יש ימים כאלה....

[newKiticat]

יש ימים כאלה....

שפשוט מתחשק לי לקום ולצרוח. נמאס לי להרגיש לא מוערכת. זה תחושה שאוכלת בי ומאכלת כל דבר טוב שיכול להיות בעבודה הזו. קצת כבוד... מה כבר ביקשתי? אני באמת עובדת טוב. לפחות לדעתי. יוצאת מגדרי, הולכת לקראתם תמיד. והקצב שלי מהיר. אז למה אם לקחתי הפסקה טיפה יותר ארוכה צריך לצעוק עלי כאילו שאני לא בסדר? במיוחד לאור העובדה כי מגיעות לי 2 הפסקות, ובמרבית הפעמים- אני בקושי לוקחת/מתאפשר לי לקחת ולו הפסקה אחת. ובמיוחד לגלות שהאחראי מחוז הציע לבחורה אחרת את התפקיד שלי... איך אני אמורה להרגיש? שתנאי בסיסי בחוזה שלי שונה לרעתי- ללא הסכמתי, ואני מבליגה... נושכת לשון- כי אין לי ברירה. אין כאן עבודה ואני תקועה. נמאס לי מהמקום הזה- ואני מזהירה כל אחת/אחד באשר הוא/היא- לגבי קלדנות בתי משפט במרחב באר שבע/הדרום. אני תמיד ראש גדול- כי ככה אני. וגם אם אני לא יודעת משהו- אני לומדת מהר ותמיד מוכנה ללמוד עוד. אני נכס מהבחינה הזו. אני מוכנה לשים שעות רבות נוספות ולעבוד איפה שהם רוצים- אבל אני מצפה שהתנאים שהובטחו לי ובגללם לקחתי את המשרה ואת התפקיד הזה ספיצית. תחושת תיסכול כה עצומה- כי יש לי הרבה מה להציע וזה לא פייר שהכל, כל כך.... לרעתי. מה עשיתי שמגיע לי כזה עוול?

 

[לביאה בפעולה]

אני

ממש מצטערת לשמוע את זה. אולי כדאי שתשני גישה ותשקיעי פחות, תקחי את העבודה יותר באיזי, ותשקיעי בעצמך יותר. ואל תעשי שעות נוספות אלא אם כן את צריכה את הכסף.

 

[שיריס]

מירי שלום

מה שלומך? זה אמנם מצב מתסכל, מלחיץ ובא לצרוח... אך מדברייך, אני מתרשמת כי את עובדת שאכן ראויה להערכה, היות ואת עובדת טובה, יוצאת מגדרך, מוכנה תמיד ללמוד דברים חדשים וההספק שלך גדול, אני מניחה שבתוך תוכך את יודעת שמעריכים אותך... לעתים אנו נמצאים בתוך המעגל שלנו, סגורים וכ"כ כעוסים על דברים שנקרים לנו בדרך,עד כדי כך שאנו לא שמים לב שאכן מעריכים אותנו. את אומרת שנמאס לך מהמקום בו את עובדת - מהו מקום עבודה אידיאלי בעינייך ? את אומרת שאת מרגישה לא מוערכת - איך מתייחסים אלייך ואיך את מרגישה במקום העבודה האידיאלי ? איך נראה הבוקר שלך כשאת חיה בשלום עם מקום עבודתך ? בברכת המשך יום קסום