Traduttore, traditore
באיטלקית, "המתרגם [הוא] בוגד". אי אפשר לחקור היסטוריה מבלי לדעת את שפת המקור של אותה תרבות.
תרגום, גם אם הוא הטוב ביותר, לעולם לא יעביר את אותה המשמעות שאליה התכוון המחבר שחיבר את יצירתו בשפת המקור. אתה תמצא למשל כמה תרגומים לעברית של "מלחמת היהודים ברומאים" מאת פלאביוס יוספוס (לא יוספוס פלאביוס! זו לא הדרך הנכונה להגות את שמו!): התרגום משנת 1923 של יעקב שמחוני, התרגום משנת 1964 של שמואל חגי, והתרגום האחרון משנת 2009 של ליסה אולמן. התרגום הראשון נעשה לאור החינוך המסורתי-דתי של אותם ימים, והעברית של החיבור מזכירה מאוד עברית תנ"כית במשלב לשוני מאוד גבוה, שלא תמיד תואם את המקור היווני. התרגום המאוחר יותר משנות השישים הוא פחות מדוייק, אך נהיר יותר לקוראים, והוא גם משמש בבתי ספר תיכוניים. התרגום של ליסה אולמן, שלקח לה עשר שנים להשלימו, אגב, הוא הקרוב ביותר ליוונית הן מבחינת המשלב הלשוני, והן מבחינת תרגום מדוייק של מונחים צבאיים, שיוספוס הרבה להשתמש בהם לאורך חיבורו, ולא תמיד היו נהירים למתרגמים הקודמים.
כנ"ל גם תרגום ה"איליאדה" וה"אודיסיאה" של הומרוס, שתורגמו לעברית בידי שאול טשרניחובסקי בשנות ה-20 של המאה ה-20, שנחשב לתרגום מופת בכל קנה מידה. התרגום שומר גם על המשלב הלשוני של הומרוס וגם על המשקל (את היצירה יש לקרוא בהגייה האשכנזית), אך לקורא הממוצע יהיה קשה מאוד להבין את אוצר המילים של טשרניחובסקי. נעשו עוד שני תרגומים, אחד של ארואטי ואחד של שבתאי, בעוד שהתרגום של ארואטי נעשה בפרוזה (היצירה נכתבה במקור כאפוס, במשקל ההקסאמטר הדקטילי), התרגום של שבתאי גם הוא במשקל האפוס אך נהיר יותר לקורא העברי.
אך במחקר הפילולוגי חובה לדעת את שפת המקור. כך למשל, עליך להכיר את הסגנונות הספרותיים ואת אוצר המילים של כל מחבר ומחבר. לכל מחבר יש את "השגעונות" שלו, כך למשל יוליוס קיסר, שלעולם לא השתמש במילה הלאטינית fluvius לתיאור נהר, כי אם רק במילה flumen. או למשל כיצד מילה מסויימת משמשת את קיקרו (הנואם והמדינאי בן המאה הראשונה לפנה"ס) ואת יוליוס קיסר (בן זמנו של קיקרו) באופן שונה לחלוטין: אצל קיקרו ("בעד ארכאיאס המשורר"), הוא מצטט את המשורר אניוס שמהלל את קאטו הזקן, שאומר ש- magnus honos נוסף לשם הטוב של הרפובליקה הרומית, כלומר - כבוד גדול. אך אצל יוליוס קיסר, ב"מלחמת האזרחים", הוא כותב שהוא הזכיר לסנאט שהוא ביקש nullum extraordinarium honorem, ואין כאן הכוונה לכבוד, כי אם למשרה (מילה שאותה ניתן לתרגם גם כ-officium) רגילה, עד שהוא יוכל להעמיד עצמו כמועמד לבחירה כקונסול. מתרגם בקי בלאטינית, אך לא בהיסטוריה הרומית לאשורה, עלול היה לתרגם משפט זה באופן שגוי.