יש כאן גם אבות חד הוריים??

[ירון ג.]

יש כאן גם אבות חד הוריים??

אפשר לשמוע קצת מכם על ההתמודדיות שלכם בחיי היום יום (אם יש כאלו) האם קשה לכם במקום העבודה? הערות אידיוטיות מהחברה, הגננות, המורות וכיו"צ.

 

[TWEETY =^.^=]

היי ירון

אני ממש לא יודעת מה להגיד לך, כיוון שאנחנו די חדשים פה. בנתיים אתה מוזמן לשתף אותנו ולחלוק - אם בא לך כמובן האם הילדים אצלך? אני מתארת לעצמי שהקשיים שחוות פה האמהות החד הוריות, זהות קצת/הרבה/ואולי לא לקשיים שלך. בנתיים אני מזמינה אותך להשתתף בדיון שהחל תחת הכותרת "אתמול בפופוליטיקה" אמהות חוות המון קשיים בהיותן המפרנסות/מגדלות/מחליטות/ומחנכות לבד את ילדיהן. ,,,,,,,,שיהיה לך המון המון כייפפפפפ בחיים והנאה מהילדים TWEETY

 

[ענת ענת]

ברוך הבא

אני דוקא אמא-חד ולא אבא-חד, אבל תקרא ותראה שהשונות קטנה אוד... חוויה על גננת מ"יום האם" = = "יום המשפחה": ככה אמרה אשת-חינוך-דגולה: "אולי לא תביאי את <הבן שלי> ביום האם לגן, כי אנחנו ממש הולכים לדבר הרבה על משפחה והוא בטח ירגיש לא נוח.."... הו, לו מבטים היו יכולים להרוג...

 

[tipid]

לדברי הגננת לרגל יום המשפחה.

אני חושבת שהגננת לא דברה דברי חוכמה כי צריך לעודד ולחנך ילד/ה שהחיים הם לא פיקניק ולא ניתנו כפי שהמדינה לא ניתנה על מגש של כסף אבל בכל זאת לשמח ולעודד את הילד לאהוב את ההורים ואת הזולת. שיהיה לילה טוב וחלומות נימעמןם. תמר.

 

[ענת ענת]

תיפיד

תודה, תודה על התמיכה (ממני היא שמעה דברים חריפים בהרבה, כמו "אם את לא מסוגלת לסבול שונות, איך את יכולה ללמד סובלנות? וגם - יש הרבה סוגים של משפחות בגן - עם אחים, בלי אחים, עם סבאסבתא, בלי סבאסבתא וכ"ו , אז רדי מהילד שלי...")

 

[TWEETY =^.^=]

אהבתי את המשפט,,,,,,,,../images/Emo9.gif

"אם לא מסוגלת לסבול שונות, איך את יכולה ללמד סובלנות" וואוווו איזה משפט חזק,,, היא גם בטח נשארה ללא מילים אה? עדין לא התמודדתי עם המעמד של להיות הורה במשפחה חריגה בישראל, ואני שומעת מיום ליום הרבה סיפורים שחושפים אותי ומכינים אותי לקושי הזה. לדעתי עם מערכת החינוך הייתה מתקדמת עם השנים ולא נשארת כפי שהיא הייתה לפני 20 שנה, הכל היה נראה אחרת, אנחנו היינו אחרים והמדינה והממסדים שלה היו נראים קצת יותר אחרת, ואולי ההתמודדות הייתה קצת יותר קלה,,,בנתיים ההתמודדות והקנית הערכים לילדנו, נתונה בידינו בלבד. אני חייבת לספר לכם סיפור קצר, שאני ממש לא זוכרת היכן שמעתי/קראתי אותו, אבל הוא סיפור אדיר לדעתי שממחיש את הטענה שלי על הממסד ועל כך שהכל תלוי ביידנו. ,,,,,,,,,,בגן אחד בין כל הילדים הייתה גם ילדה בת 4 שנולדה לאימה דרך תרומת זרע. יום אחד החליטה הגננת שהיא עושה פעילות מסויימת בנושא משפחה וחילקה את הילדים לזוגות (בן+בת),,,רצה הגורל ובגן לא הייתה התחלקות סימטרית של בנים מול בנות,,,,,ורצה הגורל או יותר נכון מפאת חוסר רגישות מצד הגננת, לאותה ילדה חביבה הייתה בת כבת זוג (בגלל האי סימטריה בגן) ולא בן. ואז ילד אחד קם ואמר,,,רגע "חייבים גם אבא כדי שתהיה משפחה" קמה אותה ילדה חביבה ואמרה,,,"אין אבא לא נורא נלך לבנק הזרע"

יוצא מזה שאותה ילדה התחנכה בבית שבו מספרים הכל, לא מסתרים ולא מקשקשים, ובהתאם למוכנות של הילד ככה מססבירים. ואותה גננת הייתה צריכה להיות עם קצת יותר רגישות, ולא להקצין את השונות גם בפעילויות יומיומיות. לדעתי בכל אופן.

 

[tipid]

ענת תודה לך!

וזה רק מחזק את גישתי בנמשפט שלא המקצוע עושה את האדם אלא האדם עושה אתעצמו. ליל מנוחה וחלומותפז. תמר.

 

[פלג^ר]

אהבתי מה שאמרת תמר יקירתי..

מילים כדורבנות.אני שמחה שהפורום התמלא.ערב טובלכל ההורים והילדים.

 

[tipid]

תודה לך ושנדע בצוותא רק טוב ושמחות

 

[TWEETY =^.^=]

ירון אופו נעלמת? נבהלת מכמות ה-../images/Emo94.gif