קהילת השחקנים ממזרח-אירופה
למעשה, בדומה להתארגנויות השונות למשחקי-תפקידים בארץ שקדמו ל´האחווה´, כגון - הנוער של הדר, הנוער של קדר, והפעילויות של עקמ"ת, גם בצד העולים ממזרח-אירופה יש גרעינים על בסיס קרבה גיאוגרפית. קיימים גרעינים במרכז, בחיפה, בקריות, בירושליים, באשקלון ובבאר-שבע. אוכלוסיית השחקנים ממזרח-אירופה גדולה כמעט פי 3 מהאוכלוסיית השחקנים הצברים. מה גם, שלגרעיני הקהילות ממזרח אירופה יש אופי פוליטי חזק. אלכסי ווחתנג מייצגים שני זרמים מתנגדים בארץ. אלכסיי יושב במרכז, ומגיע מקזאן, ואילו וחתנג יושב בצפון ומגיע מחרקוב. יש גם מועדונים בלנינגרד, במוסקבה, ועוד ועוד... הרבה יותר מפותח מסקנדינביה וברמת משחק אחת לפחות מעל קנדה. יש תתנועות ברוסיה שמקבלות תמיכה כספית מהצבא הרוסי על מנת לערוך משחקים. הרי המשחקים מלמדים את השחקן להתמצא בשטח, ועל רקע הפעילות מבחינים מייד באנשי-פעולה, באנשי-מחשבה ובמנהיגים. בקזאן עצמה יש מפלגה פוליטית (תרתי-משמע, יעני מפלגה שמיוצגת בדיומה - בית הנבחרים הרוסי), המזרימה כספים למשחקים ומקדמת את קהילות משחקי-התפקידים באיזורה. בגדול, כחתך רוחבי - בכל המועדונים קיימת אותה אוכלוסייה, והטחנים שעוברים בפעילויות דומים פחות או יותר, אך צורת המשחק של כל קבוצה יחודית בנקודות קטנות המהוות בסיס לחיכוך. נקודות אילו הן השאלות הנפוצות גם כאן:
מה יותר חשוב, בטיחות או ראליזציה?
מה יותר ריאלי אזור פגיעה ארוך, או קצר?
מה האופן הנכול לגלם ולממש השפעות קסם במשחק?
האם המשחק צריך להיות בידיו של מנחה העלילה, או לבוא מתוך השחקנים? וכו´.
תכלס - המשחקים של אלכסי הם המשחקים של צוות אחד, ואילו המשחקים של וחתנג הם משחקים של צוות אחר. הנסיונות החוזרים להביא את הצוותים לשיתוף פעולה עלו בתוהו, חרף כל המאמצים שהושקעו בעניין. מנקודת המבט האישית שלי - הצוות של אלכסיי היה נכון לבצע ויתורים מעט חמורים יותר מהויתורים שהיו נכונים להם הצוות של וחתנג, כשהציע אלכסי לכהן כמנחה-עלילה בצוות של וחתנג למרות שוחתנג ´גנב´ לו את הפרוייקט, אולם זו דעתי האישית והמשוחדת. רק תהיו רגישים לעניין, ותוכלו לראות ולהבין הרבה יותר על אופן המהלכים בקהילת השחקנים ממזרח-אירופה