זאבה כסופה מאהבה
New member
יש כל מיני כותרות אפשריות לפוסט הזה
בשבוע שעבר הייתי בסדנת מחטים עם הגורו המקומי; פעם ראשונה שהשתתפתי בסדנת bdsm. וה"מקומי" שלי אינו ה"מקומי" שלכם - רק שיהיה ברור.
בחור, גבר, באמצע שנות ה- 50לחייו, עם משקפי קריאה זעירים על קצות אפו, שיער אפור קצוץ קצר, וכרס שכבר אי אפשר לקרוא לה מתחילה, אבל גם אינה ממש מתקדמת, משתפלת מעל הבגדים השחורים, כנהוג.
בתור הקורבן התורן הסתובבה בחורה בתחילת שנות העשרים שלה, חמודה, וכפי שהתברר אחר כך, חובבת heavy shit.
לי אין פרטנר, וגם לא מכירה אף אחד שאפשר להתאמן איתו, אז הלכתי לבד במטרה ללמוד את הטכניקה ולדקור את עצמי.
החלק הראשון עבר בתיאוריה: העור, איפה כן לדקור ואיפה לא, הגיינה, מה יכול להיות מסוכן לדוקר, מה יכול להיות מסוכן לנדקר, מה הכי כואב, אילו איזורים פחות כואבים. איך לבנות סשיין מבחינת תזמון, בניית כאב. עזרה ראשונה. דיקור שיוצא מתוך העור, דיקור כאשר המחטים נכנסות פעם אחת לגוף ונשארות תקועות (מתברר שזה יותר מסובך), ריקמה (מחט נכנסת ויוצאת מספר פעמים).
חשיבות השתייה והאכילה (סוכרים) לפני, במיוחד לנדקר.
ואחר כך הייתה הדגמה. כבודו הדגים על החמודונת, שישבה על כסא עם משענת גב, בגבה אלינו, שיער בלונדיני כהה בתספורת בוב, מופשל הצידה, כדי לגלות את הכתפיים והגב, שם הודגמה הדקירה. למרות שהוזהרנו שבשכמות קצת מסוכן, מאחר והעצמות קרובות יחסית לפני השטח.
החמודנת לא הזיזה שערה אחת מהשערות הדקות הגדלות על הצוואר הלבן.
הנוכחים, בחור בתחילת שנות השלושים, עם שפתיים עבות, וחוש טכני, שהתברר שהוא דום מנוסה, וזוג, בעצם לא זוג, דומינה, בסוף שנות הארבעים, תחילת שנות ה-50, שיער צבוע לכתום, מייקאפ חיוור, שפתיים צבועות אדום, שישבה עם גרביה על ההדום הגברי שלרגליה, גבר מהוה, רזה שעשה עלי רושם של חלשלוש, באמצע שנות החמישים לחייו, חיוור, עיניו פקוחות לרווחה. לדומינה גם יש נסיון נרחב בטכניקות שונות, דומינה מקצועית (אני משערת), שלאחר מכן, התברר שהביאה את החיוור בתור הפתעה. הוא לא ידע לאן הוא מובא ולמה.
לאחר ההדגמה, הגורו הציע לי להיות ראשונה. קמתי מהכסא, התישבתי על הריצפה עם השטיח האפור מקיר לקיר. הברבור השכן התדבק על בית הסירה שבו נתנה הסדנה ושהיא גם בית מגוריו של הגורו. הברבור המשיך ודפק על השימשה, בדרישה לספק לו ארוחת ארבע. לאחר שלוש, ארבע פעמים שחזר והקיש על השמשה, הוא הבין שעכשיו אף אחד לא יצא אליו, והמשיך לו והפליג הלאה. (מה אומרים על ברבור? שוחה ? לא, הוא אינו שוחה, שט? מאחר והוא מזכיר לי את גאוותה של ספינה גדולה היוצאת מהנמל, נראה לי ש"הפליג" הוא הפועל המתאים).
מרוב התרגשות שכחתי איך המצלמה שלי עובדת, התברברתי עם המחטים, הפלתי את הגאזות עם האלכוהול על הרצפה. קמתי, הלכתי לחפש את תרמיל הגב שלי, למצוא את משקפי הקריאה; היפלתי את המצלמה שלי על הרצפה.
הסתכלתי סביבי, סוקרת את בית הסירה, חדר המגורים בו ישבנו. על הקירות, תלויים ההדפסים הבאנליים ביותר של, קשה לי לקרא להן "נשים", יצורים דימיוניים, צרי מותניים, בוהקי חיוך, שיער גולש, צעירונות, עם שדיים גדולים וזקורים וישבן מבהיק ועגול. בפינה סל למטריות, שבנוסף למטריה אחת או שתיים, היו בו קנים מסוגים שונים, מקלות הליכה, וגם שוט אחד או שניים.
לידי הושמה מחט אחת, בקוטר 0,6 ממ ובאורך 4 סמ. שתי גאזות עם אלכוהול, עדיין בעטיפתן.
התישבתי עם פני לחלון, לאור הנופל הנכנס פנימה. היום כבר מתחיל להתארך כאן, פברואר עכשיו, וב16:00 עדיין אור, כמעט מלא, רק שצבעו משתנה, ונהפך חם יותר, אדמדם-כתמתם.
ניסיתי לפעול לפי ההוראות ככל האפשר, לחקות את תנועת פרק כף היד המומלצת, להחזיק את האצבעות בתנוחה הנכונה, בזווית הנכונה בין
בשבוע שעבר הייתי בסדנת מחטים עם הגורו המקומי; פעם ראשונה שהשתתפתי בסדנת bdsm. וה"מקומי" שלי אינו ה"מקומי" שלכם - רק שיהיה ברור.
בחור, גבר, באמצע שנות ה- 50לחייו, עם משקפי קריאה זעירים על קצות אפו, שיער אפור קצוץ קצר, וכרס שכבר אי אפשר לקרוא לה מתחילה, אבל גם אינה ממש מתקדמת, משתפלת מעל הבגדים השחורים, כנהוג.
בתור הקורבן התורן הסתובבה בחורה בתחילת שנות העשרים שלה, חמודה, וכפי שהתברר אחר כך, חובבת heavy shit.
לי אין פרטנר, וגם לא מכירה אף אחד שאפשר להתאמן איתו, אז הלכתי לבד במטרה ללמוד את הטכניקה ולדקור את עצמי.
החלק הראשון עבר בתיאוריה: העור, איפה כן לדקור ואיפה לא, הגיינה, מה יכול להיות מסוכן לדוקר, מה יכול להיות מסוכן לנדקר, מה הכי כואב, אילו איזורים פחות כואבים. איך לבנות סשיין מבחינת תזמון, בניית כאב. עזרה ראשונה. דיקור שיוצא מתוך העור, דיקור כאשר המחטים נכנסות פעם אחת לגוף ונשארות תקועות (מתברר שזה יותר מסובך), ריקמה (מחט נכנסת ויוצאת מספר פעמים).
חשיבות השתייה והאכילה (סוכרים) לפני, במיוחד לנדקר.
ואחר כך הייתה הדגמה. כבודו הדגים על החמודונת, שישבה על כסא עם משענת גב, בגבה אלינו, שיער בלונדיני כהה בתספורת בוב, מופשל הצידה, כדי לגלות את הכתפיים והגב, שם הודגמה הדקירה. למרות שהוזהרנו שבשכמות קצת מסוכן, מאחר והעצמות קרובות יחסית לפני השטח.
החמודנת לא הזיזה שערה אחת מהשערות הדקות הגדלות על הצוואר הלבן.
הנוכחים, בחור בתחילת שנות השלושים, עם שפתיים עבות, וחוש טכני, שהתברר שהוא דום מנוסה, וזוג, בעצם לא זוג, דומינה, בסוף שנות הארבעים, תחילת שנות ה-50, שיער צבוע לכתום, מייקאפ חיוור, שפתיים צבועות אדום, שישבה עם גרביה על ההדום הגברי שלרגליה, גבר מהוה, רזה שעשה עלי רושם של חלשלוש, באמצע שנות החמישים לחייו, חיוור, עיניו פקוחות לרווחה. לדומינה גם יש נסיון נרחב בטכניקות שונות, דומינה מקצועית (אני משערת), שלאחר מכן, התברר שהביאה את החיוור בתור הפתעה. הוא לא ידע לאן הוא מובא ולמה.
לאחר ההדגמה, הגורו הציע לי להיות ראשונה. קמתי מהכסא, התישבתי על הריצפה עם השטיח האפור מקיר לקיר. הברבור השכן התדבק על בית הסירה שבו נתנה הסדנה ושהיא גם בית מגוריו של הגורו. הברבור המשיך ודפק על השימשה, בדרישה לספק לו ארוחת ארבע. לאחר שלוש, ארבע פעמים שחזר והקיש על השמשה, הוא הבין שעכשיו אף אחד לא יצא אליו, והמשיך לו והפליג הלאה. (מה אומרים על ברבור? שוחה ? לא, הוא אינו שוחה, שט? מאחר והוא מזכיר לי את גאוותה של ספינה גדולה היוצאת מהנמל, נראה לי ש"הפליג" הוא הפועל המתאים).
מרוב התרגשות שכחתי איך המצלמה שלי עובדת, התברברתי עם המחטים, הפלתי את הגאזות עם האלכוהול על הרצפה. קמתי, הלכתי לחפש את תרמיל הגב שלי, למצוא את משקפי הקריאה; היפלתי את המצלמה שלי על הרצפה.
הסתכלתי סביבי, סוקרת את בית הסירה, חדר המגורים בו ישבנו. על הקירות, תלויים ההדפסים הבאנליים ביותר של, קשה לי לקרא להן "נשים", יצורים דימיוניים, צרי מותניים, בוהקי חיוך, שיער גולש, צעירונות, עם שדיים גדולים וזקורים וישבן מבהיק ועגול. בפינה סל למטריות, שבנוסף למטריה אחת או שתיים, היו בו קנים מסוגים שונים, מקלות הליכה, וגם שוט אחד או שניים.
לידי הושמה מחט אחת, בקוטר 0,6 ממ ובאורך 4 סמ. שתי גאזות עם אלכוהול, עדיין בעטיפתן.
התישבתי עם פני לחלון, לאור הנופל הנכנס פנימה. היום כבר מתחיל להתארך כאן, פברואר עכשיו, וב16:00 עדיין אור, כמעט מלא, רק שצבעו משתנה, ונהפך חם יותר, אדמדם-כתמתם.
ניסיתי לפעול לפי ההוראות ככל האפשר, לחקות את תנועת פרק כף היד המומלצת, להחזיק את האצבעות בתנוחה הנכונה, בזווית הנכונה בין
