אם היו מראיינים אותי לויינט על זה, ככה הייתי עונה
החיפוש הרוחני מקורו באמונה שיש מישהו שצריך/רוצה להתעורר מעצמו ואין דבר דבילי יותר מזה, שלא לאמר מטומטם, מטופש ואידיוטי, פרדון מיי פרנצ'. אני למשל העברתי כמה שנים בהם התעמקתי בנושא החשוב הזה (הכי חשוב, אני מוכנה להתערב!) רק כדי לגלות שהחיפוש היה מיותר לגמרי ואולי אפילו גרם לנזק, להתמכרות. כמו לפתח סכרת, למשל. הרגשתי חובה או משיכה לקרוא כל מורה, כל ספר, מהודו עד קליפורניה פינת הממלכה המאוחדת, מהרבה שנים לפני הספירה ועד היום הזה ממש, 14.8.2019. אם התעורר היום מישהו מהחיפוש אחר עצמו (כלומר מעצמו), אני בטח אשמע/אקרא על זה, ובששון. התשוקה שלי לקרוא ולכתוב על הנושא של הזהות האמיתית של האדם, מי שהוא באמת באמת, היא תשוקה בוערת. הרבה פחות בוער לי לזנוח את החיפוש כי אז זה אומר שאצטרך לממש את מה שלמדתי ולזה דרוש אומץ אמיתי אמיתי, כמו של לוחם שמוכן להקריב הכל כדי להציל את משפחתו מרעב או גרטה הילדה משוודיה שמוכנה לעשות הכל כדי לצעוק ושכולם יקשיבו שכדור הארץ שלנו בסכנה מוחלטת כבר בדור הנוכחי. לסכם ולקצר את כל המגילה הזו- מי שמחפש אחר העצמי מחזק את העצמי הדימיוני (חפשו וגלו בעצמכם שאין דבר כזה) ומפספס את העצמי האמיתי, את הרגע הזה וכל מה שקורה בו ב-א-מ-ת. מצד שני (תמיד יש שני צדדים בכל דיון), אם לא היה מחפש מהתחלה, לא היה מבין שאין מה לחפש וכך היה ניצל מבורותו וסבלו. הבחירה כולה (לא) שלכם/ן! בשורה התחתונה, לא מתחרטת על החיפוש או על שום דבר שקורה, כי זה מה שקורה. להתנגד לזה (להאשים, להתלונן, להתמרמר) זה כמו להתנגד לעצמי, ופה אנחנו חוזרים למסקנה במשפט הראשון - אין דבר יותר אידיוטי מזה.
באהבה ובסוטול קל, אני.
