יש כאן מישהי שעשתה זירוז?

[Tנקר בל]

יש כאן מישהי שעשתה זירוז?

יש עוד המון זמן, אבל זה מאוד מטריד אותי - המליצו לי לעשות זירוז כדי לא להגיע לשבוע מתקדם. שאלתי בפורום באינטרנט ואח"כ את הרופא שלי, ושניהם אמרו שאין התוויה רפואית לזירוז. אין בעצם שום הוכחה שמישהי שעברה מות עובר ברחם, צפויה לחוות את זה שוב (למעט מקרים מיוחדים של מחלות כרוניות), וזה נועד להרגיע את האם, כי המתח הוא בלתי נסבל. עקרונית, אפשר למשוך עד שבוע 41. אבל שניהם הוסיפו משפט שדווקא הוא שכנע אותי לזרז, במיוחד שזה הגיע משניהם - שהצוות הרפואי גם רוצה לראות כבר את התינוק בחוץ. אבל הזירוז נורא מטריד אותי - גם כי אני רוצה לידה טבעית ככל האפשר שנראה לי שתהיה טובה יותר לתינוקת. גם כי ללידה מוקדמת, אפילו בשבוע 38, עשויות להיות השפעות על ההתפתחות של התינוק (פעם שכבתי במחלקת יולדות ליד אשה שהבן שלה לא הצליח לינוק, והפרופ' אמר לה שזו בעיה שנגרמה בגלל שהיא ילדה בשבוע 38). חוץ מזה - גם כך הלידות שלי ארוכות נורא (חוץ מהאחרונה), וללדת בזירוז, נראה לי, מאריך עוד יותר את הלידה (אלא אם כן, משתמשים ישר בפיטוצין). ברור שהשיקול של חיי העובר קודם לכל השיקולים הללו, אבל לאור העובדה שהרופאים מצהירים על כך שאין התוויה רפואית - אני בכל זאת חושבת עליהם.

 

[נוריה]

I ../images/Emo23.gif פיטוצין

תראי, מאד קל להגיד שהאם חרדה אז נזרז, כלומר, "להאשים" את האמא (ואת ההורמונים שלה) בצורך לזרז. בעצם, גם הם, הרופאים חרדים. אין להם שמץ של מושג למה זה קרה לך. הם רואים מספר נשים בסוף הריון עושות מוניטור תקין ויומיים אח"כ מגיעות למיון יולדות עם IUFD... גם כל הסיפור הזה של הקרישתיות יתר - הם לא מצאו ממש את הקשר הברור בין הקרישתיות להפלות ולכל הסיבוכים. אלא קשר שבמקרה שניהם היו בסביבה. נסיבתי (יש לזה שם בסטטיסטיקה). הם ממש בלחץ ורובם בהחלט מעדיפים לזרז. גם הרגועים שבהם. אמנם את מעדיפה בשבוע 37 והם בשבוע 39 אבל בפרוש הם מעדיפים את התינוק בחוץ. שם יש קצת יותר שליטה... ישנה חשיבות מכרעת לזמן הזרוז. אפשר גם בשבוע 36, והלחוצים במיוחד אפילו יגידו לך שמה יקרה אם נזרז ב- 35, כי הרבה תינוקות נולדים אז במשקל סביר. אז לא. הרופא שלי אמר לי בהריון הקודם שאנחנו לא רוצים להצטער מרוב שנמהר... וזה נכון. צריך לעשות שיקול דעת הגיוני. להגיע להערכת משקל סבירה, בשלות ריאות כמובן ומוכנות של הגוף ללידה. מבחינה התפתחותית אין הבדל בין 38 ל- 40. וזה בדוק. יכול להיות הבדל בין 35 לבין 38, אבל גם לא מאד מאד משמעותי. ולגבי ההנקה, רק שתדעי שאני מכירה המון נשים שילדו בשבוע 42 והתקשו להניק (אני למשל...) וכאלו שילדו פג בשבוע 33 ומניקות במרץ. הפרופ', לו היה קצת יותר בקיא בחומר, היה פשוט שולח אותה ליועצת הנקה טובה. אפשר להכין את הגוף ללידה ע"י דיקור סיני, שיאצו, סטריפינג וכאלה. אני אמנם קיבלתי זרוז אבל תוך 4 שעות טל היה בחוץ. אני מכירה בחורה עם סכרת שכל הריון חייבת לזרז בתחילת תשיעי עקב גודל גדול מאד של תינוקיה, והגוף פשוט מסתגל לנושא הזה של הזרוזים ובלידה הרביעית שלה היא קיבלה זרוז ותוך שעה התינוק היה בחוץ! אני, באופן אישי, מסתובבת כבר מחודש שמיני עם פתיחה של 2 ס"מ כך שקל יחסית להכין את הגוף שלי ללידה אבל לא כולן ככה, אני יודעת. חכי עוד קצת, טינקר, תבחני איך את מושכת מבחינה נפשית את השליש השלישי. אני מכירה לפחות בחורה אחת אחרי IUFD שחיכתה לצירים ולא עשתה שום זרוז. ילדה בסוף תשיעי. לה זה התאים מבחינה רגשית. אני הייתי פשוט חוטפת התמוטטות עצבים והיה צריך לפתוח חדר לידה בגהה...

 

[Tנקר בל]

התשובה שלך מאוד עזרה לי

את קיבלת מייד פיטוצין או שניסו קודם בלון וכו'? ואם ישר פיטוצין - קיבלת קודם אפידורל?

 

[נוריה]

קיבלתי מייד פיטוצין

אחרי שהגעתי לבי"ח עם פתיחה של 5 ס"מ (ללא צירים!), זאת בזכות דיקור סיני לזרוז (ע"י מדקרת מומחית להריונות...) וגם איזה פעמיים-שלוש סטריפינג בשבוע אחד (תענוג מפוקפק למדי). שום בלון. לא צריך בלון למיטב ידיעתי, אם כבר יש פתיחה. אפידורל לא מקבלים לפני שמתחילים עם הפיטוצין וגם חייבים לגמור שקית שלמה של עירוי נוזלים. אז תמיד כדאי פיטוצין + עירוי ואז מיד אפידורל. אבל אני לא לקחתי אפידורל... טל נולד בלידה טבעית. כואבת

אך טבעית.

 

[Tנקר בל]

איזו גבורה את ../images/Emo13.gif

ללדת בלי אפידורל ועם פיטוצין, נשמע לי סיוט.

 

[נוריה]

ממש אשת הברזל../images/Emo150.gif

טינקר, עברתי צירים אמיתיים וגם כאלו של פיטוצין. שני הסוגים כאבו נורא... אני אישית מעדיפה את הסיוט של הכאב מאשר את חוסר השליטה שחשתי בגלל האפידורל. וחוצמזה, אני פולניה ואני רוצה לומר לילדים שלי כשיהיו גדולים "כאלו צירים סבלתי בגללכם ועכשיו אתם מביאים לי כאלו חתנים/כלות מזעזעים הביתה?"

 

[Tנקר בל]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[עידית ר]

טנקר

נראה לי שהרופאים יפחדו לקחת סיכון ואחריות לכן הם ממליצים לבצע זירוז את צריכה לללכת לפי התחושות ואם יהיו לך פחדים שחס וחלילה יקרה משהו תבקשי זירוז יש לי חברה שיש לה כבר תור לניתוח קיסרי בשבוע 38 בגלל שבלידה הקודמת טעו בהערכת משקל ומבנה שלה צר הילדה נולדה עם כתף שבורה והלידה היתה נורא קשה היא התלבטה המון אבל החליטה לא לקחת סיכון מי יודע איך הלידה הקודמת יכלה להגמר בקשר לזירוז אנחנו ביצענו הפסקת הריון בשבוע 37 ביום ד' התאשפזתי בצהרים בצעו המתה ובערב התחילו זירוז עם נרות שלא עזרו למחרת העלו אותי לחדר לידה ניסו לשים בלון אבל הוא התעקש שהוא לא רוצה להשאר וזה אחרי שהרופא אמר לי שאני מאוד צרה והוסיף "במשך השנה זה מעולה בשבילך אבל היום לא" עזבו את הבלון ועברו לפיטוצין לפי המוניטור היו צירים אבל אני לא הרגשתי אותם בלילה הוציאו את הזירוז ולמחרת חיברו שוב בצהרים התחלתי להרגיש צירים וכבר היתה פתיחה של 3 אחרי 3 שעות בערך הרגשתי צורך לשירותים והתברר שאני כבר בלידה פחות מחצי שעה והיא היתה בחוץ יקירתי אני מאחלת לך לידה קלה כמו שעברתי והכי חשוב לכי עם התחושות שלך מה שלבך יאמר אולי באמת עדיף היה גם סיפור דומה בפורום ובלידה השניה היא קיבלה זירוז וילדו אותה בשבוע 38 מקווה שאת מרגישה יותר טוב ובהצלחה מחר אצל הרופא

 

[Tנקר בל]

עידית

נראה לי שמתן פיטוצין תמיד גורם ללידה מהירה. הפחד שלי הוא מכל הפרוצדורה שקודמת לפיטוצין, ומסתבר שגם את עברת אותה והיא לא עזרה לך... הנרות, הבלון, הסטריפינג וכו'. הכאבים גם מפחידים אותי, אבל יותר מפחידה אותי ההשפעה על העוברית. נראה לי ששעות של צירים משפיעים לבטח גם עליה.

 

[רונה 4]

לידה מוקדמת וגם זירוז.

קודם כל לגבי לידה מוקדמת: לידה ראשונה שלי היתה בעקבות צירים מוקדמים בסוף שבוע 36, שני נולדה כעבור 4 שעות של צירים במשקל 2.4 ק"ג כשהבעיה היחידה שהיתה איתה היתה שהיא ישנה רוב הזמן, גם תוך כדי הנקה, ולכן עיניין ההנקה היה בעייתי בתחילה. אבל מרגע שלמדתי איך לשאוב חלב הייתי מאכילה אותה בבקבוק בשנתה ואחרי 4 ימים כאלו היא התעוררה ומאז לא הפסיקה לינוק עד גיל שנתיים!! בהריון השני הדבר היחידי שפחדתי ממנו היה שוב לידה מוקדמת ושוב התחלה קשה בהנקה (איזו תמימות), וכל הזמן דאגנו להימנע מכל דבר שעלול לגרום לצירים מוקדמים. כשעבר היום שבו בעצם נולדה בהריון הקודם שני, התחלנו כביכול לספור אחורה ולקוות למשוך עוד יום ועוד יום בבטן. יומיים אחר כך העוברית שלי נפטרה ברחם והלוואי שהיתה יוצאת קודם כמו אחותה הגדולה. החיים של התינוק הם הדבר היחיד שחשוב כרגע מבחינתי (קודם לא ידעתי שיש שיקול כזה), ואני לא מעיזה אפילו לחשוב על לעבור את היום הראשון של שבוע 37 עם העובר עדיין בבטן שלי, אני רוצה אותו בחוץ במקום שיש באמת שליטה. אני אהיה בהיסטריה גם ככה בכל חודש שמיני ואם אגלוש גם לתשיעי גם אני חושבת שאגיע לחדר יולדות בגהה. מאוד הרגיע אותי לדעת שגם הרופא שלי במכבי וגם פרופ' משיח בכלל לא מוכנים לקחת איתי את הצ'אנס של לעבור את היום הזה ושניהם אמרו שימליצו לי על זירוז בזמן הזה. כך שאני לא אצטרך כנראה להילחם כדי להגיע לזה. לגבי זירוז עצמו: גם אני פוחדת ממנו ומההשלכות שלו על התינוק אבל דווקא במובן הזה של הסיכונים של החומר עצמו לתינוק, אפילו שקלתי לבקש קיסרי במקום זה, ועל זה דווקא הייתי רוצה שיהיה לי יותר מידע. הפעם היחידה שעברתי זירוז היתה כמובן עם עוברית מתה ברחם כך שהסיכונים לא היו כבר רלוונטיים לגביה יותר. באותו מקרה התחילו אצלי עם פרוסטאנגלנדינים כי עדיין לא היתה פתיחה (ולא עם בלון), זה אכן לקח שעות וארוכות, ואחרי שכבר היתה פתיחה, אבל רק ס"מ אחד החליטו לעבור לזירוז עם פיטוצין, ומיד אחרי שנתנו לי אותו נתנו לי את האפידורל. מרגע הפעלת הפיטוצין ועד הלידה העיניינים רצו ממש במהירות ואחרי כשעתיים וחצי העוברית היתה בחוץ. כך שאני דווקא בונה על פיטוצין כעל מה שיזרז את מהלך הלידה (אני מקווה) ולא יאריך אותה. גם אני חושבת שאת צריכה לבחון מה יתאים לך מבחינה רגשית, ויש עוד קצת זמן עד אז. אני זוכרת מהסיפור שלך שזה קרה בסוף ההריון בתל"מ, אז אולי אפילו זירוז של כמה ימים לפני, שלא ממש משמעותי מבחינת התפתחות התינוק אבל יכול להיות משמעותי מבחינת החרדות שלך, יכול להיות טוב.

 

[Tנקר בל]

רונה

אני חושבת שכל הרופאים ממליצים על זירוז להקדמת הלידה. מבחינתי קיסרי בכלל לא בא בחשבון. הרופא שלי אמר לי שיש קשר בין ניתוח קיסרי לבין תמותת עוברים. יש פי שניים נשים שעברו קיסרי, ולאחר מכן היה להן מוות לא מוסבר של העובר בהריון מתקדם, מאשר נשים שלא עברו. כרגע נראה לי שאני לא ארצה עוד הריון, אבל אי אפשר לדעת, ואני לא אקח את הסיכון הזה להריון נוסף. היום שאלתי את הרופא שלי, והוא אמר לי שאין השפעה של הזירוז מעבר לזמן של הלידה עצמה, אז נראה לי שאני אעשה את זה בדרך הזו.

 

[עידית ר]

היי טנקר

באישפוז התחננתי לניתוח קיסרי לא רציתי לשמוע או לראות אבל הם התחילו להסביר לי כמה זה מסכן את הרחם והחלטתי לוותר בעיקר כשמתחננים עוד הריונות בעתיד הרחם נחלש וכל ניתוח נוסף מסכן אותו עוד יותר אם הרופא אמר שלזירוז אין השפעה אז לכי על זה חבל על הסיכון המיותר שיהיה רק בהצלחה

 

[בנצ100]

גם אני מתלבטת

וגם לי יש המון זמן. אני לא רוצה להגיע לשבועות מתקדמים בהריון, וגם יש לי פחד מלידה רגילה שעשויה (שוב) להסתבך ולהוביל לניתוח חירום שממנו כבר עלול לצאת ילד פגוע מחוסר חמצן או אפילו לשחזר חלילה את הפעם הקודמת. הלידה עצמה לא זכורה לי כחוויה נוראית. אלמלא התוצאות אני מניחה שאפילו הייתי זוכרת אותה לחיוב. אני מתלבטת בין הפחד לעבור לידה נוספת לבין הפחד מניתוח קיסרי - חוסר יכולת לתפקד אח"כ ולטפל בילד, ואני רוצה שהוא יהיה לידי כל הזמן, מההתחלה ובקיסרי זה פשוט לא אפשרי. וגם הדילמה של נזקים אפשריים לרחם. ובקיצור - חשבתי גם לבדוק אופציה של זירוז לידה, ואם זה לא ילך לעבור לקיסרי. אז מה המסקנות? יעשו את זה בשבילי? זה כדאי? מה לעשות? (ובסה"כ שבוע 21...)

 

[pepperony]

סליחה שאני מתפרצת - מקווה שזה

בסדר שאני כותבת כאן - מפני שאני לא בהריון - אבל אני אחרי אובדן הריון אחד (כתבתי בעבר בפורום) ותשעה חודשים אחרי ההריון השני שלשמחתי הסתיים בלירי המתוקה שלנו. אני זוכרת אותך מפורום הריון וכאב לי לקרוא את סיפורה של נעמי שלך. בכל אופן הסיבה שאני כותבת היא שבסוף ההריון של לירי (תחילת תשיעי) קיבלתי רעלת הריון ואושפזתי, במשך שבוע נכנסתי ויצאתי מחדר לידה לזירוזים שונים ומשונים - עד שנמאס לנו - רצינו כבר לראות את הילדה שלנו בידיים שלנו ולסיים את הכאוס הזה שנקרא הלידה שלנו. התעקשנו על קיסרי (בהמלצת מדריכת הקורס להכנה ללידה) ואני חייבת לאמר שאני לא מצטערת על כך (אעפ"י שרציתי ללדת בחדר הטבעי

) ילדתי בבני ציון ושם אפשרי ביות מלא - ואחרי קיסרי עשיתי זאת - לירי כמעט ולא הייתה בחדר התינוקות (אשפוז חמישה ימים) - זה לא שלא היה קשה, אבל זה היה לי מאוד חשוב - בלילה הראשון אפשרו לאמא שלי להשאר והיא הגישה לי את לירי להנקות - אח"כ הסתדרתי לבד (מה שכן - השתדלתי בים לתת לבני המשפחה לטפל בה כמה שיותר (חוץ מהנקות כמובן

) כדי לאסוף כוחות ללילה. וד"א פגשתי את לירי רק שעתיים אחרי שילדתי (התאוששות) ומיד היא ינקה - היתה צמודה אלי משעה אחת עד שתים עשרה בלילה. מתפללת שכולן כאן יחוו את החוויה הזו בקרוב בקרוב. וסליחה אם התפרצתי

 

[Tנקר בל]

מתפרצת../images/Emo35.gif../images/Emo12.gif

תודה רבה לך! יש פה עוד נשים אחרי לידה, ומי שנותנת מידע מועיל בצורה כזו אמפתית, היא אף פעם לא "מתפרצת"

 

[בנצ100]

ממש לא...

טוב לשמוע על סיפורים כאלו (בעיקר שנגמרו טוב) ואולי זה יפיג את הפחד העצום מניתוח, מחיתוך הבטן ומחוסר יכולת לתפקד אח"כ ולטפל בילד. כמה זמן הרגשת קושי לתפקד? אני אשמח לשמוע עוד על ההתאוששות מקיסרי והטיפול בילד אחרי הניתוח. ואיפה זה בני-ציון? איזה בית חולים זה? ומי יודעת מה המדיניות של תל השומר בנושא? (בהנחה שנלך למלונית כשאפשר יהיה)

 

[אמא של פילפילון]

בני ציון זה בחיפה

בתל השומר מעלים למלונית, אם אינני טועה, 48 שעות אחרי קיסרי. בבוא העת, הכי טוב לשאול במלונית. גם לפני כן, ניתן להיות ביחד בביות (יחד עם עוד "מבוגר אחראי", כמובן). מנסיון, זה גם קשור לאסרטיביות. ניתן לדרוש כי האב יתלווה לתינוקי באופן צמוד כשאת תהיי בהתאוששות ואחר כך שיביאו אותו אליך. אם אני זוכרת נכון בתה"ש תומכים בקימה מהירה מן המיטה אחרי קיסרי וזה מצויין. מה שלומך?

 

[pepperony]

לא יודעת בקשר לתל השומר - אבל אני

מסכימה שאסרטיביות היא מילת המפתח - במיוחד לגבי מה שהיה אצלנו. אני חייבת לאמר שהרבה מהאסרטיביות הזו נבעה מהעזרה של מדריכת הקורס לפני לידה (שהיתה גם יועצת ההנקה שלנו) שהיא פשוט נפלאה..פשוט הדריכה אותנו טלפונית איך להתמודד עם הצוות (רופא מעקב ההריון שלי היה גם המיילד שלי - והוא לא רצה בניתוח קיסרי - וזה היה ממש קשה "להתעמת" איתו) פשוט חששתי שהזירוזים החוזרים שמביאים צירים חזקים (לא חששתי מהכאב) ושלא הביאו לצל צילה של פתיחה או התרככות צוואר יביאו דווקא למצוקה עוברית - וכאשר נאמר לי שהסטטיסטיקה לגבי נשים במצבי היא של 85% לא עוזר הפיטוצין והן מגיעות לקיסרי - אז פשוט לא הסכמתי לפיטוצין. קיסרי זה לא פיקניק (אבל גם לא לידה וגינאלית) הימים הראשונים ממש לא נעימים (ולי עוד היו תופעות של רעלת ההריון) אבל אחרי המקלחת הראשונה ..פשוט כל שעה זה שיפור..היה לי קשה לקום ללירי אבל התעקשתי לעשות את זה, הנקתי בשכיבה בתנוחות מוזרות (האחיות הסתכלו עליי בתמהון כשהתעקשתי להניק אותה מייד אחרי ההתאוששות אבל הן לא התווכחו איתי- ראו מייד שאין עם מי. מקורס ההכנה ללידה באתי מוכנה ונלחמתי על כך שהבת שלי לא תקבל שום תוספת למרות שלא היה לי חלב בהתחלה - הקשבתי בנימוס ובסוף אמרתי מה אני מחליטה. חמישה ימים אחרי הקיסרי יצאנו הביתה והרגשתי ממש בסדר - לא היו שום בעיות מיוחדות - שבוע אחרי כבר טיילנו ואפילו קנינו את הבית החדש שבו אנחנו גרים עכשיו - כך שלא הייתי מוגבלת באיזושהיא דרך יותר מכל יולדת אחרת - בכ"א לא הרגשתי ככה. כיום הצלקת היא קטנה אבל מציקה קצת - גירודים לפעמים אבל לא נורא - וכשאני אצליח לרדת עוד לפחות חמישה קילו אני אחזור לביקני...אלא אם כן יקרה נס קטן ואני אכנס להריון בלי טבעי

לפני כן

 

[Tנקר בל]

בנצ

אני חושבת שמתחילת ההריון אנחנו מתמקדים ברגעים הקשים שהיו לנו בהריון הקודם, כדי להרגיש בשליטה, ושהפעם נצליח למנוע מזה להתרחש שוב. אצלך ואצלי הדברים הסתבכו בלידה, אז יכול להיות שלכן זה כל כך מעסיק אותנו, למרות שיש לנו עוד הרבה זמן עד אז. מותר לי להביע את דעתי, למרות שזו כמובן החלטה שלך, וכל מה שתראי לנכון הוא כמובן הטוב ביותר? לא תכעסי עלי? בפעם הקודמת נתנו לנעמי לסבול ממצוקה הרבה זמן עד שהחליטו לעשות ניתוח חירום (רבע שעה אם אני זוכרת נכון). הפעם לא נראה לי שזה יקרה. אני בטוחה שיהיו מאוד זהירים בלידה שלך, ויתנו לך ולתינוק תשומת לב מיוחדת. את יכולה לקחת רופא פרטי ללידה, שיבטיח את זה, שלא יתנו לתינוק לסבול ממצוקה פרק זמן ארוך, כמו שקרה לנעמי.

 

[בנצ100]

גם זה נכון

ואין צורך לחשוש מהתערבות באמת, הרי לכזו התערבות אנחנו מקוות כשמפרסמים סיפורים כאלו בפורום. נכון, הפעם תהיה השגחה צמודה יותר, ובתקלה הקלה ביותר אפשר יהיה לעבור לקיסרי. אבל מי יודע - אולי גם זה לא יספיק? ליצירת נזק (לא מוות, אבל פגיעה מוחית) מספיקות דקות ספורות. אז אולי עדיף באמת קיסרי מההתחלה? הפחד מהניתוח מול הפחד מאסון נוסף. ואני לא מצליחה להחליט מה אני רוצה. אני חושבת שלקראת הלידה, אני אדבר עם פרופ' צלאל ואשמע בעצתו. עד אז יש עוד הרבה זמן להתלבטויות...