יש לו דירה בצפון תל אביב...
בס"ד בגיל 26 חובק טל ברמן דירה בצפון תל אביב, אאודי A3 טורבו, פלאפון קטנטן, מכשיר די.וי.די ועונה שלישית לתוכנית הטלוויזיה שלו "פרפר לילה", יש לו דירה בצפון תל אביב, משופצת ומעוצבת ומצוידת בכל צעצוע שאפשר לדמיין, כולל מערכת די.וי.די משוכללת בשווי 50 אלף שקל, טלפון סלולרי זעיר במיוחד, ג'קוזי והרשימה עוד ארוכה... זה התחיל כשפתאום היה לו זמן פנוי. הוא סוף סוף זכה לחופשה שציפה לה. "ארבעה ימים מאוד נהניתי", הוא מספר. "שכבתי במיטה, ראיתי טלוויזיה, אכלתי, לא עשיתי כלום." וביום החמישי? "פתאום הרגשתי נורא לבד. הרגשתי פשוט כאליו בדידות אדירה. ממש נכנסתי ללחץ מזה. אמרתי לעצמי, רגע, אז כשהייתה לך תוכנית בטלוויזיה הרגשת לא לבד?" ומה ענית לעצמך? "שכן. שזה מה שגורם לי להרגיש לא לבד. זה דפוק, זה לא טוב. היו לי ימים של זעזוע פנימי. הבנתי שהקריירה כאילו ממלאת לי את החיים הרגשיים שלי. זה לא באמת ממלא אותם, זה רק מכסה עליהם. זו מין שמיכה כזאת שאתה מתהפך בה. זה מחפה על הריקנות בפנים. כל הזמן חשבתי שאני לגמרי מחובר לעצמי, שאני מחובר למה שקורה. אבל זה לא היה נכון. זה ממש לא נכון. מה בכל זאת, אתה יכול לספר? מה הבנת? "שהחיים שלי היו נורא לא רגשיים, ככל שיותר עבר הזמן, יותר התפרסמתי, יותר הצלחתי, יותר הרווחתי כסף. "פתאום הבנתי שהרדיפה אחרי ההצלחה, ולהספיק הכל, וגם לעשות את התואר באוניברסיטה, וגם לעשות תוכנית טלוויזיה, וגם תוכנית רדיו, וכל המרוץ האינסופי ושיהיה לי הפלאפון הכי קטן ושיהיה לי אוטו טוב, ושתהיה לי טלוויזיה גדולה, להקיף את עצמי בדברים נורא חומריים, גשמיים, הכל נועד כדי לחפות על איזושהי ריקנות שנוצרה, חלל שנוצר בתוכי" בואו נעצור שניה ונחשוב, אנחנו רוצים שתהיה בתוכנו ריקנות? צריך למלא את עצמנו בדברים פנימיים, דברים רוחניים, דברים לנשמה. כי זה מה שימלא את החלל החסר. אנשים משקיעים כל כך בדברים חומריים, מטפחים את הגוף שלהם, אבל רגע, מה עם הנשמה, הרי מה נשאר בסוף? הגוף גם ככה נשאר בקבר וחוזר לעפר, רק הנשמה נשארת. מה איתה??? באהבת ישראל ננצח, צו השעה- אהבת חנם. חייך אחי, אתה יהודי.
בס"ד בגיל 26 חובק טל ברמן דירה בצפון תל אביב, אאודי A3 טורבו, פלאפון קטנטן, מכשיר די.וי.די ועונה שלישית לתוכנית הטלוויזיה שלו "פרפר לילה", יש לו דירה בצפון תל אביב, משופצת ומעוצבת ומצוידת בכל צעצוע שאפשר לדמיין, כולל מערכת די.וי.די משוכללת בשווי 50 אלף שקל, טלפון סלולרי זעיר במיוחד, ג'קוזי והרשימה עוד ארוכה... זה התחיל כשפתאום היה לו זמן פנוי. הוא סוף סוף זכה לחופשה שציפה לה. "ארבעה ימים מאוד נהניתי", הוא מספר. "שכבתי במיטה, ראיתי טלוויזיה, אכלתי, לא עשיתי כלום." וביום החמישי? "פתאום הרגשתי נורא לבד. הרגשתי פשוט כאליו בדידות אדירה. ממש נכנסתי ללחץ מזה. אמרתי לעצמי, רגע, אז כשהייתה לך תוכנית בטלוויזיה הרגשת לא לבד?" ומה ענית לעצמך? "שכן. שזה מה שגורם לי להרגיש לא לבד. זה דפוק, זה לא טוב. היו לי ימים של זעזוע פנימי. הבנתי שהקריירה כאילו ממלאת לי את החיים הרגשיים שלי. זה לא באמת ממלא אותם, זה רק מכסה עליהם. זו מין שמיכה כזאת שאתה מתהפך בה. זה מחפה על הריקנות בפנים. כל הזמן חשבתי שאני לגמרי מחובר לעצמי, שאני מחובר למה שקורה. אבל זה לא היה נכון. זה ממש לא נכון. מה בכל זאת, אתה יכול לספר? מה הבנת? "שהחיים שלי היו נורא לא רגשיים, ככל שיותר עבר הזמן, יותר התפרסמתי, יותר הצלחתי, יותר הרווחתי כסף. "פתאום הבנתי שהרדיפה אחרי ההצלחה, ולהספיק הכל, וגם לעשות את התואר באוניברסיטה, וגם לעשות תוכנית טלוויזיה, וגם תוכנית רדיו, וכל המרוץ האינסופי ושיהיה לי הפלאפון הכי קטן ושיהיה לי אוטו טוב, ושתהיה לי טלוויזיה גדולה, להקיף את עצמי בדברים נורא חומריים, גשמיים, הכל נועד כדי לחפות על איזושהי ריקנות שנוצרה, חלל שנוצר בתוכי" בואו נעצור שניה ונחשוב, אנחנו רוצים שתהיה בתוכנו ריקנות? צריך למלא את עצמנו בדברים פנימיים, דברים רוחניים, דברים לנשמה. כי זה מה שימלא את החלל החסר. אנשים משקיעים כל כך בדברים חומריים, מטפחים את הגוף שלהם, אבל רגע, מה עם הנשמה, הרי מה נשאר בסוף? הגוף גם ככה נשאר בקבר וחוזר לעפר, רק הנשמה נשארת. מה איתה??? באהבת ישראל ננצח, צו השעה- אהבת חנם. חייך אחי, אתה יהודי.