אלה מחשבות טבעיות
הרגשתי במהלך ההריון גם את זה וגם תחושות אחרות. למשל, שכמה כיף לי שאני לבד בתור לרופאה בלי בן זוג מעיק או כאלה מין (כי את רואה כל מיני מעצבנים). וגם להיפך (כמה מבאס שאני לבד בלי מלווה כלשהו ברגעים שכן היה מועיל ונעים יותר כך).
יכולה להגיד לך שלי יש משפחה בינונית יחסית ובכל זאת ברוב המוחץ של הבדיקות וכו' הייתי לבד. גם כי אני כזו באופי. וגם כי אנשים מנהלים משפחות ובעלי ילדים, ועבודה תובענית, ודווקא מהמקום שידעתי שאצטרך את העזרה שלהם בחרום, וגם מאוחר יותר - השתדלתי לשמור את המעורבות שלהם למקרים האלה (והיו, למשל ביקור חרום במיון, שפעמיים התלוו אליי לעומת 5 ביקורים אחרים במיון ומיליון בדיקות ומעקבים שהלכתי לבד כי הרגשתי שזה בסדר. הייתי בהריון בסיכון, כך שנזקקתי לדי הרבה ו95% מהמקרים, הבדיקות ואפילו באשפוז- הייתי לבד מבחירה).
לעומת זאת יש לי שתי חברות שאין להן אחים, מעט חברות ורק אמא ואבא ברמה המשפחתית והאמא לא זזה מהן כל ההריון. צמודה יותר מכל מה שאפשר לתאר.
זה מאוד אינדיבידואלי ולדעתי מאוד תלוי בך. אני הייתימשתגעת. אבל שוב, עם הזמן את מגלה שאיזון חשוב ופחות להיות בקצה.
בכל מקרה, אם את מרגישה צורך וגם אם לא, ממליצה בחום לשפר את מערכות היחסים בכל היבט. חברות, משפחה מורחבת (בנות דודות למשל, חברות ילדות, וגם חברות חדשות), ידידים, ולפרגן לאמא שלך על התמיכה שהיא כן מסוגלת לתת. וכן לדעת כמה את באמת צריכה מישהו לידך, אם מלכתחילה את לא מוקפת חברים, כלומר מה המינונים.
זה טוב ומעשיר והכרחי כאמא - גם ברמה שלך וגם ברמה של המשפחה שתהיה לך
) זו רק אימי היקרה ואנוכי.
