Drummer Girl
New member
יש לי בעיה...
כבר עבר המון זמן מאז שרשמתי פה, ובאמת שעזרו לי פה הרבה. אני כבר נמצאת שמונה חודשים לפני שחרור, ואחרי חצי שנה שהכל הסתדר, פתאום עוד פעם הנחיתו עלי עוד בעיות מהבסיס. במשך חצי שנה יצאתי יומיים-יומיים בלי בעיות, ממש יומיים מלאים בבית כל פעם. לאחרונה, ביטלו לי מפקדי את הפריווילגיה שהייתה לבנות בסוג העבודה שלי, ועכשיו אני נאלצת להגיע ל"ימים סגורים". הדבר אומר שאני מגיע מאוד מאוד בערב, בסביבות שמונה, אחרי שמשחררים אותי רק בשעה חמש וחצי. היומיים מתקצרים לי ליום ולילה... המשק"ית ת"ש לא יכולה לעזור, ואומרת שימים סגורים והקפצות הם לא "חלק מההסדר" שהיה לה עם ההורים שלי. כל עוד אני לנה שתי לילות בבית, זה לא נחשב. אמא שלי עובדת עד מאוחר, אבא שלי צריך שיהיה מישהו בבית שהוא מגיע. ההורים שלי צריכים כל פעם עזרה במשהו אחר, ופתאום אומרים לי שאין מה לעשות אני צריכה להתחיל להגיע לימים האלו. המפקד הוא מפקד חדש, שנמצא כבר שלושה חודשים בתפקיד, ועדיין לא ניהלתי אתו אפילו שיחה אחת, רוב המגע שלי עם המפקדים שלי עובר דרך הנגדת שלי (שלא מנסה לעזור בכלום). אני לא מעוניינת לצאת יומיות, כי המשק"ית ת"ש צדקה, אני יחזור מאוחר בערב שזה לא ייתן לי כלום, ולא להורים שלי. בהמלצה של חברה, ניגשתי לקב"ן, אשר שם המליצו לי רק לדבר עם המפקד לפני שהם ינקטו פעולות נוספות. למרות זאת, אני יודעת שלא יצא לי מזה כלום, כי כל המערכת הצבאית שלי בבסיס היא נורא צבועה ואטומה. לא יודעת מה לעשות כבר, באמת, שכרגע, כל מה שאני חושבת שיהיה טוב, זה אולי להשתחרר מהצבא וגמרנו. אין לי מוטיבציה יותר לסיים את השירות הזה שכל פעם אני נתקלת ביחס כזה...
כבר עבר המון זמן מאז שרשמתי פה, ובאמת שעזרו לי פה הרבה. אני כבר נמצאת שמונה חודשים לפני שחרור, ואחרי חצי שנה שהכל הסתדר, פתאום עוד פעם הנחיתו עלי עוד בעיות מהבסיס. במשך חצי שנה יצאתי יומיים-יומיים בלי בעיות, ממש יומיים מלאים בבית כל פעם. לאחרונה, ביטלו לי מפקדי את הפריווילגיה שהייתה לבנות בסוג העבודה שלי, ועכשיו אני נאלצת להגיע ל"ימים סגורים". הדבר אומר שאני מגיע מאוד מאוד בערב, בסביבות שמונה, אחרי שמשחררים אותי רק בשעה חמש וחצי. היומיים מתקצרים לי ליום ולילה... המשק"ית ת"ש לא יכולה לעזור, ואומרת שימים סגורים והקפצות הם לא "חלק מההסדר" שהיה לה עם ההורים שלי. כל עוד אני לנה שתי לילות בבית, זה לא נחשב. אמא שלי עובדת עד מאוחר, אבא שלי צריך שיהיה מישהו בבית שהוא מגיע. ההורים שלי צריכים כל פעם עזרה במשהו אחר, ופתאום אומרים לי שאין מה לעשות אני צריכה להתחיל להגיע לימים האלו. המפקד הוא מפקד חדש, שנמצא כבר שלושה חודשים בתפקיד, ועדיין לא ניהלתי אתו אפילו שיחה אחת, רוב המגע שלי עם המפקדים שלי עובר דרך הנגדת שלי (שלא מנסה לעזור בכלום). אני לא מעוניינת לצאת יומיות, כי המשק"ית ת"ש צדקה, אני יחזור מאוחר בערב שזה לא ייתן לי כלום, ולא להורים שלי. בהמלצה של חברה, ניגשתי לקב"ן, אשר שם המליצו לי רק לדבר עם המפקד לפני שהם ינקטו פעולות נוספות. למרות זאת, אני יודעת שלא יצא לי מזה כלום, כי כל המערכת הצבאית שלי בבסיס היא נורא צבועה ואטומה. לא יודעת מה לעשות כבר, באמת, שכרגע, כל מה שאני חושבת שיהיה טוב, זה אולי להשתחרר מהצבא וגמרנו. אין לי מוטיבציה יותר לסיים את השירות הזה שכל פעם אני נתקלת ביחס כזה...
