יש להכניס נושא להודעה!
מזה זה?! מי החליט שחייבים נושא? אני מוחה! אין לי נושא אני מצטערת, זה לא מכתב שלא נשלח זה אפילו לא מכתב סתם משהו שכתבתי והרגיש לי לשים את זה כאן אם זה לא המקום יבין אם זה ימחק.. ****************************** פתאום בבת אחת אחרי מיליון הזהרות אך עם זאת בהפתעה מוחלטת החלה לכסות את השטח האין-סופי שם למעלה באדממיות משכרת לאט לאט ובמהירות הבזק הושיטה את ידיה לשטח האין-סופי, כאן למטה ליטפה בעדינות כל חי וצומח חיממה לבבות של כל קשיש וקט כשהגיע אליו, אחרי שכבר התרפקה בין גליו נעצרה במקום שהעין רואה אך היד לא מגיעה ונשקה לו קלוט החיבור, האהבה משהו שלא ניתן לתאר במילים יסודות המים והאש נפגשים הניצוצות, השמחה אהבתם יצרה חיים חדשים בוקר בוקר היא הסבירה בעדינות "יוצאת עכשיו, בעוד כמה שעות אשוב" והוא, הוא לא יכל לעזוב את ידה, את חום גופה לא מרוע, בתמימות של תינוק צעק לה ברוך בוקר בוקר שלא תעזוב אותו היום רק היום... שלא תסתכל עליו מלמעלה שהיום, רק היום, תשאר איתו אך לשוווא... לבה נקרע לגזרים בכל פעם שהזיל דימעה אך עוד ביום הראשון שנפגשו נשבעה לעצמה, כשהיא יוצאת, לאחור היא לא מביטה. וכשהמצפון החל לעבוד שעות נוספות הרגיע את עצמה, בידיעה, שאף אחד לא יכול למלא את תפקידה ועוד כמה שעות היא תחזור הביתה תחזור לאהובה הימים חלפו, ואיתם גם השנים ובוקר אחד כשהגיע העת סירב אהובה לשחרר את ידה להיפרד מחום גופה וירה בשניה האחורנה לחייה הספיקה לשמוע אותו לוחש "סליחה" זהו, ניגמר, היא דיממה עד כלות ובדמה צבעה סלעים על חוף באדמומיות משכרת והשאירה כתמים על פניו שיטשטשו את התכלת זו הייתה צוואתה היא השאירה לו, לאהובה, חלק קטן מהקסם הרב שהיה בה והוא, עד היום מתייסר את עצמו מעניש זורק עצמו לכל כיוון מתנפץ בין סלעים אך הכי כואב לראות בלילה, כשהוא בוכה איך מפלס המים פתאום עולה ************************************** לילה יפה שיהיה
מזה זה?! מי החליט שחייבים נושא? אני מוחה! אין לי נושא אני מצטערת, זה לא מכתב שלא נשלח זה אפילו לא מכתב סתם משהו שכתבתי והרגיש לי לשים את זה כאן אם זה לא המקום יבין אם זה ימחק.. ****************************** פתאום בבת אחת אחרי מיליון הזהרות אך עם זאת בהפתעה מוחלטת החלה לכסות את השטח האין-סופי שם למעלה באדממיות משכרת לאט לאט ובמהירות הבזק הושיטה את ידיה לשטח האין-סופי, כאן למטה ליטפה בעדינות כל חי וצומח חיממה לבבות של כל קשיש וקט כשהגיע אליו, אחרי שכבר התרפקה בין גליו נעצרה במקום שהעין רואה אך היד לא מגיעה ונשקה לו קלוט החיבור, האהבה משהו שלא ניתן לתאר במילים יסודות המים והאש נפגשים הניצוצות, השמחה אהבתם יצרה חיים חדשים בוקר בוקר היא הסבירה בעדינות "יוצאת עכשיו, בעוד כמה שעות אשוב" והוא, הוא לא יכל לעזוב את ידה, את חום גופה לא מרוע, בתמימות של תינוק צעק לה ברוך בוקר בוקר שלא תעזוב אותו היום רק היום... שלא תסתכל עליו מלמעלה שהיום, רק היום, תשאר איתו אך לשוווא... לבה נקרע לגזרים בכל פעם שהזיל דימעה אך עוד ביום הראשון שנפגשו נשבעה לעצמה, כשהיא יוצאת, לאחור היא לא מביטה. וכשהמצפון החל לעבוד שעות נוספות הרגיע את עצמה, בידיעה, שאף אחד לא יכול למלא את תפקידה ועוד כמה שעות היא תחזור הביתה תחזור לאהובה הימים חלפו, ואיתם גם השנים ובוקר אחד כשהגיע העת סירב אהובה לשחרר את ידה להיפרד מחום גופה וירה בשניה האחורנה לחייה הספיקה לשמוע אותו לוחש "סליחה" זהו, ניגמר, היא דיממה עד כלות ובדמה צבעה סלעים על חוף באדמומיות משכרת והשאירה כתמים על פניו שיטשטשו את התכלת זו הייתה צוואתה היא השאירה לו, לאהובה, חלק קטן מהקסם הרב שהיה בה והוא, עד היום מתייסר את עצמו מעניש זורק עצמו לכל כיוון מתנפץ בין סלעים אך הכי כואב לראות בלילה, כשהוא בוכה איך מפלס המים פתאום עולה ************************************** לילה יפה שיהיה
