זה סיפור מאוד ארוך...
לא חשבתי שאני אצתרך לפרט יותר מדי...
אז הנה הפירוט:
הקשר שלי עם בן זוגי לא התחיל הכי טוב, הוא שיקר לי בהמון דברים, אבל אני סלחתי לו... (אבל לא עד הסוף, וזה חלק קטן מאוד מכל העניין...).
בן זוגי הוא לא טיפוס תקשורתי יותר מדי, ולא יודע ממש להתנהג בחברה, ובנוסף לזה הוא כבד שמיעה, וכך יוצא לפעמים שהוא מדבר בצורה לא נעימה לאוזן... הדיעות שלו ממש קיצוניות והוא יכול לשבת אצלך בשולחן לאכול ממה שאתה מגיש (ורואים שהוא אוכל) ואז להתלונן שלא היה לו טעים, ושלא היה מספיק... לצעוק לך בבית שלך שיש לך משפחה של שקרנים ועוד... (אלו דוגמאות אמיתיות מההתנהגות שלו אצל ההורים שלי בבית).
בעברו הוא היה צמוד לאמא שלו (שהיא לא אישה חכמה במיוחד, והביטוי טיפשה כמו סוליית נעליים ממש הולמת אותה לצערי, אבל אישה חמה) ולצערי הוא חושב שכולם צריכים לקבל אותו כמו אמא שלו, את כל השטויות שלו, אם הוא אומר את מה שנראה לו האמת צריך לקבל את זה כתורה מסיני, ואסור לערער עליו (גם אם הוא טועה...) וזה קורה המון גם במשפחה שלו, ששם פשוט מקבלים את דרך ההתנהגות הלא נורמלית הזאת...
(עכשיו בבקשה אל תכתבו לי מה את עושה איתו... זה סיפור הרבה הרבה הרבה יותר ארוך, מסובך שיהיה קשה להסביר ולהתיר... כרגע זה מה שיש לי).
הדיעות שלו קיצוניות בהרבה דברים ולנהל איתו שיחה לרוב זה ממש לא נעים...
הוא מרוקאי עם כל מה שמשתמע ממרוקאי של פעם ובנוסף נולד במזל אריה, אחד כזה שמתעצבן שהוא לא מסמר המסיבה, ורוצה שכולם יגיבו לו רק כי הוא נשוי לי... אבל לא מבין שמה שהוא עושה ואיך שהוא מתנהג משפיע על איך שמתייחסים אליו...
לאחר תשאול של המשפחה שלי בגדול הוא לא עשה לאף אחד משהו רע ספציפי, באופן כללי אמרו לי שלא נעים כל כך לדבר איתו, ושהוא לא ממש יודע להקשיב וחושב שהוא משהו גדול בעוד שהוא פשוט אפס מאופס (זה הגדרה של אמא שלי בלבד).
בינו לבין ההורים שלי יש איבה שהתחילה בשנה הראשונה לנישואין שלנו, ומאז ההורים שלי בכלל לא רוצים לשמוע עליו, לא רוצים לראות אותו לא רוצים לדבר איתו (ואת זה הוא גם לא באמת רוצה לתקן).
הוא החליט שהוא לא מגיע למשפחה שלי בכל מיני אירועים (גם משפחתיים וגם לחגים) ובכך קיווה לפתור את הבעיה (קיווה שאני יעשה משהו בעניין, אני ניסיתי להסביר לו שרק אני לבד לא יוכל לעשות הרבה... (המשפחה שלי היא עירקית, עניין של כבוד זה עניין כבד אצלה) אבל הוא לא ממש רצה לשמוע או להבין, החליט שככה זה צריך להיות וזהו... וכולם חייבים בכבודו, אולם הוא לא ממש חייב לתת כבוד).
עכשיו אני לא ממש יודעת מה היה שם כשבן דודי לא אמר לבן זוגי שלום ברחוב כשראה אותו... ועדיין לא הספקתי לדבר איתו על כך... אבל אני די מנחשת את מה שהוא בטח יגיד לי... ועל זה בן זוגי לא יוכל לעבור בשתיקה רק בגלל האגו המחורבן שלו...
לגבי המצב בינינו... כרגע נראה טוב, אבל זה תמיד מה שרואים מלמעלה, במעמקים תמיד יש סערה... (לפחות כרגע זה מה שאני מרגישה).
הצד שלו: אני מבינה שהוא נעלב שלא מדברים איתו, ומתייחסים אליו בחוסר סבלנות. ניסיתי לדבר איתו שהוא גם צריך להבין שצריך טיפה להבין שיש דרך לדבר עם אנשים, הוא עדיין בשלו שחייבים לקבל אותו כמו שהוא רק בגלל שהוא נשוי לי... ואני חלק מהמשפחה ואם הם לא מכבדים אותו אז הם לא מכבדים אותי, ניסיתי לסביר לו שאם הוא מתנהג ככה למשפחה שלי הוא לא מכבד אותי, ולכן א מתנהג כמוש הוא מתנהג הוא לא מכבד את מי שמסביבו כולל אותיי, אבל הוא עדיין בשלו...
אם יש עוד שאלות אשמח לענות.
