אגם של דמעות1
New member
יש לי בעייה שאני לא יודעת איך לפתור אותה. אני
בלופ אין סופי ולא מצליחה לראות את היציאה ממנו . .. אני נשואה כ 8 שנים לבן זוג שאני מאוהבת בו מעל הראש, יש לנו 2 ילדים ותינוקת שרק נולדה . הגדול מנישואים קודמים שלי אבל בן זוגי הוא אביו היחיד מאז היותו בן שנתיים. היום הוא בן 11. הבעייה שלנו מורכבת מכמה דברים אבל מתחילה ומסתיימת בעובדה שבן זוגי פיתח התנהגות חסרת סובלנות למשפחה , התנהגות מאיימת, תוקפנית, אגרסיבית, שמתבטאת ביום יום בקטנה ומתגלגלת ומתעצמת מפעם לפעם להתקף זעם נוראי כל כמה חודשים. הוא מנתב את התקף הזעם כמעט תמיד כלפי הגדול שביום יום אף פעם לא מצליח להגיע למצב שהוא מרצה אותו. זוגי הוא אדם פרפקציוניטס ומחונן ולא מוכן להבין שיש אנשים שהם גם שונים ואחרים ממנו , ועל כך נסובים רב המרדפים והמריבות שלנו ביום יום. אנחנו כולנו כולל המורים , בעל החנות, הגננת בגן, השכן , הבוס והעובדים וכו פשוט לא עומדים בסטנדרטים שלו ובציפיות שלו. כל פעם שהוא מגיע מתוסכל מהעבודה אני מרגישה את זה מצויין. התקף הזעם האחרון שלו אתמול גרם לי לכתוב כאן את הדברים בתקווה למצוא איזה אור איזה קצה של פיתרון או עיצה טובה מאנשים טובים שאולי גם במצב דומה. ההתקף נבנה על פני מספר ימים ולצערי אני כבר יודעת לזהות שהינה אוטוטו מגיע הפיק ויהיה בלאגן.. צפיתי את זה וניסיתי בכל כוחי למנוע את זה ובלי שום הצלחה. ואני לא יגיד שהגדול הוא תלית שכולה תכלת, ממש לא ורחוק מזה , יש הרבה בעיות שקשורות בעיקר ללימודים שהוא לא ממש עושה בבית ספר ולייחס "המיוחד" שיש לו כלפי אחרים (גיל ההתבגרות + משקעים ברורים ומובנים מצד המשפחה שאקס) אך כל זה לא מצדיק לטעמי את היחס הזועם של זוגי כלפיו ואת התפרצויות הזעם הנוראיות שהוא מפגין . (כמובן שזוגי לא חושב ככה או שפשוט לא מוכן להודות בכך , וכשהוא מתחיל התקף כזה הוא לא מצליח לצאת ממנו גם אם הוא יודע שהוא מגזים). ביום יום מרב שהוא שקוע בתיסכול שלו, איבדנו לטעמי את כל הזוגיות, אי אפשר לגעת בו אפילו לא ללטף, הוא לא אומר אף פעם שום מילה טובה לי ולא לאף אחד, תמיד יש לו טענות וזה תמיד מסתכם בזה שהוא יותר טוב מכולנו ושהוא עושה מעל ומעבר ולא מקבל תמורה. שלא נדבר על XXX שזה בגלל סיבות הריוניות ואחרי לא היה כבר מזמן אבל אני מרגישה גם לפני שהוא בא אלי רק שהוא חייב לפרוק ושכבר מזמן מהצד שלו אין שום רגש. אני מרגישה טיפשה , אני מרגישה ממש פאטית שמחפשת יחס, אפילו חיוך קטן שמופנה למשחק כדורסל ולא אלי עושה לי טוב.. ממש פאתטית. אנחנו לא יוצאים לשום מקום כי הוא לא רוצה, רק אם אני יוזמת סרט פעם בכמה חודשים אז זה קורה כי הוא לא יוזם כלום, סופי שבוע מבחינתו הם מטרד, הוא לא מוכן ל"בזבז" אותם על בילוי משפחתי, לטענתו אנחנו מפריעים לו כל פעם שיש לי תוכניות מטומטמות לצאת לעשות משהו עם הילדים .. והוא מעביר את השבת בד"כ בכלום.. למרות שהוא יטען אחר כך שאנחנו הפרענו לו לעשות דברים בבית שהוא חייב.. במצבים שקורים פעם ב.. הוא טוען שהוא אוהב אותי אבל אני לא רואה את זה אף פעם והאמת שכל המריבות שלנו נסובות סביב כספים וסביב הגדול. הכל הכל אני מוכנה לבלוע בתמורה להעלמות של התקפי הזעם האלה , הפעם אף אחד לא נפגע פיסית אבל היו פעמיים בעבר שנפגעתי פיסית , בניסיונות ההפרדה .. הוא פשוט נכנס לעמוק ולא מבין מה הוא עושה ואומר והוא אומר דברים נוראיים.. אני מצטערת יצא נורא ארוך וזה רק רק קצה המזלג של מה שקורה כאן. הוא יוצא בבוקר מוקדם עם הילדים לוקח אותם לביס ולגן ונוסע לעבודה וחוזר בלילה. הוא לא נמצא כאן כל היום אבל עדיין חושב שהוא המפקד בבית ואני כלום. הבוקר בכלל אתמול הוא לא היה מוכן להסיע את הגדול לבית ספר והוא נשאר בבית, הוא הבטיח לו שכל השבוע מצידו הוא יכול להישאר כי הוא לא מתכוון לקחת אותו. ואני לא מוכנה שהוא ילך בבוקר לבד כי זה די רחוק ולי אין רישיון כרגע . אה - ואני מנסה כבר כמה שנים לשכנע אותו ללכת לטיפול זוגי , והוא חייב לדעתי לקבל משהו להרגעה כי זה פשוט לא בשליטה.. אבל הוא לא מוכן לשמוע. עשינו הסכמים בעבר שאם הוא מרגיש שהוא מגיע לנקודה שיצא עם הכלב להרגע , הוא הסכים והוא מודע לזה שאין לו שליטה שזה מתחיל , אבל הוא לא עושה את בפועל וכשאני מציעה בהתקף זה פשוט גורם להסלמה נוספת.. נפלתי עליכם עם הסיפור שלי , סליחה ומקווה שתהיה עיצה טובה ..
בלופ אין סופי ולא מצליחה לראות את היציאה ממנו . .. אני נשואה כ 8 שנים לבן זוג שאני מאוהבת בו מעל הראש, יש לנו 2 ילדים ותינוקת שרק נולדה . הגדול מנישואים קודמים שלי אבל בן זוגי הוא אביו היחיד מאז היותו בן שנתיים. היום הוא בן 11. הבעייה שלנו מורכבת מכמה דברים אבל מתחילה ומסתיימת בעובדה שבן זוגי פיתח התנהגות חסרת סובלנות למשפחה , התנהגות מאיימת, תוקפנית, אגרסיבית, שמתבטאת ביום יום בקטנה ומתגלגלת ומתעצמת מפעם לפעם להתקף זעם נוראי כל כמה חודשים. הוא מנתב את התקף הזעם כמעט תמיד כלפי הגדול שביום יום אף פעם לא מצליח להגיע למצב שהוא מרצה אותו. זוגי הוא אדם פרפקציוניטס ומחונן ולא מוכן להבין שיש אנשים שהם גם שונים ואחרים ממנו , ועל כך נסובים רב המרדפים והמריבות שלנו ביום יום. אנחנו כולנו כולל המורים , בעל החנות, הגננת בגן, השכן , הבוס והעובדים וכו פשוט לא עומדים בסטנדרטים שלו ובציפיות שלו. כל פעם שהוא מגיע מתוסכל מהעבודה אני מרגישה את זה מצויין. התקף הזעם האחרון שלו אתמול גרם לי לכתוב כאן את הדברים בתקווה למצוא איזה אור איזה קצה של פיתרון או עיצה טובה מאנשים טובים שאולי גם במצב דומה. ההתקף נבנה על פני מספר ימים ולצערי אני כבר יודעת לזהות שהינה אוטוטו מגיע הפיק ויהיה בלאגן.. צפיתי את זה וניסיתי בכל כוחי למנוע את זה ובלי שום הצלחה. ואני לא יגיד שהגדול הוא תלית שכולה תכלת, ממש לא ורחוק מזה , יש הרבה בעיות שקשורות בעיקר ללימודים שהוא לא ממש עושה בבית ספר ולייחס "המיוחד" שיש לו כלפי אחרים (גיל ההתבגרות + משקעים ברורים ומובנים מצד המשפחה שאקס) אך כל זה לא מצדיק לטעמי את היחס הזועם של זוגי כלפיו ואת התפרצויות הזעם הנוראיות שהוא מפגין . (כמובן שזוגי לא חושב ככה או שפשוט לא מוכן להודות בכך , וכשהוא מתחיל התקף כזה הוא לא מצליח לצאת ממנו גם אם הוא יודע שהוא מגזים). ביום יום מרב שהוא שקוע בתיסכול שלו, איבדנו לטעמי את כל הזוגיות, אי אפשר לגעת בו אפילו לא ללטף, הוא לא אומר אף פעם שום מילה טובה לי ולא לאף אחד, תמיד יש לו טענות וזה תמיד מסתכם בזה שהוא יותר טוב מכולנו ושהוא עושה מעל ומעבר ולא מקבל תמורה. שלא נדבר על XXX שזה בגלל סיבות הריוניות ואחרי לא היה כבר מזמן אבל אני מרגישה גם לפני שהוא בא אלי רק שהוא חייב לפרוק ושכבר מזמן מהצד שלו אין שום רגש. אני מרגישה טיפשה , אני מרגישה ממש פאטית שמחפשת יחס, אפילו חיוך קטן שמופנה למשחק כדורסל ולא אלי עושה לי טוב.. ממש פאתטית. אנחנו לא יוצאים לשום מקום כי הוא לא רוצה, רק אם אני יוזמת סרט פעם בכמה חודשים אז זה קורה כי הוא לא יוזם כלום, סופי שבוע מבחינתו הם מטרד, הוא לא מוכן ל"בזבז" אותם על בילוי משפחתי, לטענתו אנחנו מפריעים לו כל פעם שיש לי תוכניות מטומטמות לצאת לעשות משהו עם הילדים .. והוא מעביר את השבת בד"כ בכלום.. למרות שהוא יטען אחר כך שאנחנו הפרענו לו לעשות דברים בבית שהוא חייב.. במצבים שקורים פעם ב.. הוא טוען שהוא אוהב אותי אבל אני לא רואה את זה אף פעם והאמת שכל המריבות שלנו נסובות סביב כספים וסביב הגדול. הכל הכל אני מוכנה לבלוע בתמורה להעלמות של התקפי הזעם האלה , הפעם אף אחד לא נפגע פיסית אבל היו פעמיים בעבר שנפגעתי פיסית , בניסיונות ההפרדה .. הוא פשוט נכנס לעמוק ולא מבין מה הוא עושה ואומר והוא אומר דברים נוראיים.. אני מצטערת יצא נורא ארוך וזה רק רק קצה המזלג של מה שקורה כאן. הוא יוצא בבוקר מוקדם עם הילדים לוקח אותם לביס ולגן ונוסע לעבודה וחוזר בלילה. הוא לא נמצא כאן כל היום אבל עדיין חושב שהוא המפקד בבית ואני כלום. הבוקר בכלל אתמול הוא לא היה מוכן להסיע את הגדול לבית ספר והוא נשאר בבית, הוא הבטיח לו שכל השבוע מצידו הוא יכול להישאר כי הוא לא מתכוון לקחת אותו. ואני לא מוכנה שהוא ילך בבוקר לבד כי זה די רחוק ולי אין רישיון כרגע . אה - ואני מנסה כבר כמה שנים לשכנע אותו ללכת לטיפול זוגי , והוא חייב לדעתי לקבל משהו להרגעה כי זה פשוט לא בשליטה.. אבל הוא לא מוכן לשמוע. עשינו הסכמים בעבר שאם הוא מרגיש שהוא מגיע לנקודה שיצא עם הכלב להרגע , הוא הסכים והוא מודע לזה שאין לו שליטה שזה מתחיל , אבל הוא לא עושה את בפועל וכשאני מציעה בהתקף זה פשוט גורם להסלמה נוספת.. נפלתי עליכם עם הסיפור שלי , סליחה ומקווה שתהיה עיצה טובה ..