יש לי בעיה קצת מעצבנת

[Amit mom]

יש לי בעיה קצת מעצבנת ../images/Emo5.gif

אמא שלי (שאני מאוד אוהבת ומכבדת,אגב) גורמת לי להרגיש לא כ"כ טוב בקשר להחלטות שלי בתור אמא של עמית אני יודעת שהכוונה שלה טובה ואין ספק שהיא רק מנסה לעזור אבל אני עדיין חושבת שאני יודעת הכי טוב כשמדובר בבתי. איך לומר לה שאני יכולה להסתדר לבד בלי לפגוע בה? יפעת

 

[יונית ש]

יש שני דרכים

לא לומר לה כלום אך להקשיב ולא לעשות. כלומר לתת לה את ההרגשה שאת מקשיבה לדעתה, אך בסוף עושה כפי שאת רוצה. והשניה לומר בעדינות כי עצתה מאוד חשובה לך ותמיד את פתוחה לשמוע אך בסוף תחליטי מה שאת רוצה. כך שבסוף מגיעים לאותה נקודה. אם את חושבת שהיא עלולה להיפגע והרי אנחנו יודעים שכוונותיה רק טובות. אולי עדיף באמת לא לומר כלום. הרי רב הזמן את לבדך ואת יכולה לעשות מה שאת רוצה.

 

[שירי ל]

אני מאמינה בכנות בחלק הזה-

לומר לה שהדברים שהיא אומרת גורמים לך להרגיש לא טוב, מורידים את הביטחון ובסה"כ שתיכן צריכות לסמוך על האינטואיציה שלך בתור אמא שלה מכיוון שאת הרי לא תעשי שום דבר שיגרום לה רע, אז מה כבר יכול להיות שווה את כל ההערות האלה?

 

[אמא של תומר]

בעיה הרבה מעצבנת, לא קצת

לי היה פיצוץ מאוד גדול עם אמא שלי, בקשר לכך שהיא מתערבת לי כל הזמן ואומרת לי מה לעשות, ומתקשרת כל שעתיים ו"למה את עושה ככה, ולא ככה" "תקחי אותו לרופא מומחה, לא לרופא ילדים" "הרופא שלכם לא שווה" בלה בלה בלה בלה בלה. בקיצור כשהערתי לה על זה היא נורא נעלבה, והיה פיצוץ גדול. אני לא ממליצה על זה... אבל משפט המחץ ששתל אותה במקום היה "את לא סומכת עלי? קחי אותו, תגדלי אותו לבד!" היא פשוט השתתקה, לקח לה כמה שניות לחזור לעצמה, ומיד "תראי, זה לא שאני לא סומכת עליך, ברור שאני לא אקח לגדל אותו" וקלטה עד כמה היא הגזימה. מאז היא נהיתה בסדר, והקטע המצחיק הוא שכל פעם שיש לה עיצה, היא מקדימה ואומרת "תראי, אני לא אומרת לך מה לעשות, אני רק מציעה לך, את יכולה לעשות את זה או לא" את לא חייבת לעשות את זה בכזו נחרצות, אבל תגידי לה שהיא מערערת לך את הבטחון, ושזה מצב שלא נעים לך, ושתתן לך קרדיט לגדל את הילדה כפי שאת רואה לנכון. אל תסגרי בפניה את הדרך לחלוטין, תגידי לה שתשמחי לקבל ממנה עצות, אבל שתבין אותך אם תחליטי לא להשתמש בהן. ודבר נוסף, את חיה בחו"ל, האם הוריך קרובים אליך או שהם בארץ? אם הם בארץ, את יכולה פשוט להגיד "כן, כן" בטלפון, ולעשות מה שאת רוצה. זה מה שאני הייתי עושה....

 

[טלי של גלי]

תגידי לה-

תגידי לה שאת מוכנה לשמוע ביקורת בונה, ותגדירי באילו נושאים את מוכנה לשמוע. כי אם יש נושאים שהם עקרוניים- שלא תטרח אפילו להגיד משהו. אנחנו הודענו כבר בהריון שאנחנו הולכים לגדל את גלי בצורה מאוד מסויימת ושלא תהיה לנו האוזן לשמוע ביקורת עליה, אלא אם כן היא טובה. ובאמת- אף אחד לא אומר כלום, רק לטובה. וזה כי "אם אין לך משהו נחמד להגיד - אל תגיד כלום"

 

[jole]

גם אני בעד כנות

אני מאמינה שאם אומרים את הדברים כמו שהם מהלב הם פונים אל הלב של מי שמקשיב, במיוחד אם זו אמא. כשהאמהות מסתכלות עלינו הן נוטות לשכוח שכבר גדלנו, ואנחנו נשים עם בעלים וילדים וחיים משלנו והרי אנחנו יודעות שלא משנה בנות כמה נהיה תמיד נהיה הילדות של אמא. אז להיות סלחנית אבל לא וותרנית. אני הקדמתי תרופה למכה וההורים משני הצדדים עברו הכנה בזמן שהייתי בהריון וגם אני וגם בן זוגי הסברנו איך אנחנו רוצים שדברים יתנהלו כדי שלא יהיו אי הבנות. (חברות שלי קראו לי מכשפה- כי הייתי מאד נוקשה

וחסרת פשרות- אפילו להוציא את לי מהמיטה הן היו צריכות לבקש רשות ממני- אבל התרככתי מאז

אני חושבת שאם תשבי עם אמא, על כוס קפה ותספרי לה איך את מרגישה וגם תסבירי לה איך את מבקשת שהדברים יתנהלו היא תבין. לא בהכרח תקבל אבל זה כבר משהו שהיא תצטרך להתמודד אתו. מטבעה של אמא היא לא תפסיק להעיר רק שבפעם הבאה כשזה קורה יספיק רק מבט אחד שלך בכדי לעצור את העיניין ולא לתת ליחסים להגיע לידי פיצוץ.

הרבה אורח רוח ובהצלחה.

 

[לימור של עמית]

לאמא של עמית..

מאד מבינה אותך.. פתרון אין לי אבל שמחתי לקרוא את התשובות ואת חלקן אפילו איישם בעצמי!

 

[אושרתת]

בעיה שכיחה,,והפתרון הוא פשוט להגיד

כן כן כן כן כן ולעשות מה שנח לך ומה שאת מרגישה לנכון!

 

[אמא של עוז]

לי יש גם בעיה בסגנון...

אבל אם אמא של בעלי , שכל הזמן נותנת דוגמאות מהנכדים האחרים הוא עשה ככה היא עשתה ככה וכו´ ואז מגיעה הקטע של תעשו ככה ...וכן תעשו ככה...

ופשוט למדתי להגיד כן כן ולעשות מה שאני רואה לנכון ממליצה לך אותו דבר בחום כדי לא לגרום לסכסוך משפחתי. נ.ב לי אולי יותר קל כי אני בחו"ל

 

[vered4]

למה כנות?

כי מה "שתבלעי" היום, יצא בצורה הרבה יותר גרועה מחר. כי מה שאת מרגישה יצא על דברים באופן כללי, ואמא שלך תרגיש שמשהו לא בסדר, שאת כועסת, ולא תדע על מה. אני הייתי מציעה להגיד לה מה שאת מרגישה, לא מה את חושבת על מה שהיא צריכה או לא צריכה לעשות. משהו כמו שסיפרת כאן "אני מרגישה לא טוב כשאת מעבירה ביקורת על צורת החינוך והטיפול שלי בביתי, למרות שהכוונה שלך טובה, אני מרגישה שאת לא מכבדת אותי, וזה פוגע בי". אם זה ישאר בבטן זה יגדל ויפריע לכן בהמשך. והעיקר, חשוב שאת אוהבת ומכבדת אותה.

 

[Amit mom]

תודה לכולכן אתן פשוט נפלאות../images/Emo24.gif

אני חושבת שיהיה הכי בריא אם אני אדבר איתה. ודרך אגב גם אני גרה בחו"ל אבל זה לא ממש מונע מאימי לייעץ לי. יפעת