litzuf
New member
יש לי בעיה
אני חדשה בפורום ואני לא כל כך יודעת איך להשתמש בו. אבל ההייתי רוצה שתשמעו בעיה שיש לי אולי תתנו לי רעיון מה לעשות. ככה: אני נשואה כבר 15 שנה לבעל אדיש ושלא יודע להחליט דברים בעצמו. כל דבר צריך להגיד לו ואז הוא עושה. שום דבר לא מגיע מיוזמתו. יש לנו שני ילדים מקסימים שלכל אחד מהם ישש בעיה אחרת שמוציאה ממני את כל הכוחות והסבלנות. בשביל הילדים אני מוכנה לעשות הכל. אני רצה בשבילם להמון מקומות ודואגת להם לכל הטיפולים. ואת כל זה עושה לבד. מגיע הלילה בעלי אפילו לא שואל מה היה מה קרה מה עשית. שום דבר לא איכפת לו!!!!!!!!!! כל החיים מאז שאנחנו נשואים היו כעסים על הנושא, הכל עבר היה שינוי של חודש ואז הכל חוזר שוב ושוב ושדוב. עד שהגיע הכעס האחרון וזהו נתקע ומאז אני רק כועסת וכועסת וכועסת.ולא יכולה להשתחרר מהכעס הזה. הלב מתפוצץ לי. קראו לי המון מקרים בהם הרגשתי שאני לא חשובה לו. העיקר שהו מקבל אוכל בזמן ובגדים נקיים. אבל כשיצא ההפך והוא היה בבית ואני בעבודה הכנתי להם אוכל והוא אפילו לא חשב על להשאיר לי צלחת. אני עכשיו במלחמה עם עצמי. מצד אחד אני מרגישה שלמען הילדים אני צריכה להרגע ולהשאר הקובעת העיקר שכולם יהיו רגועים, אבל מצד שני אני מרגישה שאני לא מסוגלת להמשיך לחיות ככה בלי אהבה ובלי תשומת לב. כל לילה מגיע השעה תשע בעלי נרדם בסלון ואני לבד כמו כלב. יש עוד הרבה מה לכתוב אבל נגמר לי כבר הסבלנות. מה אתם אומרים??? מה לעשות???
אני חדשה בפורום ואני לא כל כך יודעת איך להשתמש בו. אבל ההייתי רוצה שתשמעו בעיה שיש לי אולי תתנו לי רעיון מה לעשות. ככה: אני נשואה כבר 15 שנה לבעל אדיש ושלא יודע להחליט דברים בעצמו. כל דבר צריך להגיד לו ואז הוא עושה. שום דבר לא מגיע מיוזמתו. יש לנו שני ילדים מקסימים שלכל אחד מהם ישש בעיה אחרת שמוציאה ממני את כל הכוחות והסבלנות. בשביל הילדים אני מוכנה לעשות הכל. אני רצה בשבילם להמון מקומות ודואגת להם לכל הטיפולים. ואת כל זה עושה לבד. מגיע הלילה בעלי אפילו לא שואל מה היה מה קרה מה עשית. שום דבר לא איכפת לו!!!!!!!!!! כל החיים מאז שאנחנו נשואים היו כעסים על הנושא, הכל עבר היה שינוי של חודש ואז הכל חוזר שוב ושוב ושדוב. עד שהגיע הכעס האחרון וזהו נתקע ומאז אני רק כועסת וכועסת וכועסת.ולא יכולה להשתחרר מהכעס הזה. הלב מתפוצץ לי. קראו לי המון מקרים בהם הרגשתי שאני לא חשובה לו. העיקר שהו מקבל אוכל בזמן ובגדים נקיים. אבל כשיצא ההפך והוא היה בבית ואני בעבודה הכנתי להם אוכל והוא אפילו לא חשב על להשאיר לי צלחת. אני עכשיו במלחמה עם עצמי. מצד אחד אני מרגישה שלמען הילדים אני צריכה להרגע ולהשאר הקובעת העיקר שכולם יהיו רגועים, אבל מצד שני אני מרגישה שאני לא מסוגלת להמשיך לחיות ככה בלי אהבה ובלי תשומת לב. כל לילה מגיע השעה תשע בעלי נרדם בסלון ואני לבד כמו כלב. יש עוד הרבה מה לכתוב אבל נגמר לי כבר הסבלנות. מה אתם אומרים??? מה לעשות???
כמישהו חש שהוא עדיין צריך להוכיח את עצמו, או שמשהו שיש לו בסכנה, הוא נכנס לחרדת נטישה ומתחיל להשתדל יותר. בגדול - יש מחקרים שאומרים שקשר נמשך שנים ספורות בלבד, ולאחר מכן הוא דועך באופן טבעי. ומשמעותו-הזמן שמספיק בשביל להקים משפחה עם ילדים: 3-4 שנים. לאחר מכן הגבר חש ש"הוא ביצע את תפקידו" והוא צריך להעביר את הגנים למקום אחר. בכל מקרה - נשים צריכות לדאוג לעצמן, כי הן החלשות בסיפור הזה. גם כאמור, אינן מתפתחות במשך השנים מקצועית וכלכלית, גם נושאות בנטל הטיפול בילדים, וגם נמדדות כאובייקט מיני שיש לו זמן תפוגה. לכן, אם מישהי מעוניינת בילדים, היא צריכה לקחת בחשבון את הנתונים הנ"ל ולדאוג להן לסביבה בריאה. סביבה בריאה היא גם אב שמתעלה מעל כל הנורמות והוא כן רגיש לצרכיה, לצרכי הילדים ולצרכי הקשר בכללי.