שיקי הקטנה
New member
יש לי בעיה
מההתחלה של ההכנות אבא שלו מאוד מתערב בהכל. מקום בחרנו רק בגלל שהוא רצה והיה לו מאוד חשוב. רב בחרנו כי היה לו מאוד חשוב. הגישה הבסיסית פה שהיא לא נכונה בכלל (גם של אבא שלו וגם של חבר שלי) זה שהארוע של ההורים ולא שלנו. אפילו הייתה לו החוצפה, לאבא שלו, להגיד שנצמצם בחברים כי חברים מביאים הכי פחות כסף. שאני אצמצם את החברים שלי????? הוא מביא 300 אורחים רק מהצד שלו והצד שלי מביא 100 ויש לו החוצפה לדרוש מההורים שלי חצי חצי למרות שהוא מביא פי 3, ואני לא אמרתי לו לצמצם, והוא יש לו החוצפה להגיד לי לצמצם את החברים?? שלי?????? זו לא הנקודה. הנקודה היא שעכשיו יש ריב על זה שאבא ואמא שלו רוצים שהכסאות יכוסו בבד לבן ואני חושבת ש... לא!!!!!!!!!!! זה לא הסגנון שלי, ושל המשפחה שלי ואני חושבת שעשינו מספיק פשרות עם האולם והמקום ואני ממש ממש לא מתכוונת להפוך את האולם לערסי. (עניין של טעם כמובן). עד לפני כמה ימים גם לחבר הייתה הדעה שבשום פנים ואופן לא נכסה את הכסאות אבל עם קצת לחץ מההורים שלו, פתאום לא איכפת לו. הוא אומר שאני אגואיטסטית שאני לא מתחשבת בהורים שלו!!! שזה ארוע שלהם, האורחים שלהם (של שני הצדדים - ההורים) ואנחנו צריכים להתחשב בהם. סליחה????!!!!!!!!! ארוע שלהם????? לא נראה לי. זה ערב שלי. יום שלי. חתונה שלי. ואני אזכור את זה לכל החיים שלי. מה שחשוב לאורחים זה אם האוכל טוב והמקום יפה ולא אם הכסאות מכוסים או יש פרחי ורדים או טוליפים. לפני כמה ימים אמרתי לאבא שלו: אתה קולט שהחתונה עוד חודשיים ואנחנו מחכים לזה כבר מעל שנה? איזו התרגשות! נכון שהזמן עוב מהר? והוא עונה לי: זה בסך הכל ערב אחד שנגמר תוך שעתיים וכולם הולכים הבייתה. אז אני לא מדברת על האדישות והקרירות שהוא גילה במקום התרגשות, אבל נכון, האורחים באים והולכים וישכחו את הערב הזה אחרי יומיים. אבל אני אזכור!!!! ואני לא רוצה כיסוי!!!!!!!!! זה מתחיל בלהתערב בדברים ה"קטנים " האלו ונגמר בלהחליט מתי אני אביא לו נכד. לא מוכנה!!! מצטערת שזה ארוך אבל אני ממש נסערת וכועסת. ההורים שלי אמרו שזה ארוע שלנו ואנחנו נחליט בסופו של דבר ולהורים רק הזכות להביע דעה, אבל לצערי אבא של חבר שלי לא חושב ככה וכך גם חבר שלי.
מההתחלה של ההכנות אבא שלו מאוד מתערב בהכל. מקום בחרנו רק בגלל שהוא רצה והיה לו מאוד חשוב. רב בחרנו כי היה לו מאוד חשוב. הגישה הבסיסית פה שהיא לא נכונה בכלל (גם של אבא שלו וגם של חבר שלי) זה שהארוע של ההורים ולא שלנו. אפילו הייתה לו החוצפה, לאבא שלו, להגיד שנצמצם בחברים כי חברים מביאים הכי פחות כסף. שאני אצמצם את החברים שלי????? הוא מביא 300 אורחים רק מהצד שלו והצד שלי מביא 100 ויש לו החוצפה לדרוש מההורים שלי חצי חצי למרות שהוא מביא פי 3, ואני לא אמרתי לו לצמצם, והוא יש לו החוצפה להגיד לי לצמצם את החברים?? שלי?????? זו לא הנקודה. הנקודה היא שעכשיו יש ריב על זה שאבא ואמא שלו רוצים שהכסאות יכוסו בבד לבן ואני חושבת ש... לא!!!!!!!!!!! זה לא הסגנון שלי, ושל המשפחה שלי ואני חושבת שעשינו מספיק פשרות עם האולם והמקום ואני ממש ממש לא מתכוונת להפוך את האולם לערסי. (עניין של טעם כמובן). עד לפני כמה ימים גם לחבר הייתה הדעה שבשום פנים ואופן לא נכסה את הכסאות אבל עם קצת לחץ מההורים שלו, פתאום לא איכפת לו. הוא אומר שאני אגואיטסטית שאני לא מתחשבת בהורים שלו!!! שזה ארוע שלהם, האורחים שלהם (של שני הצדדים - ההורים) ואנחנו צריכים להתחשב בהם. סליחה????!!!!!!!!! ארוע שלהם????? לא נראה לי. זה ערב שלי. יום שלי. חתונה שלי. ואני אזכור את זה לכל החיים שלי. מה שחשוב לאורחים זה אם האוכל טוב והמקום יפה ולא אם הכסאות מכוסים או יש פרחי ורדים או טוליפים. לפני כמה ימים אמרתי לאבא שלו: אתה קולט שהחתונה עוד חודשיים ואנחנו מחכים לזה כבר מעל שנה? איזו התרגשות! נכון שהזמן עוב מהר? והוא עונה לי: זה בסך הכל ערב אחד שנגמר תוך שעתיים וכולם הולכים הבייתה. אז אני לא מדברת על האדישות והקרירות שהוא גילה במקום התרגשות, אבל נכון, האורחים באים והולכים וישכחו את הערב הזה אחרי יומיים. אבל אני אזכור!!!! ואני לא רוצה כיסוי!!!!!!!!! זה מתחיל בלהתערב בדברים ה"קטנים " האלו ונגמר בלהחליט מתי אני אביא לו נכד. לא מוכנה!!! מצטערת שזה ארוך אבל אני ממש נסערת וכועסת. ההורים שלי אמרו שזה ארוע שלנו ואנחנו נחליט בסופו של דבר ולהורים רק הזכות להביע דעה, אבל לצערי אבא של חבר שלי לא חושב ככה וכך גם חבר שלי.
