יש לי איזו תיאוריה לגבי המחלה....

[האניבי1]

יש לי איזו תיאוריה לגבי המחלה....

ואודה לכם אם תוכלו לאשר לי או להפריך לי אותה לגבי הקרוב שלכם... יש לי מחשה, בעיקר עפ"י התבוננות באדם שאימי היתה פעם, לפני תחילת המחלה, ודוה שלי שגם היא היתה חולה במחלה. התיאריה שלי שזו מחלה שתופסת יותר אנשים חרדתיים, או עם ראייה פסימית , או אנשים ש"שרפו" לעצמם את המוח במחשבות סרק (כלומר, אנשים שטוחנים לעצמם את השכל שוב ושוב עם אותה מחשבה). אימי היתה כזו... האם גם בן משפחתכם היה כזה ?

 

[שריוש2]

אצלנו, דוקא לא...

עד כמה שידוע לי, סבתי לא היתה חרידה, או עם ראייה פסיבית. היא תמיד היתה עסוקה ופעילה. היתה עובדת, הולכת לקניות, מבשלת מבוקר עד ליל. ותמיד היתה שמחה. ממש מ-6 בבוקר עד שעות הערב היתה על הרגליים, עסוקה בהרבה דברים, כך שגם אם היו לה מחשבות כאלו, מרב עיסוקיה, היתה שוכחת מהן.

 

[נילי41]

האניבי יקירתי

צר לי לקלקל לך את התיאוריה. אצלנו, בעלי היה ועדיין, איש מאוד אופטימי. תמיד הוא ראה את הצד הטוב בכל מצב. גם במצבים קשים הוא תמיד ידע לעודד את כולם. אפשר אפילו להגיד עליו שהוא היה עליז מסוכן, כדברי הגששים. גם היום, במצבו, הוא לא מתלונן, אינו חרדתי, אפילו מתעלם ממגבלותיו ורוצה להיות כמו כולם. לצערי, המחלה האכזרית הנוראה הזו אינה מבדילה בין איש לאשה, בין פסימי לאופטימי, בין משכיל ללא משכיל, וכו'. היא פשוט תוקפת, ואף אחד עדיין לא יודע מדוע ולמה ואיך ומה לעשות כדי להתרפא, וזה האסון של כולנו... עדיין אין תרופה למכה. אפשר להוסיף אותה לעשרת מכות מצרים, כאילו, אנחנו, משפחות החולים, קיבלנו גם את המכה ה-11. שבת שלום וסוף שבוע רגוע לכולם.

 

[zs1957]

נילי והאניבי היקרות

מדענים יודעים היום מהן הסיבות לדמנציה ווסקולרית ולאלצהיימר , יש היום פרסומים רבים בנושא באינטרנט , ובירחנים רפואיים .קיימים היום ניסויים קליניים בעכברים שעורכים פרמקולוגים ומדענים מחברות תרופות בארה"ב באירופה,בקנדה ובאוסטרליה,אך עד היום טרם פותחה תרופה למחלה. היום מדברים יותר על הנושא הגנטי באלצהיימר . יש אלצהיימר משפחות בני דודים ,דודים ויש אלצהיימר תורשתי אמא ובן , אבא ובת ,שני אחים כולם מקרבה ראשונה. מדענים מצאו שככל שרמת ההשכלה גבוהה יותר הסיכוי ללקות באלצהיימר קטן יותר. המשכילים עושים חדר כושר למוח, מפעילים אותו כל הזמן בלימודים, בתשבצים ועוד פעילוליות ומטלות שעליהם לבצע במשך היום. הכל באופן יחסי כי יש אנשים משכילים רופאים, עו"ד שלקו במחלות ניוניות של המוח כתוצאה מדמנציה וסקולרית, CVA ,מחלת הפרה המשוגעת ועוד.הם לא היו דכאוניים , היו להם חיי חברה פעילים, עבודה מסודרת והנה נפגע זיכרונם. יש גם אלמנטים פיזילוגיים וסביבתיים, לחץ דם גבוה לא מטופל ,סכרת , מחסור בויטמין B12 ,B6 צפיה מרובה בטלויזיה, דיכאון ממושך הגורמים לירידה חמורה בזיכרון . לכל אדם יש תקופות שפל וגיאות בחייו אדם הבריא בנפשו מתגבר על הבעיות ושב לשגרה , האדם החלש, חסר הביטחון החרדתי , שוקע בבעיות ונכנס לדיכאון אם הוא מטופל הוא יצא מזה. אם יפסיק את הטיפול ,ישקע ויגיע לירידה חמורה בזיכרון. המוח הוא שריר שככל שנפעיל אותו יותר ויותר בפעילויות שונות הוא יהיה יותר מפותח וחסין בפני המחלה. לסיכום :צריך לשמור ולטפח את המוח כמו את הפנים והגוף , לא תמיד זה יצליח לנו, יש גורמים חיצוניים שיחבלו לנו בפעילות. שבת שלום, זהבה שחם

 

[אפס שתיים]

וזה אומר שאני בסיכון, הא?

אבל אין לי שום כוונה להכנע לסטטיסטיקה. אני מאד מקווה שאני לא אחלה ושאנצל את שנותי וימי עד האחרון שבהם בדרך הכי מועילה וטובה ושכל יום יהיה בשבילי עוד יום ללמוד משהו חדש ולהנות ממה שיש. אבל אם חלילה אחלה, לבני משפחתי הבעיה, נכון? אני משלמת את שלי ומתפללת שהם לא ישלמו את שלהם.

 

[zs1957]

כולנו בסיכון אין ביטוח

צריך לעשות התעמלות למוח כל יום, לאכול בריא להיות שמחים ומאושרים. אם מדובר באלצהיימר גנטי אין כל תרופה כי אנחנו מקבלים אותו בתורשה, גם זה לא יועיל. כך שלגבי הצאצאים אנחנו לא יודעים מה יעלה בגורלם. כל מה שנותר לנו הוא לקוות לטוב. זהבה שחם

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifזהבה, את צודקת השמחה

והאושר מרחיקים את כל המחלות ולכן כתוב מצווה גדולה להיות בשמחה, זה דבר קשה אבל צריך השתדלות גדולה מאוד מאוד להלחם עם הרגשות . לעבוד על עצמינו, ולוותר להיות ענווים עם פחות גאווה ויוהרה, והצנע לכת עם ה' אלוקיך, ההשתדלות והשיגרה הזאת לפי עניות דעתי תביא את הבריאות.

 

[hregev]

אריאלה בוקר טוב

אריאלה אני שוב מקנאה בך על האמונה שיש בך שיהיה טוב יותר - אולי??? התחלנו את היום ואת השבוע בויכוחים על אף שאני יודעת שהוא אינו מודע במיוחד למה שקורה, אחרי שחזר מההליכה הוא התחיל לבוא בטענות למה אני לא נותנת לו ללבוש מכנסיים רגילים , הוא טוען שהוא הולך כמו מסכן, הסברתי לו שהפסקתי לתת לו מכנסיים עםפ חנות מכיון שהיה לו קשה להסתדר עם החנות והכפתור ולכן עברנו למכנסיים עם גומי, אס הוא טוען שבשירותים הוא לו מצליח להוריד את המכנס עם הגומי ואז הכל נכנס לו פנימה ומרטיב לו את הרגלים, ישבתי והסברתי לו שגם אני הולכת עם מכנסיים עם גומי, (הוא עושה בישיבה) ולא קורה לי כלום, אבל לא עזר לי . החלטתי לתת לו ללכת עם מכנסיים רגילים עם חנות וכשיתקשה אולי יאמין לי. היתה לנו שבת נעימה מאד, הבת שלי היתה עם הנכד (היא גרה בירושלים) בן 10 חודשים. הלכנו לגן שעשועים - דבר שהרבה זמן לא עשיתי - ושיחקתי כל השבת עם הנכד וככה מילאתי את המצברים לשבועיים הבאים. ביום שלישי ימלאו לנישואינו 40 שנה, איננו עושים שום דבר, כי לנסוע למרחקים הוא אינו יכול, ללכת למסעדה או לתיאטרון או לכל מקום אחר, לא מענין אותו וכמובן רק מעייף, בתי לא יכולה להגיע כי היא לומדת, הבן עובד בלילה וגם אינו מסוגל לקחת על עצמו, בקיצור אין לי ציפיות. היחידות שישמחו איתי תהיינה חברותי לצרת האלצהיימר לכשניפגש מחר בקניון ב-9.30 ואולי גם נשמח כולן ביחד. ובינתיים להתראות לכל חברותי שחושבות עלי - נילי, אריאלה, אביבה, זהבה, טובה וכל אלה שלא מתכתבות בפורום , בגעגועים ובמצב רוח מאוכזב חני

 

[נילי41]

../images/Emo20.gif ../images/Emo49.gif חני יקירתי

מזל טוב ליום הנישואין שחל השבוע. וואו, 40 שנה זה לא סתם, זה לא הולך ברגל. אתם חייבים לציין את זה איכשהו. אם הוא לא רוצה לצאת וכו', אולי תזמיני את הילדים לקפה ועוגה ותציינו את המאורע. אנחנו חגגנו בינואר 33 שנים (אמנם בפרק ב') וגם זה עבר בלי ציון מיוחד וזה היה די מדכא, אבל לעבור 40 שנה ביחד, רק על זה מגיע לכם צל"ש... בקשר לויכוחים, תשתדלי לזרום איתו. אם הוא רוצה מכנסיים עם חנות, תני לו, כשהוא ייווכח שהוא לא מסתדר עם החנות אולי הוא בעצמו ירצה לעבור לגומי. האמת, בזמן האחרון בעלי לא מסתדר גם עם הגומי. איכשהו תמיד הוא מצליח להרטיב את המכנסיים מבחוץ, למרות שהוא עם מכנסונים סופגים, המכנסיים מתרטבים לו מבחוץ, לא יודעת איך. בכלל, כל נושא השירותים הפך להיות לבעיה רצינית מאוד אצלנו. פשוט אין לי פיתרון מתקבל על הדעת לזה... מקווה להתראות מחר בבוקר במפגש הדו-שבועי שלנו. מאחלת לך לצאת ממצב הרוח המאוכזב ולהיכנס למצב רוח חגיגי יותר... שבוע טוב ובשורות טובות.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gif../images/Emo49.gif../images/Emo212.gifלחני'לה

איזה יופי , 40 שנה החזקתם מעמד אתם גדולים, היום קשה להחזיק מעמד כשנה וכבר רבים וחושבים על גרושים ,מודרני היום להתגרש, אז על זה את צריכה להיות מאושרת, להחזיק 40 שנה עם בן זוג, אשרייך. את יודעת מה? תשבי איתו יחד ותראו את התמונות של החתונה ואם יש לך קלטת של החתונה תכניסי לוידאו , תכיני קפה ועוגה ושני נרות או נר ריחני ויאללה לשמחה או את יכולה לשים שירים בטייפ שירים שהוא אוהב ואללה תשרקו ותרקדו. יהיה שמח

 

[האניבי1]

תודה לכולן על ההסברים והשיתוף !

 

[אפס שתיים]

יש מצב שאתה צודק...

אבל אתה יודע איך זה עובד בעולם הנוכחי - אתה צריך להוכיח את זה מדעית כדי שזה יתקבל. כשאני מביטה עם הורי, הרי שאימי, שמצבה כיום קשה, קוגנטיבית, משל אבי, הייתה טיפוס חשדן, פסימי, אומלל וכולי. אבא שלי סתם רץ למרחקים ארוכים מבלי ממש לעצור ולחשוב לאן...

 

[ענתי44]

אצלנו ממש לא

אמא שלי היתה אישה פעלתנית ודי שמחה ועם תפיסת עולם אופטימית. כן היא היתה פחדנית, אבל תמיד התגברה על הפחדים. בוא נגיד שהיא הפחדנית הכי אמיצה שאני מכירה.... היו לה גם דאגות כמובן והתחשבנויות משפחתיים, אבל, בהחלט לא מתאימה לתאוריה שלך.