוד כמה אנשים בפאתי לנודה שעוד לא ממש התעוררו מהרעש שאתם עושים, מה ארזתם?, את כל צבא המישורים?". "התעוררת יפתי?", שאל דארזן ופרץ בצחוק, "אם יש משהו טוב במסעות עם קין זה שכל בוקר מתחיל עם חיוכים שלנו וצרור קללות של קין". "לא מבין את העולם הזה. מה יש לאנשים להתעורר בבוקר כשאפשר להתעורר בצהריים בניחותא ועדיין להספיק לעשות את כל המשימות המוטלות עלינו בכל יום", אמר קין. "איך אתם מתכוננים להסתדר עימו בבוקר בתנאי שטח, הרי אתם תרצו בודאי לנצל כל שעת אור אפשרית", אמר מאלוק. "איך נעשה את זה?", ענה קין, "ללא כל בעיה הבחורים כאן יסתכנו בצרור קללות עתיקות בשעה שהם מעירים אותי וברוב שלבי הבוקר אני אמשיך לישון על גבו של מקס", קין קרץ לעברם של דארזן וקימולי. "עכשיו איפה מקס, באורווה?", שאל קין. "כן", ענה קימולי. "אצא אליו", נהם קין. קין פנה מהם ויצא לעבר האורווה. "הוא לא אוכל או שותה משהו על הבוקר?", שאל מאלוק את קימולי. "לא", ענה קימולי, "קין אינו רוצה דבר בבוקר, אתה מבין קשה מאוד להעירו כאשר הוא ישן על מיטה נוחה בחדר, צריך להתרגל לזה, קין מאוד אוהב לישון. אבל כאשר אנו נמצאים בתנאי שטח, אין טוב ממנו בהתארגנות קצרה של הכנת משקה ומזון הנועדים לשימוש תוך כדי רכיבה או הליכה, הוא לא מבזבז זמן בבוקר". לאחר כמה דקות חזר קין פנימה, "עכשיו מוכן אני למשקה קר", אמר, "לא, לא אקני, אינני שותה קפה, אני לא צריך להיות נמרץ וערני יותר ממה שאני כבר עכשיו. כשאתם מוכנים הודיעו לי". אקני מזגה לקין מיץ מתפוזים סחוטים וקין שתה את הכוס הגדולה בבת אחת. באותו הזמן קמו קימולי ודארזן ונפרדו בתודה ממאלוק. "תודה בעבור הכל מאלוק ידידי", אמר קימולי, "עוד נחזור כולנו בשלום עוד תראה". "להתראות ידידי" ענה מאלוק, "מפקיד אני בידכם הנאמנות את היקר לי מכל, שימרו עליו, למרות שנראה כי אקני יכולה לשמור על עצמה וגם עליכם", ובאומרו את המשפט האחרון הפנה מבטו לעברו של קין, שנראה היה כאילו הוא קורס בכל רגע נתון. "טוב!", אמר קין כמסכם עסקת מכירה, "אנחנו היינו כאן, אנחנו היסטוריה". בסיימו את דבריו פנו כל הארבעה אל מחוץ לפונדק עלו על בהמותיהם, כל אחד וגודל הבהמה המתאים לו, קין על מקס האצילי והגאה, שנראה היה כאילו רעב הוא לשוב במהירות האפשרית אל המרחבים הפתוחים, קימולי על סוס המלא בכתמים בצבעים חום ושחור על רקע לבן, אקני על סוס נמוך במקצת מזה של קימולי וצבעו חום אדום ואילו דארזן עלה על הפוני הנמוך בצבע לבן אך בעל רעמת שיער חומה וארוכה, היוצאת דופן באורכה. הארבעה הפנו את בהמותיהם לעברו של מאלוק, שעמד בפתחה של המרפסת בינות לצמחי התבלין הריחניים,קדו קידה בראשם ויצאו לדרכם. את מבטם לא הסבו לאחור בכדי לראות את מאלוק מוחה דמעה מעינו
"סלחו לי מכובדי, העבודה קוראת לי וכך בודאי גם ביתי, חדריכם מוכנים לקראתכם, קימולי יודע אתה את מיקומם ולכן אם אינכם נזקקים לשרותי", אמר מאלוק. הוא קם מכיסאו, "הייה נעים להכיר". אמר מאלוק וחזר לעיסוקיו מאחורי הדלפק. השלושה נשארו לשבת עוד זמן לא רב לאחר מכן ואז פנו ועלו לקומה השנייה לחדריהם, לכל אחד מהם הקצה מאלוק חדר, היו אלה מיטב החדרים שהיו לפונדק האור החיוור להציע, מיטות רכות ונוחות כד מים, קערת רחצה, סבון ומגבת חיכו להם שם. לא לקח זמן רב והשלושה נרדמו, אקני לא התעכבה הרבה אחריהם ופנתה אל יצועה. שנת לילה ערבה עברה על כולם. עם אור ראשון התעוררה אקני, לשעה קלה ארגנה את אחרוני החפצים שרצתה לקחת עימה למסע, ולאחר מכן העירה את קימולי, דארזן וקין. קימולי ודארזן יצאו ממשכבם שטפו את השינה מעניהם וירדו לקומת הקרקע, הם התיישבו סביב השולחן בו סעדו בליל אמש, אקני הגישה להם ארוחת בוקר עשירה הכוללת ביצים מטוגנות, תפוחי אדמה מבושלים, לחם טרי, מבחר נאה של גבינות, חמאה, ריבה, שפע של ירקות ופירות וקנקן של קפה מהביל. "היכן קין?", תהתה אקני, "הערתי אותו". דארזן פרץ בצחוק ופירורים התפזרו על זקנו מהלחם הפריך. "הערת אותו?", שאל. "כן", ענתה, "כמו את כולכם". קימולי פרץ בצחוק, "לא יאומן איך הוא נרדם בחזרה,שונא הוא לקום בבוקר, בטח קילל אותך תוך כדי זה שעוררת אותו". שעת שחרית חלפה ועברה והבוקר החל, השלושה סיימו את הארוחה והחלו לאכוף את שני הסוסים של קימולי ואקני, מתנתו של מאלוק ואת הסוסון עליו רכב דארזן. דארזן סרב לרכב על סוס בטענה כי אלה מנסים לרוצחו נפש או לפחות להטיל בו מום, כמו כן טען הוא כי קיימת אצלו במשפחה אלרגיה חמורה בכל הקשור לסוסים, אלרגיה זו לא השפיעה עליו בשעה שחלפו לידו אלא רק כאשר רכב עליהם, אלרגיה מוזרה לכל הדעות, לאחר שסיימו להעמיס את הסוסים והפוני בצרורות הצידה והביגוד חזרו לתוך הפונדק הייתה זו כבר שעת אמצע הבוקר. הם התיישבו לסבב נוסף של קפה, לפתע נשמע קול רעש מהקומה העליונה, אקני ומאלוק נדרכו, בשעה הזו של היום הפונדק היה אמור להיות ריק לחלוטין, דארזן וקימולי הצניעו קול צחוק, לפתע מהקומה העליונה ירד קין, שערו הארוך קלוע בצמה מאחורי עורפו, מראה פניו היה כשל אדם מעונה. "לעזאזל אנשים", אמר קין בקול צרוד, "לא יכולתם לעשות קצת יותר רעש?, יש עוד כמה אנשים בפאתי לנודה שעוד לא ממש התעוררו מהרעש שאתם עושים, מה ארזתם?, את כל צבא המישורים?". "התעוררת יפתי?", שאל דארזן ופרץ בצחוק, "אם יש משהו טוב במסעות עם קין זה שכל בוקר מתחיל עם חיוכים שלנו וצרור קללות של קין". "לא מבין את העולם הזה. מה יש לאנשים להתעורר בבוקר כשאפשר להתעורר בצהריים בניחותא ועדיין להספיק לעשות את כל המשימות המוטלות עלינו בכל יום", אמר קין. "איך אתם מתכוננים להסתדר עימו בבוקר בתנאי שטח, הרי אתם תרצו בודאי לנצל כל שעת אור אפשרית", אמר מאלוק. "איך נעשה את זה?", ענה קין, "ללא כל בעיה הבחורים כאן יסתכנו בצרור קללות עתיקות בשעה שהם מעירים אותי וברוב שלבי הבוקר אני אמשיך לישון על גבו של מקס", קין קרץ לעברם של דארזן וקימולי. "עכשיו איפה מקס, באורווה?", שאל קין. "כן", ענה קימולי. "אצא אליו", נהם קין. קין פנה מהם ויצא לעבר האורווה. "הוא לא אוכל או שותה משהו על הבוקר?", שאל מאלוק את קימולי. "לא", ענה קימולי, "קין אינו רוצה דבר בבוקר, אתה מבין קשה מאוד להעירו כאשר הוא ישן על מיטה נוחה בחדר, צריך להתרגל לזה, קין מאוד אוהב לישון. אבל כאשר אנו נמצאים בתנאי שטח, אין טוב ממנו בהתארגנות קצרה של הכנת משקה ומזון הנועדים לשימוש תוך כדי רכיבה או הליכה, הוא לא מבזבז זמן בבוקר". לאחר כמה דקות חזר קין פנימה, "עכשיו מוכן אני למשקה קר", אמר, "לא, לא אקני, אינני שותה קפה, אני לא צריך להיות נמרץ וערני יותר ממה שאני כבר עכשיו. כשאתם מוכנים הודיעו לי". אקני מזגה לקין מיץ מתפוזים סחוטים וקין שתה את הכוס הגדולה בבת אחת. באותו הזמן קמו קימולי ודארזן ונפרדו בתודה ממאלוק. "תודה בעבור הכל מאלוק ידידי", אמר קימולי, "עוד נחזור כולנו בשלום עוד תראה". "להתראות ידידי" ענה מאלוק, "מפקיד אני בידכם הנאמנות את היקר לי מכל, שימרו עליו, למרות שנראה כי אקני יכולה לשמור על עצמה וגם עליכם", ובאומרו את המשפט האחרון הפנה מבטו לעברו של קין, שנראה היה כאילו הוא קורס בכל רגע נתון. "טוב!", אמר קין כמסכם עסקת מכירה, "אנחנו היינו כאן, אנחנו היסטוריה". בסיימו את דבריו פנו כל הארבעה אל מחוץ לפונדק עלו על בהמותיהם, כל אחד וגודל הבהמה המתאים לו, קין על מקס האצילי והגאה, שנראה היה כאילו רעב הוא לשוב במהירות האפשרית אל המרחבים הפתוחים, קימולי על סוס המלא בכתמים בצבעים חום ושחור על רקע לבן, אקני על סוס נמוך במקצת מזה של קימולי וצבעו חום אדום ואילו דארזן עלה על הפוני הנמוך בצבע לבן אך בעל רעמת שיער חומה וארוכה, היוצאת דופן באורכה. הארבעה הפנו את בהמותיהם לעברו של מאלוק, שעמד בפתחה של המרפסת בינות לצמחי התבלין הריחניים,קדו קידה בראשם ויצאו לדרכם. את מבטם לא הסבו לאחור בכדי לראות את מאלוק מוחה דמעה מעינו
פרק שני חלק 1
פרק שני הארבעה האיצו בסוסיהם לאחר שחלפו בשערי העיירה לנודה, קצין המשמר בשער הזהירם מפני כמה חבורות של אורקים המסתובבות בשטח, "היו רבות כאלה", אמר, "בחלקן טיפלו הסיורים של הצבא, אך אינני יודע אם בכולם. היזהרו לכם". כאשר נעלמה העיירה מעבר לאופק הייתה זו שעת צהריים, במורד אחת הגבעות הרבות הפזורות על פני השטח המוריק, מורד שהסתיר אותם משני כיוונים, ישבו הארבעה לאכול צהריים, מאלוק צייד אותם בכל טוב, בשר משובח לצלייה, ירקות ופירות טריים, ולחם שנאפה השכם בבוקר. "איכלו כאוות נפשכם", אמר קין, "הבשר הטרי לא יחזיק מעבר ליום זה, החל ממחר נתחיל לעסוק בצייד. במידה ולא יהיה צייד בהישג ידנו נעבור לבשר המשומר. נחלק בנינו את המטלות. קימולי ואנוכי נעסוק בצייד, דארזן ואקני, אתם תעסקו בבישול, מציאת מקורות מים ואיסוף עצים לתבערה. לבהמות אין צורך בשלב זה לדאוג למזון, יש להם בחבל ארץ זה בשפע". מקס צנף בזעם, " סליחה מקס", אמר קין, "לא התכוונתי לפגוע". דארזן צחק, "לא ברורה לי מערכת היחסים שיש לך עם מקס, לפעמים נראה לי כאילו הוא יכול לדבר עימך". "אל תשאל שאלות עליהן אינך רוצה לקבל תשובות", ענה קין בחיוך, "למקס ולי יש קשר מיוחד שאיני יכול להרחיב עליו במילים בשלב זה, בסופו של דבר תבינו זאת בעצמכם". "אמור לי קין", אמר קימולי, "אין לך מגוון תשובות טוב יותר, מאשר זה שאינך יכול כמעט על כל נושא שבעולם להרחיב את הדיבור וכי בסופו של דבר נבין את התשובה בעצמנו?". "לא", ענה קין בקצרה, "כשתהייה לי אודיע לכם", חיוך נמרח על פניו של קימולי. לקימולי ודארזן לא היה כל כעס בנפשם על מסתוריותו של קין, אקני אולי עוד לא הבינה זאת, אך היא תבין ככל שיחלוף הזמן, כך היו בטוחים. קין לא היה מסתורי אלא את עברו העדיף שלא לספר, לא שמישהו מהחבורה חשד בכך שלקין יש עבר אפל. קין הגיע מהממלכות הצפוניות לממלכת האופל מצידה השני ואף אחד מהנוכחים לא ידע על טיבן או עוצמתן, כל שידעו היה מסיפורים שנחשבו בקרב העמים המתגוררים מדרום לממלכת האופל כסיפורי אגדה, לפי סיפורים אלה הממלכות מצפון לממלכת האופל היו עתיקות כממלכות בני הלילית ואדירות ביכולות הכלכליות והצבאיות שלהן לא פחות מהן, ולכן היה זה דיי סביר כי קין יבקש לשמור בשלב זה של המסע את סודותיה של אומתו, אך לא היה ספק בליבם כי יגיע הזמן והמועד הנכון, מבחינתו של קין לספר להם את סודותיה של ממלכתו, הוא יעשה זאת בחפץ לב, הזמן לכך עוד לא הגיע, עדיין. בכל זאת הוא הרי הזמין את כולם לבוא עימו אל ממלכתו. הארבעה סיימו את ארוחתם ואקני לקחה את הכלים לפלג מים קטן שזרם בסמוך, לאחר שסיימה את הרחיצה עלו על סוסיהם והמשיכו לכיוון צפון מזרח. "עלינו לבחור אם אנו ממשיכים על הדרך הראשית והכפרים המתחברים אליה או שעלינו לרכב דרך הגבעות והשדות, חלק מהאיכרים לא יאהבו את זה שאנחנו חודרים לשטחי העיבוד שלהם", אמר קימולי. "נראה לי כרגע אין בעיה להמשיך על הדרך הראשית, עוברים כאן, כמה פעמים ביום סיורים של צבא בני המישורים, לא ניראה כי חבורות של אורקים או שודדים יארבו לנו לפחות לא כל עוד אנו קרובים לעיר הבירה שלכם", אמר דארזן. "אם כך מוסכם, נמשיך בינתיים על הדרך הראשית", אמר קין, ,מה שיותר חשוב מבחינתי זה שנגמא כמה שיותר מרחק בימים הראשונים, דרכנו ארוכה מאוד". הארבע סיימו אתה ארוחה והתארגנו בזריזות לרכיבה. הם יצאו לדרכם ללא עיכוב, הנוף היה דומה לנוף הסובב את העיירה כרי דשא ככל שרואה העין, מסביבם היו פזורות גבעות נמוכות עליהן צמחו עצים בודדים, צמחים שונים ושיחים נמוכים, חלק מהגבעות היו מכוסות לחלוטין בשיחים המוריקים, ציוץ ציפורים מילא את האוויר ומידי פעם יכלו להבחין באייל או בקבוצות קטנות של צבאים, שפנים, ארנבות ומיני מכרסמים אחרים הסתובבו כמעט באין מפריע, חבל ארץ עשיר היה זה. כשנטתה השמש אל מעבר לגבעות הספיקו הארבעה לגמוע מרחק של כ 25 פרסה, עם שקיעתה מצאו לעצמם מקום שבו יכלו לחנות ללילה, דארזן הבעיר מדורה, קין השתרך מעט מאחור והגיע אחרי כולם. הוא ניצל את זה שכולם היו קרובים לאור המדורה, "עוקבים אחרינו", לחש, בשומעה זאת החלה אקני לכבות את המדורה, "אין כל צורך בכך, אם נכבה אותה עכשיו יחשדו העוקבים כי התגלו על ידנו ויתקפו ללא ספק בחשכת הליל. עלינו להקרין בטחון רב ככל האפשר. ההפך אקני העצימי את האש כדי שיגדל מעגל האור". דארזן יצא לחיפוש נוסף של עצים יבשים וקימולי הוסיף את כל אלה שהיו סביב המדורה לתוך האש, אקני החלה לשקוד על הכנת הארוחה. לאחר זמן לא רב שב דארזן ועל כתפיו המוצקות הייתה מונחת ערמה נכבדה של ענפים וזרדים למדורה,"זה יספיק עד אור הבוקר", אמר. אקני סיימה את הכנת הארוחה וחילקה אותה למנות, היא הגישה לכל אחד מהם את המנה עם רבע כיכר לחם והחלה למזוג את הבירה המשובחת שנשאו עימם, מתנתו של מאלוק היקר, בפיו של דארזן לספלים. "עלינו להציב אם כך שמירה", אמרה. "אכן", אמר קימולי, "לך המשמרת הראשונה, דארזן יהיה בשנייה, אני בשלישית ואתה קין תסיים עד אור הבוקר, זקוק אתה ליותר שינה מכולנו". "לא, בשלב זה אינני זקוק לתוספת שעות שינה, אבל לעולם לא תשמע ממני התנגדות לעוד", חייך קין. לאחר סיומה של הארוחה הוציא קין מקטרת והחל מעבד בה עשבים לעישון, "מי רוצה?", שאל השלושה סרבו בנימוס. "עשבי העישון שלך יש להם תכונה לסובב את הראש במקצת ונראה לי כי הלילה ארצה לשמור על ראש צלול", אמר קימולי. קין החל מלהט את מקטרתו ובמהרה הסתלסל ממנה עשן לבנבן, לאחר כמה דקות סיים קין את מלאכת העישון, הוא הניח למקטרתו להתקרר ולאחר מכן הכניסה לכפלי גלימתו, את שאריות העשבים הכניס לשקיק קטן שנועד לעשבי עישון משומשים שלא עבר זמנם. עיניו של קין כבדו והוא פנה אל החבורה, "מציע אני כי נקדים לנום וננצל כל שעת שקט שקיימת לנו, אינני יודע עד כמה קרובים אלינו העוקבים והיכן הם נמצאים, עלינו לישון כל עוד אנו יכולים להרשות לעצמנו זאת". "אכן רבותי, אתחיל את משמרתי כעת", אמרה אקני בגאווה, היא קמה מהם והתיישבה מחוץ למעגל האור של המדורה על בליטה של סלע לא רחוק מהם. במהרה עלו קולות נחרותיו של דארזן וקין שעדיין לא נירדם קם וסובב את הגמד על בטנו, אקני התבוננה בו בסקרנות, "כך יקל עליו לישון", אמר בחיוך, לאחר מכן רחץ קין במהירות את הכלים ולבסוף נשכב על שמיכה שפרס עוד קודם. לאחר זמן קצר נרדם אף הוא, קימולי העמיד פני ישן וצפה באקני במשך זמן דיי ממושך לאחר הירדמותם של דארזן וקין, לבסוף ניראה היה כי נחה דעתו ונירדם אף הוא. -המשך-
פרק שני הארבעה האיצו בסוסיהם לאחר שחלפו בשערי העיירה לנודה, קצין המשמר בשער הזהירם מפני כמה חבורות של אורקים המסתובבות בשטח, "היו רבות כאלה", אמר, "בחלקן טיפלו הסיורים של הצבא, אך אינני יודע אם בכולם. היזהרו לכם". כאשר נעלמה העיירה מעבר לאופק הייתה זו שעת צהריים, במורד אחת הגבעות הרבות הפזורות על פני השטח המוריק, מורד שהסתיר אותם משני כיוונים, ישבו הארבעה לאכול צהריים, מאלוק צייד אותם בכל טוב, בשר משובח לצלייה, ירקות ופירות טריים, ולחם שנאפה השכם בבוקר. "איכלו כאוות נפשכם", אמר קין, "הבשר הטרי לא יחזיק מעבר ליום זה, החל ממחר נתחיל לעסוק בצייד. במידה ולא יהיה צייד בהישג ידנו נעבור לבשר המשומר. נחלק בנינו את המטלות. קימולי ואנוכי נעסוק בצייד, דארזן ואקני, אתם תעסקו בבישול, מציאת מקורות מים ואיסוף עצים לתבערה. לבהמות אין צורך בשלב זה לדאוג למזון, יש להם בחבל ארץ זה בשפע". מקס צנף בזעם, " סליחה מקס", אמר קין, "לא התכוונתי לפגוע". דארזן צחק, "לא ברורה לי מערכת היחסים שיש לך עם מקס, לפעמים נראה לי כאילו הוא יכול לדבר עימך". "אל תשאל שאלות עליהן אינך רוצה לקבל תשובות", ענה קין בחיוך, "למקס ולי יש קשר מיוחד שאיני יכול להרחיב עליו במילים בשלב זה, בסופו של דבר תבינו זאת בעצמכם". "אמור לי קין", אמר קימולי, "אין לך מגוון תשובות טוב יותר, מאשר זה שאינך יכול כמעט על כל נושא שבעולם להרחיב את הדיבור וכי בסופו של דבר נבין את התשובה בעצמנו?". "לא", ענה קין בקצרה, "כשתהייה לי אודיע לכם", חיוך נמרח על פניו של קימולי. לקימולי ודארזן לא היה כל כעס בנפשם על מסתוריותו של קין, אקני אולי עוד לא הבינה זאת, אך היא תבין ככל שיחלוף הזמן, כך היו בטוחים. קין לא היה מסתורי אלא את עברו העדיף שלא לספר, לא שמישהו מהחבורה חשד בכך שלקין יש עבר אפל. קין הגיע מהממלכות הצפוניות לממלכת האופל מצידה השני ואף אחד מהנוכחים לא ידע על טיבן או עוצמתן, כל שידעו היה מסיפורים שנחשבו בקרב העמים המתגוררים מדרום לממלכת האופל כסיפורי אגדה, לפי סיפורים אלה הממלכות מצפון לממלכת האופל היו עתיקות כממלכות בני הלילית ואדירות ביכולות הכלכליות והצבאיות שלהן לא פחות מהן, ולכן היה זה דיי סביר כי קין יבקש לשמור בשלב זה של המסע את סודותיה של אומתו, אך לא היה ספק בליבם כי יגיע הזמן והמועד הנכון, מבחינתו של קין לספר להם את סודותיה של ממלכתו, הוא יעשה זאת בחפץ לב, הזמן לכך עוד לא הגיע, עדיין. בכל זאת הוא הרי הזמין את כולם לבוא עימו אל ממלכתו. הארבעה סיימו את ארוחתם ואקני לקחה את הכלים לפלג מים קטן שזרם בסמוך, לאחר שסיימה את הרחיצה עלו על סוסיהם והמשיכו לכיוון צפון מזרח. "עלינו לבחור אם אנו ממשיכים על הדרך הראשית והכפרים המתחברים אליה או שעלינו לרכב דרך הגבעות והשדות, חלק מהאיכרים לא יאהבו את זה שאנחנו חודרים לשטחי העיבוד שלהם", אמר קימולי. "נראה לי כרגע אין בעיה להמשיך על הדרך הראשית, עוברים כאן, כמה פעמים ביום סיורים של צבא בני המישורים, לא ניראה כי חבורות של אורקים או שודדים יארבו לנו לפחות לא כל עוד אנו קרובים לעיר הבירה שלכם", אמר דארזן. "אם כך מוסכם, נמשיך בינתיים על הדרך הראשית", אמר קין, ,מה שיותר חשוב מבחינתי זה שנגמא כמה שיותר מרחק בימים הראשונים, דרכנו ארוכה מאוד". הארבע סיימו אתה ארוחה והתארגנו בזריזות לרכיבה. הם יצאו לדרכם ללא עיכוב, הנוף היה דומה לנוף הסובב את העיירה כרי דשא ככל שרואה העין, מסביבם היו פזורות גבעות נמוכות עליהן צמחו עצים בודדים, צמחים שונים ושיחים נמוכים, חלק מהגבעות היו מכוסות לחלוטין בשיחים המוריקים, ציוץ ציפורים מילא את האוויר ומידי פעם יכלו להבחין באייל או בקבוצות קטנות של צבאים, שפנים, ארנבות ומיני מכרסמים אחרים הסתובבו כמעט באין מפריע, חבל ארץ עשיר היה זה. כשנטתה השמש אל מעבר לגבעות הספיקו הארבעה לגמוע מרחק של כ 25 פרסה, עם שקיעתה מצאו לעצמם מקום שבו יכלו לחנות ללילה, דארזן הבעיר מדורה, קין השתרך מעט מאחור והגיע אחרי כולם. הוא ניצל את זה שכולם היו קרובים לאור המדורה, "עוקבים אחרינו", לחש, בשומעה זאת החלה אקני לכבות את המדורה, "אין כל צורך בכך, אם נכבה אותה עכשיו יחשדו העוקבים כי התגלו על ידנו ויתקפו ללא ספק בחשכת הליל. עלינו להקרין בטחון רב ככל האפשר. ההפך אקני העצימי את האש כדי שיגדל מעגל האור". דארזן יצא לחיפוש נוסף של עצים יבשים וקימולי הוסיף את כל אלה שהיו סביב המדורה לתוך האש, אקני החלה לשקוד על הכנת הארוחה. לאחר זמן לא רב שב דארזן ועל כתפיו המוצקות הייתה מונחת ערמה נכבדה של ענפים וזרדים למדורה,"זה יספיק עד אור הבוקר", אמר. אקני סיימה את הכנת הארוחה וחילקה אותה למנות, היא הגישה לכל אחד מהם את המנה עם רבע כיכר לחם והחלה למזוג את הבירה המשובחת שנשאו עימם, מתנתו של מאלוק היקר, בפיו של דארזן לספלים. "עלינו להציב אם כך שמירה", אמרה. "אכן", אמר קימולי, "לך המשמרת הראשונה, דארזן יהיה בשנייה, אני בשלישית ואתה קין תסיים עד אור הבוקר, זקוק אתה ליותר שינה מכולנו". "לא, בשלב זה אינני זקוק לתוספת שעות שינה, אבל לעולם לא תשמע ממני התנגדות לעוד", חייך קין. לאחר סיומה של הארוחה הוציא קין מקטרת והחל מעבד בה עשבים לעישון, "מי רוצה?", שאל השלושה סרבו בנימוס. "עשבי העישון שלך יש להם תכונה לסובב את הראש במקצת ונראה לי כי הלילה ארצה לשמור על ראש צלול", אמר קימולי. קין החל מלהט את מקטרתו ובמהרה הסתלסל ממנה עשן לבנבן, לאחר כמה דקות סיים קין את מלאכת העישון, הוא הניח למקטרתו להתקרר ולאחר מכן הכניסה לכפלי גלימתו, את שאריות העשבים הכניס לשקיק קטן שנועד לעשבי עישון משומשים שלא עבר זמנם. עיניו של קין כבדו והוא פנה אל החבורה, "מציע אני כי נקדים לנום וננצל כל שעת שקט שקיימת לנו, אינני יודע עד כמה קרובים אלינו העוקבים והיכן הם נמצאים, עלינו לישון כל עוד אנו יכולים להרשות לעצמנו זאת". "אכן רבותי, אתחיל את משמרתי כעת", אמרה אקני בגאווה, היא קמה מהם והתיישבה מחוץ למעגל האור של המדורה על בליטה של סלע לא רחוק מהם. במהרה עלו קולות נחרותיו של דארזן וקין שעדיין לא נירדם קם וסובב את הגמד על בטנו, אקני התבוננה בו בסקרנות, "כך יקל עליו לישון", אמר בחיוך, לאחר מכן רחץ קין במהירות את הכלים ולבסוף נשכב על שמיכה שפרס עוד קודם. לאחר זמן קצר נרדם אף הוא, קימולי העמיד פני ישן וצפה באקני במשך זמן דיי ממושך לאחר הירדמותם של דארזן וקין, לבסוף ניראה היה כי נחה דעתו ונירדם אף הוא. -המשך-
פרק שני חלק 2
הלילה עבר עליהם בשקט אקני, העירה את דארזן, שהעיר את קימולי וחזר לנחרותיו, קין התעורר כמעט מייד עם הירדמו של דארזן והפכו שוב על גבו כדי למנוע את נחרותיו האדירות, קימולי צחק חרש, את משמרתו העביר קימולי בהקשבה לקולות הליל, אך לא מצא בהם דבר שיעורר בו חשד, לבסוף הגיע השעה להעיר את מחליפו. קין בניגוד לפונדק התעורר עוד לפני שידו של קימולי נגעה בו והחל את המשמרת האחרונה. לפתע שמע קין קול רחש חלוש של צעדים, במהירות הבזק ניתר על רגליו ושלף את חרבו הקצרה בצ´יקצ´וק חרישי של שפתיו עורר את מקס שניצב לא רחוק ממנו, מקס קרב אליו בלאט, מאוכפו הוציא קשת ואשפת חצים, קין התבונן סביבו ולא ראה כל תנועה, הוא התקרב יותר למעגל אורה של המדורה והשתטח מאחורי שיח נמוך ריחו של השיח הציף את נחיריו, היה זה ריח לבנדר, לפתע הבחין בשתי צלליות מתקרבות בדממה למעגל אורה של המדורה, בכנסם אליו הבחין כי השניים היו מכוסים באדרת ארוכה וברדס לראשם, גלימתם שחורה מליל הייתה וניראה כאילו בולעת היא את אורה של המדורה, רק מגפי העור שלבשו לרגליהם בלטו מתחת לגלימה השחורה, השניים עברו בין הנמים ורכנו כדי לבדוק מי הוא מה, ניראה היה כי לא מצאו את מבוקשם, השניים פנו אל עבר הבהמות שהיו קשורות לא רחוק ממעגל אורה של המדורה. במהירות הבזק זינק קין על רגליו וידיו דרכו חץ בקשתו, "מי אתם ומה רצונכם", רעם קולו, שלושת הנמים התעוררו במהירות, אך לפני שהספיקו להתרומם התנפלו השניים בקול צרחה לעברו של קין, מתחת לגלימותיהם שלפו חרבות המעוקלות במקצת בקצותיהן, קין מיהר וירה את חצו הדרוך ופילח את צווארו של הראשון, במהירות השליך את קשתו ושלף את חרבו הקצרה, אך מקס הקדימו בכך, בהסתערות מהירה עקף מקס את האויב וכשהגיע לאחוריו שילח בעיטה אדירה לעברו עם שתי רגליו האחוריות הדמות התעופפה מעוצמת הבעיטה האדירה מרחק רב של ונחתה עם ראש מרוצץ לחלוטין מחוץ למעגל אורה של המדורה. שלושת החברים הספיקו כבר לעמוד על רגליהם, דארזן שלף מתחת ליצועו את קרדום הקרב שלו בעל שני הלהבים, קימולי עמד וחרבו המעוקלת בידו, אקני שלפה חרב מעוקלת גם כן, אך קצרה וקלה מזו של קימולי. "כמה טוב שהופיעו", אמר קין, "חסכו לי את פעולת הערתכם", גיחך. "מי הם?", זעף דארזן. "זאת מיד נדע", אמר קין, "התואיל להצטרף אלי", קין ודארזן התקרבו לגופת הדמות ששכבה לא רחוק מהם וחץ נעוץ בצווארה. דארזן התכופף והפשיל את הברדס מראשה של הגופה, אנקת תדהמה נמלטה מפיו, "הרואה אתה את שעיניי רואות", שאל את קין בלחש, קימולי ואקני התקרבו גם ואנקת תדהמה נמלטה מפיה של אקני, "בן לילית!, לא ראיתם מעולם, למה תקפו אותך?", קין סיפר להם את שקרה אותו ברגעים לפני שהתעוררו ואז הוסיף, "לא בן לילית מהגזע אותו מכירים אתם", אמר לקימולי ואקני, "בני לילית אפל הוא זה", אמר בלחש. "נקבור אותם קבורה הגונה", אמר לפתע, "כבוד רב רוכש אני לבני גזע זה של בני הלילית, למרות כי תקפו אותי. נשתמש בקרדומך", פנה קין לדארזן, דארזן הנהן בכובד ראש ופנה עם קימולי לעברה של הדמות השנייה כשהגיעו לשם החל דארזן במלאכת החפירה זריזה, מיומן היה ככל הגמדים במלאכות הקשורות בעבודת כפיים כחפירה, במהירות חפר בור מלבני המתאים לגודלה של הגופה וצורתה וקימולי גלגל אותה פנימה, דארזן שפניו התמלאו אנגלי זיעה כיסה את הגופה במהירות ונשא ברכה קצרה לנשמתו של המת. אקני וקין, באותו הזמן, נשארו ליד גופת בן הלילית הראשון, קין רכן לעברה והחל מפשפש בבגדיה, נראה כאילו מחפש הוא דבר מה, ארשת אכזבה עלתה על פניו, משלא מצא דבר בין כיסיו, אך בבליטה קטנה על רגלה הימנית של הגופה הדוממת מצא קין את אשר חיפש, במיומנות החדיר קין את ידו לתוך גלימתו של בן הלילית ושלף אותה. סכין, נהדרת למראה, להבה נראה היה כמלאכת מחשבת, קין אחזו בידו וסובב אותו לאורה של המדורה ופניו לבשו הבעת התרשמות. "כלי נהדר הוא זה", אמר לאקני שכרעה לידו בכדי להיטיב לראות, "להב זה הותך בודאי כמה וכמה פעמים במהלך חישולו, נראה הוא כבלתי שביר, רואה את הכתוב עליה?", שאל. "כן", ענתה אקני, "מהוא הכתב הזה?, ראיתי בעבר בספרים את כתב ידם של בני הלילית, כתב זה דומה לו מאוד, אך גם שונה". "אכן", אמר קין, "כתב זה הינו כתבם של בני הלילית אך לא של אלא אותם את מכירה מהספרים אותם ראית. כתב זה הינו של אלפים אפלים". קימולי ודארזן חזרו ממלאכתם וכרעו מצידה השני של הגופה. "כאשר יגורתי בא", אמר קין לדארזן. דארזן סובב את ראשו ואמר, "בן לילית אפל", וירק על האדמת הדשא. שעת הזריחה התקרבה והלכה. קין פנה אל אקני, "יקירה, הכיני לנו ארוחת בוקר מהירה בשעה שאנו נטמון את הגופה בכבוד המגיע לה". "בודאי", ענתה לו אקני ופנתה לעבר המדורה. קין התרומם על רגליו ופנה אל דארזן, "נוח ידידי היקר, יום קשה צפוי לנו, עזור לאקני אם רצונך בכך, קימולי ואני נסיים את המלאכה", באומרו זאת אחז בקרדום שהיה מונח למרגלות דארזן ובמיומנות רבה חפר בזריזות, פחותה אמנם מזו של דארזן, אך עדיין מהירה, בור קבורה, "קימולי", אמר קין, "מצא עץ נאה והבא שניים מענפיו הרכים והצעירים", קין כיבד את אויביו כך נכחו כולם, קבורה חפוזה אמנם עשו לבני הלילית האפלים, אך מכובדת ביותר הייתה קבורה זו ללא ספק. בדיוק כשסיים את מלאכת הקבורה חזר קימולי ובידיו שני ענפי אלון צעירים. קין לקח את הענפים מידיו והוציא את הסכין אותה לקח מבן הלילית המת, הוא עיבד את הענפים ויצר מהם ייחור הראוי לשתילה, לאחר מכן ניגש באיטיות אל כל אחד מהקברים הטריים, כרע ברך ושתל את ייחורי האלון תוך כדי שירה חרישית. לא מוכרת הייתה המנגינה לקימולי, אקני ודארזן. השלושה התיישבו על יד המדורה, והתבוננו בקין ביראת כבוד. לאחר מספר רגעים שב קין אל השלושה ופניו רציניות. "המזון מוכן, קין", אמרה אקני חרש, אך אף אחד לא ניגש לאכול. "הקשיבו לי", אמר לפתע קין ועורר את כולם מהשרעפים בהם היו שקועים, "שני בני לילית שנהרגו כאן הלילה על ידי, אין הם קדושים ולכן חדלו מהרהורים לא נכונים. אם לא הייתי קוטל אותם היו הם קוטלים אותי המקרה הטוב או מהממים אותי ולוקחים אותי עימם בשבי אל שר האופל". דארזן כחכח בגרונו "אין אני חושב כי מי מאיתנו מצר על מותם של שני בני הבלייעל האלה, אך חושב אני כי מדבר אני בשם כולם, אנו המומים", קימולי ואקני הנהנו, " יש לי כמה וכמה שאלות אליך קין, ומשום מה יש לי את ההרגשה כי לא תענה עליהן, אך חייב את זה לעצמי לפחות לנסות לדובב אותך בנושא הזה. מעולם לא נתקלתי בבני לילית אפלים, ומעולם לא שמעתי כי יצאו הם מגבולות ממלכת האופל, למעט האגדות העתיקות על מלחמת הקודש הגדולה בינם לבין שאר גזעי בני הלילית, מלחמה שכמעט החריבה את העולם ככתוב באגדה הנושנה". "אכן", אמר קין, "למעט המלחמה ההיא לא יצאו בני לילית אפלים אל מחוץ לגבולות ממלכתם, תשומת ליבם הייתה מרוכזת בקו גבול המשותף והארוך עם אדוניס, ממלכתי האדירה אשר בצפון הרחוק". "מי הם בכלל מעולם לא ידעתי כי יש בני לילית אפלים", אמרה אקני וקימולי הנהן בהסכמה. -המשך-
הלילה עבר עליהם בשקט אקני, העירה את דארזן, שהעיר את קימולי וחזר לנחרותיו, קין התעורר כמעט מייד עם הירדמו של דארזן והפכו שוב על גבו כדי למנוע את נחרותיו האדירות, קימולי צחק חרש, את משמרתו העביר קימולי בהקשבה לקולות הליל, אך לא מצא בהם דבר שיעורר בו חשד, לבסוף הגיע השעה להעיר את מחליפו. קין בניגוד לפונדק התעורר עוד לפני שידו של קימולי נגעה בו והחל את המשמרת האחרונה. לפתע שמע קין קול רחש חלוש של צעדים, במהירות הבזק ניתר על רגליו ושלף את חרבו הקצרה בצ´יקצ´וק חרישי של שפתיו עורר את מקס שניצב לא רחוק ממנו, מקס קרב אליו בלאט, מאוכפו הוציא קשת ואשפת חצים, קין התבונן סביבו ולא ראה כל תנועה, הוא התקרב יותר למעגל אורה של המדורה והשתטח מאחורי שיח נמוך ריחו של השיח הציף את נחיריו, היה זה ריח לבנדר, לפתע הבחין בשתי צלליות מתקרבות בדממה למעגל אורה של המדורה, בכנסם אליו הבחין כי השניים היו מכוסים באדרת ארוכה וברדס לראשם, גלימתם שחורה מליל הייתה וניראה כאילו בולעת היא את אורה של המדורה, רק מגפי העור שלבשו לרגליהם בלטו מתחת לגלימה השחורה, השניים עברו בין הנמים ורכנו כדי לבדוק מי הוא מה, ניראה היה כי לא מצאו את מבוקשם, השניים פנו אל עבר הבהמות שהיו קשורות לא רחוק ממעגל אורה של המדורה. במהירות הבזק זינק קין על רגליו וידיו דרכו חץ בקשתו, "מי אתם ומה רצונכם", רעם קולו, שלושת הנמים התעוררו במהירות, אך לפני שהספיקו להתרומם התנפלו השניים בקול צרחה לעברו של קין, מתחת לגלימותיהם שלפו חרבות המעוקלות במקצת בקצותיהן, קין מיהר וירה את חצו הדרוך ופילח את צווארו של הראשון, במהירות השליך את קשתו ושלף את חרבו הקצרה, אך מקס הקדימו בכך, בהסתערות מהירה עקף מקס את האויב וכשהגיע לאחוריו שילח בעיטה אדירה לעברו עם שתי רגליו האחוריות הדמות התעופפה מעוצמת הבעיטה האדירה מרחק רב של ונחתה עם ראש מרוצץ לחלוטין מחוץ למעגל אורה של המדורה. שלושת החברים הספיקו כבר לעמוד על רגליהם, דארזן שלף מתחת ליצועו את קרדום הקרב שלו בעל שני הלהבים, קימולי עמד וחרבו המעוקלת בידו, אקני שלפה חרב מעוקלת גם כן, אך קצרה וקלה מזו של קימולי. "כמה טוב שהופיעו", אמר קין, "חסכו לי את פעולת הערתכם", גיחך. "מי הם?", זעף דארזן. "זאת מיד נדע", אמר קין, "התואיל להצטרף אלי", קין ודארזן התקרבו לגופת הדמות ששכבה לא רחוק מהם וחץ נעוץ בצווארה. דארזן התכופף והפשיל את הברדס מראשה של הגופה, אנקת תדהמה נמלטה מפיו, "הרואה אתה את שעיניי רואות", שאל את קין בלחש, קימולי ואקני התקרבו גם ואנקת תדהמה נמלטה מפיה של אקני, "בן לילית!, לא ראיתם מעולם, למה תקפו אותך?", קין סיפר להם את שקרה אותו ברגעים לפני שהתעוררו ואז הוסיף, "לא בן לילית מהגזע אותו מכירים אתם", אמר לקימולי ואקני, "בני לילית אפל הוא זה", אמר בלחש. "נקבור אותם קבורה הגונה", אמר לפתע, "כבוד רב רוכש אני לבני גזע זה של בני הלילית, למרות כי תקפו אותי. נשתמש בקרדומך", פנה קין לדארזן, דארזן הנהן בכובד ראש ופנה עם קימולי לעברה של הדמות השנייה כשהגיעו לשם החל דארזן במלאכת החפירה זריזה, מיומן היה ככל הגמדים במלאכות הקשורות בעבודת כפיים כחפירה, במהירות חפר בור מלבני המתאים לגודלה של הגופה וצורתה וקימולי גלגל אותה פנימה, דארזן שפניו התמלאו אנגלי זיעה כיסה את הגופה במהירות ונשא ברכה קצרה לנשמתו של המת. אקני וקין, באותו הזמן, נשארו ליד גופת בן הלילית הראשון, קין רכן לעברה והחל מפשפש בבגדיה, נראה כאילו מחפש הוא דבר מה, ארשת אכזבה עלתה על פניו, משלא מצא דבר בין כיסיו, אך בבליטה קטנה על רגלה הימנית של הגופה הדוממת מצא קין את אשר חיפש, במיומנות החדיר קין את ידו לתוך גלימתו של בן הלילית ושלף אותה. סכין, נהדרת למראה, להבה נראה היה כמלאכת מחשבת, קין אחזו בידו וסובב אותו לאורה של המדורה ופניו לבשו הבעת התרשמות. "כלי נהדר הוא זה", אמר לאקני שכרעה לידו בכדי להיטיב לראות, "להב זה הותך בודאי כמה וכמה פעמים במהלך חישולו, נראה הוא כבלתי שביר, רואה את הכתוב עליה?", שאל. "כן", ענתה אקני, "מהוא הכתב הזה?, ראיתי בעבר בספרים את כתב ידם של בני הלילית, כתב זה דומה לו מאוד, אך גם שונה". "אכן", אמר קין, "כתב זה הינו כתבם של בני הלילית אך לא של אלא אותם את מכירה מהספרים אותם ראית. כתב זה הינו של אלפים אפלים". קימולי ודארזן חזרו ממלאכתם וכרעו מצידה השני של הגופה. "כאשר יגורתי בא", אמר קין לדארזן. דארזן סובב את ראשו ואמר, "בן לילית אפל", וירק על האדמת הדשא. שעת הזריחה התקרבה והלכה. קין פנה אל אקני, "יקירה, הכיני לנו ארוחת בוקר מהירה בשעה שאנו נטמון את הגופה בכבוד המגיע לה". "בודאי", ענתה לו אקני ופנתה לעבר המדורה. קין התרומם על רגליו ופנה אל דארזן, "נוח ידידי היקר, יום קשה צפוי לנו, עזור לאקני אם רצונך בכך, קימולי ואני נסיים את המלאכה", באומרו זאת אחז בקרדום שהיה מונח למרגלות דארזן ובמיומנות רבה חפר בזריזות, פחותה אמנם מזו של דארזן, אך עדיין מהירה, בור קבורה, "קימולי", אמר קין, "מצא עץ נאה והבא שניים מענפיו הרכים והצעירים", קין כיבד את אויביו כך נכחו כולם, קבורה חפוזה אמנם עשו לבני הלילית האפלים, אך מכובדת ביותר הייתה קבורה זו ללא ספק. בדיוק כשסיים את מלאכת הקבורה חזר קימולי ובידיו שני ענפי אלון צעירים. קין לקח את הענפים מידיו והוציא את הסכין אותה לקח מבן הלילית המת, הוא עיבד את הענפים ויצר מהם ייחור הראוי לשתילה, לאחר מכן ניגש באיטיות אל כל אחד מהקברים הטריים, כרע ברך ושתל את ייחורי האלון תוך כדי שירה חרישית. לא מוכרת הייתה המנגינה לקימולי, אקני ודארזן. השלושה התיישבו על יד המדורה, והתבוננו בקין ביראת כבוד. לאחר מספר רגעים שב קין אל השלושה ופניו רציניות. "המזון מוכן, קין", אמרה אקני חרש, אך אף אחד לא ניגש לאכול. "הקשיבו לי", אמר לפתע קין ועורר את כולם מהשרעפים בהם היו שקועים, "שני בני לילית שנהרגו כאן הלילה על ידי, אין הם קדושים ולכן חדלו מהרהורים לא נכונים. אם לא הייתי קוטל אותם היו הם קוטלים אותי המקרה הטוב או מהממים אותי ולוקחים אותי עימם בשבי אל שר האופל". דארזן כחכח בגרונו "אין אני חושב כי מי מאיתנו מצר על מותם של שני בני הבלייעל האלה, אך חושב אני כי מדבר אני בשם כולם, אנו המומים", קימולי ואקני הנהנו, " יש לי כמה וכמה שאלות אליך קין, ומשום מה יש לי את ההרגשה כי לא תענה עליהן, אך חייב את זה לעצמי לפחות לנסות לדובב אותך בנושא הזה. מעולם לא נתקלתי בבני לילית אפלים, ומעולם לא שמעתי כי יצאו הם מגבולות ממלכת האופל, למעט האגדות העתיקות על מלחמת הקודש הגדולה בינם לבין שאר גזעי בני הלילית, מלחמה שכמעט החריבה את העולם ככתוב באגדה הנושנה". "אכן", אמר קין, "למעט המלחמה ההיא לא יצאו בני לילית אפלים אל מחוץ לגבולות ממלכתם, תשומת ליבם הייתה מרוכזת בקו גבול המשותף והארוך עם אדוניס, ממלכתי האדירה אשר בצפון הרחוק". "מי הם בכלל מעולם לא ידעתי כי יש בני לילית אפלים", אמרה אקני וקימולי הנהן בהסכמה. -המשך-
פרק שני חלק 3
קין ודארזן שתקו לרגע ואז פתח קין ואמר "עזבו עכשיו את הידוע לכם מסיפורי האגדה שמעו את דברי ואל תקטעו את דברי", קין הביט איך מתרכזים מבטי השלושה במבטו, כאשר הרגיש כי תשומת הלב המלאה מופנית אליו חזר לדבר, "אקני, בבקשה מזגי בזריזות את המזון לקעריות נאכל תוך כדי השיחה, נחסוך זמן ככה", אקני מיהרה לבצע את בקשתו, מסרה לכולם את מזונם והתיישבה בחזרה ליד קימולי, קין טעם מהמזון ואחר הלעיסה חזר לדבר, "עם בריאת העולם ולאחר שסיימו האלים את סידורו וארגונו החליטו האלים כי הגיע הזמן להביא אל העולם יצורים בעלי תבונה ויכולת התפתחות ולמידה, כידוע לכם, קיימים שלושה אלים ראשיים בורדיל אלת הטוב, טלטונס אל האפלה ו-ילונקס האל ללא משוא הפנים, כל האלים יכלו לנסוך חיים ביצורים שבראו אך בתחילה החליטו לעבוד בשיתוף פעולה. היה זה לפני מלחמת האלים שלאחריה התפצלה מלכות השמיים" השלושה הקשיבו קשב רב תוך כדי אכילה וקימולי פער עיניו למשמע הסיפור, קין המשיך, "האלים החליטו לנסות וליצור זן אחד של ברואים, בורדיל נסכה בהם את אהבת העולם, טלטונס נסך בהם כוח ו-ילונקס מיזג את שני הכוחות בהם והוסיף חוכמה הנרכשת מנסיון, יצורים אלא היו בני הלילית, בני אלמוות הם, במשך כשמונה מאות שנה חיו הם בשלום עם העולם ועם עצמם, התרבו והתפשטו על פני הארץ בנו ערים אדירות ופיארו את הארץ בה ישבו. בשלב זה החלו להתגלע חילוקי דעות בין בורדיל לטלטונס. בורדיל רצתה כי יתרכזו בעשייה וביצירת הוד ופאר לעולם אותו בראו האלים ואילו טלטונס רצה כי יבייתו את כל שאר יצורי העולם וישלטו בהם ללא עוררין, באותו הזמן שהה ילונקס מחוץ לממלכת השמיים ושוטט הוא בתחפושות משתנות על פני האדמה, הוא העניק מתנות רבות באותן שמונה מאות שנים לבני הלילית", קין עצר כדי לסיים את הארוחה ולגם במהירות את המשקה וראה כי השאר כבר חטפו את ארוחתם וסיימוה לפניו, "הבא נמשיך בדרכנו", אמר, "אמשיך בדברי תוך כדי התקדמות במסענו, איננו יכולים להתעכב זמן רב". הארבעה קמו במהירות, כיבו את האש היטב ועלו על סוסיהם, הם רכבו בשורה צפופה ולאחר זמן קצר המשיך קין בדברו, "אין חשיבות למתנותיו של ילונקס בדברי, אך הוא כאמור נעדר הוא מממלכת השמיים, במהרה הגיעו חילוקי הדעות לקרב של ממש בין שני האלים, כוחם הייה אדיר בצורה שאינה יכולה להיתפס על ידינו. במהרה הרגיש ילנוקס כי חל שינוי בעולם והוא העפיל במהירות הבזק חזרה לממלכה הברוכה ממעל, מכיוון שהוא היה האל ללא משוא הפנים שאינו נוטה לצד זה או אחר, חזק הוא ילונקס מכל שאר האלים בכוחו העצום הפסיק הלוחמה בין שני האלים לפני שהללו היו מחריבים גם את העולם הצעיר שאך זה ניברא. במסגרת ההסכם אותו הביא לבורדיל וטלטונס נקבע כי עליהם לכבד אחד את רצונו של האחר ואת בריאתו של האחר, אך שני האלים תבעו חזקה על בני הלילית. גם לזה מצא ילונקס פתרון חכם. הוא הגיע להסכמה עם שני האלים כי הם ירדו בנוכחותו לעולם מחופשים כל אחד לסוג אותו רצה הוא להפוך את בני הלילית, במהרה צבר כל אחד מהם מאמינים רבים ילונקס יצר את מישורי ברונדייה הרחבים ובהסכמת בורדיל נתן אותם ל-טלטונס, הוא ומאמיניו מקרב בני הלילית נטשו את האזור בו היום קיימות כל הממלכות שלכם, הנקראות בפי בני עמי הממלכות החופשיות ועברו לחלקו של העולם עליו מתקיימת עד ימיינו אלא ממלכת האופל. מלחמת אזרחים מרה וקשה התגלעה בין בני הלילית ולבסוף התפלגו הם לשני גזעים השונים בתפיסת האמונה שלהם ובדרך חייהם בחלוקה כמעט שווה. לאחר המלחמה נשבעו בני הלילית האפלים והמוארים כי לעולם ועד לא ילחמו עוד הם בינם לבין עצמם אלא אם כן יפלוש צד אחד לשטחו של האחר. שנים רבות חלפו ושני הצדדים מילאו אחר שבועתם בדקדקנות, ניסיונות רבים מספור ניסה שר האופל, שליטה של ממלכת האופל, לכבוש את הממלכות המתקראות בפי בני הלילית כמוארות אך הם מעולם לא התנגשו בניהם שוב, במשך אותם שנים יצרו טלטונס ובורדיל גזעים רבים מספור, את כל אותן צורות חיים, שאתם העמים הצעירים, מקבלים כמובן מאליו בימינו אלא. לא אנקוב בשמות כל אותם גזעים, עמים ויצורים אותם בראו ויצרו האלים בכוחם האדיר כי אין זה העיקר, בני הלילית שראיתם היום לא נראו בחבל ארץ זה מזה יותר מחמשת אלפים שנה. לא רבות הן הספריות בעולם המכילות רישומים על אותה תקופה עתיקה שלפני בוא גזעכם לעולם החיים, לבני הלילית בודאי יש רשומות וכך גם בני עמי מחזיקים רשומות מדוקדקות ופרטניות על אותה התקופה". קין סיים את דבריו ולגם מנאד המים שברשותו הארבעה המשיכו זמן ממושך לרכב בדממה השמש טיפסה במסלולה בשמיים הכחולים שמעל ראשם שהיו נקיים מענן, אך באופק הדרומי להם החלו מתקבצים ענני גשם, אך עד למחצית היום התפוגגו הם ולא הביאו גשם שהייה מקל על החום, עלי הצמחייה בסביבתם קמלו קלות מפני החום הרב ונראה הי כאילו עייף אותם החום. לאחר כמה שעות של רכיבה שקטה הציע קימולי כי יעצרו לסעודת צהריים, דארזן ביטל את הרעיון וזרז את כולם להמשיך ולרכב, "נאכל רק עם כניסתנו למסתור בליל ולפני עזבתנו אותו, זמננו דוחק", אמר דארזן. כל החבורה הסכימה עימו, קימולי, תוך כדי רכיבה התכופף במיומנות מסוסו המוכתם ותלש מידי פעם עשבי מאכל שונים או שנטה ממסלולה של החבורה לעבר כמה עצי חרוב עתיקים שהיו פזורים על פני הטח הירוק. לעת ערב עם נטייתה של השמש לשקיעה מצאו הארבעה מסתור בין שיחים גבוהים שחלקם טיפסו על עצי אלון עבים ועצים אחרים, שהיו פזורים במרחקים שונים זה מזה, ככול שהתקדמה החבורה לכיוון צפון מזרח התרבו העצים. אש לא הדליקו בליל זה כי היה הוא צלול וחשוך מאוד, להבת האש תראה למרחוק ולא היו הם מעוניינים למשוך חברה לא רצויה גם בלילה זה. במהלך היום הנחו קימולי ואקני, המיומנים בחבל ארץ זה, את החבורה בדרך עקלקלה שהפכה את אפשרות המעקב לבלתי סבירה, אמנם האריכה היא את הדרך אך נתנה היא להם ביטחון ושקט נפשי. גם קין לא חש כי עוקבים אחריהם ולאחר שאכלו ארוחה קצרה אך משביעה, סידרו משמרות שמירה ונרדמו למשך הליל. -המשך-
קין ודארזן שתקו לרגע ואז פתח קין ואמר "עזבו עכשיו את הידוע לכם מסיפורי האגדה שמעו את דברי ואל תקטעו את דברי", קין הביט איך מתרכזים מבטי השלושה במבטו, כאשר הרגיש כי תשומת הלב המלאה מופנית אליו חזר לדבר, "אקני, בבקשה מזגי בזריזות את המזון לקעריות נאכל תוך כדי השיחה, נחסוך זמן ככה", אקני מיהרה לבצע את בקשתו, מסרה לכולם את מזונם והתיישבה בחזרה ליד קימולי, קין טעם מהמזון ואחר הלעיסה חזר לדבר, "עם בריאת העולם ולאחר שסיימו האלים את סידורו וארגונו החליטו האלים כי הגיע הזמן להביא אל העולם יצורים בעלי תבונה ויכולת התפתחות ולמידה, כידוע לכם, קיימים שלושה אלים ראשיים בורדיל אלת הטוב, טלטונס אל האפלה ו-ילונקס האל ללא משוא הפנים, כל האלים יכלו לנסוך חיים ביצורים שבראו אך בתחילה החליטו לעבוד בשיתוף פעולה. היה זה לפני מלחמת האלים שלאחריה התפצלה מלכות השמיים" השלושה הקשיבו קשב רב תוך כדי אכילה וקימולי פער עיניו למשמע הסיפור, קין המשיך, "האלים החליטו לנסות וליצור זן אחד של ברואים, בורדיל נסכה בהם את אהבת העולם, טלטונס נסך בהם כוח ו-ילונקס מיזג את שני הכוחות בהם והוסיף חוכמה הנרכשת מנסיון, יצורים אלא היו בני הלילית, בני אלמוות הם, במשך כשמונה מאות שנה חיו הם בשלום עם העולם ועם עצמם, התרבו והתפשטו על פני הארץ בנו ערים אדירות ופיארו את הארץ בה ישבו. בשלב זה החלו להתגלע חילוקי דעות בין בורדיל לטלטונס. בורדיל רצתה כי יתרכזו בעשייה וביצירת הוד ופאר לעולם אותו בראו האלים ואילו טלטונס רצה כי יבייתו את כל שאר יצורי העולם וישלטו בהם ללא עוררין, באותו הזמן שהה ילונקס מחוץ לממלכת השמיים ושוטט הוא בתחפושות משתנות על פני האדמה, הוא העניק מתנות רבות באותן שמונה מאות שנים לבני הלילית", קין עצר כדי לסיים את הארוחה ולגם במהירות את המשקה וראה כי השאר כבר חטפו את ארוחתם וסיימוה לפניו, "הבא נמשיך בדרכנו", אמר, "אמשיך בדברי תוך כדי התקדמות במסענו, איננו יכולים להתעכב זמן רב". הארבעה קמו במהירות, כיבו את האש היטב ועלו על סוסיהם, הם רכבו בשורה צפופה ולאחר זמן קצר המשיך קין בדברו, "אין חשיבות למתנותיו של ילונקס בדברי, אך הוא כאמור נעדר הוא מממלכת השמיים, במהרה הגיעו חילוקי הדעות לקרב של ממש בין שני האלים, כוחם הייה אדיר בצורה שאינה יכולה להיתפס על ידינו. במהרה הרגיש ילנוקס כי חל שינוי בעולם והוא העפיל במהירות הבזק חזרה לממלכה הברוכה ממעל, מכיוון שהוא היה האל ללא משוא הפנים שאינו נוטה לצד זה או אחר, חזק הוא ילונקס מכל שאר האלים בכוחו העצום הפסיק הלוחמה בין שני האלים לפני שהללו היו מחריבים גם את העולם הצעיר שאך זה ניברא. במסגרת ההסכם אותו הביא לבורדיל וטלטונס נקבע כי עליהם לכבד אחד את רצונו של האחר ואת בריאתו של האחר, אך שני האלים תבעו חזקה על בני הלילית. גם לזה מצא ילונקס פתרון חכם. הוא הגיע להסכמה עם שני האלים כי הם ירדו בנוכחותו לעולם מחופשים כל אחד לסוג אותו רצה הוא להפוך את בני הלילית, במהרה צבר כל אחד מהם מאמינים רבים ילונקס יצר את מישורי ברונדייה הרחבים ובהסכמת בורדיל נתן אותם ל-טלטונס, הוא ומאמיניו מקרב בני הלילית נטשו את האזור בו היום קיימות כל הממלכות שלכם, הנקראות בפי בני עמי הממלכות החופשיות ועברו לחלקו של העולם עליו מתקיימת עד ימיינו אלא ממלכת האופל. מלחמת אזרחים מרה וקשה התגלעה בין בני הלילית ולבסוף התפלגו הם לשני גזעים השונים בתפיסת האמונה שלהם ובדרך חייהם בחלוקה כמעט שווה. לאחר המלחמה נשבעו בני הלילית האפלים והמוארים כי לעולם ועד לא ילחמו עוד הם בינם לבין עצמם אלא אם כן יפלוש צד אחד לשטחו של האחר. שנים רבות חלפו ושני הצדדים מילאו אחר שבועתם בדקדקנות, ניסיונות רבים מספור ניסה שר האופל, שליטה של ממלכת האופל, לכבוש את הממלכות המתקראות בפי בני הלילית כמוארות אך הם מעולם לא התנגשו בניהם שוב, במשך אותם שנים יצרו טלטונס ובורדיל גזעים רבים מספור, את כל אותן צורות חיים, שאתם העמים הצעירים, מקבלים כמובן מאליו בימינו אלא. לא אנקוב בשמות כל אותם גזעים, עמים ויצורים אותם בראו ויצרו האלים בכוחם האדיר כי אין זה העיקר, בני הלילית שראיתם היום לא נראו בחבל ארץ זה מזה יותר מחמשת אלפים שנה. לא רבות הן הספריות בעולם המכילות רישומים על אותה תקופה עתיקה שלפני בוא גזעכם לעולם החיים, לבני הלילית בודאי יש רשומות וכך גם בני עמי מחזיקים רשומות מדוקדקות ופרטניות על אותה התקופה". קין סיים את דבריו ולגם מנאד המים שברשותו הארבעה המשיכו זמן ממושך לרכב בדממה השמש טיפסה במסלולה בשמיים הכחולים שמעל ראשם שהיו נקיים מענן, אך באופק הדרומי להם החלו מתקבצים ענני גשם, אך עד למחצית היום התפוגגו הם ולא הביאו גשם שהייה מקל על החום, עלי הצמחייה בסביבתם קמלו קלות מפני החום הרב ונראה הי כאילו עייף אותם החום. לאחר כמה שעות של רכיבה שקטה הציע קימולי כי יעצרו לסעודת צהריים, דארזן ביטל את הרעיון וזרז את כולם להמשיך ולרכב, "נאכל רק עם כניסתנו למסתור בליל ולפני עזבתנו אותו, זמננו דוחק", אמר דארזן. כל החבורה הסכימה עימו, קימולי, תוך כדי רכיבה התכופף במיומנות מסוסו המוכתם ותלש מידי פעם עשבי מאכל שונים או שנטה ממסלולה של החבורה לעבר כמה עצי חרוב עתיקים שהיו פזורים על פני הטח הירוק. לעת ערב עם נטייתה של השמש לשקיעה מצאו הארבעה מסתור בין שיחים גבוהים שחלקם טיפסו על עצי אלון עבים ועצים אחרים, שהיו פזורים במרחקים שונים זה מזה, ככול שהתקדמה החבורה לכיוון צפון מזרח התרבו העצים. אש לא הדליקו בליל זה כי היה הוא צלול וחשוך מאוד, להבת האש תראה למרחוק ולא היו הם מעוניינים למשוך חברה לא רצויה גם בלילה זה. במהלך היום הנחו קימולי ואקני, המיומנים בחבל ארץ זה, את החבורה בדרך עקלקלה שהפכה את אפשרות המעקב לבלתי סבירה, אמנם האריכה היא את הדרך אך נתנה היא להם ביטחון ושקט נפשי. גם קין לא חש כי עוקבים אחריהם ולאחר שאכלו ארוחה קצרה אך משביעה, סידרו משמרות שמירה ונרדמו למשך הליל. -המשך-
פרק שני חלק 4
הארבעה המשיכו במסעם כחמישה ימים נוספים ללא כל הפרעה, פה ושם חצו הם פלגי מים צלולים. מזג האוויר הלך והתקרר ותוואי הנוף נשאר כשהיה, קרקע העשירה בממטרים, גבעות נמוכות ועשב נמוך שמילא כל חלקת אדמה אך העצים הלכו והתרבו במקומות מסוימים החלו להיווצר חורשות קטנות של עצי ברוש חרוטים וגבוהים, ועצי אולמוס רחבים ועוד סוגים שונים של עצים, פריחת הסתיו ההולך ומתקרב מילאה את האויר בניחוחות נעימים וחלק מהעצים החלו משירים טיפין טיפין את עליהם. החבורה לא נתקלה בכל הפרעה במהלך הדרך ולא היה כל זכר לאורקים, בני לילית או כל יצורי אופל אחרים, אך בכל זאת אוירה של סכנה ריחפה באוויר, הם לא ידעו להעלות את חששותיהם לכלל שיחה והרבו להשיח את דעתם מזה, קין ודארזן הרבו להתווכח באופן ידידותי בליווי עקיצות הדדיות, דארזן טען בקולו העמוק כי על כל החבורה לגדל זקן ובכך יכבדו את עצמם לקראת בואם לממלכת גמדי ההרים ואילו קין לא הפסיק להציע לדארזן אפשרויות שונות לגבי עיצוב זקנו, בצווי אופנה שהמציא באותו הרגע, הסחת דעת זו הקלה את הרגשתה של החבורה ואקני וקימולי עודדו אותם בכך שצחקו כמעט מכל שטות שפיהם פלט. בבוקר היום השמיני ליציאתם את לנודה, העיר קין את אקני, קימולי ודארזן עם אור ראשון, דארזן ניצל את האור לבישול מהיר של ארוחה על מדורה קטנה, ומוצנעת היטב למען לא תראה למרחוק, הצידה אותה צייד אותם מאלוק הנדיב, אזלה כמעט לחלוטין ודארזן בישל הוא כמה זרעי דגן אותם, "השאיל", משדה מעובד שחלפו לידו. הכין הוא בלילה שהתקרבה להגדרה של דייסה, הוסיף הוא אליה דבש שאקני אספה מכוורת של דבורים שמצאה שלושה ימים קודם תלויה על ענף נבוב של אורן אדיר מימדים, משביעה ומזינה הייתה הארוחה אותה טרח להכין למרות כי לגבי טעמה נשמעה ביקורתיות מה, ארוחת כורים כינה אותה. "תחזק היא אתכם ותגביר את כוח החשיבה שלכם", אמר דארזן בחיוך. קין, קימולי ואקני אכלו את המנות שהגיש להם תוך החלפת מבטים משעשעים לגבי טעמה המופלג, אך דבר אחד לא יכלו להגיד עליה, מזינה הייתה הארוחה ומשביעה, אקני אף התלוננה על כך שהמנה יצקה את בטנה לחלוטין, כחומר לבניית קירות בתים. לאחר סיום הארוחה התכוננו הארבעה לעלות על סוסיהם ליום נוסף של רכיבה מאומצת. קימולי עצר בעדם, "אם נמשיך בכיוון הזה לצפון מזרח נכנס ליער האסור כל הנכנס אליו אינו יוצא חי, מציע אני כי נרכב במשך ארבעה ימים ומחצה לערך לכיוון צפון מערב", אמר קימולי, "נעקוף את היער האסור ואז נוכל לחזור בבטחה לכיוון צפון מזרח, לעבר הממלכה ההררית". "לא", ענה קין לקימולי, "נאבד לפחות שבוע יקר על כך, מציע אני כי נחצה את היער לרוחבו, נהנה גם מחסותם של העצים", למראה מבטם המסתייג של השלושה הוסיף, "בטחו בי, אולי תאלצו למחול על כבודכם לכשנפגוש את הדרים שם ואולי לא נוכל לחצותו כלל, אך, לא יאונה לכם כל רע ביער. ביטחו בי, מכיר אני את היער וכל עוד אתם עימדי לא נשקפת לכם כל סכנה. רק זכרו ברגע שנכנס למפתן היער נמצאים אתם תחת חסותי אל תפקפקו בהחלטותיי בו, אחרת לא אוכל לערוב לשלומכם". "סומכת אני עליך", אמרה אקני ועלתה על סוסתה וקרבה אותה לעברו של קימולי. קימולי הנהן בראשו ועלה על סוסו, קין עלה בקפיצה על סוסו ופנה להתחיל ביום הרכיבה כשהבחין כי דארזן נשאר ורגליו כמו נטועות בקרקע, "מה לך ידיד הטוב?", שאל קין. "יער מקולל הוא זה", אמר דארזן, "שמעתי עליו סיפורים שיגרמו לשיערך לסמור, ולא נתקלתי באחד שיצא מיער זה בשלום, למעשה לא נתקלתי באחד שנכנס ויצא מיער זה", את המשפט האחרון אמר דארזן בזעף והקשיח את עמידתו. "ידידים לי בקרב יושבי יער זה", אמר קין בקול רך, "לכשנכנס ליער אבקש מהם רשות למעבר, אם לא יתנו לנו אותה, מסיבה כל שהיא, לא נעבור בו והם יאפשרו לנו לצאת ממנו בשלום. עברתי בדרכי אל לנודה ביער זה, סמוך עלי לא אאכזב אותך לעולם, נותן לך אני את מילת כבודי". דארזן רטן בזעף, "אין זה מוצא חן בעיניי כלל, אין זה מוצא חן בעיניי". אך באומרו זאת ניתק עצמו מעמידתו האיתנה והעפיל על גב סוסונו, אנחה כבדה נמלטה מפיו, "יוליך כבודו", והפנה את ידו במחווה לעברו של קין. חיוך מילא את פניהם של השלושה. החבורה המשיכה במהירות וללא עיכובים לכיוון צפון מזרח, לקראת מחצית היום הופיע באופק כתם ירוק כהה שהלך והתרחב ככל שהמשיכו בכיוונם, מקס, נראה כלהוט במיוחד להגיע ליער וקין ריסן אותו לבל יגביר את מהירותו לכלל דהירה וירחק מהחבורה. לקראת שעות אחר הצהריים החל העשב להגביה והגיע לגובה של כמחצית המטר העצים הלכו והצטופפו והחבורה החלה לרכב בפיתולים בכדי לאכוף אותם לבסוף עצר קין אותם. במרחק של כחצי פרסה מהם החל היער האסור, עציו צפופים היו, גבוהים ומפותחים מאוד, תערובת של עצי אורן, ברוש ועצים אחרים, ככל שהתקרבו נראה היה כאילו קיימת יד המכוונת את העצים בצמיחתם, עתה רכבה החבורה לאורך שורת העצים הראשונה אך עדיין קין לא נכנס אליה לקראת שעת הדמדומים הפנה קין בחדות את מקס ונכנס לעובי היער, שארית החבורה היססה לרגע אך אקני משכה במושכות סוסתה החומה והפנתה אותה ליער, "אנו אחריך", אמרה לקין שנעצר לאחר השורה השנייה. קין הפנה את מקס שוב, הפעם לימינו והחל רוכב לרוחב השורה, ואחריו רכבו, דארזן על סוסונו, אקני וקימולי במאסף. לפתע, מבלי שהבחינו בכך קודם נוצר שביל רחב וקין הפנה את החבורה אליו, העצים הגבוהים והרחבים סוככו מעליהם והם לא יכלו לדעת את כיוונם, "כיוונו כרגע הוא צפון", אמר קין כאשר קלט את מבטי החבורה כלפי מעלה. לאחר כמה שורות עצים נוספות עצר קין את מקס פתאום, החבורה הצטופפה אחריו, "צופים בנו", אמר, קין אותת לחבורה וכולם ירדו מהסוסים והתבוננו סביבם. קין החל מפשפש באחד מכיסי בגדיו והוציא ממנו כלי קטן מעץ, משרוקית הייתה זו, וקין החל שורק דרכה. במהירות מפתיעה השתלשלו סביבם שנים עשר חבלים העשויים מקליפות עצים מעובדות ומהם צנחו במהירות מפתיעה לקרקע שנים עשר לוחמים המזוינים בקשתות וסכינים קצרות, הם כיתרו את החבורה מכל הכיוונים ואחד מהם ניגש לעברו של קין, נראה היה כמנהיגה של החבורה, שיערו ארוך ושחור כפחם ובגדיו ירקרקים בצבע העלים, לראשו ענד כתר הקלוע מענפי עצים שצופו בכסף. "דרטוייש קינקן מסטולנה!", אמר האיש בשפה לא מובנת. "דרטוייש סולרן גסטולנה!", ענה קין באותה השפה. שלושת החברים הנותרים נראו אובדי עצות וקין הבחין בכך, ידו של דארזן נשלחה אל ניצב קרדומו שהיה מונח על גבו, קינולי ואקני שירדו מסוסיהם החזיקו במושכות באותה התנוחה, דרוכים ומוכנים לכל פעולה. הלוחמים שהשתלשלו מהעצים הניפו את סכיניהם מוכנים להשלכה. "ברכת שלום בין חברים", פנה קין אל החבורה, "הכירו, בכבוד רב מציג אני לפניכם את סול, בנו של טול, מלך היער האסור ויורש העצר לממלכת אנשי העצים". "מי הם הרוכבים עמך ידידי, נתת לנו את מילתך כי זרים לא תביא עמך במידה ותחזור אי פעם אלינו, ידידי!", נראה היה כי סול כועס על כך שקין לא הופיע ביער לבדו. "אכן, ידידי, אכן נתתי לך את מילתי והייתי עומד בה אם לא הייתי בדחק, בטח בי, ידידי, לא יענו לעמך האנשים האלה כל רע ולאות כבוד אבקשם למסור לידך את נשקם", אמר קין ברוגע. "לא מנשקם חרד אני אלא מעצם זה שלא נכנס שום יצור ליער זה ויצא מכאן עם ידיעות עלינו", אמר סול "אין הם אויבים לעמך, סול, מכיר אני אותם כאת כף ידי ובוטח בהם אני כבטחון שרוכש אני לאימי. הניחו את נשקכם", אמר קין לחבורה, "קדימה ללא שהיות!", אמר, כשראה את ההיסוס בפניהם של חבריו, דארזן צעד צעד אחד קדימה והתייצב בפיסוק איתן. "רק לשם כבודך!", אמר לקין בזעף ושלף את קרדומו מהניצב אשר על גבו ובקול צלצול רם השליך אותו על הקרקע, לאחר המעשה שילב את ידיו על חזהו, "לשבי לא אלך ללא מאבק", סינן בשפתיים קמוצות. קימולי ואקני צעדו וניצבו לידו והשליכו את חרבותיהם, אקני הוציאה מאוכפי סוסיהם את קשתותיהם והניחה אותה בערמה שנוצרה. -המשך-
הארבעה המשיכו במסעם כחמישה ימים נוספים ללא כל הפרעה, פה ושם חצו הם פלגי מים צלולים. מזג האוויר הלך והתקרר ותוואי הנוף נשאר כשהיה, קרקע העשירה בממטרים, גבעות נמוכות ועשב נמוך שמילא כל חלקת אדמה אך העצים הלכו והתרבו במקומות מסוימים החלו להיווצר חורשות קטנות של עצי ברוש חרוטים וגבוהים, ועצי אולמוס רחבים ועוד סוגים שונים של עצים, פריחת הסתיו ההולך ומתקרב מילאה את האויר בניחוחות נעימים וחלק מהעצים החלו משירים טיפין טיפין את עליהם. החבורה לא נתקלה בכל הפרעה במהלך הדרך ולא היה כל זכר לאורקים, בני לילית או כל יצורי אופל אחרים, אך בכל זאת אוירה של סכנה ריחפה באוויר, הם לא ידעו להעלות את חששותיהם לכלל שיחה והרבו להשיח את דעתם מזה, קין ודארזן הרבו להתווכח באופן ידידותי בליווי עקיצות הדדיות, דארזן טען בקולו העמוק כי על כל החבורה לגדל זקן ובכך יכבדו את עצמם לקראת בואם לממלכת גמדי ההרים ואילו קין לא הפסיק להציע לדארזן אפשרויות שונות לגבי עיצוב זקנו, בצווי אופנה שהמציא באותו הרגע, הסחת דעת זו הקלה את הרגשתה של החבורה ואקני וקימולי עודדו אותם בכך שצחקו כמעט מכל שטות שפיהם פלט. בבוקר היום השמיני ליציאתם את לנודה, העיר קין את אקני, קימולי ודארזן עם אור ראשון, דארזן ניצל את האור לבישול מהיר של ארוחה על מדורה קטנה, ומוצנעת היטב למען לא תראה למרחוק, הצידה אותה צייד אותם מאלוק הנדיב, אזלה כמעט לחלוטין ודארזן בישל הוא כמה זרעי דגן אותם, "השאיל", משדה מעובד שחלפו לידו. הכין הוא בלילה שהתקרבה להגדרה של דייסה, הוסיף הוא אליה דבש שאקני אספה מכוורת של דבורים שמצאה שלושה ימים קודם תלויה על ענף נבוב של אורן אדיר מימדים, משביעה ומזינה הייתה הארוחה אותה טרח להכין למרות כי לגבי טעמה נשמעה ביקורתיות מה, ארוחת כורים כינה אותה. "תחזק היא אתכם ותגביר את כוח החשיבה שלכם", אמר דארזן בחיוך. קין, קימולי ואקני אכלו את המנות שהגיש להם תוך החלפת מבטים משעשעים לגבי טעמה המופלג, אך דבר אחד לא יכלו להגיד עליה, מזינה הייתה הארוחה ומשביעה, אקני אף התלוננה על כך שהמנה יצקה את בטנה לחלוטין, כחומר לבניית קירות בתים. לאחר סיום הארוחה התכוננו הארבעה לעלות על סוסיהם ליום נוסף של רכיבה מאומצת. קימולי עצר בעדם, "אם נמשיך בכיוון הזה לצפון מזרח נכנס ליער האסור כל הנכנס אליו אינו יוצא חי, מציע אני כי נרכב במשך ארבעה ימים ומחצה לערך לכיוון צפון מערב", אמר קימולי, "נעקוף את היער האסור ואז נוכל לחזור בבטחה לכיוון צפון מזרח, לעבר הממלכה ההררית". "לא", ענה קין לקימולי, "נאבד לפחות שבוע יקר על כך, מציע אני כי נחצה את היער לרוחבו, נהנה גם מחסותם של העצים", למראה מבטם המסתייג של השלושה הוסיף, "בטחו בי, אולי תאלצו למחול על כבודכם לכשנפגוש את הדרים שם ואולי לא נוכל לחצותו כלל, אך, לא יאונה לכם כל רע ביער. ביטחו בי, מכיר אני את היער וכל עוד אתם עימדי לא נשקפת לכם כל סכנה. רק זכרו ברגע שנכנס למפתן היער נמצאים אתם תחת חסותי אל תפקפקו בהחלטותיי בו, אחרת לא אוכל לערוב לשלומכם". "סומכת אני עליך", אמרה אקני ועלתה על סוסתה וקרבה אותה לעברו של קימולי. קימולי הנהן בראשו ועלה על סוסו, קין עלה בקפיצה על סוסו ופנה להתחיל ביום הרכיבה כשהבחין כי דארזן נשאר ורגליו כמו נטועות בקרקע, "מה לך ידיד הטוב?", שאל קין. "יער מקולל הוא זה", אמר דארזן, "שמעתי עליו סיפורים שיגרמו לשיערך לסמור, ולא נתקלתי באחד שיצא מיער זה בשלום, למעשה לא נתקלתי באחד שנכנס ויצא מיער זה", את המשפט האחרון אמר דארזן בזעף והקשיח את עמידתו. "ידידים לי בקרב יושבי יער זה", אמר קין בקול רך, "לכשנכנס ליער אבקש מהם רשות למעבר, אם לא יתנו לנו אותה, מסיבה כל שהיא, לא נעבור בו והם יאפשרו לנו לצאת ממנו בשלום. עברתי בדרכי אל לנודה ביער זה, סמוך עלי לא אאכזב אותך לעולם, נותן לך אני את מילת כבודי". דארזן רטן בזעף, "אין זה מוצא חן בעיניי כלל, אין זה מוצא חן בעיניי". אך באומרו זאת ניתק עצמו מעמידתו האיתנה והעפיל על גב סוסונו, אנחה כבדה נמלטה מפיו, "יוליך כבודו", והפנה את ידו במחווה לעברו של קין. חיוך מילא את פניהם של השלושה. החבורה המשיכה במהירות וללא עיכובים לכיוון צפון מזרח, לקראת מחצית היום הופיע באופק כתם ירוק כהה שהלך והתרחב ככל שהמשיכו בכיוונם, מקס, נראה כלהוט במיוחד להגיע ליער וקין ריסן אותו לבל יגביר את מהירותו לכלל דהירה וירחק מהחבורה. לקראת שעות אחר הצהריים החל העשב להגביה והגיע לגובה של כמחצית המטר העצים הלכו והצטופפו והחבורה החלה לרכב בפיתולים בכדי לאכוף אותם לבסוף עצר קין אותם. במרחק של כחצי פרסה מהם החל היער האסור, עציו צפופים היו, גבוהים ומפותחים מאוד, תערובת של עצי אורן, ברוש ועצים אחרים, ככל שהתקרבו נראה היה כאילו קיימת יד המכוונת את העצים בצמיחתם, עתה רכבה החבורה לאורך שורת העצים הראשונה אך עדיין קין לא נכנס אליה לקראת שעת הדמדומים הפנה קין בחדות את מקס ונכנס לעובי היער, שארית החבורה היססה לרגע אך אקני משכה במושכות סוסתה החומה והפנתה אותה ליער, "אנו אחריך", אמרה לקין שנעצר לאחר השורה השנייה. קין הפנה את מקס שוב, הפעם לימינו והחל רוכב לרוחב השורה, ואחריו רכבו, דארזן על סוסונו, אקני וקימולי במאסף. לפתע, מבלי שהבחינו בכך קודם נוצר שביל רחב וקין הפנה את החבורה אליו, העצים הגבוהים והרחבים סוככו מעליהם והם לא יכלו לדעת את כיוונם, "כיוונו כרגע הוא צפון", אמר קין כאשר קלט את מבטי החבורה כלפי מעלה. לאחר כמה שורות עצים נוספות עצר קין את מקס פתאום, החבורה הצטופפה אחריו, "צופים בנו", אמר, קין אותת לחבורה וכולם ירדו מהסוסים והתבוננו סביבם. קין החל מפשפש באחד מכיסי בגדיו והוציא ממנו כלי קטן מעץ, משרוקית הייתה זו, וקין החל שורק דרכה. במהירות מפתיעה השתלשלו סביבם שנים עשר חבלים העשויים מקליפות עצים מעובדות ומהם צנחו במהירות מפתיעה לקרקע שנים עשר לוחמים המזוינים בקשתות וסכינים קצרות, הם כיתרו את החבורה מכל הכיוונים ואחד מהם ניגש לעברו של קין, נראה היה כמנהיגה של החבורה, שיערו ארוך ושחור כפחם ובגדיו ירקרקים בצבע העלים, לראשו ענד כתר הקלוע מענפי עצים שצופו בכסף. "דרטוייש קינקן מסטולנה!", אמר האיש בשפה לא מובנת. "דרטוייש סולרן גסטולנה!", ענה קין באותה השפה. שלושת החברים הנותרים נראו אובדי עצות וקין הבחין בכך, ידו של דארזן נשלחה אל ניצב קרדומו שהיה מונח על גבו, קינולי ואקני שירדו מסוסיהם החזיקו במושכות באותה התנוחה, דרוכים ומוכנים לכל פעולה. הלוחמים שהשתלשלו מהעצים הניפו את סכיניהם מוכנים להשלכה. "ברכת שלום בין חברים", פנה קין אל החבורה, "הכירו, בכבוד רב מציג אני לפניכם את סול, בנו של טול, מלך היער האסור ויורש העצר לממלכת אנשי העצים". "מי הם הרוכבים עמך ידידי, נתת לנו את מילתך כי זרים לא תביא עמך במידה ותחזור אי פעם אלינו, ידידי!", נראה היה כי סול כועס על כך שקין לא הופיע ביער לבדו. "אכן, ידידי, אכן נתתי לך את מילתי והייתי עומד בה אם לא הייתי בדחק, בטח בי, ידידי, לא יענו לעמך האנשים האלה כל רע ולאות כבוד אבקשם למסור לידך את נשקם", אמר קין ברוגע. "לא מנשקם חרד אני אלא מעצם זה שלא נכנס שום יצור ליער זה ויצא מכאן עם ידיעות עלינו", אמר סול "אין הם אויבים לעמך, סול, מכיר אני אותם כאת כף ידי ובוטח בהם אני כבטחון שרוכש אני לאימי. הניחו את נשקכם", אמר קין לחבורה, "קדימה ללא שהיות!", אמר, כשראה את ההיסוס בפניהם של חבריו, דארזן צעד צעד אחד קדימה והתייצב בפיסוק איתן. "רק לשם כבודך!", אמר לקין בזעף ושלף את קרדומו מהניצב אשר על גבו ובקול צלצול רם השליך אותו על הקרקע, לאחר המעשה שילב את ידיו על חזהו, "לשבי לא אלך ללא מאבק", סינן בשפתיים קמוצות. קימולי ואקני צעדו וניצבו לידו והשליכו את חרבותיהם, אקני הוציאה מאוכפי סוסיהם את קשתותיהם והניחה אותה בערמה שנוצרה. -המשך-
פרק שני חלק 5
"לא אשכח זאת, ידידיי, מודה אני לכם", אמר קין והרכין את ראשו לאות כבוד. "ובכן", פנה סול לקין, "מה לכם פה ומה איתך ידיד כי הבאתה עימך יצור כגמד?". קין הביט בסול ופניו נראו כאילו נחצבו בסלע, "בדרכנו צפונה אנו ורוצים אנו לחצות את ממלכתך בכדי לקצר את מסענו בכמה ימים ואולי אף בכדי להטעות את רודפנו. לא ניראה לי כי יעזו אלה לחדור לממלכתך בה יוכל עמך להביס צבא מסודר בחסותו של היער, כבד את ידידיי סול, הם הינם בני חסותי וזכור את מילתו של אביך כי אוכל בעת הצורך לשוב בלא חשש אל עובי היער אם רק אזדקק לכך". "אכן כך אמר אבי", אמר סול בחוסר שביעות רצון, "תמורה נאותה להצלת חיי ביתו". סול התבונן שוב בשלושת הידידים, "את בני המישורים נסכים להעביר דרך ממלכתו עד לבירתנו, לשם הם יילקחו בעיניים קשורות בכדי שלא ידעו את הדרך אליה ואחרי אירוח נאות נעביר אתכם לצידו השני של היער בכל נקודה בה תחפצו, אותך קין מעוניין אבי לראות רוצה הוא להתייעץ איתך בדבר מה", עתה עבר מבטו של סול לעברו של הגמד ומבט מלא זעם עלה על פניו, "אך הבאת עימך גמד, סולד אני מיצורים אלה הורסי יערות הם!". "אם בני הלילית, אינם חושבים כך", אמר קין, "וידוע לך כי הם נחשבים לאדוני היערות בחלק זה של העולם, מה לך כי תחשוד בו כהורס יערות, מבטיח לך אני כי אין הוא כזה". סול, התעלם מדברו של קין בתנועת ביטול, בהינף יד אותת לאחד הלוחמים, הוא צעד במהירות והרים את כלי הנשק, כשהגיע לקרדומו של דארזן עצר ואמר, "כבוד היורש", סול התקרב אליו, "חושב אני כי ראוי אתה יותר ממני לשאת נשק זה", אמר הלוחם. "אכן", אמר סול, "אמור לי גמד, מאין לך נשק זה?". "אין זה מעניינך", אמר דארזן בזעם, "אחוז בו בכבוד, אם ראוי אתה להחזיקו בידך". "ענה על שאלתי חצוף, לפני שתבער בי חמתי להשחית!". השניים ניצבו פנים אל פנים דארזן שהגיע למחצית מגובהו של סול והיה לא חמוש הביט הישר לעיניו, אך מילה לא הוציא מפיו, עקשנותם של הגמדים הייתה ידועה, אך לא לסול כנראה, שפניו התעוותו מזעם הוא שלח ידו לסכינו המשונן והמוארך, "את זקנך עלי להסיר בכדי שתפצה פיך, גמד!". "סול!", קין צעד כמה צעדים קדימה וניצב בינו לבין דארזן, "זה מספיק", אמר ורכות מילאה את פניו. "סור מדרכי קין, לפני שתצטער על כך, מתעב אני את מין הגמדים ולא ארשה לחוצפן כמוהו לעלוב בי", דארזן החל ממלמל, דבריו של סול לגבי זקנו פגעו בו ללא ספק. בחלקיק השנייה השתנתה הבעת פניו של קין, קימולי ואקני שקלטו את השינוי צעדו צעד לאחור ואקני שלחה ידה לעברו של קימולי שאחז בה בחוזקה, זעם שאין כדוגמתו ניבט מפניו של קין, "סול!, פוגע אתה בידידי ועל כך לא אסלח לך ולא אשכח לך, ברוח טובה הגעתי הלום תוך הבטחה כי לא יאונה להם כל רע, את הבטחה זו לא אפר!". קין נשם עמוקות, "אם אין ברצונך לארח אותנו אמור זאת עכשיו ונצא מהיער מייד". "קין, מכיר אתה את אבי והוא מכבדך, אינני יודע על מה ולמה אך זכור תמיד כי נימצא אתה כאן באורח ולא כבעל המקום, על הגמד לציית לי כל עוד הוא ניצב על אדמתי!", צעק סול, "ועתה זוז מדרכי לפני שאעשה מעשה אשר תצטער עליו, זכור תמיד כי נעלה אני ממך!". "הכנסת אורחים והתחשבות בזולת, אף פעם לא הייתה הצד החזק שלך, סול", אמר קין בחריפות וברק ניצת בעיניו, רוח קלה החלה לנשוב ועלים החלו לנפול מעצי הסביבה, "וכך גם נימוסים והליכות". כאן עצר קין מדברו לרגע ופניו נראו איומות למראה, הרוח החלה מנשבת בחוזקה ועלים אשר נחו על הקרקע החלו מעופפים באוויר. "שומרים אסרו אותם!", פקד סול, קין התבונן סביבו במהירות וגילה כי עתה נשארו רק עשרה שומרים מסביבם, אחד מהם נעלם בעבי היער בחשאי, כנראה להזעיק עזרה, חשב קין לעצמו. עשרת הנותרים החלו מתקרבים לעברה של החבורה שנשקה הוסר ממנה. החבורה לא נעה ממקומה. "מקולל תהייה סול!, שהבאתה אותי לידי זה!", אמר קין חרש, אך כולם שמעו את דבריו, "אחת ולתמיד דע את מקומך בסולם החיים!, השחצנות שאחזה בך אין כדוגמתה ומבסס אותה אתה על כסילותך ואווילותך", שומרי היער נעצרו בחשש, למראה פניו האיומות של קין והחלו לנסוג לאחור. "החושב אתה אותי לאחד העם?", אמר קין ודבריו יצאו מפיו בארסיות, "היודע אתה מי אני בכלל שאומר אתה כי נעלה אתה ממני?, מאסתי בך עוד בפעם הקודמת שנפגשנו, חצוף אתה ובשחצנותך תמית אסון על אומתך. כולי תקווה כי אביך אינו כסיל דיו כדי לתת לך את המלוכה!", סול שלף את נשקו ומאחור שמע קין את דריכת הקשתות של שאר הלוחמים. "אהרוג אותך עכשיו קין, ועל זה תבוא עלי הברכה, זר אתה ודבריך סרק הם, מוקף אתה מכל הכיוונים! ומכאן לא תצא חיים". קין אותת בעיניו לחבורה שלא למוש ממקומה והצמיד את כפות ידיו והחל משפשף אותן זו בזו. "הבא אתה אלי בחרב וקשת סול?, החושב אתה את אביך לאידיוט?, האם היה נותן לי כאן זכות חופשית למעבר אם כוחי היה רק בחרב".קין עמד בפיסוק קל מול סול הזועם, אך פניו של קין נראו כאילו השאול כולו עומד עימו. לפתע רקע קין ברגלו לבושת המגף על האדמה הטחובה ונגע באחד העצים אשר מימינו. ברק הבליח את השמיים המתכהים ולאחריו נשמע קול רעם אדיר, הרוח החלה משתוללת בצמרות העצים, קין החל מלמל מילים לא מוגדרות בשקט חרישי וברק נוסף ניצת בשמי הליל הצעיר, צמרתו של העץ בו נגע קין ניצתה בלהבה גדולה ובקול פיצוץ עז "הכלל יודע אתה מי אני ומה כוחי?, את ארצך אחריב בכוחי!. ברק נוסף הצית את שמי הליל ואורו היה בהיר ובוהק מאורו של היום הצלול ביותר, הסוסים החלו משתוללים ואקני וקימולי התאמצו להרגיעם, מקס לעומתם שהיה חופשי לחלוטין לו זע ממקומו, "לך אליהם!", פקד קין על סוסו, מקס צעד את המטרים הספורים שהפרידו בינו לבין שאר הסוסים והחל צוהל ומוציא קולות משונים בהפתעה גמורה נרגעו הסוסים בעיניהם הופיע מבט מהופנט, דארזן המשיך להיות ניצב איתך וזקנו התעופף בפראות ברוח המשתוללת, עשרת הלוחמים עזבו את קשתותיהם וסוככו על פניהם מפני סופת העלים המשתוללת, היער כולו נראה כמתעורר לחיים משל עצמו. אקני פנתה אל קימולי וצעקה בכדי להתגבר על שאון הרוח "הסופה תהרוג אותנו!, העצים יתמוטטו עלינו!", קימולי אחז בכתפה וצעק לעברה "הסתכלי!, קין הוא השולט בסופה, אין היא טבעית!". סול נסוג צעד לאחור אך עדיין ניצב איתן הוא אל מול הסופה הרוגשת סביבו, ברק נוסף ניצת בשמיים אך קול הרעם לא ליווה אותו, קין עמד וידיו על מותניו הוא הניף את ידו והצביע על העץ משמאלו, ברק אדיר פגש בעץ וחצה אותו באמצעו בכדי שני שלישו. "מוות ישרור בממלכתך ואתה תושאר בחיים בכדי לסבול כל ימיך על אובדנו של עמך והכול בשל שחצנותך, מי אתה כי תאיים עלי, עוד לא נוצר היצור שיצא חי מידיי זעמי!", קולו של קין השתנה לחלוטין אין היה זה הקול אותו הכירו החברים. לפתע חזר הלוחם הנעדר ואחריו כפוף כולו מרוח הסערה עמד טול, מלך אנשי היער. דארזן בקושי רב נע ממקומו ונגע בעדינות בידו בכתפו של קין, אך ללא הועיל קין נראה היה כשבוי בזעמו, לאחר רגע נוסף אחז דארזן בחוזקה בכתפו של קין וניער אותו, קין נראה היה כמתעורר מחלום בלהות אנקה נמלאה מפיו כאשר ראה את המלך טול מכופף ועמד על רגליו אך בקושי רב. קין הניף את ידיו והחל מנפנף בידיו כמוחק לוח כתיבה מייד נעלמה הסופה כלא הייתה, הברקים חדלו ועימם גם הרוח, כאשר הרימו כל הנוכחים את ראשם ראו כי העצים שנפגעו מהברקים היו עתה בריאים ושלמים. טול התרומם והזדקף, "ברוך הבא ידידי הוותיק, מה לך חזרה במקומותינו הדלים?", אמר בקול עמוק, בוטח ויציב, " ומה לך כי תסער נפשך?". "שלום לך הו מלך רם ונישא", אמר קין בקולו הרגיל, "צר לי על כל המהומה, אך לא אתן כי יחללו את כבוד רעי!". -המשך-
"לא אשכח זאת, ידידיי, מודה אני לכם", אמר קין והרכין את ראשו לאות כבוד. "ובכן", פנה סול לקין, "מה לכם פה ומה איתך ידיד כי הבאתה עימך יצור כגמד?". קין הביט בסול ופניו נראו כאילו נחצבו בסלע, "בדרכנו צפונה אנו ורוצים אנו לחצות את ממלכתך בכדי לקצר את מסענו בכמה ימים ואולי אף בכדי להטעות את רודפנו. לא ניראה לי כי יעזו אלה לחדור לממלכתך בה יוכל עמך להביס צבא מסודר בחסותו של היער, כבד את ידידיי סול, הם הינם בני חסותי וזכור את מילתו של אביך כי אוכל בעת הצורך לשוב בלא חשש אל עובי היער אם רק אזדקק לכך". "אכן כך אמר אבי", אמר סול בחוסר שביעות רצון, "תמורה נאותה להצלת חיי ביתו". סול התבונן שוב בשלושת הידידים, "את בני המישורים נסכים להעביר דרך ממלכתו עד לבירתנו, לשם הם יילקחו בעיניים קשורות בכדי שלא ידעו את הדרך אליה ואחרי אירוח נאות נעביר אתכם לצידו השני של היער בכל נקודה בה תחפצו, אותך קין מעוניין אבי לראות רוצה הוא להתייעץ איתך בדבר מה", עתה עבר מבטו של סול לעברו של הגמד ומבט מלא זעם עלה על פניו, "אך הבאת עימך גמד, סולד אני מיצורים אלה הורסי יערות הם!". "אם בני הלילית, אינם חושבים כך", אמר קין, "וידוע לך כי הם נחשבים לאדוני היערות בחלק זה של העולם, מה לך כי תחשוד בו כהורס יערות, מבטיח לך אני כי אין הוא כזה". סול, התעלם מדברו של קין בתנועת ביטול, בהינף יד אותת לאחד הלוחמים, הוא צעד במהירות והרים את כלי הנשק, כשהגיע לקרדומו של דארזן עצר ואמר, "כבוד היורש", סול התקרב אליו, "חושב אני כי ראוי אתה יותר ממני לשאת נשק זה", אמר הלוחם. "אכן", אמר סול, "אמור לי גמד, מאין לך נשק זה?". "אין זה מעניינך", אמר דארזן בזעם, "אחוז בו בכבוד, אם ראוי אתה להחזיקו בידך". "ענה על שאלתי חצוף, לפני שתבער בי חמתי להשחית!". השניים ניצבו פנים אל פנים דארזן שהגיע למחצית מגובהו של סול והיה לא חמוש הביט הישר לעיניו, אך מילה לא הוציא מפיו, עקשנותם של הגמדים הייתה ידועה, אך לא לסול כנראה, שפניו התעוותו מזעם הוא שלח ידו לסכינו המשונן והמוארך, "את זקנך עלי להסיר בכדי שתפצה פיך, גמד!". "סול!", קין צעד כמה צעדים קדימה וניצב בינו לבין דארזן, "זה מספיק", אמר ורכות מילאה את פניו. "סור מדרכי קין, לפני שתצטער על כך, מתעב אני את מין הגמדים ולא ארשה לחוצפן כמוהו לעלוב בי", דארזן החל ממלמל, דבריו של סול לגבי זקנו פגעו בו ללא ספק. בחלקיק השנייה השתנתה הבעת פניו של קין, קימולי ואקני שקלטו את השינוי צעדו צעד לאחור ואקני שלחה ידה לעברו של קימולי שאחז בה בחוזקה, זעם שאין כדוגמתו ניבט מפניו של קין, "סול!, פוגע אתה בידידי ועל כך לא אסלח לך ולא אשכח לך, ברוח טובה הגעתי הלום תוך הבטחה כי לא יאונה להם כל רע, את הבטחה זו לא אפר!". קין נשם עמוקות, "אם אין ברצונך לארח אותנו אמור זאת עכשיו ונצא מהיער מייד". "קין, מכיר אתה את אבי והוא מכבדך, אינני יודע על מה ולמה אך זכור תמיד כי נימצא אתה כאן באורח ולא כבעל המקום, על הגמד לציית לי כל עוד הוא ניצב על אדמתי!", צעק סול, "ועתה זוז מדרכי לפני שאעשה מעשה אשר תצטער עליו, זכור תמיד כי נעלה אני ממך!". "הכנסת אורחים והתחשבות בזולת, אף פעם לא הייתה הצד החזק שלך, סול", אמר קין בחריפות וברק ניצת בעיניו, רוח קלה החלה לנשוב ועלים החלו לנפול מעצי הסביבה, "וכך גם נימוסים והליכות". כאן עצר קין מדברו לרגע ופניו נראו איומות למראה, הרוח החלה מנשבת בחוזקה ועלים אשר נחו על הקרקע החלו מעופפים באוויר. "שומרים אסרו אותם!", פקד סול, קין התבונן סביבו במהירות וגילה כי עתה נשארו רק עשרה שומרים מסביבם, אחד מהם נעלם בעבי היער בחשאי, כנראה להזעיק עזרה, חשב קין לעצמו. עשרת הנותרים החלו מתקרבים לעברה של החבורה שנשקה הוסר ממנה. החבורה לא נעה ממקומה. "מקולל תהייה סול!, שהבאתה אותי לידי זה!", אמר קין חרש, אך כולם שמעו את דבריו, "אחת ולתמיד דע את מקומך בסולם החיים!, השחצנות שאחזה בך אין כדוגמתה ומבסס אותה אתה על כסילותך ואווילותך", שומרי היער נעצרו בחשש, למראה פניו האיומות של קין והחלו לנסוג לאחור. "החושב אתה אותי לאחד העם?", אמר קין ודבריו יצאו מפיו בארסיות, "היודע אתה מי אני בכלל שאומר אתה כי נעלה אתה ממני?, מאסתי בך עוד בפעם הקודמת שנפגשנו, חצוף אתה ובשחצנותך תמית אסון על אומתך. כולי תקווה כי אביך אינו כסיל דיו כדי לתת לך את המלוכה!", סול שלף את נשקו ומאחור שמע קין את דריכת הקשתות של שאר הלוחמים. "אהרוג אותך עכשיו קין, ועל זה תבוא עלי הברכה, זר אתה ודבריך סרק הם, מוקף אתה מכל הכיוונים! ומכאן לא תצא חיים". קין אותת בעיניו לחבורה שלא למוש ממקומה והצמיד את כפות ידיו והחל משפשף אותן זו בזו. "הבא אתה אלי בחרב וקשת סול?, החושב אתה את אביך לאידיוט?, האם היה נותן לי כאן זכות חופשית למעבר אם כוחי היה רק בחרב".קין עמד בפיסוק קל מול סול הזועם, אך פניו של קין נראו כאילו השאול כולו עומד עימו. לפתע רקע קין ברגלו לבושת המגף על האדמה הטחובה ונגע באחד העצים אשר מימינו. ברק הבליח את השמיים המתכהים ולאחריו נשמע קול רעם אדיר, הרוח החלה משתוללת בצמרות העצים, קין החל מלמל מילים לא מוגדרות בשקט חרישי וברק נוסף ניצת בשמי הליל הצעיר, צמרתו של העץ בו נגע קין ניצתה בלהבה גדולה ובקול פיצוץ עז "הכלל יודע אתה מי אני ומה כוחי?, את ארצך אחריב בכוחי!. ברק נוסף הצית את שמי הליל ואורו היה בהיר ובוהק מאורו של היום הצלול ביותר, הסוסים החלו משתוללים ואקני וקימולי התאמצו להרגיעם, מקס לעומתם שהיה חופשי לחלוטין לו זע ממקומו, "לך אליהם!", פקד קין על סוסו, מקס צעד את המטרים הספורים שהפרידו בינו לבין שאר הסוסים והחל צוהל ומוציא קולות משונים בהפתעה גמורה נרגעו הסוסים בעיניהם הופיע מבט מהופנט, דארזן המשיך להיות ניצב איתך וזקנו התעופף בפראות ברוח המשתוללת, עשרת הלוחמים עזבו את קשתותיהם וסוככו על פניהם מפני סופת העלים המשתוללת, היער כולו נראה כמתעורר לחיים משל עצמו. אקני פנתה אל קימולי וצעקה בכדי להתגבר על שאון הרוח "הסופה תהרוג אותנו!, העצים יתמוטטו עלינו!", קימולי אחז בכתפה וצעק לעברה "הסתכלי!, קין הוא השולט בסופה, אין היא טבעית!". סול נסוג צעד לאחור אך עדיין ניצב איתן הוא אל מול הסופה הרוגשת סביבו, ברק נוסף ניצת בשמיים אך קול הרעם לא ליווה אותו, קין עמד וידיו על מותניו הוא הניף את ידו והצביע על העץ משמאלו, ברק אדיר פגש בעץ וחצה אותו באמצעו בכדי שני שלישו. "מוות ישרור בממלכתך ואתה תושאר בחיים בכדי לסבול כל ימיך על אובדנו של עמך והכול בשל שחצנותך, מי אתה כי תאיים עלי, עוד לא נוצר היצור שיצא חי מידיי זעמי!", קולו של קין השתנה לחלוטין אין היה זה הקול אותו הכירו החברים. לפתע חזר הלוחם הנעדר ואחריו כפוף כולו מרוח הסערה עמד טול, מלך אנשי היער. דארזן בקושי רב נע ממקומו ונגע בעדינות בידו בכתפו של קין, אך ללא הועיל קין נראה היה כשבוי בזעמו, לאחר רגע נוסף אחז דארזן בחוזקה בכתפו של קין וניער אותו, קין נראה היה כמתעורר מחלום בלהות אנקה נמלאה מפיו כאשר ראה את המלך טול מכופף ועמד על רגליו אך בקושי רב. קין הניף את ידיו והחל מנפנף בידיו כמוחק לוח כתיבה מייד נעלמה הסופה כלא הייתה, הברקים חדלו ועימם גם הרוח, כאשר הרימו כל הנוכחים את ראשם ראו כי העצים שנפגעו מהברקים היו עתה בריאים ושלמים. טול התרומם והזדקף, "ברוך הבא ידידי הוותיק, מה לך חזרה במקומותינו הדלים?", אמר בקול עמוק, בוטח ויציב, " ומה לך כי תסער נפשך?". "שלום לך הו מלך רם ונישא", אמר קין בקולו הרגיל, "צר לי על כל המהומה, אך לא אתן כי יחללו את כבוד רעי!". -המשך-
פרק שני חלק 6
טול הפנה את מבטו לסול ההמום "כסיל הייתה וכסיל תישאר!, וגם אם אחרי ממלכתי תחדל מלהתקיים לא אוריש אותה לך בזה היום אני כבר בטוח!", אמר בקול עמוק לבנו הבכור, "פקודה פשוטה נתתי בידך אך אתה חייב הרי לתפוס שליטה כשעדיין אין היא בידך, הכוח שהיה צפוי לעבור אליך, ושחצנותך הבלתי נדלית מעבירים אותך על דעתך!", סול השפיל את מבטו, "פקודה פשוטה נתתי בידך עם הגיע הודעתו של הצופה כי קין וחבורתו עושים את דרכם אלינו, הבא אותם אלי כמו שהם הייתה כל הוראתי אליך ואתה חייב היית להראות מי החזק כאן, אינך יודע מי הוא הניצב מולך, מה רבה עוצמתו. סופה זו היא כאין וכאפס למה שראית אתה!". טול הפנה את מבטו לקין והשפיל את עיניו, "סלח לי על בורותו של בני, ידידי היקר, אל תיתן לה לעמוד בנינו לרועץ", המלך הסתובב ופנה לשאר החבורה שעדיין הייתה המומה, "סלחו לי על קבלת הפנים האומללה. בואו עימי לארמוני הדל, כנסיכי הממלכה יתייחסו אליכם מעתה", המלך צעד מקין ונגע בכתפו של דארזן הגאה שזקנו נראה עתה כרעמת האריה, "כבודו הגמד, אינני יודע את שמך אך לכבוד יהא לי עם תסעד הערב משולחני". שוב הפנה המלך את מבטו לבנו המבויש שהביט עתה באביו במבט חד שאינו משתמע לשתי פנים, "לא קשה היה זה נכון?, אך לא!. חייב אתה להתנהג כאילו הממלכה כבר בידך, כוחי עוד במותניי בני הסורר!, וחיי בידיי הם!. קחו אותו מעל פני ואטפל בו מחר, רבותיי, "אמר ופנה אל החבורה, "ארוחת לילה חמה ועשירה מחכה רק לכם. בואו ונלך, קחו את נשקכם שלכם עימכם, בוטח אני במילתו של ידידי אקווה רק כי הוא בוטח גם בי", באומרו זאת הפנה טול את מבטו בחזרה לעברו של קין. קין שהיה מכונס בתוך עצמו הרים את מבטו מהנקודה בה בהה ואמר, "את בטחוני בך לא ניתן להפר בדבר פעוט כמו זה, נלך אחריך כי כל עוד אנו בשטחי ממלכתך, אתה הוא מלכי כשם שאתה לעמך", קין השתחווה לטול והוא הניד בראשו מעונג המחווה. אחר פנו כולם אל עבר עירם אנשי היער, העיר הירוקה. סוף פרק שני - הפרק השלישי בקרוב
טול הפנה את מבטו לסול ההמום "כסיל הייתה וכסיל תישאר!, וגם אם אחרי ממלכתי תחדל מלהתקיים לא אוריש אותה לך בזה היום אני כבר בטוח!", אמר בקול עמוק לבנו הבכור, "פקודה פשוטה נתתי בידך אך אתה חייב הרי לתפוס שליטה כשעדיין אין היא בידך, הכוח שהיה צפוי לעבור אליך, ושחצנותך הבלתי נדלית מעבירים אותך על דעתך!", סול השפיל את מבטו, "פקודה פשוטה נתתי בידך עם הגיע הודעתו של הצופה כי קין וחבורתו עושים את דרכם אלינו, הבא אותם אלי כמו שהם הייתה כל הוראתי אליך ואתה חייב היית להראות מי החזק כאן, אינך יודע מי הוא הניצב מולך, מה רבה עוצמתו. סופה זו היא כאין וכאפס למה שראית אתה!". טול הפנה את מבטו לקין והשפיל את עיניו, "סלח לי על בורותו של בני, ידידי היקר, אל תיתן לה לעמוד בנינו לרועץ", המלך הסתובב ופנה לשאר החבורה שעדיין הייתה המומה, "סלחו לי על קבלת הפנים האומללה. בואו עימי לארמוני הדל, כנסיכי הממלכה יתייחסו אליכם מעתה", המלך צעד מקין ונגע בכתפו של דארזן הגאה שזקנו נראה עתה כרעמת האריה, "כבודו הגמד, אינני יודע את שמך אך לכבוד יהא לי עם תסעד הערב משולחני". שוב הפנה המלך את מבטו לבנו המבויש שהביט עתה באביו במבט חד שאינו משתמע לשתי פנים, "לא קשה היה זה נכון?, אך לא!. חייב אתה להתנהג כאילו הממלכה כבר בידך, כוחי עוד במותניי בני הסורר!, וחיי בידיי הם!. קחו אותו מעל פני ואטפל בו מחר, רבותיי, "אמר ופנה אל החבורה, "ארוחת לילה חמה ועשירה מחכה רק לכם. בואו ונלך, קחו את נשקכם שלכם עימכם, בוטח אני במילתו של ידידי אקווה רק כי הוא בוטח גם בי", באומרו זאת הפנה טול את מבטו בחזרה לעברו של קין. קין שהיה מכונס בתוך עצמו הרים את מבטו מהנקודה בה בהה ואמר, "את בטחוני בך לא ניתן להפר בדבר פעוט כמו זה, נלך אחריך כי כל עוד אנו בשטחי ממלכתך, אתה הוא מלכי כשם שאתה לעמך", קין השתחווה לטול והוא הניד בראשו מעונג המחווה. אחר פנו כולם אל עבר עירם אנשי היער, העיר הירוקה. סוף פרק שני - הפרק השלישי בקרוב
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.