פשוט פינוקי
New member
יש לי בעיה. |:
אם הגעתי למצב שאני מדברת על זה וכותבת על זה בפורום כאן, ומחפשת בכל האינטרנט מקום רק לקבל ייעוץ או הכוונה.. אז.. באמת שאין לי כלכך מוצא. כבר כמה חודשים טובים ההורים שלי כל הזמן רבים, עד לפני שנה הם היו גם משלימים, אבל עכשיו מזה תקופה ארוכה (של יותר מחודשיים) אמא שלי ישנה איתי בחדר, ואבא שלי נשאר בחדר שלו.. והם לא מוכנים להתגרש כי אבא שלי רוצה את הבית, ואמא שלי לא מוכנה לתנאים שלו.. לשניהם טוב הם עדיין במסגרת משפחתית כאילו, אבל כל אחד חי את חייו ורואה את הילדים. יש לי שני אחים קטנים. יכול להיות שבשבילם זה טוב, כי.. הם לא רוצים שההורים ייפרדו. אני כמעט בת 17, ואני יודעת שכשאין אהבה אין טעם להישאר ביחד. חשבתי שהדבירם יסתדרו לאחר כמה זמן, אם לא 'שלום בית' אז לפחות להתגרש ולסיים את זה יפה. אבל שום דבר מזה לא קורה. אנחנו תלויים על חוט. שניהם אדישים. לשניהם המצב הזה מתאים.. ורע לי. כל כך רע לי. אני מתביישת להביא חברים הביתה, שמא הם יתחילו בוויכוח או ריב.. אני מפחדת שזה יקרה. אני גם מתביישת להביא חברות לישון אצלי, כי אז הם ישימו לב שאמא שלי ישנה עם האחים שלי ולא עם אבא בחדר. נימאס ליי מהמצב הזה. אני בת 17, וזה הזמן הכי יפה שלי.. ובגלל ההורים שלי הוא נהרס. כלכך נהרס. עצוב לי. ולפעמים זה לא נראה לי נורא... אבל כשאני הולכת לחברותת, לא רק שאני מבינה שזה נוראי אלא גם לא נורמלי. אני לא יודעת מה לעשות. אין לי מה לעשות , וזה הכי גרוע.. שאין לי מה לעשות.. כי אמא שלי אומרת שזה מה שהכי טוב לנו עכשיו. גם אם אני רוצה שההורים ייקנו לי משהו או יביאו כסף אז הם מטרטרים אותי מאחד לשני, כי הם כיאלו מנסים לפגוע בשני.. אבל הם לא מבינים שהם פוגעים בנו. נימאס לי שהאחים הקטנים שלי צריכים לראות שגם שלא אוהבים צריך להמשיך ביחד ולסבול, הם לא מבינים את זה, אבל הם סובלים. צריך ללמוד אותם שכשאין אהבה- צריך לסיים את הדברים בצורה יפה והילדים תמיד יהיו בראש סדר העדיפיות. רע לי.
אם הגעתי למצב שאני מדברת על זה וכותבת על זה בפורום כאן, ומחפשת בכל האינטרנט מקום רק לקבל ייעוץ או הכוונה.. אז.. באמת שאין לי כלכך מוצא. כבר כמה חודשים טובים ההורים שלי כל הזמן רבים, עד לפני שנה הם היו גם משלימים, אבל עכשיו מזה תקופה ארוכה (של יותר מחודשיים) אמא שלי ישנה איתי בחדר, ואבא שלי נשאר בחדר שלו.. והם לא מוכנים להתגרש כי אבא שלי רוצה את הבית, ואמא שלי לא מוכנה לתנאים שלו.. לשניהם טוב הם עדיין במסגרת משפחתית כאילו, אבל כל אחד חי את חייו ורואה את הילדים. יש לי שני אחים קטנים. יכול להיות שבשבילם זה טוב, כי.. הם לא רוצים שההורים ייפרדו. אני כמעט בת 17, ואני יודעת שכשאין אהבה אין טעם להישאר ביחד. חשבתי שהדבירם יסתדרו לאחר כמה זמן, אם לא 'שלום בית' אז לפחות להתגרש ולסיים את זה יפה. אבל שום דבר מזה לא קורה. אנחנו תלויים על חוט. שניהם אדישים. לשניהם המצב הזה מתאים.. ורע לי. כל כך רע לי. אני מתביישת להביא חברים הביתה, שמא הם יתחילו בוויכוח או ריב.. אני מפחדת שזה יקרה. אני גם מתביישת להביא חברות לישון אצלי, כי אז הם ישימו לב שאמא שלי ישנה עם האחים שלי ולא עם אבא בחדר. נימאס ליי מהמצב הזה. אני בת 17, וזה הזמן הכי יפה שלי.. ובגלל ההורים שלי הוא נהרס. כלכך נהרס. עצוב לי. ולפעמים זה לא נראה לי נורא... אבל כשאני הולכת לחברותת, לא רק שאני מבינה שזה נוראי אלא גם לא נורמלי. אני לא יודעת מה לעשות. אין לי מה לעשות , וזה הכי גרוע.. שאין לי מה לעשות.. כי אמא שלי אומרת שזה מה שהכי טוב לנו עכשיו. גם אם אני רוצה שההורים ייקנו לי משהו או יביאו כסף אז הם מטרטרים אותי מאחד לשני, כי הם כיאלו מנסים לפגוע בשני.. אבל הם לא מבינים שהם פוגעים בנו. נימאס לי שהאחים הקטנים שלי צריכים לראות שגם שלא אוהבים צריך להמשיך ביחד ולסבול, הם לא מבינים את זה, אבל הם סובלים. צריך ללמוד אותם שכשאין אהבה- צריך לסיים את הדברים בצורה יפה והילדים תמיד יהיו בראש סדר העדיפיות. רע לי.
