snowhite564
New member
יש לי בעיה קשה, שאכפת לי ממשהו או ממישהו אני יכולה להתעצבן
נורא אם יחס לאותו בנאדם, או טיפול באותו נושא לא מתבצע או נעשה באופן מזלזל. הפיוזים שלי ממש קופצים. כשקנינו את הבית והקבלן תיזז אותנו סתם, אני הייתי חוטפת קריזה ובעלי בשיא האדישות היה אומר לי :"ואם תתרגזי זה יעזור? לא! אז תקחי את זה בקלות, בקצב הזה תחטפי התקף לב בגיל צעיר". אתמול חגגנו יום נישואין 21 (ואנחנו ביחד כבר 25 שנה ללא הפסקה), אבל אמא שלו ואחותו עדיין מצליחים לעורר אצלי את הפיוז.
ביום שישי היינו אצל אמא שלו לארוחת צהריים. אחותו לא הגיעה עם הפמליה שלה אבל כל הצהריים חמותי לא הפסיקה להלל ולשבח את הבת שלה. (הבת שלה קצינה בצבא קבע מזה עשור ) זה לא היה מרגיז אותי אם היא לא הייתה אומרת שהבת שלה אמרה לה שלבת הבכורה שלנו יש נתונים טובים להשתבץ לתפקידים טובים בצבא (גיוס עוד שנה) ואז חמותי אומרת :"הנתונים של הבת שלכם הם בזכות הבת שלי, כי כולם אוהבים אותה בצבא וכולם אומרים שהיא בתפקידים יוקרתיים כי רק היא מסוגלת לעשות אותם". באופן מאוד אובייקטיבי (למרות שאני אמא שלה) אני יכולה לומר לכם שלבתנו הבכורה יש המון כישורים ותעודות הצטיינות במשך 5 שנים רצופות בבית הספר על ציונים, והיותה מדריכת נוער מוערכת וקשרי חברה עניפים שיכולים להעיד על כך. חמותי אמרה לי את הדברים האלה שעזרתי לה לפנות דברים למטבח, כך שבעלי והילדים לא שמעו (בכלל יש לה חוש לומר לי דברים מעצבנים כאשר בעלי לא שומע). אתמול אמרתי לבעלי שאולי כדאי שיגיד לאמא שלו שעם כל הכבוד לאחותו, יש לה נכדה מאוד נבונה וחכמה בזכות עצמה, ולא כל דבר הוא בזכות הבת שלה. בעלי אמר שאין טעם להגיד כלום כי זה לא יעזור, ובכלל מה זה משנה לי מה היא חושבת? אנחנו יודעים את האמת, וחוץ מזה הוא אמר שזה לא מפריע לו שאמא שלו חושבת ככה. אני חייבת לציין שבעלי מאוד מעריך את אחותו (שצעירה ממנו ב-14 והיא מפרק ב' של חמותי, שגם הוא הסתיים עוד לפני שאחותו נולדה...) ואחותו (בעיני) כל הזמן נמצאת איתו בתחרות (שלא ברור לי למה כי חמותי אף פעם לא משבחת את הבן שלה, לא בפני אחרים ולא בפניו). בעלי סיים שני תארים בטכניון, הוא עובד בתפקיד מוערך מאוד בתחום המחשבים בחברה גדולה בארץ, ובכל זאת היא רק מדברת על הבת שלה והנכדים מהבת שלה. כשאחותו עשתה פסיכומטרי היא באה ואמרה לו :"אני הוצאתי יותר ממך" (דבר שהתגלה כשקר, אבל הוא אמר לה כל הכבוד אני גאה בך) מנפנפת בפנינו את העובדה שהיא נמצאת בזוגיות עם גבר שיש לו כסף והיא חיה חיי מותרות במרכז ת"א, בעוד אנחנו חיים בפריפריה בצפון הארץ.
דודה שלי עבדה עם חמותי במשך שנים (עד ששתיהן יצאו לפנסיה לפני כ-4 שנים) ודודה שלי אמרה שבהתחלה הייתה משוכנעת שיש לה רק בת כי רק עליה היא מדברת כמה היא מוצלחת וכמה היא יפה (עניין של טעם) ואיזה נכדים יש לה מהבת שלה, אבל אף פעם לא דיברה על הבן שלה (בעלי), עד שהיא פגשה את חמותי בברית של הבן שלנו. דודה שלי שאלה אותי מאיפה אני מכירה אותה, ואמרתי לה שזאת אמא של בעלי , והיא אמרה לי : "את יודעת היא אף פעם לא מדברת עליו, גם לא על הילדים שלכם, בגלל זה הייתי מופתעת שיש לה גם בן".
זה ישמע אולי מצחיק אבל מרגיז אותי שזה לא מרגיז את בעלי שהוא מקבל יחס של ילד סוג ב'. ושהילדים שלנו מעולם לא זכו לרבע מהיחס שהיא נותנת לילדים של הבת שלה. ושבעלי יותר ממעריך את אחותו ואמא שלו הרבה יותר ממני לפעמים. איך זה אצלכם? אם החמות לא בסדר הבעל שלכם נוטה לקבל את הצד שלך או שלה? ואיך אתן מגיבות?
נורא אם יחס לאותו בנאדם, או טיפול באותו נושא לא מתבצע או נעשה באופן מזלזל. הפיוזים שלי ממש קופצים. כשקנינו את הבית והקבלן תיזז אותנו סתם, אני הייתי חוטפת קריזה ובעלי בשיא האדישות היה אומר לי :"ואם תתרגזי זה יעזור? לא! אז תקחי את זה בקלות, בקצב הזה תחטפי התקף לב בגיל צעיר". אתמול חגגנו יום נישואין 21 (ואנחנו ביחד כבר 25 שנה ללא הפסקה), אבל אמא שלו ואחותו עדיין מצליחים לעורר אצלי את הפיוז.
ביום שישי היינו אצל אמא שלו לארוחת צהריים. אחותו לא הגיעה עם הפמליה שלה אבל כל הצהריים חמותי לא הפסיקה להלל ולשבח את הבת שלה. (הבת שלה קצינה בצבא קבע מזה עשור ) זה לא היה מרגיז אותי אם היא לא הייתה אומרת שהבת שלה אמרה לה שלבת הבכורה שלנו יש נתונים טובים להשתבץ לתפקידים טובים בצבא (גיוס עוד שנה) ואז חמותי אומרת :"הנתונים של הבת שלכם הם בזכות הבת שלי, כי כולם אוהבים אותה בצבא וכולם אומרים שהיא בתפקידים יוקרתיים כי רק היא מסוגלת לעשות אותם". באופן מאוד אובייקטיבי (למרות שאני אמא שלה) אני יכולה לומר לכם שלבתנו הבכורה יש המון כישורים ותעודות הצטיינות במשך 5 שנים רצופות בבית הספר על ציונים, והיותה מדריכת נוער מוערכת וקשרי חברה עניפים שיכולים להעיד על כך. חמותי אמרה לי את הדברים האלה שעזרתי לה לפנות דברים למטבח, כך שבעלי והילדים לא שמעו (בכלל יש לה חוש לומר לי דברים מעצבנים כאשר בעלי לא שומע). אתמול אמרתי לבעלי שאולי כדאי שיגיד לאמא שלו שעם כל הכבוד לאחותו, יש לה נכדה מאוד נבונה וחכמה בזכות עצמה, ולא כל דבר הוא בזכות הבת שלה. בעלי אמר שאין טעם להגיד כלום כי זה לא יעזור, ובכלל מה זה משנה לי מה היא חושבת? אנחנו יודעים את האמת, וחוץ מזה הוא אמר שזה לא מפריע לו שאמא שלו חושבת ככה. אני חייבת לציין שבעלי מאוד מעריך את אחותו (שצעירה ממנו ב-14 והיא מפרק ב' של חמותי, שגם הוא הסתיים עוד לפני שאחותו נולדה...) ואחותו (בעיני) כל הזמן נמצאת איתו בתחרות (שלא ברור לי למה כי חמותי אף פעם לא משבחת את הבן שלה, לא בפני אחרים ולא בפניו). בעלי סיים שני תארים בטכניון, הוא עובד בתפקיד מוערך מאוד בתחום המחשבים בחברה גדולה בארץ, ובכל זאת היא רק מדברת על הבת שלה והנכדים מהבת שלה. כשאחותו עשתה פסיכומטרי היא באה ואמרה לו :"אני הוצאתי יותר ממך" (דבר שהתגלה כשקר, אבל הוא אמר לה כל הכבוד אני גאה בך) מנפנפת בפנינו את העובדה שהיא נמצאת בזוגיות עם גבר שיש לו כסף והיא חיה חיי מותרות במרכז ת"א, בעוד אנחנו חיים בפריפריה בצפון הארץ.
דודה שלי עבדה עם חמותי במשך שנים (עד ששתיהן יצאו לפנסיה לפני כ-4 שנים) ודודה שלי אמרה שבהתחלה הייתה משוכנעת שיש לה רק בת כי רק עליה היא מדברת כמה היא מוצלחת וכמה היא יפה (עניין של טעם) ואיזה נכדים יש לה מהבת שלה, אבל אף פעם לא דיברה על הבן שלה (בעלי), עד שהיא פגשה את חמותי בברית של הבן שלנו. דודה שלי שאלה אותי מאיפה אני מכירה אותה, ואמרתי לה שזאת אמא של בעלי , והיא אמרה לי : "את יודעת היא אף פעם לא מדברת עליו, גם לא על הילדים שלכם, בגלל זה הייתי מופתעת שיש לה גם בן".
זה ישמע אולי מצחיק אבל מרגיז אותי שזה לא מרגיז את בעלי שהוא מקבל יחס של ילד סוג ב'. ושהילדים שלנו מעולם לא זכו לרבע מהיחס שהיא נותנת לילדים של הבת שלה. ושבעלי יותר ממעריך את אחותו ואמא שלו הרבה יותר ממני לפעמים. איך זה אצלכם? אם החמות לא בסדר הבעל שלכם נוטה לקבל את הצד שלך או שלה? ואיך אתן מגיבות?
