קופיפה טובעת
New member
יש כאן מישהו? (טריגר וזה...)
אני מרגישה שאני בצומת נוראית בחיים שלי ואני לגמרי אבודה וחסרת מושג קלוש מה הכי נכון עבורי לעשות.
אני כל כך מתביישת על עצמי על היותי כשלון.
אני כל כך מתביישת שאני מאכזבת את כולם ואת עצמי.
אני כלום, אני אוויר. אבל בו בזמן אני כשלון ואכזבה.
אני לא שווה לכלום ולא ראויה לדבר.
לא יודעת להתנהל נכון בשום דבר.
אני שבר כלי.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני לא יודעת איזה החלטות לקבל ולמען האמת, אני גם לא ממש מצליחה לעשות צעדים שיקדמו אותי.
אתמול עשיתי צעד ממש קטן כדי לבדוק אפשרות מסוימת שקשורה בלימודים שלי והתשובה שקיבלתי היא שלילית, כלומר משם כבר לא תבוא הישועה.
ואני לא יודעת מאיפה היא כן תבוא.
היום אחרי הרבה סבל נפשי (כבר כמה ימים שאני מפורקת, לא הייתי בפורום בין היתר בגלל זה כי לא היה לי כוח לשבת במחשב ולקרוא ולכתוב, לא היה לי הרבה כוחות למשהו שהוא מעבר לדברים ההכרחיים) החלטתי לפחות לבדוק איפה יש לי פסיכיאטריים מטעם כללית באיזור שלי.
אז לא רק שאין בעיר שלי או בסביבה הקרובה, גם המבחר שיש בחיפה הוא לא גדול מדי.
יש פסיכיאטרים שהם בתשלום של 100 ש"ח ואני לא רוצה שום רופא בתשלום, רוצה רק את אלו של הקופה כי אין לי כסף לשלם בכל פגישה וברור שפגישה אחת לא תספיק כי גם אם רופא יתן אבחון והמלצת טיפול בפגישה אחת, אצטרך לחזור למעקב וביקורת מתישהו וזה שוב תשלום וזה לא משהו שאני יכולה או מתכוונת לעמוד בו.
אז מי מכם שמכיר פסיכיאטרים של הקופה ולא בתשלום בחיפה נגיד ויכל להמליץ, אשמח למסר.
התפרקתי אפילו ליד אמא שלי לפני כמה ימים, במהלך נסיעה משותת באוטובוס לבדיקה שהיתה לי לפני הניתוח העתידי.
בגלל שאני רוצה לעדכן את הרופא משפחה שלי בכל המתרחש וה"התקדמות" ולקבל ממנו הפניות לבדיקות שעלי לעשות טרם הניתוח (לא שידוע מתי בכלל יעשו לי את הניתוח הארור ואני בחרתי באופציה שאמורה להיות מהירה יותר- לעשות ניתוח בהרדמה מקומית במרפאה של כללית בה נערכה הבדיקה האחרונה במקום ניתוח בהרדמה מלאה בבי"ח כי לבי"ח עניין התורים הוא ארוך והרופא שהייתי אצלו אמר שזה יכול לקחת גם שנה ואפילו שנה וחצי).
בקיצור, אני אמורה ללכת לרופא משפחה מתישהו בקרוב ולכן זו הזדמנות לדבר על מצבי הנפשי ולחשוב על המשך ה"טיפול".
בגדול, הכיוון של הרופא להפנות אותי לפסיכיאטר אבל אני מיואשת אפילו מזה.
בכל אופן, אני לא יכולה להמשיך במצב בו אני נמצאת.
לכן אני מחפשת בריחות. התכנון כרגע הוא למצוא את שארית הכדורים שהפסקתי לקחת בזמנו ולבלוע כמה מהם או את כולם (תלוי בכמות) הערב. הם עזרו לי לבעיות שינה.
לקחת כמה מהם ירדים ואולי ישתק אותי לכמה שעות טובות.
אני חסרת כוחות ויכולת התמודדות, אין לי פתרון טוב יותר לעבור את הלילה.
מזל שיש כדורים שישקיטו אותי ללילה אחד ושיהיה לי בהצלחה למצוא אותם ובתאבון לבלוע אותם!
אני מרגישה שאני בצומת נוראית בחיים שלי ואני לגמרי אבודה וחסרת מושג קלוש מה הכי נכון עבורי לעשות.
אני כל כך מתביישת על עצמי על היותי כשלון.
אני כל כך מתביישת שאני מאכזבת את כולם ואת עצמי.
אני כלום, אני אוויר. אבל בו בזמן אני כשלון ואכזבה.
אני לא שווה לכלום ולא ראויה לדבר.
לא יודעת להתנהל נכון בשום דבר.
אני שבר כלי.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני לא יודעת איזה החלטות לקבל ולמען האמת, אני גם לא ממש מצליחה לעשות צעדים שיקדמו אותי.
אתמול עשיתי צעד ממש קטן כדי לבדוק אפשרות מסוימת שקשורה בלימודים שלי והתשובה שקיבלתי היא שלילית, כלומר משם כבר לא תבוא הישועה.
ואני לא יודעת מאיפה היא כן תבוא.
היום אחרי הרבה סבל נפשי (כבר כמה ימים שאני מפורקת, לא הייתי בפורום בין היתר בגלל זה כי לא היה לי כוח לשבת במחשב ולקרוא ולכתוב, לא היה לי הרבה כוחות למשהו שהוא מעבר לדברים ההכרחיים) החלטתי לפחות לבדוק איפה יש לי פסיכיאטריים מטעם כללית באיזור שלי.
אז לא רק שאין בעיר שלי או בסביבה הקרובה, גם המבחר שיש בחיפה הוא לא גדול מדי.
יש פסיכיאטרים שהם בתשלום של 100 ש"ח ואני לא רוצה שום רופא בתשלום, רוצה רק את אלו של הקופה כי אין לי כסף לשלם בכל פגישה וברור שפגישה אחת לא תספיק כי גם אם רופא יתן אבחון והמלצת טיפול בפגישה אחת, אצטרך לחזור למעקב וביקורת מתישהו וזה שוב תשלום וזה לא משהו שאני יכולה או מתכוונת לעמוד בו.
אז מי מכם שמכיר פסיכיאטרים של הקופה ולא בתשלום בחיפה נגיד ויכל להמליץ, אשמח למסר.
התפרקתי אפילו ליד אמא שלי לפני כמה ימים, במהלך נסיעה משותת באוטובוס לבדיקה שהיתה לי לפני הניתוח העתידי.
בגלל שאני רוצה לעדכן את הרופא משפחה שלי בכל המתרחש וה"התקדמות" ולקבל ממנו הפניות לבדיקות שעלי לעשות טרם הניתוח (לא שידוע מתי בכלל יעשו לי את הניתוח הארור ואני בחרתי באופציה שאמורה להיות מהירה יותר- לעשות ניתוח בהרדמה מקומית במרפאה של כללית בה נערכה הבדיקה האחרונה במקום ניתוח בהרדמה מלאה בבי"ח כי לבי"ח עניין התורים הוא ארוך והרופא שהייתי אצלו אמר שזה יכול לקחת גם שנה ואפילו שנה וחצי).
בקיצור, אני אמורה ללכת לרופא משפחה מתישהו בקרוב ולכן זו הזדמנות לדבר על מצבי הנפשי ולחשוב על המשך ה"טיפול".
בגדול, הכיוון של הרופא להפנות אותי לפסיכיאטר אבל אני מיואשת אפילו מזה.
בכל אופן, אני לא יכולה להמשיך במצב בו אני נמצאת.
לכן אני מחפשת בריחות. התכנון כרגע הוא למצוא את שארית הכדורים שהפסקתי לקחת בזמנו ולבלוע כמה מהם או את כולם (תלוי בכמות) הערב. הם עזרו לי לבעיות שינה.
לקחת כמה מהם ירדים ואולי ישתק אותי לכמה שעות טובות.
אני חסרת כוחות ויכולת התמודדות, אין לי פתרון טוב יותר לעבור את הלילה.
מזל שיש כדורים שישקיטו אותי ללילה אחד ושיהיה לי בהצלחה למצוא אותם ובתאבון לבלוע אותם!
